שער הגלגולים הארי הקדוש
הקדמה יא'

כתבי האר"י  הקדוש

שער הגלגולים                                הקדמה י"א'

שורשי וניצוצי נשמה

 

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

 

ענין הגלגול בתכלית הקצור,

 מה שיצטרך בהכרח כל האדם לדעת,

איך יתנהג לתקן את עצמו.

,,,,,,,..........,,,,,,,

נודע הוא כי ד' עולמות אבי"ע, וכל עולם מהם,

 יש בו חמשה פרצופים, א"א, ואו"א, וזו"ן.

א"א

או"א

זו"ו

כתר

חכמה

בינה

תפארת

מלכות

אדם קדמון

יחידה

אצילות

חיה

בריאה

יצירה

עשיה

נשמה

רוח

נפש

האמנם אין ענין כלם שוה,

לפי ששלשה עולמות בי"ע,

הם בערך פרטיות אימא וזו"ן דאצילות.

אבל בדוגמת א"א ואבא דאצילות,

 לא יש שני עולמות דוגמתם למעלה מבי"ע,

לפי שהם בתכלית של ההעלם.

 

גם נודע, כי מכל הבחי' שנכללו בד' עולמות אבי"ע,

 יוצא נשמות בני אדם,

בסוד בנים אתם לה' אלוהיכם.

 

וא"כ נמצא, כי בחי' הנשמות יהיו ממש כדמיון

העולמות עצמם בכלל ופרט. כיצד,

 

הנשמות שיש מעולם האצילות,

יתחלקו לחמשה בחי' גם הם,

כנגד ה' פרצופי האצילות,

כי הנמשכות מן א"א, נקראות יחידה.

 ומן אבא, נקראות חיה.

ומן אימא, נקראות נשמה.

 ומן ז"א, נקראות רוח.

 ומן נוקביה, נקראות נפש.

 וכלם הם חלקי האצילות.

 

אח"כ יש יותר תחתונות, והם,

כי הנמשכות מעולם הבריאה,

כלם נקראים נשמה דבריאה.

ומן היצירה, כלה נקראת רוח דיצירה.

 ומן העשיה, נקראת נפש דעשיה.

 והרי זה דרך כלל. ודרך פרט הוא זה,

 

כי הנה הנשמות יוצאות מן אריך דאצילות,

נחלקות לחמשה בחינות,

כי מכתר דאריך, נקראת יחידה שביחידה.

ומחכמה שבו, נקראת חיה דיחידה.

ומבינה שבו נקראת נשמה דיחידה.

ומשש קצוותיו נקראת רוח דיחידה.

 וממלכות שבו, נקראת נפש דיחידה.

 וכל חמשה חלקים הנז' נקראים בכללותם יחידה.

 

ועד"ז יתחלקו חמשה בחי' החיה,

שמן אבא דאצילות, וכלם נקראים חיה.

וכן חמשה חלקי הנשמה דמצד אימא,

כלם נקראים נשמה.

 וכן חמשה חלקי רוח דמז"א,

כלם נקראים רוח.

וכן חמשה חלקי נפש דמנוקביה,

כלם נקראים נפש דאצילות:

 

ועד"ז בשלשה עולמות בי"ע אשר כל עולם מהם

בכל חמשה חלקיו,

אינו רק בערך פרצוף אחד פרטי דאצילות כנזכר, כיצד,

 

 הנה הנשמות שמן אריך של הבריאה,

 נקראות יחידה דבריאה.

ושמן אבא, נקראות חיה,

 ושמן אימא נקראים נשמה.

 ושמן ז"א נקרא רוח.

 ושמן נוקביה דבריאה,

נקראות נפש דנשמת הבריאה.

וכל חמשה חלקים אלו שמן חמשה פרצופי הבריאה,

נקראים נשמה של הבריאה.

 

וכן הנשמות שבחמשה פרצופי היצירה,

יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש.

 וכלם נקראים רוח דיצירה.

 

 וכן הנשמות שמחמשה פרצופי העשיה,

יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש.

וכלם נקראים נפש דעשיה.

והרי נתבארו ענין הנשמות בכלל ופרט:

...............,,,,,,,,,,,,,,,....................

 

והנה כל בחי' הנשמות הנז', כלם נכללו באדה"ר,

 והנה אדם היה כלול מרמ"ח איברים

 ושס"ה גידים גם בבחי' הנשמות שבו,

 באופן כי כל חלק מהנזכר, נתחלק לסדר הנזכר, כיצד,

 

 הנה חלק היחידה דאצילות,

 נחלק לתרי"ג אברים וגידים,

וכל אבר וגיד מהם נקרא שורש א'.

וכן החיה, או הנשמה, או הרוח, או הנפש דאצילות,

 כל בחי' מהם נתחלקה לתרי"ג שרשים.

 

וכן כל בחי' מחמשה פרצופי הבריאה,

נתחלקה לתרי"ג שרשים,

וכלם נקראים נשמה דבריאה כנז"ל.

 

וכן כל בחי' מחמשה פרצופי היצירה ע"ד הנז"ל.

 וכן כל ה' פרצופי העשיה ע"ד הנז"ל.

 

ועוד אפשר שיתחלקו כל חלק מהנזכר חלוק יותר פרטי,

וזה היה ע"י חטאו של אדה"ר ושאר הנבראים:

ולהבין העניין, נבאר חלק אחד מהם, וממנו תקיש לכל השאר,

 

ונתחיל מן נוקבא דעשיה.  הנה נוקבא דעשיה,

כוללת תרי"ג איברים וגידים,

ואלו נקראים תרי"ג שרשים גדולים,

 ר"ל שפחות מזה אי אפשר להיות,

 וכל שרש מאלו, אינו פחות מתרי"ג נצוצות,

שכל נצוץ נקרא נשמה אחת שלימה,

ונקראים תרי"ג נצוצות גדולים.

 

 והנה ע"י הפגם, יתחלקו התחלקות יותר פרטיי,

 והוא, כי תרי"ג שרשים גדולים,

יתחלקו עד ס' רבוא שרשים קטנים ולא יותר,

 

אבל פחות מזה אפשר להיות,

 וגם אינו מוכרח שכל שרש גדול, יתחלקו לחשבון

 שוה בשרש חבירו,  כי הכל לפי הפגם.

 

ויש שרש גדול שיתחלק לאלף שרשים קטנים,

ויש למאה וכיוצא בזה.

 

האמנם בבחינת כל התרי"ג שרשים גדולים ביחד,

 אי אפשר שיתחלקו ליותר מס' רבוא שרשים קטנים.

ועד"ז בנצוצות התרי"ג שבכל שרש ושרש,

 מתרי"ג שרשים גדולים,

 כי כל נצוץ מהם יתחלק לכמה נצוצות.

 

 האמנם יש נצוץ גדול שיתחלק לאלף נצוצות קטנים,

 ויש למאה, וכיוצא בזה.

 

 האמנם כל תרי"ג הנצוצות הגדולים בכללותם יחד,

 אין מתחלקים ליותר מס' רבוא נצוצות קטנים:

 

עוד צריך שתדע, כי כמו שכל כללות

 תרי"ג שרשים גדולים דנוקבא דעשיה,

הם נפרטים, כי תחלה יש נשמה אמת, אב לכל,

והיא בדרך זה,

 

כי תחלה יש נשמה אחת אב לכלם

והוא אדם הראשון  כולל כלם,

 

ואח"כ נכללות כלם בג' אבות,

 אברהם, יצחק, ויעקב.

ואח"כ נכללות כלם לשנים עשר שבטים,

 ואחר כך נחלקים לע' נפש.

ואח"כ אלו הע' נפש,

נחלקים עד ס' רבוא נצוצות גדולים.

 כך כל שרש מהתרי"ג גדולים,

נעשה פרצוף כולל תרי"ג,  ויתחלק ע"ד הנזכר,

עד ס' רבוא נצוצות קטנים. כיצד,

 

הנה אדם היה כולל כל תרי"ג שרשים גדולים

 שבפרצוף שלם דנוקבא דעשיה,

 

והנה אבר כתף השמאלי של אדה"ר,

הוא שרש אחד גדול והוא פרצוף שלם

 מתחלק לע' שרשים קטנים ולא יותר.

 

ואלו ע' שרשים כוללים כל תרי"ג איברים וגידים

שבזה הפרצוף, וכל אלו ה ע' שרשים קטנים

 נחלקים לס' רבוא נצוצות קטנים.

 

 ואמנם קין הוא כולל כל שרש הגדול הזה,

הכולל הע' שרשים קטנים, מס' רבוא נצוצות קטנים,

והוא כדמיון אדה"ר.

 

ויש בשרש הגדול הזה שלשה אבות כוללים כלו,

ואח"כ י"ב שבטים, ואח"כ ע' נפש,

 ואת"כ נחלקים לס' רבוא קטנים:

,,,,,,,,,,,,,................,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

ועתה נבאר פרט הע' שרשים הקטנים.

הנה נתבאר, שכלם יחד יתחלקו לס' רבוא נצוצים קטנים,

 אבל כל שרש מהם, אינו מוכרח שיהיה תשבון

נצוצותיו בחברו

אך הצד השוה שבהם הם כי כל שרש מהם

יתחלק לתרי"ג נצוצות פנימיים ועיקריים,

והם הת"ח (תיקונים חדשים) אשר בשרש ההוא,

 

ומהם מתפשטים סביבותיהם ענפים,

והם בעלי בתים, ועמי הארץ,

ובאלו אין מספר קבוע כנזכר וזה באורו,

 

הנה אחד מן הע' שרשים קטנים

 שבאבר כתף השמאלי, הנקרא ע"ש קין,

 שכלם הם שרש אחד גדול אשר באדה"ר,

 

 הנה שרש א' מאלו הע',

הוא אבר העקב שברגל השמאלי של הפרצוף

 הכולל כל שרש קין.

 

ובזה השרש הקטן, יש בו תרי"ג נצוצות,

 שכלם ת"ח,(תיקונים חדשים) וסביבותיהם מתפשטים

כל שאר נצוצות נשמות בני אדם,

בעלי מצוה, וסוחרים, ועמי הארץ,

ולאלו אין מספר קבוע כנזכר, כי אין הכרח,

 רק שכל נצוצות שבעים השרשים הקטנים

 שבשרש אחד הגדול,

 לא יהיו יותר מס' רבוא נצוצות קטנים:

 

גם דע, כי כל אבר כלול,

מבשר, וגידים קטנים, ועצמות,

 ואין הגידים שבאיברים מכלל השס"ה גידים הגדולים,

ונמצא כי התרי"ג נצוצות שבזה העקב,

שהם נצוצות הת"ח, הם נחלקים בג' חלקים הנז',

 שהם, בשר, וגידים קטנים, ועצמות.

 וכן עד"ז שאר נצוצות של בעלי מעשה וכו',

 כנז"ל, נחלקים בשלשה חלקים הנז',

 

וסדר מעלתם הוא, בראשונה הבשר,

 ולמעלה ממנה הגידים,

ולמעלה משניהם הן העצמות,

 לבחי' המוח שבתוכם, ולא הם בעצמם.

 והרי נתבאר ענין פרצוף נוקבא דעשיה,

 כי כלו היה נכלל באדם,

ומזה תקיש לכל שאר הפרטים עד אריך דאצילות:

,,,,,,,,,,,,,,,,...................,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

ועתה נבאר, ענין אהיות נשמת האדם בכל העולמות כלם.

וכמ"ש ז"ל על פסוק איפה היית ביסדי ארץ. (איוב ל"ח)

 

הנה מי שהיה נצוץ נשמות מין אחד,

 מהנצוצות הפרטיות שבאבר העקב שמאלי,

שהוא השרש קטן א'

 מן הע' השורשים  הקטן שבשרש הגדול,

שהוא אבר כתף השמאלי של פרצוף אדה"ר,

 מבחי' נוקבא דעשיה,

 

הנה גם יהיה נאחז במקום ההוא עצמו,

בפרצוף ז"א דעשיה, ובפרצוף אימא דעשיה,

 עד רום המעלות, שהוא בעקב של רגל שמאלי,

שהוא השרש הקטן האחד,

 מן הע' שרשים קטנים, שבשרש אחד גדול,

 שהוא אבר כתף השמאלי של א"א דאצילות.

 

וכל אלו החלקים נקראים נשמה אחת.

והאדם הזה, עולה ולוקח חלקיו כלם מסופם לראשם כנזכר,

 

כי תחילה לוקח חלקו שבנוקבא דעשיה,

שהוא העקב הנז' ונקרא נפש שבנפש,

וכן עולה ונוטל עד חלקו שבאריך דעשיה,

בבחי' העקב הנז"ל,

ואז נשלם בכל חלקי נפשו שמעולם העשיה,

 

ועד"ז ברוחו שמן היצירה וכו',

 עד שעולה לקחת חלקו שבא"א דאצילות,

בבחי' ה העקב הנזכר,

ונשלם בו היחידה שלו מעולם האצילות,

ונגמר תשלום נשמתו בכל תלקים.

והנה זהו תכלית פרט אחיזת חלק נשמתו בפרטי פרטות:

 

 

ואמנם דרך כללות, יש עוד ענין אחר, והוא, כי הגם

 שנתבאר שנצוץ נפש האדם עצמו,  היא לבדה,

 נקראת נשמת האדם לבדו פרטית ועיקרית,

 

הנה גם כל נצוצות הנשמות פרטיות

 שנתחלקו בזה העקב הנזכר,  שהוא עקב של כללות

כל הפרצוף  שבשורש הגדול הנקרא קין,

 שהוא אבר הכתף השמאלי של אדה"ר,

 כולם יחד נקראים נשמה אחת שלימה גדולה,

כנזכר שתרי"ג נשמות גדולות יש בכל שרש מהגדולים,

 

כי הנה כל העקב הנזכר  הוא אחד מן

תרי"ג נשמות גדולות, שיש בשורש

אבר הכתף שמאלי שנקרא שרש גדול,

ולקמן נבאר תועלת העניין הזה:

ואחר שנתבאר היטב בחי' הנשמות, ומקום אחיזתם

 

 

נבאר עתה משפטיהם.

 

 דע, כי אין האדם נקרא שלם, עד שיתקן בחייו,

 ויזכה עד שיקח יחידה דא"א דאצילות כנז"ל.

 

 ואמנם מי שלא זכה כי אם ליקח כל אחד בחי',

דעשיה, הנה זה האיש זכה ליקח נפש שלימה

, מכללות כל עולם העשיה,

ועד"ז בכל שאר החלקים, עד שיהיה שלם לגמרי כנזכר.

 

והנה תקון האדם, תלוי בדברים רבים,

 כמו בעשיית כל מצות עשה, ובעסק התורה וכו',

 כמו שיתבאר. וכפי מה שירבה בהם,

כך יושלם תיקונו, לזכות לקחת כל חלקי נשמות.

 

וכאשר ח"ו יחטא, ויעבור על שס"ה מצות לא תעשה,

 כך יהיה הפגם שיפגום בחלקי נשמתו,

גם אם עשה מצות עשה  הרבה:

 

ודע, כי ענין התקון או הפכו שהוא הפגם,

הכל הוא במקום אחיזת נשמתו בלבד,

ולא בשאר מקומות. וגם זה הוא ע"ד הנז"ל,

 כי עיקר התקון או הפגם ההוא,

במקום אחיזת נשמתו, שהוא נצוץ הפרטי.

האמנם גם בכל הנצוצות שהם קרוביו,

הוא מתקן או פוגם. כיצד,

 

 הנה מי שהיה מן העקב שמאלי,  שבפרצוף

אבר כתף השמאלי הנקרא שרש קין.  אם יתקן,

הנה גורם תקון בכל נצוצות העקב הנזכר.

ואם יפגום, גורם פגם בכלם,

 

 אע"פ שהם כבר תקנו כל צרכם לגמרי,  והנוגע לנצוצותם

 הפרטיות של כל אחת מהם, אינם נקראים שלימים ומתוקנים

 לגמרי,  עד אשר לא ישאר שום נצוץ קטן או גדול

 מכל ניצוצי העקב,

כי אם שלם לגמרי, כי הם כל העקב הזה,

נקרא נצוץ נשמה גדולה אחת כנז"ל,

 

 ולכן כל הנצוצות ההם,

אפילו אם יהיה שמואל הנביא ע"ה אחד מהם,

לא נקרא שלם,

עד שיושלמו כל הנצוצות של זה העקב להתקן,

אפילו הגרוע שבכלם.

 

ולכן כלם באים לסייע את הנצוץ הפגום בעה"ז לתקנו.

האמנם שאר נצוצות כל אבר הכתף השמאלי,

אין להם לא תקון ולא פגם

מחמת נצוצות זה העקב כלל:

,,,,,,,,,...........,,,,,,,,,,,,,,,,,

הכלל העולה,

כי כל שרש ושרש מהשרשים הקטנים שבכל אבר, הנקרא שרש גדול מתרי"ג שרשים גדולים

שבפרצוף אדה"ר, הנה כל השרש הקטן ההוא,

נקרא נשמה אחת גדולה,

וכלם מסייעים זה לזה כנזכר.

 

ואמנם לא פגם אחד פוגם בכל החלקים

אשר בכל העולמות כנז"ל,

אבל יש החטא שפוגם בנפשו אשר מצד העשייה,

ויש פוגם בחלק רוחו אשר ביצירה וכו' כנודע.

 ובהיות נצוץ פרטיי שלו פוגם בעשייה,

 גם כל ניצוצי העקב הנז' שבעשייה,

יש בהם פגם כמוהו כנזכר, וכן בשאר העולמות.

 

אבל פשוט שעיקר העונש או השכר אינו,

אלא אל הניצוץ הפרטיי הזה,

אלא שהשפע הנמשך בעקב ההוא,

מתמעט בכל ניצוצותיו, מחמת פגם זה הנצוץ הפרטיי:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,.....................,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

ועתה נבאר התקון והפגם בפרטות.

 ונתחיל בבחי' תקון הנפש אשר מעולם העשיה,

א"א

או"א

זו"ו

כתר

חכמה

בינה

תפארת

מלכות

אדם קדמון

יחידה

אצילות

חיה

בריאה

יצירה

עשיה

נשמה

רוח

נפש

כי היא היותר תחתונה מן הכל,

 והיא הנכנסת באדם בעת לידתו תחלת הכל.

כי כבר ידעת, כי אין חלק עליון נכנס,

עד ישתלם תקון התחתון,

 

כי תחלה צריך שיושלם תקון כניסת

 כל חלקי הנפש דעשייה,

ואח"כ יתחיל להכנס בו חלקי הרוח שביצירה,

 וכשיושלם יכנס הנשמה דבריאה וכו', עד תשלום הכל.

 

 ואמנם התנאים והחלוקים שיש בענין זה,

יתבאר בשער זה ש"ח שער הגלגול.

 

דע, כי כל תקון האדם שיזכה לנפש דעשיה,

 הוא ע"י קיום מצות עשה שהם רמ"ח.

וכל הפגם ההוא, או בחסרון קיומם,  או בעבורו

 על אחת משס"ה מצות לא תעשה  כי עסק התורה

 הוא לקנות הרוח שביצירה, כמו שיתבאר:

\\\\\\\\\.............\\\\\\\\\\

,,,,,,,,,,,,

ודע, כי האדם צריך שיקיים כל התרי"ג מצות.

ואם חסר אחת מהם, עדיין נפשו חסירה,

כפי שעור המצות שחסרו ממנו.

 

ואמנם הרמ"ח מצות עשה  נחלקים לחמשה חלוקות,

 א', הם המצות אשר האדם נמנע מלקיימם

 כגון מצות שהם תלויות בזמן שב"ה היה קיים,

כמו הקרבנות וכיוצא בהם.  ואלו אין האדם חוזר

 בגלגול לקיימם, כי מה תועלת יש בגלגול,

אמנם כשיבנה ב"ה יקיימם.

 

הב', הם המצות שיכול האדם לקיימם,

כמו ציצית ותפילין וכיוצא בזה, ואלו אם לא קיימם,

 צריך בהכרח שיחזור להתגלגל פעמים רבות,

 עד שישלים את כולם.

 באופן כי מי שכבר נתגלגל וקיים קצת מצות,

די לו בגלגולו זה, כשקיים המצות החסירות ממנו,

שלא קיימם מעולם כלל.

ודע, כי כשיתגלגל על כך,

 אפשר שיחטא ויבואו על ידו עבירות רבות:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ג', הם המצות שאין חובה עליו לקיימם,

אלא אם כן באה לידו, כגון תרומות ומעשרות

 ושלומ הקן, שאינו מחוייב לרדוף אחריהם,

אלו ג"כ מוכרח הוא שיתגלגל לקיימם,

אמנם כיון שלא הוצרך להתגלגל אלא לסבה זו,

 מובטח הוא שלא ימטא בזה הגלגול הב'.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

הד', הם מצות שאין יכולת בידו לקיימם,

אם לא כאשר האלהים אנה לידו,

כמו פדיון הבן, ויבום, וחליצה, או גט,

 שאינו מחוייב לגרשה, אא"כ לא תמצא חן בעיניו כנודע,

לפי שקשים גרושין וכו',

ומזבח מוריד עליו דמעות, וכיוצא באלו יש בהם חלוק,

 כי אם לא נזדמנו לו אינו חוזר להתגלגל,

 אבל יבא בסוד העבור לפי שעה בלבד,

עד אשר יקיים אותם, ותכף מסתלק מן העולם והולך לו,

אבל אם באו לידו ולא קיימם,  אז מוכרח הוא להתגלגל,

 

 אבל לא קבלתי ממורי ז"ל אם מובטח לו שלא יחטא

בענין החלוק השלישי אם לאו:

גם נסתפקתי בענין שאר המצות,

ובפרט באותם שאינו מחוייב לרדוף אחריהם,

כמו מעקה ושלוח הקן וכיוצא,

אם רצה לקיימם, אלא שלא היה בידו יכולת לקיימם,

כגון שהיה עני ולא יכול לקנות בית לעשות מעקה,

אם נאמר שזה נקרא אנוס, ויספיק לו העיבור,

או אם יצטרך גלגול גמור. ובמקום אחר כתבנו,

שנראה שנפטר מן הגלגול, ויספיק לו סוד העיבור

 איך אפשר לומר שיתגלגל

אלא שהשם יתברך יזמין לו בודאי המצוה ההיא,

 ויתן לו יכולת לקיימה.

 

החמישית היא מצוה פרטיית,

והיא לפרות ולרבות,

 והיא מהמצות שמחויב האדם לרדוף לקיימה,

וגם יש יכולת בידו לקיימה,

 וזו היא חמורה מכל המצות,

 והוא, כי מי שמת בלא בנים ולא קיים אותה

לא די במה שיתגלגל,

אלא ששאר המתגלגלים על ידו על חסרון איזה מצוה כנז"ל,

הנה כל גוף וגוף מהם יקום ויחיה בזמן התחיה

ויכנס בו ניצוצות נשמתו כפי שיעור המצות שקיים

 בהיותו באותו גוף.

 

אבל זה שמת בלא בנים כל חלקי נצוצות נשמתו,

 יכנסו בגוף השני שנתגלגל בו בסוד היבום,

 

 ואז קיים מצות פריה ורביה.

אבל הגוף הראשון שלא קיימה,

 אין נכנס בה רק ההוא רוחא קדמאה דיהיב באנתתיה

כשנשאה בביאה א' כנודע.

 

הששית היא, מצוה פרטיית,

והיא לעסוק בתורה, והיא שקולה כנגד כל המצות,

כי תפארת שהוא עץ החיים כנגד כולם.

ויש בה ד' פירושים, שסימנם פרד"ס,

פשט,

רמז

דרש,

סוד

 

וצריך לטרוח ולעסוק בכלם,

 עד מקום שיד שכלו מגעת,

 ויבקש לו רב שילמדהו,

 ואם חסר אחת מארבעתם כפי השגתו,

 יתגלגל על זה:

 

גם צריך שתדע, כי האדם צריך לקיים כל תרי"ג מצות,

במעשה, וכן בדיבור,

 ע"ד מה שאמרו רז"ל

כל העוסק בפרשת עולה,

כאלו הקריב עולה וכו'.

וכן במחשבה,

אם לא קיים כולם בשלשה בחי' אלו,  יתגלגל,

 עד שיקיים כל התרי"ג מצות בשלשה בחי' אלו:

י"ה,

שס"ה

מצוות לא תעשה

ו"ה,

רמח

מצוות עשה

 

עוד דע, כי התרי"ג מצות מתחלקות

בתרי"ג איברים וגידים של אדה"ר,

שנקראים תרי"ג שרשים גדולים,

ובכל אבר ואבר מהם יש מצות פרטיות,

 כנזכר כי בכל אבר הכתף השמאלי,

 יש אחד עשרה (ו"ה) מצות עשה,

 (י"ה) וט"ו מצות לא תעשה

 

וכל מי שהוא מן הכתף הזה,

 מחוייב להשלים אלו המצות יותר מכל שאר התרי"ג.

ולא נתברר לי היטב ענין זה,  כי כיון שכל אדם מחוייב להשלים

 כל התרי"ג מצות כנז"ל, מה הוא החיוב המשונה שיש בין אלו

המצות הפרטיות שבכל אבר אל שאר התרי"ג כלם:

גם שמעתי ממורי ז"ל, כי אינו דומה מי ששאר הנצוצות שהם

 מן משרש נפשו אשר קדמו אליו קיימו כל המצות,

למי שהנצוצות הקודמות אליו לא קיימו

 גם הם אלו המצות שלא קיים גם הוא, ולא ידעתי מה הוא

החלוק שיש בין זה לזה. והרי נתבאר ענין קיום המ"ע:

,,,,,,,,,,,,,,..............,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

ונבאר ענין מצות לא תעשה.

דע, כי יש מצות לא תעשה

שתשובה ויום הכיפורים מכפרים.

ויש שצריך גם כן יסורין לכפרם.

 

אבל יש עבירות חמורות,

 כמו כריתות ומיתות ב"ד וכיוצא,

 שאינם מתכפרים עד שימותו.

ויש באלו חלוק,

 כי אם היא עבירה שאינם מאותם

שגופם כלה ואשם קם בתחית המתים,

 

כמ"ש ז"ל ואלו שאין להם חלק לעה"ב,

 המינים והאפיקורסים וכו'.

 

 הנה הנפש הזאת תתגלגל, לתקן מה שחטא,

 וגופו הראשון כלה ונאבד כנזכר.

ואם אינה מבחי' זו, הנה הגוף הראשון אינו נאבד,

 

אמנם הנפש ההיא מתגלגלת בגוף הזה השני,

בהצטרפות איזה נצוץ אחד משרשו שנכנס שם,

 שהוא בעל הגוף ההוא, ושם נתקן זה המגולגל עמו

הנקרא אורח, ולא בעל הבית:

 

גם דע, כי האדם המחטיא לחבירו

באיזו עבירה שצריך גלגול,

אבל הוא עצמו לא חטא,

יבא בעיבור עם המתגלגל,

 עד יתקן החטא, ואף זה שהחטיאו יסתלק משם.

 

ודע, כי לא די לאדם עצמו פרטיות אחרות

 אחיזת נפשו למעלה,

רק כל חלקי העשיה והיצירה וכו',

 וזה מסייע למה שכתבתי פה,

שאע"פ שיש מצות פרטיות בכל אבר,

 צריך שישלים כל התרי"ג מצות.

 

אמנם נלע"ד פי' הדברים באופן אחר, והוא,

כי אם נפש האדם דרך משל מנוקבא דעשיה,

לא יספיק לו כאשר יתקן בחי' ההיא לבדה,

 ועי"כ יכנס בו בחי' הרוח שלו, שהיא מנוקבא דיצירה.

 אלא צריך שיתקן גם כל חלקי הנפש,

שהם מחלקו של עשיה.

כגון נפש ממלכות ז"א דעשיה,

וממלכות של אימא ואבא ואריך של עשיה,

 כי כל אלו הם חלקי נפשו בשלמות,

שהם נפש רוח נשמה חי"ה  יחידה שיש בעשיה,

וכולם נקראים נפש דעשיה שלימה.

ואז יתחיל לשבות נפש שברוח דיצירה שבחלקו.

דאל"כ אלא שצריך שישלים כל העשיה בכללותה,

 א"כ אין בעולם רק נפש אחת לבדה.

 וגם זה מוכיח כי אין צורך לאדם לתקן

 רק שרש הקטן אשר ממנו חוצב:

,,,,,,,,,,,,,,.............,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

ועתה נבאר ענין הרוח והנשמה,

 אעפ"י שכבר נתבאר עניינם למעלה,

 כי תקון הרוח דיצירה

 הוא ע"י עסק התורה כהלכתה לשמה

 בתורה שבע"פ משנה ותלמוד וכו'.

 

ותקון הנשמה דבריאה,

 תלוי בידיעת סודות ורזי התורה

 הפנימיים בחכמת הזוהר.

,,,,,,,.,...........,,,,,,,,,,,

 ובמקום אחר כתבנו,

 כי העושה מצות עשה בלי כונה

מתקן עולם העשיה שהיא נפש.

 

 והעוסק בתורה בלי כונה,

 מתקן היצירה שהיא הרוח.

 

והעושה מצוה או העוסק בתורה בכונה,

מתקן בריאה שהיא נשמה.

 ,,,,,,,,,..........,,,,,,,,,,

ובמקום אחר כתבתי,

כי המחשבה והתדבקות בהוי"ה דס"ג,

 ובאהיה יה"ו, ובאהיה אשר אהיה,

הם תועלת הנשמה הבאה מן בריאה.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ועסק התורה בדיבור,

הוא תועלת הרוח שמן היצירה.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

וקיום מצות מעשיות,

ובפרט התלוים בהליכת הרגלים,

כגון בקור חולים,  ולווית אורחים ומתים,

תועלת הנפש שמן העשיה:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,

אמר הכותב חיים, זהו הנלע"ד באמת בענין הגלגול הוא זה,

הנה הנפש לשתהיה שלימה לעלות אל מקומה,

 הוא ע"י שני תנאים,

האחד הוא הנקרא תקון שלמות הנפש,

והוא קיום כל רמ"ח מ"ע.

 

והשני הוא תקון פגם הנפש,

 אם עשתה שום עבירה משס"ה מצות לא תעשה.

ונודע כי אין הרוח נכנס בגוף,

 עד שתשתלם הנפש בשני חלקים הנז'.

 

והנה אם הנפש ההיא, שהיא נצוץ אחד פרטיי,

 שאי איפשר לו להתחלק יותר,

כי בפחות מזה איננו נקראת נפש גמורה,

אם השלימה בשני התנאים הנז',

כבר נקראת נפש שלימה, מוכנת לקבל את הרוח.

ואחר כך אם יחטא האדם,

אין הפגם ההוא פוגם בנפש, כי אם ברוח:

 

השני הוא, אע"פ שהשלימה כל הרמ"ח מ"ע,

 אם עשתה עבירה מאותם המונעות תחית המתים מאותו הגוף, תתגלגל הנפש הזאת בגוף שני היא לבדה,

ושם תתקן פגם העבירה הנז'.

כי המצות כבר עשאתה ואח"כ בעת התחיה

 תכנס בזה הגוף השני,

 והגוף הראשון ימהה מן העולם.

ומכ"ש שיהיה כן,

 אם לא השלימה כל רמ"ח מצות עשה בגוף הראשון:

 

והשלישי הוא אם לא השלימה כל

רמ"ח מ"ע בגוף הראשון, ולא נפגמה בשום עבירה,

או גם אם נפגמה באיזו עבירה,

שאינה מאותם העבירות שגופו כלה בתחית המתים,

כי אז תתגלגל היא לבדה כולה בגוף שני גלגול ממש,

ואח"כ בעת התחיה,

תתחלק הנפש ההיא לחלקים עם היות

כי אין שום חלק מהם נקרא נפש גמורה כנז"ל.

 

 ואותם החלקים שעשו המ"ע הנכונים להם בגוף הא',

יחזרו שם בעת התחיה,

 כי בו נתקיימו המצות ההם. ואע"פ כן הוצרכו להתגלגל החלקים ההם בגוף השני, כי אינם נפש אחת גמורה,

 וצריכים להמצא גם הם בגוף השני,

בקיום שאר המצות החסרות.

 

ואם עברה איזה עבירה בגוף הראשון,

יתקנוהו עתה בגוף השני,

וסובלת יסורין וצער מיתה עמו,

 והחלקים שעשו המצות שחסרו בגוף השני,

יקומו בגוף השני בזמן התחיה,

כי בו נעשו. ואם איזו עבירה נפגמה בגוף השני,

 אין עונשה נוגע כלל לחלקים הראשונים.

ואם זה הגוף השני השלים תשלום רמ"ח מצות עשה,

וגם לא נפגם בשום עבירה,

אז יכניס בו גם כל הרוח בחייו,

 וכן אחר התחיה יכנס כל הרוח,

 עם קצת חלקי הנפש בגוף השני:

 

הרביעי הוא, אם השלימה הנפש

כל רמ"ח מ"ע בגוף הראשון,

ונפגמה באיזו עבירה קלה כנזכר,

 כי אז תתגלגל בגוף השני עם נפש אחרת חדשה,

 וזה נקרא גלגול כפול.

 

ואם תקבל צער יסורין ומיתה על עונש עבירה שלה,

 ולא על עונש עבירות הנעשות בגוף הב'.

 אך במצות הנעשות בגוף הב',

יש לה שכר, ובעת התחיה היא תחזור לגוף הא',

והגוף הב' יקח הנפש החדשה, כי היא העיקרית שלו.

 

ודע, כי זאת הנפש החדשה,

אם לא תהיה משרשי הנפש הראשונה ממש,

 לא תתגלגל עמה,

 אלא אם כן יהיו ב' נצוצות נפשות אלו שתיהם

 משרש אחד ממש:

גם דע, כי זה הגלגול של הנפש הראשונה,

נקרא עבור בצד מה,

 כיון שאינה נוטלת עונש על העבירות של הגוף הב',

 וגם כי סופה לשוב בתחיה בגוף הראשון.

וזה הענין עצמו בחלוקה הג', והיא בהתגלגל קצת חלקי הנפש שכבר נתקנו עם שאר חלקיה בגוף הב',

 כי בחי' גלגולי החלקים שנתקנו,

יקרא עבור לסבה הנז' בצד מה:

ונלע"ד, כי בזו החלוקה הד',

איננה גלגול גמור לנפש הא',

 רק כל זמן שצריכה לשבת שם,

 עד תשלום הפגם של הגוף הראשון,

כי אז סובלת הצער והיסורין של הגוף הב'. וכשהשלימה,

תצא בחייו, ותלך למעלה,

ואם לא הושלם עונשה רק עם המיתה,

תשב שם עד תסבול צער מיתת הגוף השני,

 ולכן ענין זה נקרא עיבור הדומה לגלגול.

 

וכן העניין בחלוקה השלישית,

כי החלקים הראשונים ישבות בסוד גלגול גמור,

עד יקיימו מצות החסרות, וכשיושלמו,

 יצאו להם בעודו בחיים. ואם לא הושלמו,

תשב שם עד שימות:

וממקום אחר נראה חלוק אחר בשתי החלוקות הנז',

 כי כאשר אלו המצות החסרות מזו להנפש,

 עדיין לא קיימום שום נצוץ מן הנצוצות שקדמו אליו,

והם משרש נפשו,

צריך שיבא בגלגול גמור עד יום המיתה,

ואם נתקיימו ע"י הנצוצות שקדמו אליו,

די לו הגלגול הנז' שנקרא עיבור.

ובמקום אחר נתבאר, כי גם לצורך קיום מצוה יספיק עיבור:

(אמר שמואל, כל זה לקטתי מליקוטי בתר לקוטי, מהעמרים אשר עמר אבא מארי ז"ל, והוא סלת מנופה מכל דרושי גלגולי הנשמות באר היטב):

כתבי האר"י  הקדוש  רבי חיים ויטאל ז"ל

שער הגלגולים

 

קרן אור ללימודי הקבלה

הקדמה יא

בתכלית הקצור בענין הגלגול, וז"ל, ענין הגלגול בתכלית הקצור, מה שיצטרך בהכרח כל האדם לדעת, איך יתנהג לתקן את עצמו. נודע הוא כי ד' עולמות אבי"ע, וכל עולם מהם, יש בו חמשה פרצופים, א"א, ואו"א, וזו"ן. האמנם אין ענין כלם שוה, לפי ששלשה עולמות בי"ע, הם בערך פרטיות אימא וזו"ן דאצילות. אבל בדוגמת א"א ואבא דאצילות, לא יש שני עולמות דוגמתם למעלה מבי"ע, לפי שהם בתכלית של ההעלם. גם נודע, כי מכל הבחי' שנכללו בד' עולמות אבי"ע, יוצא נשמות בני אדם, בסוד בנים אתם לה' אלהיכם. וא"כ נמצא, כי בחי' הנשמות יהיו ממש כדמיון העולמות עצמם בכלל ופרט. כיצד, הנשמות שיש מעולם האצילות, יתחלקו לחמשה בחי' גם הם, כנגד ה' פרצופי האצילות, כי הנמשכות מן א"א, נקראות יחידה. ומן אבא, נקראות חיה. ומן אימא, נקראות נשמה. ומן ז"א, נקראות רוח. ומן נוקביה, נקראות נפש. וכלם הם חלקי האצילות. אח"כ יש יותר תחתונות, והם, כי הנמשכות מעולם הבריאה, כלם נקראים נשמה דבריאה. ומן היצירה, כלה נקראת רוח דיצירה. ומן העשיה, נקראת נפש דעשיה. והרי זה דרך כלל. ודרך פרט הוא זה, כי הנה הנשמות יוצאות מן אריך דאצילות, נחלקות לחמשה בחינות, כי מכתר דאריך, נקראת יחידה שביחידה. ומחכמה שבו, נקראת חיה דיחידה. ומבינה שבו נקראת נשמה דיחידה. ומשש קצוותיו נקראת רוח דיחידה. וממלכות שבו, נקראת נפש דיחידה. וכל חמשה חלקים הנז' נקראים בכללותם יחידה. ועד"ז יתחלקו חמשה בחי' החיה, שמן אבא דאצילות, וכלם נקראים חיה. וכן חמשה חלקי הנשמה דמצד אימא, כלם נקראים נשמה. וכן חמשה חלקי רוח דמז"א, כלם נקראים רוח. וכן חמשה חלקי נפש דמנוקביה, כלם נקראים נפש דאצילות:

ועד"ז בשלשה עולמות בי"ע אשר כל עולם מהם בכל חמשה חלקיו, אינו רק בערך פרצוף אחד פרטי דאצילות כנזכר, כיצד, הנה הנשמות שמן אריך של הבריאה, נקראות יחידה דבריאה. ושמן אבא, נקראות חיה, ושמן אימא נקראים נשמה. ושמן ז"א נקרא רוח. ושמן נוקביה דבריאה, נקראות נפש דנשמת הבריאה. וכל חמשה חלקים אלו שמן חמשה פרצופי הבריאה, נקראים נשמה של הבריאה. וכן הנשמות שבחמשה פרצופי היצירה, יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. וכלם נקראים רוח דיצירה. וכן הנשמות שמחמשה פרצופי העשיה, יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. וכלם נקראים נפש דעשיה. והרי נתבארו ענין הנשמות בכלל ופרט:

והנה כל בחי' הנשמות הנז', כלם נכללו באדה"ר, והנה אדם היה כלול מרמ"ח איברים ושס"ה גידים גם בבחי' הנשמות שבו, באופן כי כל חלק מהנזכר, נתחלק לסדר הנזכר, כיצד, הנה חלק היחידה דאצילות, נחלק לתרי"ג אברים וגידים, וכל אבר וגיד מהם נקרא שורש א'. וכן החיה, או הנשמה, או הרוח, או הנפש דאצילות, כל בחי' מהם נתחלקה לתרי"ג שרשים. וכן כל בחי' מחמשה פרצופי הבריאה, נתחלקה לתרי"ג שרשים, וכלם נקראים נשמה דבריאה כנז"ל. וכן כל בחי' מחמשה פרצופי היצירה ע"ד הנז"ל. וכן כל ה' פרצופי העשיה ע"ד הנז"ל. ועוד אפשר שיתחלקו כל חלק מהנזכר חלוק יותר פרטי, וזה היה ע"י חטאו של אדה"ר ושאר הנבראים:

ולהבין הענין, נבאר חלק אחד מהם, וממנו תקיש לכל השאר, ונתחיל מן נוקבא דעשיה. הנה נוקבא דעשיה, כוללת תרי"ג איברים וגידים, ואלו נקראים תרי"ג שרשים גדולים, ר"ל שפחות מזה אי אפשר להיות, וכל שרש מאלו, אינו פחות מתרי"ג נצוצות, שכל נצוץ נקרא נשמה אחת שלימה, ונקראים תרי"ג נצוצות גדולים. והנה ע"י הפגם, יתחלקו התחלקות יותר פרטיי, והוא, כי תרי"ג שרשים גדולים, יתחלקו עד ס' רבוא שרשים קטנים ולא יותר, אבל פחות מזה אפשר להיות, וגם אינו מוכרח שכל שרש גדול, יתחלקו לחשבון שוה בשרש חבירו, כי הכל לפי הפגם. ויש שרש גדול שיתחלק לאלף שרשים קטנים, ויש למאה וכיוצא בזה. האמנם בבחינת כל התרי"ג שרשים גדולים ביחד, אי אפשר שיתחלקו ליותר מס' רבוא שרשים קטנים. ועד"ז בנצוצות התרי"ג שבכל שרש ושרש, מתרי"ג שרשים גדולים, כי כל נצוץ מהם יתחלק לכמה נצוצות. האמנם יש נצוץ גדול שיתחלק לאלף נצוצות קטנים, ויש למאה, וכיוצא בזה. האמנם כל תרי"ג הנצוצות הגדולים בכללותם יחד, אין מתחלקים ליותר מס' רבוא נצוצות קטנים:

עוד צריך שתדע, כי כמו שכל כללות תרי"ג שרשים גדולים דנוקבא דעשיה, הם נפרטים, כי תחלה יש נשמה אמת, אב לכל, והיא בדרך זה, כי תחלה יש נשמה אחת אב לכלם והוא אדה"ר כולל כלם, ואח"כ נכללות כלם בג' אבות, אברהם, יצחק, ויעקב. ואח"כ נכללות כלם לשנים עשר שבטים, ואחר כך נחלקים לע' נפש. ואח"כ אלו הע' נפש, נחלקים עד ס' רבוא נצוצות גדולים. כך כל שרש מהתרי"ג גדולים, נעשה פרצוף כולל תרי"ג, ויתחלק ע"ד הנזכר, עד ס' רבוא נצוצות קטנים. כיצד, הנה אדם היה כולל כל תרי"ג שרשים גדולים שבפרצוף שלם דנוקבא דעשיה, והנה אבר כתף השמאלי דאדה"ר, הוא שרש אחד גדול והוא פרצוף שלם מתחלק לע' שרשים קטנים ולא יותר. ואלו ע' שרשים כוללים כל תרי"ג איברים וגידים שבזה הפרצוף, וכל אלו הע' שרשים קטנים נחלקים לס' רבוא נצוצות קטנים. ואמנם קין הוא כולל כל שרש הגדול הזה, הכולל הע' שרשים קטנים, מס' רבוא נצוצות קטנים, והוא כדמיון אדה"ר. ויש בשרש הגדול הזה שלשה אבות כוללים כלו, ואח"כ י"ב שבטים, ואח"כ ע' נפש, ואת"כ נחלקים לס' רבוא קטנים:

ועתה נבאר פרט הע' שרשים הקטנים. הנה נתבאר, שכלם יחד יתחלקו לס' רבוא נצוצים קטנים, אבל כל שרש מהם, אינו מוכרח שיהיה תשבון נצוצותיו בחברו אך הצד השוה שבהם הם כי כל שרש מהם יתחלק לתרי"ג נצוצות פנימיים ועיקריים, והם הת"ח אשר בשרש ההוא, ומהם מתפשטים סביבותיהם ענפים, והם בעלי בתים, ועמי הארץ, ובאלו אין מספר קבוע כנזכר וזה באורו, הנה אחד מן הע' שרשים קטנים שבאבר כתף השמאלי, הנקרא ע"ש קין, שכלם הם שרש אחד גדול אשר באדה"ר, הנה שרש א' מאלו הע', הוא אבר העקב שברגל השמאלי של הפרצוף הכולל כל שרש קין. ובזה השרש הקטן, יש בו תרי"ג נצוצות, שכלם ת"ח, וסביבותיהם מתפשטים כל שאר נצוצות נשמות בני אדם, בעלי מצוה, וסוחרים, ועמי הארץ, ולאלו אין מספר קבוע כנזכר, כי אין הכרח, רק שכל נצוצות שבעים השרשים הקטנים שבשרש אחד הגדול, לא יהיו יותר מס' רבוא נצוצות קטנים:

גם דע, כי כל אבר כלול, מבשר, וגידים קטנים, ועצמות, ואין הגידים שבאיברים מכלל השס"ה גידים הגדולים, ונמצא כי התרי"ג נצוצות שבזה העקב, שהם נצוצות הת"ח, הם נחלקים בג' חלקים הנז', שהם, בשר, וגידים, ועצמות. וכן עד"ז שאר נצוצות של בעלי מעשה וכו', כנז"ל, נחלקים בשלשה חלקים הנז', וסדר מעלתם הוא, בראשונה הבשר, ולמעלה ממנה הגידים, ולמעלה משניהם הן העצמות, לבחי' המוח שבתוכם, ולא הם בעצמם. והרי נתבאר ענין פרצוף נוקבא דעשיה, כי כלו היה נכלל באדם, ומזה תקיש לכל שאר הפרטים עד אריך דאצילות:

ועתה נבאר, ענין אהיזת נשמת האדם בכל העולמות כלם. וכמ"ש ז"ל על פסוק איפה היית ביסדי ארץ. (איוב ל"ח) הנה מי שהיה נצוץ נשמות מין אחד, מהנצוצות הפרטיות שבאבר העקב שמאלי, שהוא שרש קטן א' מן הע' שרשים קטנים שבשרש הגדול, שהוא אבר כתף השמאלי של פרצוף אדה"ר, מבחי' נוקבא דעשיה, הנה גם יהיה נאחז במקום ההוא עצמו, בפרצוף ז"א דעשיה, ובפרצוף אימא דעשיה, עד רום המעלות, שהוא בעקב של רגל שמאלי, שהוא השרש הקטן האחד, מן הע' שרשים קטנים, שבשרש אחד גדול, שהוא אבר כתף השמאלי של א"א דאצילות. וכל אלו החלקים נקראים נשמה אחת. והאדם הזה, עולה ולוקח חלקיו כלם מסופם לראשם כנזכר, כי תחילה לוקח חלקו שבנוקבא דעשיה, שהוא העקב הנז' ונקרא נפש שבנפש, וכן עולה ונוטל עד חלקו שבאריך דעשיה, בבחי' העקב הנז"ל, ואז נשלם בכל חלקי נפשו שמעולם העשיה, ועד"ז ברוחו שמן היצירה וכו', עד שעולה לקחת חלקו שבא"א דאצילות, בבחי' העקב הנזכר, ונשלם בו היחידה שלו מעולם האצילות, ונגמר תשלום נשמתו בכל תלקים. והנה זהו תכלית פרט אחיזת חלק נשמתו בפרטי פרטות:

ואמנם דרך כללות, יש עוד ענין אחר, והוא, כי הגם שנתבאר שנצוץ נפש האדם עצמו, היא לבדה, נקראת נשמת האדם לבדו פרטיית ועיקריית, הנה גם כל נצוצות הנשמות פרטיות שנתחלקו בזה העקב הנזכר, שהוא עקב של כללות כל הפרצוף שבשרש הגדול הנקרא קין, שהוא אבר הכתף השמאלי של אדה"ר, כלם יחד נקראים נשמה אחת שלימה גדולה, כנזכר שתרי"ג נשמות גדולות יש בכל שרש מהגדולים, כי הנה כל העקב הנזכר הוא אחד מן תרי"ג נשמות גדולות, שיש בשרש אבר הכתף שמאלי שנקרא שרש גדול, ולקמן נבאר תועלת הענין הזה:

ואחר שנתבאר היטב בחי' הנשמות, ומקום אחיזתם נבאר עתה משפטיהם. דע, כי אין האדם נקרא שלם, עד שיתקן בחייו, ויזכה עד שיקח יחידה דא"א דאצילות כנז"ל. ואמנם מי שלא זכה כי אם ליקח כל אחד בחי', דעשיה, הנה זה האיש זכה ליקח נפש שלימה, מכללות כל עולם העשיה, ועד"ז בכל שאר החלקים, עד שיהיה שלם לגמרי כנזכר. והנה תקון האדם, תלוי בדברים רבים, כמו בעשיית כל מצות עשה, ובעסק התורה וכו', כמו שיתבאר. וכפי מה שירבה בהם, כך יושלם תקונו, לזכות לקחת כל חלקי נשמות. וכאשר ח"ו יחטא, ויעבור על שס"ה מל"ת, כך יהיה הפגם שיפגום בחלקי נשמתו, גם אם עשה מ"ע הרבה:

ודע, כי ענין התקון או הפכו שהוא הפגם, הכל הוא במקום אחיזת נשמתו בלבד, ולא בשאר מקומות. וגם זה הוא ע"ד הנז"ל, כי עיקר התקון או הפגם ההוא, במקום אחיזת נשמתו, שהוא נצוץ הפרטי. האמנם גם בכל הנצוצות שהם קרוביו, הוא מתקן או פוגם. כיצד, הנה מי שהיה מן העקב שמאלי, שבפרצוף אבר כתף השמאלי הנקרא שרש קין. אם יתקן, הנה גורם תקון בכל נצוצות העקב הנזכר. ואם יפגום, גורם פגם בכלם, אע"פ שהם כבר תקנו כל צרכם לגמרי, והנוגע לנצוצותם הפרטיות דכל אחת מהם, אינם נקראים שלימים ומתוקנים לגמרי, עד אשר לא ישאר שום נצוץ קטן או גדול מכל נצוצי העקב, כי אם שלם לגמרי, כי הם כל העקב הזה, נקרא נצוץ נשמה גדולה אחת כנז"ל, ולכן כל הנצוצות ההם, אפילו אם יהיה שמואל הנביא ע"ה אחד מהם, לא נקרא שלם, עד שיושלמו כל הנצוצות של זה העקב להתקן, אפילו הגרוע שבכלם. ולכן כלם באים לסייע את הנצוץ הפגום בעה"ז לתקנו. האמנם שאר נצוצות כל אבר הכתף השמאליי, אין להם לא תקון ולא פגם מחמת נצוצות זה העקב כלל:

הכלל העולה, כי כל שרש ושרש מהשרשים הקטנים שבכל אבר, הנקרא שרש גדול מתרי"ג שרשים גדולים שבפרצוף אדה"ר, הנה כל השרש הקטן ההוא, נקרא נשמה אחת גדולה, וכלם מסייעים זה לזה כנזכר. ואמנם לא פגם אחד פוגם בכל החלקים אשר בכל העולמות כנז"ל, אבל יש הטא שפוגם בנפשו אשר מצד העשיה, ויש פוגם בחלק רוחו אשר ביצירה וכו' כנודע. ובהיות נצוץ פרטיי שלו פוגם בעשיה, גם כל נצוצי העקב הנז' שבעשיה, יש בהם פגם כמוהו כנזכר, וכן בשאר העולמות. אבל פשוט שעיקר העונש או השכר אינו, אלא אל הנצוץ הפרטיי הזה, אלא שהשפע הנמשך בעקב ההוא, מתמעט בכל נצוצותיו, מחמת פגם זה הנצוץ הפרטיי:

ועתה נבאר התקון והפגם בפרטות. ונתחיל בבחי' תקון הנפש אשר מעולם העשיה, כי היא היותר תחתונה מן הכל, והיא הנכנסת באדם בעת לידתו תחלת הכל. כי כבר ידעת, כי אין חלק עליון נכנס, עד ישתלם תקון התחתון, כי תחלה צריך שיושלם תקון כניסת כל מלקי הנפש דעשיה, ואח"כ יתחיל להכנס בו חלקי הרוח שביצירה, וכשיושלם יכנס הנשמה דבריאה וכו', עד תשלום הכל. ואמנם התנאים והחלוקים שיש בענין זה, יתבאר בשער זה ש"ח שער הגלגול. דע, כי כל תקון האדם שיזכה לנפש דעשיה, הוא ע"י קיום מצות עשה שהם רמ"ח. וכל הפגם ההוא, או בחסרון קיומם, או בעבורו על אחת משס"ה מל"ת. כי עסק התירה הוא לקנות הרוח שביצירה, כמו שיתבאר:

ודע, כי האדם צריך שיקיים כל התרי"ג מצות. ואם חסר אחת מהם, עדיין נפשו חסירה, כפי שעור המצות שחסרו ממנו. ואמנם הרמ"ח מ"ע נחלקים לחמשה חלוקות, א', הם המצות אשר האדם נמנע מלקיימם כגון מצות שהם תלויות בזמן שב"ה היה קיים, כמו הקרבנות וכיוצא בהם. ואלו אין האדם חוזר בגלגול לקיימם, כי מה תועלת יש בגלגול, אמנם כשיבנה ב"ה יקיימם. הב', הם המצות שיכול האדם לקיימם, כמו ציצית ותפילין וכיוצא בזה, ואלו אם לא קיימם, צריך בהכרח שיחזור להתגלגל פעמים רבות, עד שישלים את כלם. באופן כי מי שכבר נתגלגל וקיים קצת מצות, די לו בגלגולו זה, כשקיים המצות החסירות ממנו, שלא קיימם מעולם כלל. ודע, כי כשיתגלגל על כך, אפשר שיחטא ויבואו על ידו עבירות רבות:

ג', הם המצות שאין חובה עליו לקיימם, אלא אם כן באה לידו, כגון תרומות ומעשרות ושלומ הקן, שאינו מחוייב לרדוף אחריהם, אלו ג"כ מוכרח הוא שיתגלגל לקיימם, אמנם כיון שלא הוצרך להתגלגל אלא לסבה זו, מובטח הוא שלא ימטא בזה הגלגול הב'. הד', הם מצות שאין יכולת בידו לקיימם, אם לא כאשר האלהים אנה לידו, כמו פדיון הבן, ויבום, וחליצה, או גט, שאינו מחוייב לגרשה, אא"כ לא תמצא חן בעיניו כנודע, לפי שקשים גרושין וכו', ומזבח מוריד עליו דמעות, וכיוצא באלו יש בהם חלוק, כי אם לא נזדמנו לו אינו חוזר להתגלגל, אבל יבא בסוד העבור לפי שעה בלבד, עד אשר יקיים אותם, ותכף מסתלק מן העולם והולך לו, אבל אם באו לידו ולא קיימם, אז מוכרח הוא להתגלגל, אבל לא קבלתי ממורי ז"ל אם מובטח לו שלא יחטא בענין החלוק השלישי אם לאו:

גם נסתפקתי בענין שאר המצות, ובפרט באותם שאינו מחוייב לרדוף אחריהם, כמו מעקה ושלוח הקן וכיוצא, אם רצה לקיימם, אלא שלא היה בידו יכולת לקיימם, כגון שהיה עני ולא יכול לקנות בית לעשות מעקה, אם נאמר שזה נקרא אנוס, ויספיק לו העיבור, או אם יצטרך גלגול גמור. ובמקום אחר כתבנו, שנראה שנפטר מן הגלגול, ויספיק לו סוד העבור איך אפשר לומר שיתגלגל אלא שהשם יתברך יזמין לו בודאי המצוה ההיא, ויתן לו יכולת לקיימה. החמישית היא מצוה פרטיית, והיא לפרות ולרבות, והיא מהמצות שמחוייב האדם לרדוף לקיימה, וגם יש יכולת בידו לקיימה, וזו היא חמורה מכל המצות, והוא, כי מי שמת בלא בנים ולא קיים אותה לא די במה שיתגלגל, אלא ששאר המתגלגלים על ידו על חסרון איזה מצוה כנז"ל, הנה כל גוף וגוף מהם יקום ויחיה בזמן התחיה, ויכנס בו נצוצות נשמתו כפי שיעור המצות שקיים בהיותו באותו גוף. אבל זה שמת בלא בנים כל חלקי נצוצות נשמתו, יכנסו בגוף השני שנתגלגל בו בסוד היבום, ואז קיים מצות פריה ורביה. אבל הגוף הראשון שלא קיימה, אין נכנס בה רק ההוא רוחא קדמאה דיהיב באנתתיה כשנשאה בביאה א' כנודע. הששית היא, מצוה פרטיית, והיא לעסוק בתורה, והיא שקולה כנגד כל המצות, כי ת"ת כנגד כלם. ויש בה ד' פירושים, שסימנם פרד"ס, פשט, רמז, דרש, סוד. וצריך לטרוח ולעסוק בכלם, עד מקום שיד שכלו מגעת, ויבקש לו רב שילמדהו, ואם חסר אחת מארבעתם כפי השגתו, יתגלגל על זה:

גם צריך שתדע, כי האדם צריך לקיים כל תרי"ג מצות, במעשה, וכן בדיבור, ע"ד מה שאמרו רז"ל כל העוסק בפרשת עולה, כאלו הקריב עולה וכו'. וכן במחשבה, אם לא קיים כלם בשלשה בחי' אלו, יתגלגל, עד שיקיים כל התרי"ג מצות בשלשה בחי' אלו:

עוד דע, כי התרי"ג מצות מתחלקות בתרי"ג איברים וגידים של אדה"ר, שנקראים תרי"ג שרשים גדולים, ובכל אבר ואבר מהם יש מצות פרטיות, כנזכר כי בכל אבר הכתף השמאלי, יש אחד עשרה מ"ע וט"ו מל"ת. וכל מי שהוא מן הכתף הזה, מחוייב להשלים אלו המצות יותר מכל שאר התרי"ג. ולא נתברר לי היטב ענין זה, כי כיון שכל אדם מחוייב להשלים כל התרי"ג מצות כנז"ל, מה הוא החיוב המשונה שיש בין אלו המצות הפרטיות שבכל אבר אל שאר התרי"ג כלם:

גם שמעתי ממורי ז"ל, כי אינו דומה מי ששאר הנצוצות שהם מן משרש נפשו אשר קדמו אליו קיימו כל המצות, למי שהנצוצות הקודמות אליו לא קיימו גם הם אלו המצות שלא קיים גם הוא, ולא ידעתי מה הוא החלוק שיש בין זה לזה. והרי נתבאר ענין קיום המ"ע:

ונבאר ענין מל"ת, דע, כי יש מצות ל"ת שתשובה ויום הכיפורים מכפרים. ויש שצריך גם כן יסורין לכפרם. אבל יש עבירות חמורות, כמו כריתות ומיתות ב"ד וכיוצא, שאינם מתכפרים עד שימותו. ויש באלו חלוק, כי אם היא עבירה שאינם מאותם שגופם כלה ואשם קם בתחית המתים, כמ"ש ז"ל ואלו שאין להם חלק לעה"ב, המינים והאפיקורסים וכו'. הנה הנפש הזאת תתגלגל, לתקן מה שחטא, וגופו הראשון כלה ונאבד כנזכר. ואם אינה מבחי' זו, הנה הגוף הראשון אינו נאבד, אמנם הנפש ההיא מתגלגלת בגוף הזה השני, בהצטרפות איזה נצוץ אחד משרשו שנכנס שם, שהוא בעל הגוף ההוא, ושם נתקן זה המגולגל עמו הנקרא אורח, ולא בעל הבית:

גם דע, כי האדם המחטיא לחבירו באיזו עבירה שצריך גלגול, אבל הוא עצמו לא חטא, יבא בעיבור עם המתגלגל, עד יתקן החטא, ואף זה שהחטיאו יסתלק משם. ודע, כי לא די לאדם עצמו פרטיות אחרות אחיזת נפשו למעלה, רק כל חלקי העשיה והיצירה וכו', וזה מסייע למה שכתבתי פה, שאע"פ שיש מצות פרטיות בכל אבר, צריך שישלים כל התרי"ג מצות. אמנם נלע"ד פי' הדברים באופן אחר, והוא, כי אם נפש האדם דרך משל מנוקבא דעשיה, לא יספיק לו כאשר יתקן בחי' ההיא לבדה, ועי"כ יכנס בו בחי' הרוח שלו, שהיא מנוקבא דיצירה. אלא צריך שיתקן גם כל חלקי הנפש, שהם מחלקו של עשיה. כגון נפש ממלכות ז"א דעשיה, וממלכות דאימא ואבא ואריך דעשיה, כי כל אלו הם חלקי נפשו בשלמות, שהם נרנח"י שיש בעשיה, וכולם נקראים נפש דעשיה שלימה. ואז יתחיל לשבות נפש שברוח דיצירה שבחלקו. דאל"כ אלא שצריך שישלים כל העשיה בכללותה, א"כ אין בעולם רק נפש אחת לבדה. וגם זה מוכיח כי אין צורך לאדם לתקן רק שרש הקטן אשר ממנו חוצב:

ועתה נבאר ענין הרוח והנשמה, אעפ"י שכבר נתבאר עניינם למעלה, כי תקון הרוח דיצירה הוא ע"י עסק התורה כהלכתה לשמה בתורה שבע"פ משנה ותלמוד וכו'. ותקון הנשמה דבריאה, תלוי בידיעת סודות ורזי התורה הפנימיים בחכמת הזוהר. ובמקום אחר כתבנו, כי העושה מצות עשה בלי כונה מתקן עולם העשיה שהיא נפש. והעוסק בתורה בלי כונה, מתקן היצירה שהיא הרוח. והעושה מצוה או העוסק בתורה בכונה, מתקן בריאה שהיא נשמה. ובמקום אחר כתבתי, כי המחשבה והתדבקות בהוי"ה דס"ג, ובאהיה יה"ו, ובאהיה אשר אהיה, הם תועלת הנשמה הבאה מן בריאה. ועסק התורה בדיבור, הוא תועלת הרוח שמן היצירה. וקיום מצות מעשיות, ובפרט התלוים בהליכת הרגלים, כגון בקור חולים, ולוית אורחים ומתים, תועלת הנפש שמן העשיה:

אמר הכותב חיים, זהו הנלע"ד באמת בענין הגלגול הוא זה, הנה הנפש לשתהיה שלימה לעלות אל מקומה, הוא ע"י שני תנאים, האחד הוא הנקרא תקון שלמות הנפש, והוא קיום כל רמ"ח מ"ע. והשני הוא תקון פגם הנפש, אם עשתה שום עבירה משס"ה מצות ל"ת. ונודע כי אין הרוח נכנס בגוף, עד שתשתלם הנפש בשני חלקים הנז'. והנה אם הנפש ההיא, שהיא נצוץ אחד פרטיי, שאי איפשר לו להתחלק יותר, כי בפחות מזה איננו נקראת נפש גמורה, אם השלימה בשני התנאים הנז', כבר נקראת נפש שלימה, מוכנת לקבל את הרוח. ואחר כך אם יחטא האדם, אין הפגם ההוא פוגם בנפש, כי אם ברוח:

השני הוא, אע"פ שהשלימה כל הרמ"ח מ"ע, אם עשתה עבירה מאותם המונעות תחית המתים מאותו הגוף, תתגלגל הנפש הזאת בגוף שני היא לבדה, ושם תתקן פגם העבירה הנז'. כי המצות כבר עשאתה ואח"כ בעת התחיה תכנס בזה הגוף השני, והגוף הראשון ימהה מן העולם. ומכ"ש שיהיה כן, אם לא השלימה כל רמ"ח מצות עשה בגוף הראשון:

והשלישי הוא אם לא השלימה כל רמ"ח מ"ע בגוף הראשון, ולא נפגמה בשום עבירה, או גם אם נפגמה באיזו עבירה, שאינה מאותם העבירות שגופו כלה בתחית המתים, כי אז תתגלגל היא לבדה כולה בגוף שני גלגול ממש, ואח"כ בעת התחיה, תתחלק הנפש ההיא לחלקים עם היות כי אין שום חלק מהם נקרא נפש גמורה כנז"ל. ואותם החלקים שעשו המ"ע הנכונים להם בגוף הא', יחזרו שם בעת התחיה, כי בו נתקיימו המצות ההם. ואע"פ כן הוצרכו להתגלגל החלקים ההם בגוף השני, כי אינם נפש אחת גמורה, וצריכים להמצא גם הם בגוף השני, בקיום שאר המצות החסרות. ואם עברה איזה עבירה בגוף הראשון, יתקנוהו עתה בגוף השני, וסובלת יסורין וצער מיתה עמו, והחלקים שעשו המצות שחסרו בגוף השני, יקומו בגוף השני בזמן התחיה, כי בו נעשו. ואם איזו עבירה נפגמה בגוף השני, אין עונשה נוגע כלל לחלקים הראשונים. ואם זה הגוף השני השלים תשלום רמ"ח מצות עשה, וגם לא נפגם בשום עבירה, אז יכניס בו גם כל הרוח בחייו, וכן אחר התחיה יכנס כל הרוח, עם קצת חלקי הנפש בגוף השני:

הרביעי הוא, אם השלימה הנפש כל רמ"ח מ"ע בגוף הראשון, ונפגמה באיזו עבירה קלה כנזכר, כי אז תתגלגל בגוף השני עם נפש אחרת חדשה, וזה נקרא גלגול כפול. ואם תקבל צער יסורין ומיתה על עונש עבירה שלה, ולא על עונש עבירות הנעשות בגוף הב'. אך במצות הנעשות בגוף הב', יש לה שכר, ובעת התחיה היא תחזור לגוף הא', והגוף הב' יקח הנפש החדשה, כי היא העיקרית שלו. ודע, כי זאת הנפש החדשה, אם לא תהיה משרשי הנפש הראשונה ממש, לא תתגלגל עמה, אלא אם כן יהיו ב' נצוצות נפשות אלו שתיהם משרש אחד ממש:

גם דע, כי זה הגלגול של הנפש הראשונה, נקרא עבור בצד מה, כיון שאינה נוטלת עונש על העבירות של הגוף הב', וגם כי סופה לשוב בתחיה בגוף הראשון. וזה הענין עצמו בחלוקה הג', והיא בהתגלגל קצת חלקי הנפש שכבר נתקנו עם שאר חלקיה בגוף הב', כי בחי' גלגולי החלקים שנתקנו, יקרא עבור לסבה הנז' בצד מה:

ונלע"ד, כי בזו החלוקה הד', איננה גלגול גמור לנפש הא', רק כל זמן שצריכה לשבת שם, עד תשלום הפגם של הגוף הראשון, כי אז סובלת הצער והיסורין של הגוף הב'. וכשהשלימה, תצא בחייו, ותלך למעלה, ואם לא הושלם עונשה רק עם המיתה, תשב שם עד תסבול צער מיתת הגוף השני, ולכן ענין זה נקרא עיבור הדומה לגלגול. וכן הענין בחלוקה השלישית, כי החלקים הראשונים ישבות בסוד גלגול גמור, עד יקיימו מצות החסרות, וכשיושלמו, יצאו להם בעודו בחיים. ואם לא הושלמו, תשב שם עד שימות:

וממקום אחר נראה חלוק אחר בשתי החלוקות הנז', כי כאשר אלו המצות החסרות מזו להנפש, עדיין לא קיימום שום נצוץ מן הנצוצות שקדמו אליו, והם משרש נפשו, צריך שיבא בגלגול גמור עד יום המיתה, ואם נתקיימו ע"י הנצוצות שקדמו אליו, די לו הגלגול הנז' שנקרא עיבור. ובמקום אחר נתבאר, כי גם לצורך קיום מצוה יספיק עיבור:

(אמר שמואל, כל זה לקטתי מליקוטי בתר לקוטי, מהעמרים אשר עמר אבא מארי ז"ל, והוא סלת מנופה מכל דרושי גלגולי הנשמות באר היטב):

 

 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.