תלמוד 10 הספירות

מאמר לסיום הזהר
מאת רבי' אשל"ג

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

 

נודע כי התכלית הנרצית מהעבודה בתורה ובמצוות היא להדבק בהשם ית',
כמ"ש ולהדבקה בו.

ויש להבין מה הפירוש של הדביקות הזאת בהשם י"ת.

הלא אין המחשבה תופסת בו כלל,

אכן כבר קדמוני חז"ל בקושיא זו שהקשו כן על הכתוב ולדבקה בו ואיך אפשר להדבק בו
הלא אש אוכלה הוא,והשיבו ,

הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה;
רחום 
מה הוא חנון אף אתה חנון וכו'

ולכאורה קשה איך הוציאו חז"ל את הכתוב מפשוטו.

 

הלא כתוב במפורש ולדבקה בו.
ואם הי' הפירוש הדבק במידותיו הי' לו לכתוב
ולהדבק בדרכיו.  ולמה אומר ולדבקה בו.

 

והעניין הוא כי בגשמיים התופשים מקום מובנת לנו הדביקות בקירוב מקום.

והפירוד מובן לנו בריחוק מקום.

 

אבל ברוחניים שאינם תופשים מקום כלל,

אין הדביקות והפירוד מובנים בהם בקירוב מקום ובריחוק מקום,

שהרי אין תופשים מקום כלל.

(בעולם הרוחני אין זמן תנועה ומקום)

אלא השואת הצורה שיש בין שני רוחניים,

מובנת לנו כדביקות.ושינוי הצורה בין שני רוחניים, מובנת לנו כפירוד.

 

וכמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי לחלקו לשנים ע"י שמרחיק החלקים זה מזה,

 

כך שינוי הצורה מבדיל את הרוחני ומחלק אותו לשניים.

ואם שינוי הצורה בהם הוא קטן,

נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה.

 

למשל כשב' אנשים שונאים זה לזה , נאמר עליהם, שהם נפרדים זה מזה כרחוק מזרח ממערב.

 

ואם אוהבים זה לזה ,נאמר עליהם,שהם דבוקים זה בזה כגוף אחד.

 

ואין כאן המדובר בקרבת מקום או ריחו מקום.

אלא המדובר הוא בהשואת  הצורה או בשינוי הצורה.

 

כי בהיות בני אדם אוהבים זה לזה ,הוא משום שיש ביניהם השואת הצורה.

כי מפני שהאחד אוהב כל מה שחברו אוהב ,

ושונא כל מה שחברו שנוא ,

נמצאים דבוקים זה לזה ואוהבים זה את זה

 

,אבל אם יש ביניהם איזה שינוי צורה,דהיינו,

שאחד אוהב דבר אף על פי שחברו שונא את הדבר ההוא ,וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזו,

הם שנואים זה על זה ,ונפרדים ורחוקים זה מזה .

ואם הם בהפכיות באופן שכל מה שהאחד אוהב נמצא שנוא על חברו, נאמר עליהם,שנפרדים ורחוקים הם כרחוק  מזרח  ממערב,

 והנך מוצא ששינוי הצורה פועל ברוחניות כמו גרזן המפריד בגשמיות.

 

וכן שיעור הרחקת מקום, וגודל הפירוד שבהם, תלוי במדת שינוי הצורה שבניהם .

 

ומדת הדביקות שבניהם תלויה במדת השואת הצורה שבניהם.

 

ובזה אנו מבינים מה צדקו דברי חז"ל, שפירושו הכתוב, ולדבקה בו שהוא הדביקות במדותיו: מה הוא רחום אף אתה רחום,

מה הוא חנון אף אתה חנון.

כי לא הוציאו הכתוב מפשותו,אלא להיפך,שפירושו הכתוב לפי פשוטו בתכלית,

 כי הדביקות הרוחנית לא תצויר כלל בדרך אחרת  אלא בהשוואת הצורה.

 

ולפיכך ע"י זה שאנחנו משוים צורתנו לצורת מידותיו יתברך, אנו נמצאים דבוקים בו.

וזש"א מה הוא רחום וכ"ו

 

כלומר, מה הוא יתברך כל מעשיו הם להשפיע ולהועיל לזולתו ולא לתועלת עצמו בכלל.

 

שהרי הוא יתברך אינו בעל  חסרון שיהי' צריך להשלימו וכן אין לו ממי לקבל.

 

אף אתה כל מעשיך יהי' להשפיע ולהועיל לזולתך, ובזה תשוה צורתך לצורת מדות הבורא יתברך שזו הדביקות הרוחנית.

 

ויש בהשואת הצורה האמורה בחי "מוחא" ובחי' "לבא" ועניין העסק בתורה ובמצוות ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו,

הוא השוואת הצורה מבחינת מוחא.(המחשבה)

כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו,אם הוא נמצא או עם הוא משגיח על בריותיו וכדומה מהספיקות,

 

אף הרוצה לזכות להשוואת הצורה אסור לו לחשוב בדברים האלה שברור לו שהשי"ת לא חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדולה מזה .

ולפיכך כל מי שחושב דברים אלו,נמצא בוודאי בפירודא ממנו יתברך.  ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם וזה מה

שאמרו ז"ל, כל מעשייך יהיה' לשם-שמים,דבקות בשמיים, לא תעשה שום דבר שאינו מביא מטרה זו של הדביקות .

 דהיינו שכל מעשייך יהי' להשפיע ולהועיל לזולתך שאז תבוא להשוואת הצורה עם השמיים,

 

מה הוא יתברך כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו אף אתה כל מעשייך יהי' רק להשפיע ולהועיל לזולתך שזו היא הדביקות השלימה.

 

ואין להקשות על זה איך אפשר שהאדם יעשה כל מעשיו לטובת זולתו,

הרי הוא צריך בהכרח לעבוד לקיום עצמו ולקיום משפחתו.

 

התשובה היא כי אותם המעשים שעושה מטעם ההכרח, דהיינו כדי לקבל המעט הנחוץ לקיומו, הנה ההכרח לא יגונה ולא ישובח ואין זה נחשב כלל שעושה משהו לעצמו.

 

והנה כל היורד לעומקם של הדברים בוודאי יתפלא איך אפשר לאדם שיבוא להשואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהי' להשפיע לזולתו

בשעה שכל הויתו של האדם אינה אלא לקבל לעצמו .

ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו ,

 

אלא בשעה שמשפיע לזולתו ,הוא מוכרח לצפות שבסופו יסיק על ידי זה תמורה המשתלמת יפה, ואם אפילו מסופק בתמורה, כבר ימנה את עצמו מלעשות את המעשה .

ואיך אפשר שכל מעשיו יהי' רק להשפיע לאחרים ולא כלום לצורכי עצמו .

 

אכן אני מודה שהוא דבר קשה מאוד , ואין בכוחו של האדם לשנות טבע בריאתו שהוא רק לקבל לעצמו ,

ואין צריך לומר שיכול להפוך טבעו מקצה אל קצה דהיינו שלא לקבל כלום לעצמו,

 

אלא שכל מעשיו יהי' להשפיע.

אבל לפיכך נתן לנו השם יתברך תורה ומצוות שנצטווינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר לקדוש ברוך הוא ,ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה  ,דהיינו ,לעשות בהם נ"ר ליוצרו ,

ולא לתועלת עצמו,

אין שום תחבולה שבעולם מועילה לנו להפוך טיבעו .

 

מכאן תבין את גודל החומרה של העוסק בתורה ומצוות לשמה .

כי עם גם כוונתו בתורה ובמצוות אינן לתועלת הקדוש ברוך הוא  אלא לתועלת עצמו ,

 

הרי לא בלבד שלא יהפוך טבע הרצון לקבל שלו ,אלא אדרבה הרצון לקבל שבו הוא יהיה הרבה יותר  ממה שיש לו מטבע בריאתו .

כמו שביארתי בהקדמה לביאור הסולם בכרך הראשון עיין שם באות ל' ל"א ואין צורך להאריך כאן .

 

ומה הן מעלותיו של אותו אדם שזכה לדביקות בהשם יתברך הן אינן מפורשות בשום מקום,

אלא ברמזים דקים. אבל כדי לבער הדברים שבמאמרי אני מוכרח לגלות קצת לפי מידת ההכרח והסביר הדברים בדרך משל.

 

הגוף עם עבריו אחד הם וכוללות הגוף מחליף מחשבות והרגשים על כל אבר פרטי שלו.

 

למשל, אם כוללות הגוף חושב שאבר אחד ממנו ישמשו ויענג אותו ,מיד אותו האבר יודע מחשבתו ,בממציא לו התענוג שחשב.

 

וכן אם איזה אבר חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו ומעבירו למקום נוח לו

 

.אמנם אם קרה ואיזה אבר נחתך מין הגוף,

אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות  וכוללות הגוף כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד.

והאבר אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף שיכול לשמש אותו ולהועיל לו .

ואם יבוא הרופא ויחבר את האבר לגוף כי מקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף,

 

 

ניתן להזמין קורס מבוא לקבלה למתחלים בדיסקים די' וי' די' 
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

השעורים של רבי דוד קורן,
ניתן לקבל את כל סודות ביאור המאמר הזה בדיסקים די וי די.למביני  עניין כמובן.

תלמוד 10 הספירות,    חלק א'

הסתכלות פנימית.    מאת רבי דוד קורן.

 

ראשית  כל צרכים לדעת.  שבמקום  שיש לנו

עסק עם עניינים  רוחניים.  ומופשטים

זמן מקום ותנועה.

 

ואצ"ל עם אלקיית,  הרי אין לנו את המלות

להגות ולהתבטה על ידיהן.

הרי כל אוצר המלות שלנו הוא לקוח מהרגשי

החושים המדומים,   ואיך אפשר להסתייע בהם במקום שחוש  ודמיון אינם שולטים שם.

 

כי למשל, אפילו אם תיקח את המלה היותר דקה

כגון אורות",  הרי היא מדומה ומושאלת מן אור השמש.

או אור מורגש של נחת רוח וכדומה.

אם כן איך יתכן להתבטא עימהן בעיני אלוקות.

 

אשר ודאי לא יציעו למעיין שום דבר אמת.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

פרק א'

דע כי טרם  שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלה כל המציאות. וכו'

הדברים הללו צרכים ביאור,

 

שמטרם שנאצלו העולמות.

איך היה שם בחינת מקום של מציאות,

שהיה האור הפשוט  ממלא אותו כולו.

 

וגם עניין עליית הרצון להצטמצם  כדי

להוציא  לאור שלימות פעולותיו,

כמשמע מדברי הספר. וכבר היה שם איזה חסרון ח"ו,

 

  גם עניין הנקודה האמצעית אשר בו ממש,

ששם היה דבר הצמצום,  שהוא מתמיה מאד,

 

הרי כבר אמר שאין שם ראש וסוף

ואחר כך איך יש האמצע,  אמנם כן,

הדברים הללו עקומים מני ים  ועל כן אני מוכרח

להאריך בביאורם.

 

אין דבר בכל המציאות שלא יהיה כולל באין סוף.

המושגים ההפוכים אצלנו כלולים בו יתברך,

בסוד אחד יחיד ומיוחד.

 

א')  דע שאין לך שום מהות של ישות בעולם,

הן מן המוחשות אל החושים שלנו,

והן מן המושכלות בעין השכל שלנו,

שאינו כלול בבורא יתברך,

שהם כולם נמשכין לנו הימנו יתברך,

וכולם יש לך נותן מה שלא יהיה בו.

 

ועניין זה כבר מבואר היטב בספרים,

אמנם צריך להבין,  שאותם המושגים,

שהם נפרדים אצלנו, או הפוכים,

על דרך משל, כל עניין המתוק והמר בחיינו.

 

החכמה. נבחן בהפרש מן מושג המתיקות,

שהחכמה והמתיקות ב' מושגים נבדלים הן זה מזו,

 

וכן מושג הפועל, הוא ודאי בהפרש מן מושג הפעולה,

שהפועל ופעולתו  בהכרח ב' מושגים זה מזה,

ומה שכאן אומר.  המושגים ההפוכים,

וכמו המתיקות והמרירות  וכדומה,

הן נבחנות ודאי כל אחת לעצמה,

 

אמנם אצלו יתברך, יהיו החכמה והתענוג, והמתיקות,

 וחריפות, ופעולה, ופועל, וכדומה מן המורות

המשונות וההפוכות, כל זה כלול כאחד  באורו הפשוט,

בלי שום הכר והבדל ביניהם כלל.

 

אלא במושג אחד יחיד ומיוחד:

אחד, מורה שהוא בהשוואה אחת,

 

יחיד מורה על הנמשך הימינו,(חסד) שגם כל אלו

הריבויים המה אצלו יתברך.

בצורה יחיד כמו עצמותו יתברך,

 

ומיוחד, מורה הגם שהוא פועל ריבוי הפעולות,

אמנם כוח אחד פועל כל אלה, וכולן חוזרות

ושבות ומתייחדות בצורת יחיד.  שהצורה היחידה

הזו, בולעת כל הצורות המתראות בפעולותיו,

והוא עניין דק מאד. אם לא המוח לא היה יכול לסבול.

 

וכן כמו שאומר לנו  הרמב"ן ז"ל,

על עניין אחדותו יתברך  בסוד אחד. יחיד ומיוחד,

וזה לשונו, בפירושו על ספר היצירה. פ"א מ"ן,

יש הפרש מן אחד יחיד ומיוחד:

 

שם המתפרש כשהוא מתייחד לפועל בכוח אחד,

נקרא מיוחד,  וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו,

כל חלק שממנו, נקרא יחיד.

וכשהוא בהשוואה אחד נקרא אחד.

 

ע"כ לשונו הזך, פירוש, מתייחד לפועל בכוח האחד.

רצונו לומר שפועל להיטיב כראוי לייחודו.

ואין שינוי בפעולותיו.

 

וכשהוא מתחלק לפעול פעולתו, דהיינו שפעולותיו

משונות זו מזו, ונראה ח"ו כפועל טוב ופועל רע,

אז נקרא יחיד  מפני שלכל פעולותיו המשונות

יש להן תוצאה יחידה, להיטיב.

 

ונמצא שהוא יחיד בכל פעולה ופעולה ואינו משתנה

על ידי פעולותיו המשונות,

וכשהוא בהשוואה אחת נקרא אחד,

 

כלומר אחד מורה על עצמותו יתברך  שאצלו

כל מיני ההפכים הם בהשוואה אחת.

כמו שאומר הרב אשלג. וגם הרמב"ם ז"ל,

 

שאצלו היודע והידוע והמדע אחד הם.

כי מאד גבהו מחשבותיו ממחשבותינו

ודרכיו מדרכינו.

\\\\\\\\\\\\\

 

ב' בחינות בהשפעה  מטרם שבאה לכלל קבלה

ולאחר שבאה לכלל קבלה.

 

ב') וצא ולמד מאוכלי המן,

שהמן,  נקרא לחם מן השמים.(ז"א)

משום  שלא נתגשם בהתלבשותו בעולם הזה (המלכות)

 

ואמרו חז"ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה,

שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפוכות, דהיינו.

אחד טעם בו טעם מתוק.

השני טעם בו טעם חריף ומר

אשר המן בעצמו,  היה בהכרח,

כלול משני ההפכים יחד,

 

כי כלום יש לך נותן מה שאין בו,

וא"כ איך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד.

 

אלא על כורחך, שהוא פשוט ומופשט 

מ.ב' הטעמים ורק כלול הוא מהם, באפן,

שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו,

הטעם הזה שרוצה.

 

ועל דרך זה תבין כל דבר רוחני.

שהוא בעצמו יחיד ופשוט, 

אומנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם,

 

ובביאתו ליד מקבל הגשמי והמוגבל, אז יעשה

בה המקבל צורה נבדלת אחת,  מכלל ריבוי הצורות, המתייחדות במהות הרוחנית ההיא,

 

ולפי זה יש להבחין תמיד בהשפעתו יתברך, ב' בחינות.

א') היא צורת המהות השפעה העליונה, טרם ביאתה לכלל קבלה, שעדיין הוא אור פשוט  וכולל

 

הב')  היא אחר שהגיע השפעה לכלל קבלה,

שעל ידי זה קנה צורה נבדלת אחת וחלקית,

לפי תכונת המקבל.

\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

איך אפשר להבין  שהנשמה היא חלק מאלוקיות.

 

ג')  ובזה נבוא להבין מ"ש המקובלים במהות הנשמה

וזה לשונם,  אשר הנשמה, היא חלק אלוהי ממעל

ממש ואין בה שום שינוי כלל מן ה,,כל'

 

אלא במה שהנשמה היא חלק ולא כל":

ודומה לאבן הנחצבת מההר,

שמהות ההר ומהות האבן שוות,

ואין שום הבחן מן האבן אל ההר,

רק בזה שהאבן היא רק חלק מן ההר,

 

ההר הוא בחינת ה,,כל".

עד כאן תמצית דבריהם ז"ל,

 

ולכאורה הם דברים מתמיהים בתכלית,

וביותר קשה להבין, איך יתכן לדרוש בחינת  הבדל וחלק

מן האלוקיות, עד לדמות. לאבן הנחצבת מההר,

 

כי בגשמיות האבן נחצבת מההר על ידי הגרזן.

אבל באלוקיות, כביכול, איך, ובמה, יתפרדו זה מזה.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

הרוחני נבדל בכוח שינוי צורה,

כמו הגשמי שנבדל על ידי הגרזן.

 

ד')  וטרם נבא אל הביאור, נסביר מהות עניין

וההבדל הנוהג ברוחניים:

 

ודע, אשר האישים הרוחניים מתפרדים זה מזה,

רק על פי שינוי הצורה בלבד, דהיינו.

אם דבר רוחני אחד, קונה בעצמו שתי צורות,

כבר אינו אחד,  אלא שניים:  ואסביר לך,

 

בנפשות בני האדם, שהם גם כן רוחניים:

ונודע החוק הרוחני, אשר צורתו פשוטה כנ"ל,

וזה ודאי  שיש בו ריבוי נפשות,

כמספר הגופות שהנפשות מאירות בהם,

אלא  שהן נבדלות זה מזה, על ידי שינוי צורה

שבכל אחד ואחת.

 

על זה אמרו חז"ל.

כשם שפרצופיהן אינם שווים זה מזה,

כך דעותיהן אינן דומות זו לזו.

ויש בסגולת הגוף, להבדיל בצורות הנפשות,

עד להבחין בכל נפש לפי עצמה,  שזו נפש טובה,

וזו נפש רעה,   וכדומה, בצורות הנבדלים.

 

והנך רואה שכמו דבר גשמי, מתחלק ונחתך ונבדל בגרזן,

ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלק, 

כמו כן דבר רוחני,

מתחלק ונחתך ונבדל,  בסיבת שינוי צורה

מחלק לחלק, ולפי השיעור של ההשתנות,

כן ישוער המרחק מחלק לחלק,

ו זכור זאת היטב.

\\\\\\\\\\\\\\

 

איך יצויר שינוי צורה  בבריאה,

ביחס לאין סוף.

ה')  אומנם עדיין לא הונח לנו, אלא בעולם הזה.

בנפשות בני אדם,  אבל בדבר הנשמה,

שאמרו בה שהיא חלק אלוקי ממעל,

עדיין לא נתבאר,

 

איך נבדלת היא מאלוקיות,

עד שיתכן לקרותה חלק אלוקי. ואין לומר,

על ידי שינוי הצורה, שחס ושלום לומר כך.

שכבר ביררנו נושא זה בהרחבה.

 

שאלוקות הוא אור פשוט, כל מיני ריבוי הרצונות,

והפוך הצורות שבעולם,  באחדותו הפשוטה,

בסוד אחד יחיד ומיוחד,  כנ"ל

וא"כ, איך תצויר לנו בחינת שינוי הצורה,

בנשמה, שתהיה משונה מאלוקיות,

שמשום זה תהיה נבדלת, לקנות שם חלק הימנו יתברך.

 

ונודע, שבעצמותו יתברך,

אין מחשבה תפיס אביה כלל וכלל,  ואין בו שום שם כינוי,

שכל מה שלא נשיג איך נגדירו בשם, שכל שם,

ענינו השגה,  שמורה, שמושג לנו בבחינת השם הזה,

וע"כ, ודאי שבעצמותו יתברך אין שום שם וכינוי

כלל וכלל, וכול השמות והכינויים, המה,

רק באורו יתברך, המתפשט הימנו,

 

אשר התפשטות אורו יתברך, מטרם הצמצום,

שהייתה ממלאת כל המציאות, בלי גבול וסוף,

היא נקראת בשם אין סוף,ב"ה. ולפי זה צריך להבין

במה שאור אין סוף ב"ה. מוגדר לעצמו,

ויצא מכלל עצמותו יתברך,  עד שנוכל להגדירו בשם,

כמו שהקשינו בנשמה כנ"ל,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\


ביאור על מה שאמרו ז"ל לכן הוכן עבודה

ויגיעה על שכר הנשמות,  חוקי לחם בזיון

שבכל מתנת חנם נמצא פגם של בושת פנים

 

ו')  ולהבין באפס מה במקום גבוה זה צרכים להרחיב דברים,

ונחקור, בקוטב כל זו המציאות שלפנינו,

ותכליתה הכללית, שכלום יש לך פועל בלי תכלית,

וא"כ תכלית זו מה היא,  אשר לסיבתה,

המציא יתברך כל המציאות הזו שלפנינו,

בעולמות עליונים ובעולמות תחתונים,

 

אמנם כן כבר הורו לנו חז"ל,  בהרבה מקומות,

שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל,

המקיימים תורה ומצוות וכו'

וזה מפורסם, אלא צריך להבין בזה,

 

בקושיא של חז"ל שהקשו ע"ז, אם הכוונה של

בריאת העולמות, היא בשביל להנות לנבראים,

א"כ מה היה לו יתברך לברוא את העולם הזה הגשמי,

העכור והמלא ייסורים,  ובלי זה,  ודאי יכול

להנות לנשמות כמה שרוצה כביכול,

ולמה הביא את הנשמה בגוף עכור ומזוהם כזה,

 

ותירצו על זה, שבכל מתנת חנם נמצא פגם של בושת פנים,

וכדי למנוע מהנשמות הפגם הזה, ברא את העולם הזה,

שישנה כאן מציאות של עבודה, 

ונמצאו נהנים לעתיד מיגיע כפיהם,

כי נוטלים שכרם משלם, חלוף יגיעם,

וניצולים על ידי זה מפגם של בושת פנים. לחם בזיון,

 

 

איזה יחס יש מעבודת ע' שנה לתענוג נצחי,

ואין לך מתנת חנם גדולה מזו, 

 

ז')   ודבריהם ז"ל אלו  מוקשים מאד סביב סביב,

מתחילה קשה, הרי עיקר מגמתנו ותפילתנו הוא,

מאוצר מתנות חנם חננו,

ואמרו חז"ל שאוצר מתנות חנם, מוכן הוא,

רק בשביל הנשמות היותר גדולות בעולם,

 

וביותר קשה עיקר תירוצם, שתירצו,

אשר במתנת חנם נמצא חסרון גדול, דהיינו

בושת פנים. לחם בזיון,  הנמצא לכל מקבל מתנת חינם,

 

שלהשלמה זו, הכין יתברך את העולם הזה,

שיש בו מציאות של יגיעה ועבודה,

כדי שבעולם הבא ייטלו את שכרם,

חלף טרחתם ויגיע כפם,

 

ותירוצם תמוה מאד,  הא למה זה דומה,

אל אדם האומר לחברו,  עבוד עמי רגע אחד קטן,

ותמורת זאת אתן לך מכל תענוגי העולם,

ושכיות החמדה, בכל ימי חייך,

שאין לך מתנת חנם גדולה מזו,

 

משום שהשכר אין לו שום השתוות עם העבודה,

שהרי העבודה היא בעולם הזה,  עולם עובר.

שאין לו ערך של כלום,

כלפי השכר והתענוג של העולם הנצחי,

 

שאיזה ערך יש, לכמות העולם העובר,

כנגד כמות העולם הנצחי,  ואצ"ל באיכות היגיעה,

שאין בה ערך של כלום, כלפי איכות השכר.

 

וכמו שאמרו ז"ל, עתיד הקב"ה להנחיל לכל

צדיק וצדיק ש"י עולמות, וכו'(כתר)

ואין לומר, שמקצת השכר נותן השי"ת חלף טרחתם,

והשאר במתנת חנם,  שא"כ, מה הועילו חכמים

בתיקונם, שהרי נשאר הפגם של בושת הפנים,

לחם הביזיון,  בשאר המתנות.

 

אלא שאין דבריהם אלו מובנים כפשוטם,

אלא יש כאן כוונה עמוקה,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות

והיה הפועלות, והיה עצם הפעולה, והיא מציאות,

השכר המקווה, והיא מהות היגיעה,

 

ח') וטרם שאנו נכנסים בביאור הדברים ז"ל,

צרכים להבין, במחשבתו יתברך,

בבריאת העולמות שלפנינו,

 

שלא יצאו פעולתם לפניו, בדרך ריבוי מחשבות,

כמו דרכינו,  כי הוא יתברך,

אחד יחיד ומיוחד, כנ"ל, וכמו שהוא פשוט,

כך אורותיו הנמשכים הימנו, פשוטים, ומיוחדים,

בלי שום ריבוי צורות, כמ"ש,

 

לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי,

על כן תבין ותשכיל,  שכל השמות והכינויים,

וכל העולמות העליונים והתחתונים

הכול אור פשוט א' יחיד ומיוחד,

 

שאצל השי"ת האור הנמשך, והמחשבה, והפעול,

וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר,

המה אצלו דבר אחד ממש,

 

ועל פי זה תשפוט ותשכיל,  שבמחשבה אחת

נאצלה ונבראה כל המציאות הזו,

עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכול בגמר התיקון,

 

אשר אותם המחשבה היחידה היא הפועלת את הכול,

והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית,

והיא מהותה של היגיעה,

והיא עצמה מציאות כל השלמות והשכר המקווה,

כמו שאומר הרמב"ן ז"ל  בסוד

אחד יחיד ומיוחד כנ"ל

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

עניין הצמצום, מבאר איך יצאה מהפועל השלם

פעולה בלתי שלמה,

 

ט') והיינו שהאריך הרב ז"ל בפרקים הראשונים

בסר הזה, בעניין הצמצום הא',

להיות העניין הזה החמור שבחמורות,

 

כי הכרח הוא, אשר גם הקלקולים וכל מיני

חסרונות, המה נמשכים ובאים הימינו יתברך,

וכמוש כתוב: יוצר אור ובורא חושך,

 

והנה הקלקולים והחושך המה הפך אמיתי לו יתברך,

ואיך באים ביחד עם האור והעונג שבמחשבת הבריאה.

ואין לומר, שהם ב' מחשבות מיוחדות זו מזו,

 

שחס ושלום לומר ולהרהר כזאת, כנ"ל,

וא"כ איך כל זה נמשך הימנו יתברך,

עד עולם הזה המלא חלאה ייסורין וזוהמה גדולה,

ואיך הם מתכלכלים יחד במחשבה היחידה,

סוף פרק א',

עיין בפרק ב' ביאור מחשבת הבריאה.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

תלמוד 10 הספירות,    חלק ב'

הסתכלות פנימית.  ביאור  מחשבת הבריאה 

מאת רבי דוד קורן.

 

 

מכוח הרצון להשפיע שבמאציל,

נולד בהכרח  הרצון לקבל בנאצל,  והוא הכלי,

שבתוכו מקבל הנאצל את שפעו,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

יא' )   וזהו, שאמר הרב ז"ל שמתחילה היה

אור אין סוף ברך הוא  ממלא את כל המציאות, פי,

כיון שחשב השי"ת, להנות את הנבראים,

והאור התפשט ממנו,  ויצא מלפניו, כביכול,

 

תיכף הוטבע באור הזה,

הרצון לקבל את הנאתו, ותשפוט ג"כ,

שזה רצון, הוא כל מדת גודלו של האור המתפשט,

 

כלומר מדת אורו ושפעו, היא כפי השיעור שרצה להנות,

לא פחות ולא יותר,  ודייק בזה,

וע"כ, אנו מכנים מהותו של, הרצון לקבל,

המוטבע באור הזה מכוח מחשבתו, יתברך, בשם, מקום.

 

ועל משל: באמרנו שאדם אחד יש לו מקום לקבל סעודת

של ליטר מזון או כיכר לחם.  והשני אינו יכול לאכול יותר מחצי ליטר, או חצי כיכר לחם,

 

באיזה מקום אנו מדברים, לא בגודלם של

בני המעיים, זולת מגודל של החשק והרצון לאכול,

 

והנך רואה, שמדת מקום הקבלה, של הלחם,

תלויה בשיעור הרצון והחשק של האכילה,

 

ואצ"ל ברוחניות,  אשר הרצון של קבלת השפע,

הוא המקום של השפע,

והשפע נמדד במידת הרצון.

 

הרצון לקבל הכלול במחשבת הבריאה

הוציא אותו מעצמותו יתברך, לבחינת

השם, אין סוף,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

יב')  ובזה, ארוח לן להשכיל, במה שאור

אין סוף ברוך הוא יצא מכלל עצמותו יתברך,

שאין לנו בו שום הגה ומלה, להיות מוגדר

בשם אור אין סוף, כנ"ל

 

שהוא בסבת ההבחן הזה הנ"ל, אשר באור הזה,

כלול בו הרצון לקבל מעצמותו יתברך,

שהוא צורה חדשה. שאינה כלולה חס ושלום

כלל וכלל בעצמותו יתברך,

 

כי ממי יקבל חס ושלום, וזו הצורה, היא ג"כ

כל גדלו של האור הזה, כנ"ל

ודו"ק, כי אי אפשר להאריך כאן,

 

מטרם הצמצום לא היה ניכר שינוי צורה

ברצון לקבל,

,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

יג')  אומנם בכל יכולתו, לא הייתה נבחנת הצורה

החדשה הזו, לבחינה שינוי מאורו יתברך,

וזהו הסוד שטרם נברא העולם.

היה הוא אחד ושמו אחד,

 

הוא מורה האור שבאין סוף ברוך הוא,

ושמו, מורה על המקום, שהם הסוד

הרצון לקבל.  שמו= 346, גימטרייהרצון.

הכלול באור אין סוף ברוך הוא.

 

ומשמיענו, שהוא ושמו אחד,

כלומר,ששמו שהם סוד המלכות של אין סוף.

שהם סוד הרצון, דהיינו הרצון לקבל.

שנטבע בכל המציאות שהייתה כלולה

במחשבת הבריאה, מטרם הצמצום,

 

לא נבחן בו שום שינוי צורה והבדל מן האור שבו,

והאור והמקום, אחד הם ממש,  שאם היה שם

איזה שינוי וגרעון בתוך המקום,  בערך

אור אין סוף ב"ה, אז היו שם ב' בחינות כנ"ל דייק,

 

צמצום פירושו, שהמלכות של אין סוף

מיעטה הרצון לקבל שבה, ואז נעלם האור

כי אין אור בלי כלי.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

יד)        וזהו דבר הצמצום, אשר הרצון לקבל,

הכלול באור אין סוף ב"ה,  המכונה המלכות של אין סוף(מלכות של עולם אצילות)  שהם סוד

מחשבת הבריאה  שבאין סוף, כנ"ל,

הכוללת כל המציאות,

 

קישטה בעצמה להתעלות, ולהשוות צורתה ביותר,

לעצמותו יתברך, וע"כ, מיעטה את רצונה מלקבל

שפעו יתברך, בבחינת הד' שברצון,

כמו שנאמר כבר, בכוונה, שעל ידי כן יתאצלו

ויבראו העולמות עד העולם הזה,

 

שבאופן זה תהיה מותקנות צורת הרצון לקבל,

ותשוב אל צורת ההשפעה

ובזה תבוא בהשוואת הצורה אל המאציל,

 

והנה אחר שמיעטה, ברצון לקבל,  ממילא

נסתלק משם האור,  שכבר נודע,

שהאור תלוי ברצון,

והרצון הוא המקום של האור,

כי אין כפיה ברוחניות.

סוף פרק ב' עיין פרק ג' מחצבת הנשמה,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

הסתכלות פנימית פרק ג'

 

ביאור מחצבת הנשמה

,,,,,,,,,,,,,,,,,,

טו)       ועתה יתבאר עניין מחצבת הנשמה שאמרו

שהיא חלק אלוקי ממעל, וכו'

 

שהקשינו לעיל, ובמה תשתנה צורת הנשמה

מאורו הפשוט. עד שתהיה נבדלת בזה מן הכול

יתברך, עתה מובן,

 

כי נעשה בה באמת, שינוי צורה גדול,

כי הגם שהוא יתברך כולל כל הצורות שאפשר

לחשוב ולהרהר,

 

אמנם אחר האמור לעיל, אתה מוצא, צורה אחת,

שאינה כלולה בו יתברך, דהיינו הצורה

של הרצון לקבל,  שחס ושלום ממי יקבל,

 

אמנם הנשמות, שכל בריאתן היא, משום שרצה

יתברך, להנות להן, שזו היא מחשבת הבריאה כנ"ל,

א"כ בהכרח שנטבע בנשמה החוק הזה,

לרצות ולחשוק לקבל שפעו,

 

ובזה נמצאות נבדלות הימנו יתברך, משום  שנשתנתה

צורתן הימינו יתברך, שכבר נתבאר  שמהות גשמי נחלקת ונבדלת ע"י כוח התנועה,  וריחוק מקום,

והמהות הרוחנית, נחלקת ונבדלת על ידי  שינוי צורה,

 

ולפי השיעור שבהשתנות הצורה זה מזה

כך שעור המרחק בין זה לזה,

 

ובאם שינוי הצורה יגיע להפכיות ממש מן

הקצה אל הקצה,  אז נעשה חיתוך והבדל גמור,

עד שלא יכול לינק זה מזה,

כי זרים נחשבים זה לזה,

סוף פרק ג' עיין פרק ד' אחר הצמצום.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

פרק ד'

אחר הצמצום והמסך שנעשה על הרצון לקבל,

הוא נפסל מלהיות כלי קבלה, ויצא מהמערכת, הקדושה

ובמקומו משמש האור החוזר לכלי הקבלה,

והכלי של הרצון לקבל ניתן למערכת הטומאה,

 

 

ט"ז) אחר הצמצום והמסך שנעשה על כלי הזה שנקרא

הרצון לקבל, הוא נתבטל, ונפרד

ויצא מכל המערכת הקדושה,

ובמקומו נתתקן אור חוזר להיות כלי קבלה,

(כמו שנאמר בחלק ג')

 

ודע, שזה כל ההפרש בין עולמות

אצילות בריאה יצירה ועשייה של הקדושה. לבין

אצילות בריאה יצירה ועשייה. של הטומאה,

 

כי כלי הקבלה של אצילות בריאה יצירה ועשייה

של הקדושה, הם מאור חוזר,  המתוקן

בהשוואת הצורה לאין סוף,

 

אצילות בריאה יצירה ועשייה של טומאה

משמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם שהוא

צורה הפוכה מאין סוף, ועל ידי זה הם נחתכים

ונבדלים מחי החיים שהוא אין סוף,

,,,,,,,,,,,,,,,,

 

האדם ניזון משמרי הקליפות, וע"כ

משתמש עם הרצון לקבל כמוהם,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

יז')  ובזה תבין שורש הקלקולים, שנכלל תיכף

במחשבת הבריאה,  שהיא כדי להנות לנבראים,

אשר אחר כל ההשתלשלות ה' העולמות הכוללים, שהם,

כתר, עולם אדם קדמון

חכמה, עולם אצילות,  בינה, עולם בריאה

ז"א, עולם יצירה,  מלכות, עולם עשייה.

ונתגלו הקליפות ג"כ, בד' עולמות

חכמה, עולם אצילות,  בינה, עולם בריאה

ז"א, עולם יצירה,  מלכות, עולם עשייה.

של הטומאה.  בסוד, זה לעומת זה עשה אלוקים,

 

אז נמצא לפנינו, הגוף העכור הגשמי שנאמר עליו,

כי יצר לב האדם רע מנעוריו,

משום שכל יניקתו מנעוריו הוא משמרי הקליפות,

 

שכל עניני הקליפות והטומאה, הוא עניי צורת

הרצון אך לקבל" שיש בהם,  ואין בהם

מהרצון להשפיע ולא כלום,

 

ובזה נמצאים הפוכים הימנו יתברך, שהוא

יתברך, אין לו רצון לקבל חס ושלום כלל וכלל,

וכל רצונו הוא, רק להנות ולהשפיע, וע"כ נקראות

הקליפות מתים,  כי בהפוך צורתם מחי החיים,

ונמצאים נחתכים ממנו, ואין בהם משפעו יתברך כלום,

 

וע"כ, גם הגוף הניזון ע"י שמרי הקליפות,

נמצא ג"כ נחתך מחיים, והוא מלא זוהמה,

 

וכל זה הוא משום

" הרצון אך ורק לקבל לעצמו בלבד"

ולא להשפיע, הנטבע בו, רצונו תמיד פתוח,

לקבל העולם ומלואו לתוך בטנו,

 

ועל כן רשעים בחייהם נקראים מתים,

כי מתוך שינוי צורתם עד לקצה משורשם,

שאין להם מבחינת ההשפעה כלום,

ונחתכים מימינו יתברך, והמה מתים ממש,

 

ואע"ג שמדומה, שגם הרשעים יש להם מבחינת ההשפעה,

שנותנים צדקה וכדומה,

אומנם כבר אמרו עליהם בזוהר,

(דכל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין)

שעיקר כוונתם הוא לעצמם ולכבודם,

 

אמנם, הצדיקים העוסקים בתורה ובמצוות על מנת

שלא לקבל פרס, אלא להשפיע נ"ר ליוצרים,

מזככים את גופם בזה,

 

ומהפכים את כלי הקבלה שבהם, על בחינת ההשפעה,

על דרך שאמרו רבינו הקדוש גלוי וידוע וכו'

ולא נהניתי אפילו" באצבע קטנה,

ובזה נמצאים דבקים בו יתברך ממש, להיות

שצורתם שווה לגמרי ליוצרם, בלי שום שינוי צורה כלל,

 

וזה שדרשו ז"ל על הפסוק,  ולאמור לציון עמי אתה, 

ודרשו בהקדמת ספר הזוהר אות ס"ז,

עמי אתם בשותפות.

 

אשר הצדיקים המה שותפים עם הבורא יתברך,

בהיות שהוא התברך התחיל הבריאה,

והצדיקים גומרים אותה,  להיות מהפכים

כלי הקבלה, על כלי ההשפעה,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

כל המציאות כלולה באין סוף ב"ה

ונמשכת יש מי יש,

ורק הרצון לקבל בלבד הוא החדש,

ונמשך יש מאין,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

י"ח')  ודע, שכל עניין החידוש, שהמציא הבורא יתברך,

בזה הבריאה שאמרו ז"ל,

 

 

 


 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.