שער הגלגולים הארי הקדוש
הקדמה א'

השיעורים של רבי דוד קורן,

ניתן לקבל את כל השיעור בדיסק דיוידי או בדיסק אודיו
עם כל הביאורים והפירושים של סודות הגלגול של האדם בעולמנו 
תמורת צדקה רק לחברים הרשומים באתר



 

הקדמה א שער הגלגולים

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ונתחיל מ"ש חז"ל כי חמשה שמות יש לנפש,

וזה סדרם ממטה למעלה,

כלים

עולמות

אורות

כתר

אדם קדמון

יחיד"ה

חכמה

אצילות

חי"ה

בינה

בריאה

נשמ"ה

ז"א

יצירה

רו"ח,

מלכות

עשיה

נפ"ש

ואין ספק כי לא נפל קריאת השמות הנזכרות,

במקרה ובהזדמן. אמנם דע, כי האדם עצמו,

 הוא הרוחניות אשר בתוך גוף,

והגוף הוא לבוש האדם,

 ואיננו האדם עצמו.

וכמש"ה על בשר אדם לא ייסך,

וכנזכר בזוהר פרשת בראשית דף כ' ע"ב.

 ונודע כי האדם מקשר כל ד' עולמות אבי"ע,

ולכן בהכרח הוא שיהיו בו חלקים מכל הארבעה עולמות,

ואלו החלקים כל חלק מהם,

נקרא בשם אחד מן החמשה שמות הנז' שהם

נרנח כמו שיתבאר.

ולא ברגע אחד זוכה לקחת כלם, רק כפי זכיותיו.

 

 ובתחלה נוטל חלק אחד הגרוע שבכלם,

והוא הנקרא נפש. ואח"כ אם יזכה יותר,

 יקח גם את הרוח.

וכמבואר בכמה מקומות בספר הזוהר, מהם בפרשת ויחי, ומהם בפרשת תרומה, ובפרט בריש פרשת משפטים דף צ"ד ע"ב, וז"ל, ת"ח, בר נש כד אתייליד, יהבין ליה נפש וכו'. ואחר שנתבאר זה, צריך שנודיעך עתה קצת הקדמות בענין דרוש הנזכר:

ענין נפש רוח ונשמה  וכו', וחלוקא דרבנן,

נתבאר עניינם באורך בש"ד, שער הפסוקים בפסוק

 ומעיל קטן תעשה לו אמו  (שמואל א' ב').

וגם נתבאר בש"ה שער המצות, בפרשת ויחי

בדיני האבילות ע"ש, ועוד נחדש:  דע, כי

 

כל הנפשות הם מעולם העשיה בלבד,

וכל הרוחות הם מעולם היצירה,

וכל הנשמות הם מעולם הבריאה.

אמנם רוב בני אדם, אין להם כל החמשה חלקים,

הנקראים נר"ן וכו', רק חלק הנפש בלבד,

 אשר היא מן העשיה. אבל גם בזה יש מדרגות רבות,

 והוא, כי הנה העשיה עצמה,

נחלקת לחמשה פרצופים, הנקראים –

כתר

חכמה

בינה

זאיר אנפין

מלכות

ארך אנפין

אבא

אימא

זכר

ונוקבא.

 

והנה האדם טרם שיזכה להשיג רוחו,

אשר מעולם היצירה, צריך שיהיה שלם בכל

חמשה פרצופי נפש העשיה:

ואע"פ שנודע, שיש

מי שנפשו מן מלכות דעשיה,

 ויש מן יסוד דעשיה וכו',

עכ"ז צריך שיתקן כל איש ואיש

כל כללות עולם העשיה,

ואח"כ יוכל לקבל רוחו אשר מן היצירה,

 לפי שהיצירה גדול מכל העשיה כלה.

 

וכן עד"ז כדי להשיג נשמתו אשר מן הבריאה,

 צריך שיתקן האדם כל חלקי רוחו בכל היצירה, ואח"כ יוכל לקבל נשמתו אשר מן הבריאה,

 

ולא יספיק לו כאשר יתקן מקום פרטי,

שבו נאחז שרש נשמתו, רק צריך שיתקן כנזכר,

עד שיהיה ראוי אל כל העשיה,

 ואז ישיג רוח היצירה.

ועד"ז בשאר העולמות. פירוש הדברים,

 

שיעסוק בתורה ובמצות,

אשר היא כפי ערך העשיה כלה,

ולא יספיק כפי פרטיות מקום אחיזת נפשו,

 והרי זה בבחי' קיום התורה והמצות:

 

וכן אם חטא ופגם באיזה מקום של העשיה,

אע"פ שאיננו מקום אחיזת נפשו, צריך לתקנו.

 האמנם אם איזה נפש אחרת חסר מלעשות איזו מצוה,

אשר היא מעולם העשיה,

או אם עשה שום עבירה ופגם בה,

אין זה מחוייב לתקן חסרון מצוה,

או פגם של עבירה זולתו,

אא"כ היו שניהם ממקום אחד, כמו שיתבאר לקמן בע"ה.

 

או אפשר, כי אין שם תקון נופל,

אלא בתקון פגם עבירה בלבד,

ולא בעשיית קיום כל רמ"ח מצות עשה.

 

או אפשר, והוא הנכון, כי דרך משל,

מי שהוא ממלכות דנוקבא דעשיה

הנקראת נפש דעשיה,

צריך שיתקן כל המלכיות

של רוח, ונשמה, וחיה, יחידה של העשיה.

והנה מי שלא תקן רק מלכות של עשיה,

אין בו רק נפש מן הנפש שבעשיה.

 

ומי שתקן גם ז"א דעשיה,

יהיו בו נפש רוח מן העשיה.

 ואם תקן גם אימא דעשיה,

יהיו בו נר"ן מן העשיה.

 

וכן עד"ז, עד שנמצא,

כי מי שתקן כל חמשה פרצופים דעשיה,

יש לו נרנח"י, וכל המשה בחינות אלו,

כל בחינה מחמשתן, שלימה בשלשה חלקיה,

שהם עבור, ויניקה, ומוחין כנזכר בפסוק ומעיל קטן תעשה לו אמו וגו', נקראת נפש שלימה דעשיה,

 

ואז יזכה אל הרוח מן היצירה.

 וגם בחלק זה הנקרא רוח,

 יש בו כל חמשה מדרגות הנז',

 וכלם נקראים רוח שלם דיצירה.

,,,,,,,,,,,,

 

וכן עד"ז בנשמת הבריאה.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

וכן בחיה. וכן ביחידה. ואין להאריך בזה עתה:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

ועתה צריך שנבאר, חלוק אחד שיש,

בין הנפש של העשיה,

אל שאר החלקים, שמן היצירה, והבריאה, והאצילות.

ובזה יתבאר ג"כ תימא גדולה,

שאיך אפשר שמי ששורשו במלכות דעשיה,

יוכל לעלות עד הכתר דעשיה כנזכר, שא"כ נמצא,

 

שכיון שכל בני ישראל מוכרחים להתגלגל,

עד שיושלמו בכל נרנח"י,

נמצא שמוכרח הוא שכלם יתעלו בכתר דעשיה,

 ובכתר דיצירה, ובכתר דבריאה.

 וכל שאר הבחינות יהיו בטלים.

 

ואמנם זה לא יעלה על הדעת, כי פשוט הוא אצלינו,

כי יש מבני ישראל אנשים מבחי' מלכות,

ויש מן היסוד וכו',

כנזכר בתחלת ספר התקונים,

דאית בהו ראשי אלפי ישראל מצד הכתר,

וחכמים מצד החכמה, ונבונים מן הבינה:

ואמנם באור עניין זה הוא תלוי במה שנבאר,

 

כי יש חלוק בין העשיה,

לשאר שלשה העולמות שלשתם ביחד.

והוא באופן זה, דע, כי בעניין העשיה לבדה, הוא באופן זה,

 

כי מי ששרשו במלכות דעשיה, פשוט הוא,

כי נפשו היא במלכות דעשיה בדוקא,

אמנם עכ"ז, ע"י תקון מעשיו, מזדככת נפשו,

מדרגה אחר מדרגה,

עד שתתעלה היא עצמה בכתר דעשיה,

ותוכלל ותתעלה עד שם ממש.

 אבל עכ"ז שעלה עד הכתר דעשיה,

 עדיין שם איננו רק בבחי' מלכות דכתר דעשיה,

 כי אין שרשו אלא מבחי' מלכות,

 אבל מוכרח הוא שצריך שיזדכך

 עד שיעלה עד הכתר דעשיה ממש,

 אע"פ שעדיין אז איננו נקרא, רק מבחי' מלכות דכתר דעשיה.

ועל דרך זה בשאר מדרגות העשיה,

כי איננו נקרא רק בבחינת מלכות של המדרגה ההיא:

.................

 

ואמנם ביצירה ובריאה ואצילות אין הדבר כן,

אמנם מי ששורש רוחו במלכות של היצירה,

ותקן והשלים המדרגה הזאת,

כאשר יזדכך ויתקן גם היסוד דיצירה,

אז יקבל ג"כ רוח אחד מן היסוד דיצירה ממש,

והרוח הראשון אשר לו מהמלכות דיצירה,

נשאר למטה במלכות דיצירה, כי שם מקומו.

וכן כשישלים גם ההוד דיצירה,

 יניח גם את הרוח הב' אשר לו מן היסוד ביסוד דיצירה,

ויקבל רוח א' מן ההוד דיצירה.

וכן עד"ז עד הכתר דיצירה.

 

לפי שכיון שתקן את נפשו בכל מדרגות עשיה,

יש בו יכולת לקבל רוח, מכל חלקי היצירה כלה,

 וכן הענין בבחי' הנשמה, אשר לו מן הבריאה:

 

וצריך שנבאר טעם אל האמור, והוא,

לפי שהעשיה היא למטה בכל העולמות,

ולכן היא נתונה שם בין הקליפות הסובבים אותה,

ולכן אע"פ שכבר האדם תקן נפשו, כפי בחי' מקום שרשו

אשר בעשיה, עכ"ז אם יניחנה שם,

 

יש פחד אולי יתאחזו בה הקליפות אשר שם,

 ולכן צריך שיזדכך מעשיו יותר ויותר,

עד שיעלנה למעלה למעלה כל מה שיוכל,

עד מקום שרשו בכתר דעשיה.

 

ואמנם היצירה, מכ"ש שאר העולמות שלמעלה ממנה,

אין שום פחד מאחיזת הקליפות אשר בעולם העשיה,

ולכן כיון שתקן את רוחו בשרשו אשר ביצירה,

 הנה אם יתקן יותר, אז ישאר רוחו הראשון שם במקום שרשו, ויקנה רוח שני יותר עליון מלמעלה,

ואין צריך להעלות את רוחו הראשון למעלה, כי אין שם פחד:

וז"ס פסוק (שמואל ב' י"ד) ולא ישא אלהים נפש וחשב

 מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וגו'.

 כי כל המחשבות אשר הוא חושב, הוא לבחי' הנפש בלבד,

יען היא בעשיה, ויש פחד אולי ידח ממנו נדח,

בשביל הקליפות אשר שם.

ואמנם התקון אשר הוא עושה אל הנפש מפחד הנזכר הוא,

כי לא ישא אלהים נפש. פירוש

 

 כי אין השי"ת נושא ומגביה לאדם,

לתת לו נפש אחרת יותר מעולה ממה שהוא שרשו,

לפי שאם היה עושה כן,

היה צריך שתשאר נפשו הראשונה למטה במקומה,

והיתה נדחת נדח בקליפות אשר שם,

 

 ולכן איננו נותן לו נפש אחרת יותר נשואה וגבוהה,

רק הנפש הראשונה לבדה, היא עצמה העולה למעלה כפי מעשיו, עד כתר דעשיה, ואין לו נפש אחרת זולתה.

 משא"כ ביצירה ושאר העולמות,

 

כי רוחו או נשמתו וכו' נשאר למטה במקום שרשו,

ומרויח רוח אחר יותר עליון, כפי תקון מעשיו כנזכר.

וז"ס הקדמה נודעת,

כי כל אדם יכול להיות כמרע"ה, אם ירצה לזכך מעשיו,

לפי שיכול לקחת לו רוח אחר יותר גבוה, עד רום היצירה,

 וכן נשמה מרום הבריאה וכו':

 

גם בזה תבין עניין המפורסם בדברי רז"ל,

כי רוחיהון דצדיקייא או נשמתיהון,

באים ומתעברים באדם, בסוד הנקרא עיבור,

לסייעו בעבודת השי"ת, וכמ"ש במדרש הנעלם מכתיבת יד,

על הבא ליטהר מסייעים אותו,

 ר' נתן אומר נשמתם של צדיקים,

 באות ומסייעים אותו.

 וכמ"ש בהקדמה פרשת בראשית בספר הזוהר,

 על רב המנונא סבא, שבא אצל ר"א ורבי אבא,

כדמות טעין חמרי וכו':

והנה אין ספק, כי רוחיהון ונשמתיהון דצדיקים,

 הם גנוזות וצרורות בצרור החיים,

כל אחד במקום שרשו הראוי לו,

את ה' אלהיהם ואינם יורדים ממקומם כלל.

אבל אותם הרוחין הראשונים שנשארו למטה,

בכל בחינה ומדרגה שביצירה,

ולא עלו עד למעלה כנזכר,

 הם היורדים ומתעברים באדם, לסייעו כנזכר,

והרוח העיקרי היותר עליון מכולם שקנה ע"י מעשיו,

הוא הצרור לעד בצרור החיים, ואינו זז משם,

וכן עד"ז בנשמה וח"י:

 

עוד יש טעם שני אל מש"ל כעניין החלוק שיש

 בין העשיה אל שאר העולמות, והוא,

 

כי נודע כי כל העולמות הם כללות י"ס בלבד,

 והנה העשיה כלה איננה רק ספירה אחת לבדה,

והיא ספירת המלכות. ולכן הנפש אשר משם,

יכולה לעלות היא עצמה עד הכתר דעשיה,

כי הכל ספירה אחת,

אבל היצירה היא בחינת ששה ספירות חג"ת נה"י כנודע,

והם בחינות נפרדות זו מזו,

 ולכן מי ששורשו ממלכות דיצירה,

אע"פ שנתקן, אין יכול לעלות ולהכלל ולעמוד למעלה

 בימוד דיצירה, ולכן צריך שישאר למטה,

 ויקנה רוח חדש מן היסוד דיצירה,

אם ירצה לעלות שם, ע"י מעשיו הטובים.

וכן עד"ז בשאר שש קצוות שביצירה כנזכר:

דע, כי כמו שנתבאר אצלינו,

שבכל עולם ועולם יש חמשה פרצופים,

א"א, ואו"א, וזו"ן. כך יש כנגדם חמשה בתי' בנשמות האדם,

והם בסדר זה ממטה למעלה, נרנת"י.

 

והנה הנפש ההיא, מנוקבא דז"א.

והרוח, מז"א,

 והנשמה, מאימא.

 וחיה, מאבא, שהוא חכמה,

כי שם מקום החיים, כנודע בסוד והחכמה תחיה בעליה.

והיחידה, מא"א, הנקרא כתר,

לפי שהוא יחיד ומיוחד, מכל שאר הספירות,

שאין לו נקבה, כנודע מפסוק

ראו עתה כי אני אני הוא,

הנדרש בסה"ז פרשת בראשית:

ודע, כי אחר שהאדם זכה ליקח נר"ן,

ואח"כ פגם בהם ע"י חטאו,

ולכן יצטרך לחזור בגלגול לתקן את אשר עוות,

הנה בחזרתו לבא בגלגול, ותבא בו הנפש,

אע"פ שתקן את הנפש הזאת,

אין הרוח שלו נכנס ובא אצלו,

לפי שהרוח הוא פגום, ואיך ישרה וינוח על הנפש הנתקנת,

ולכן הרוח ההוא יבא בגלגול באדם אחד,

 מורכב על נפש הגר. וכן הנשמה באופן זה.

 והנפש שנתקנה לגמרי, תבא לו רוח אחד מתוקן,

 של איזה צדיק שנתדמה אליו במעשיו הטובים

 בפרטם כיוצא בהם, והוא אליו תמורת רוחו של עצמו ממש.

 

 וכן עד"ז אם תקן גם רוחו לגמרי,

תבא לו נשמת איזה צדיק כנזכר,

ותהיה אליו תמורת נשמתו ממש. וז"ס מ"ש חז"ל

גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כו'.

והנה כאשר יפטר האיש הזה מן העולם,

תלך נפשו עם הרוח ההוא,

ועל ידו תקבל השפע הראוי אליה.

 וכאשר רוחו של עצמו הבאה בגלגול באדם אחר,

 מורכב על נפש הגר כנזכר, נתקן גם הוא לגמרי,

אז הנפש הראשונה אומרת,

אלכה ואשובה אל אישי הראשון, כיון שנתקן.

 וכן העניין בנשמה עם הרוח,

אחר פטירת האדם כשחוזרים בגלגול להתקן יחד:

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 
 
 
 
 
הקדמה א

ונתחיל מ"ש חז"ל כי חמשה שמות יש לנפש, וזה סדרם ממטה למעלה, נפ"ש, רו"ח, נשמ"ה, חי"ה, יחיד"ה. ואין ספק כי לא נפל קריאת השמות הנזכרות, במקרה ובהזדמן. אמנם דע, כי האדם עצמו, הוא הרוחניות אשר בתוך גוף, והגוף הוא לבוש האדם, ואיננו האדם עצמו. וכמש"ה על בשר אדם לא ייסך, וכנזכר בזוהר פרשת בראשית דף כ' ע"ב. ונודע כי האדם מקשר כל ד' עולמות אבי"ע, ולכן בהכרח הוא שיהיו בו חלקים מכל הארבעה עולמות, ואלו החלקים כל חלק מהם, נקרא בשם אחד מן החמשה שמות הנז' שהם נרנח"י כמו שיתבאר. ולא ברגע אחד זוכה לקחת כלם, רק כפי זכיותיו. ובתחלה נוטל חלק אחד הגרוע שבכלם, והוא הנקרא נפש. ואח"כ אם יזכה יותר, יקח גם את הרוח. וכמבואר בכמה מקומות בספר הזוהר, מהם בפרשת ויחי, ומהם בפרשת תרומה, ובפרט בריש פרשת משפטים דף צ"ד ע"ב, וז"ל, ת"ח, בר נש כד אתייליד, יהבין ליה נפש וכו'. ואחר שנתבאר זה, צריך שנודיעך עתה קצת הקדמות בענין דרוש הנזכר:

ענין נר"ן וכו', וחלוקא דרבנן, נתבאר עניינם באורך בש"ד, שער הפסוקים בפסוק ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א' ב'). וגם נתבאר בש"ה שער המצות, בפרשת ויחי בדיני האבילות ע"ש, ועוד נחדש:

דע, כי כל הנפשות הם מעולם העשיה בלבד, וכל הרוחות הם מעולם היצירה, וכל הנשמות הם מעולם הבריאה. אמנם רוב בני אדם, אין להם כל החמשה חלקים, הנקראים נר"ן וכו', רק חלק הנפש בלבד, אשר היא מן העשיה. אבל גם בזה יש מדרגות רבות, והוא, כי הנה העשיה עצמה, נחלקת לחמשה פרצופים, הנקראים - א"א, ואו"א, וזו"ן. והנה האדם טרם שיזכה להשיג רוחו, אשר מעולם היצירה, צריך שיהיה שלם בכל חמשה פרצופי נפש העשיה:

ואע"פ שנודע, שיש מי שנפשו מן מלכות דעשיה, ויש מן יסוד דעשיה וכו', עכ"ז צריך שיתקן כל איש ואיש כל כללות עולם העשיה, ואח"כ יוכל לקבל רוחו אשר מן היצירה, לפי שהיצירה גדול מכל העשיה כלה. וכן עד"ז כדי להשיג נשמתו אשר מן הבריאה, צריך שיתקן האדם כל חלקי רוחו בכל היצירה, ואח"כ יוכל לקבל נשמתו אשר מן הבריאה, ולא יספיק לו כאשר יתקן מקום פרטי, שבו נאחז שרש נשמתו, רק צריך שיתקן כנזכר, עד שיהיה ראוי אל כל העשיה, ואז ישיג רוח היצירה. ועד"ז בשאר העולמות. פירוש הדברים, שיעסוק בתורה ובמצות, אשר היא כפי ערך העשיה כלה, ולא יספיק כפי פרטיות מקום אחיזת נפשו, והרי זה בבחי' קיום התורה והמצות:

וכן אם חטא ופגם באיזה מקום של העשיה, אע"פ שאיננו מקום אחיזת נפשו, צריך לתקנו. האמנם אם איזה נפש אחרת חסר מלעשות איזו מצוה, אשר היא מעולם העשיה, או אם עשה שום עבירה ופגם בה, אין זה מחוייב לתקן חסרון מצוה, או פגם של עבירה זולתו, אא"כ היו שניהם ממקום אחד, כמו שיתבאר לקמן בע"ה. או אפשר, כי אין שם תקון נופל, אלא בתקון פגם עבירה בלבד, ולא בעשיית קיום כל רמ"ח מצות עשה. או אפשר, והוא הנכון, כי דרך משל, מי שהוא ממלכות דנוקבא דעשיה הנקראת נפש דעשיה, צריך שיתקן כל המלכיות דרוח, ונשמה, וחיה, יחידה של העשיה. והנה מי שלא תקן רק מלכות של עשיה, אין בו רק נפש מן הנפש שבעשיה. ומי שתקן גם ז"א דעשיה, יהיו בו נפש רוח מן העשיה. ואם תקן גם אימא דעשיה, יהיו בו נר"ן מן העשיה. וכן עד"ז, עד שנמצא, כי מי שתקן כל חמשה פרצופים דעשיה, יש לו נרנח"י, וכל המשה בחינות אלו, כל בחינה מחמשתן, שלימה בשלשה חלקיה, שהם עבור, ויניקה, ומוחין כנזכר בפסוק ומעיל קטן תעשה לו אמו וגו', נקראת נפש שלימה דעשיה, ואז יזכה אל הרוח מן היצירה. וגם בחלק זה הנקרא רוח, יש בו כל חמשה מדרגות הנז', וכלם נקראים רוח שלם דיצירה. וכן עד"ז בנשמת הבריאה. וכן בחיה. וכן ביחידה. ואין להאריך בזה עתה:

ועתה צריך שנבאר, חלוק אחד שיש, בין הנפש של העשיה, אל שאר החלקים, שמן היצירה, והבריאה, והאצילות. ובזה יתבאר ג"כ תימא גדולה, שאיך אפשר שמי ששרשו במלכות דעשיה, יוכל לעלות עד הכתר דעשיה כנזכר, שא"כ נמצא, שכיון שכל בני ישראל מוכרחים להתגלגל, עד שיושלמו בכל נרנח"י, נמצא שמוכרח הוא שכלם יתעלו בכתר דעשיה, ובכתר דיצירה, ובכתר דבריאה. וכל שאר הבחינות יהיו בטלים. ואמנם זה לא יעלה על הדעת, כי פשוט הוא אצלינו, כי יש מבני ישראל אנשים מבחי' מלכות, ויש מן היסוד וכו', כנזכר בתחלת ספר התקונים, דאית בהו ראשי אלפי ישראל מצד הכתר, וחכמים מצד החכמה, ונבונים מן הבינה:

ואמנם באור ענין זה הוא תלוי במה שנבאר, כי יש חלוק בין העשיה, לשאר שלשה העולמות שלשתם ביחד. והוא באופן זה, דע, כי בענין העשיה לבדה, הוא באופן זה, כי מי ששרשו במלכות דעשיה, פשוט הוא, כי נפשו היא במלכות דעשיה בדוקא, אמנם עכ"ז, ע"י תקון מעשיו, מזדככת נפשו, מדרגה אחר מדרגה, עד שתתעלה היא עצמה בכתר דעשיה, ותוכלל ותתעלה עד שם ממש. אבל עכ"ז שעלה עד הכתר דעשיה, עדיין שם איננו רק בבחי' מלכות דכתר דעשיה, כי אין שרשו אלא מבחי' מלכות, אבל מוכרח הוא שצריך שיזדכך עד שיעלה עד הכתר דעשיה ממש, אע"פ שעדיין אז איננו נקרא, רק מבחי' מלכות דכתר דעשיה. ועל דרך זה בשאר מדרגות העשיה, כי איננו נקרא רק בבחינת מלכות של המדרגה ההיא:

ואמנם ביצירה ובריאה ואצילות אין הדבר כן, אמנם מי ששרש רוחו במלכות של היצירה, ותקן והשלים המדרגה הזאת, כאשר יזדכך ויתקן גם היסוד דיצירה, אז יקבל ג"כ רוח אחד מן היסוד דיצירה ממש, והרוח הראשון אשר לו מהמלכות דיצירה, נשאר למטה במלכות דיצירה, כי שם מקומו. וכן כשישלים גם ההוד דיצירה, יניח גם את הרוח הב' אשר לו מן היסוד ביסוד דיצירה, ויקבל רוח א' מן ההוד דיצירה. וכן עד"ז עד הכתר דיצירה. לפי שכיון שתקן את נפשו בכל מדרגות עשיה, יש בו יכולת לקבל רוח, מכל חלקי היצירה כלה, וכן הענין בבחי' הנשמה, אשר לו מן הבריאה:

וצריך שנבאר טעם אל האמור, והוא, לפי שהעשיה היא למטה בכל העולמות, ולכן היא נתונה שם בין הקליפות הסובבים אותה, ולכן אע"פ שכבר האדם תקן נפשו, כפי בחי' מקום שרשו אשר בעשיה, עכ"ז אם יניחנה שם, יש פחד אולי יתאחזו בה הקליפות אשר שם, ולכן צריך שיזדכך מעשיו יותר ויותר, עד שיעלנה למעלה למעלה כל מה שיוכל, עד מקום שרשו בכתר דעשיה. ואמנם היצירה, מכ"ש שאר העולמות שלמעלה ממנה, אין שום פחד מאחיזת הקליפות אשר בעולם העשיה, ולכן כיון שתקן את רוחו בשרשו אשר ביצירה, הנה אם יתקן יותר, אז ישאר רוחו הראשון שם במקום שרשו, ויקנה רוח שני יותר עליון מלמעלה, ואין צריך להעלות את רוחו הראשון למעלה, כי אין שם פחד:

וז"ס פסוק (שמואל ב' י"ד) ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וגו'. כי כל המחשבות אשר הוא חושב, הוא לבחי' הנפש בלבד, יען היא בעשיה, ויש פחד אולי ידח ממנו נדח, בשביל הקליפות אשר שם. ואמנם התקון אשר הוא עושה אל הנפש מפחד הנזכר הוא, כי לא ישא אלהים נפש. פירוש כי אין השי"ת נושא ומגביה לאדם, לתת לו נפש אחרת יותר מעולה ממה שהוא שרשו, לפי שאם היה עושה כן, היה צריך שתשאר נפשו הראשונה למטה במקומה, והיתה נדחת נדח בקליפות אשר שם, ולכן איננו נותן לו נפש אחרת יותר נשואה וגבוהה, רק הנפש הראשונה לבדה, היא עצמה העולה למעלה כפי מעשיו, עד כתר דעשיה, ואין לו נפש אחרת זולתה. משא"כ ביצירה ושאר העולמות, כי רוחו או נשמתו וכו' נשאר למטה במקום שרשו, ומרויח רוח אחר יותר עליון, כפי תקון מעשיו כנזכר. וז"ס הקדמה נודעת, כי כל אדם יכול להיות כמרע"ה, אם ירצה לזכך מעשיו, לפי שיכול לקחת לו רוח אחר יותר גבוה, עד רום היצירה, וכן נשמה מרום הבריאה וכו':

גם בזה תבין ענין המפורסם בדברי רז"ל, כי רוחיהון דצדיקייא או נשמתיהון, באים ומתעברים באדם, בסוד הנקרא עיבור, לסייעו בעבודת השי"ת, וכמ"ש במדרש הנעלם מכתיבת יד, על הבא ליטהר מסייעים אותו, ר' נתן אומר נשמתם של צדיקים, באות ומסייעים אותו. וכמ"ש בהקדמה פרשת בראשית בספר הזוהר, על רב המנונא סבא, שבא אצל ר"א ורבי אבא, כדמות טעין חמרי וכו':

והנה אין ספק, כי רוחיהון ונשמתיהון דצדיקים, הם גנוזות וצרורות בצרור החיים, כל אחד במקום שרשו הראוי לו, את ה' אלהיהם ואינם יורדים ממקומם כלל. אבל אותם הרוחין הראשונים שנשארו למטה, בכל בחינה ומדרגה שביצירה, ולא עלו עד למעלה כנזכר, הם היורדים ומתעברים באדם, לסייעו כנזכר, והרוח העיקרי היותר עליון מכולם שקנה ע"י מעשיו, הוא הצרור לעד בצרור החיים, ואינו זז משם, וכן עד"ז בנשמה וח"י:

עוד יש טעם שני אל מש"ל כענין החלוק שיש בין העשיה אל שאר העולמות, והוא, כי נודע כי כל העולמות הם כללות י"ס בלבד, והנה העשיה כלה איננה רק ספירה אחת לבדה, והיא ספירת המלכות. ולכן הנפש אשר משם, יכולה לעלות היא עצמה עד הכתר דעשיה, כי הכל ספירה אחת, אבל היצירה היא בחינת ששה ספירות חג"ת נה"י כנודע, והם בחינות נפרדות זו מזו, ולכן מי ששרשו ממלכות דיצירה, אע"פ שנתקן, אין יכול לעלות ולהכלל ולעמוד למעלה בימוד דיצירה, ולכן צריך שישאר למטה, ויקנה רוח חדש מן היסוד דיצירה, אם ירצה לעלות שם, ע"י מעשיו הטובים. וכן עד"ז בשאר שש קצוות שביצירה כנזכר:

דע, כי כמו שנתבאר אצלינו, שבכל עולם ועולם יש חמשה פרצופים, א"א, ואו"א, וזו"ן. כך יש כנגדם חמשה בתי' בנשמות האדם, והם בסדר זה ממטה למעלה, נרנת"י. והנה הנפש ההיא, מנוקבא דז"א. והרוח, מז"א, והנשמה, מאימא. וחיה, מאבא, שהוא חכמה, כי שם מקום החיים, כנודע בסוד והחכמה תחיה בעליה. והיחידה, מא"א, הנקרא כתר, לפי שהוא יחיד ומיוחד, מכל שאר הספירות, שאין לו נקבה, כנודע מפסוק ראו עתה כי אני אני הוא, הנדרש בסה"ז פרשת בראשית:

ודע, כי אחר שהאדם זכה ליקח נר"ן, ואח"כ פגם בהם ע"י חטאו, ולכן יצטרך לחזור בגלגול לתקן את אשר עוות, הנה בחזרתו לבא בגלגול, ותבא בו הנפש, אע"פ שתקן את הנפש הזאת, אין הרוח שלו נכנס ובא אצלו, לפי שהרוח הוא פגום, ואיך ישרה וינוח על הנפש הנתקנת, ולכן הרות ההוא יבא בגלגול באדם אחד, מורכב על נפש הגר. וכן הנשמה באופן זה. והנפש שנתקנה לגמרי, תבא לו רוח אחד מתוקן, של איזה צדיק שנתדמה אליו במעשיו הטובים בפרטם כיוצא בהם, והוא אליו תמורת רוחו של עצמו ממש. וכן עד"ז אם תקן גם רוחו לגמרי, תבא לו נשמת איזה צדיק כנזכר, ותהיה אליו תמורת נשמתו ממש. וז"ס מ"ש חז"ל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כו'. והנה כאשר יפטר האיש הזה מן העולם, תלך נפשו עם הרוח ההוא, ועל ידו תקבל השפע הראוי אליה. וכאשר רוחו של עצמו הבאה בגלגול באדם אחר, מורכב על נפש הגר כנזכר, נתקן גם הוא לגמרי, אז הנפש הראשונה אומרת, אלכה ואשובה אל אישי הראשון, כיון שנתקן. וכן הענין בנשמה עם הרוח, אחר פטירת האדם כשחוזרים בגלגול להתקן יחד:

 

                                                            

 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.