כל פרשיות השבוע ספר דברים
פרשת נצבים

דברים

ואתחנן

עקב

ראה

שופטים

זאת
הברכה

כי תצא

כי תבוא

נצבים

וילך

האזינו


פרשת נצבים. בהמשך המאמר
,
פרשת נצבים לא מופיע בזוהר, וגלוי האור קשור בזכות,
וכל אחד יכול להתחבר דרך הנשמה לפנמיות של הפרשה
ולקבל את המסר הרוחני מה שנאמר
ותקשיב אוזניך לדברינו אלה ותפתח לבבנו הערל בסודות תורתך ויהיה למודינו זה נחת רוח לפני כסא כבודך כריח נחוח ותאציל עלינו אור מקור נשמתנו בכל בחינתנו ושיתנוצצו ניצוצות עבדיך הקדושים אשר על ידם גלית דבריך בעולם וזכותם וזכות אבותם וזכות תורתם ותמימותם וקדושתם יעמוד לנו לבל נכשל בדברים אלו ובזכותם תאיר עינינו במה שאנו לומדים

כמאמר נעים זמירות ישראל:

"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך:

כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה."יהיו
לרצון אמרי פי והיגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\


לחץ כאן וראו שעור 60 דקות בוידיו על ראש השנה.
תשע"ב סוד אור החכמה 2012

לכל השעור לחץ על הקישור של ראש השנה 2012.


למד ממי אתה קונה חכמה.
רבי דוד קורן. הוא גם מורה ומרצה
בקבלה מעל 20 שנה. וגם חבר
וידיד נאמן.
ליצירת קשר
לייעוצים אשיים זוגיות עסקים
ומחלות. לחץ כא וצור קשר
.

כ"ה באלול יום בריאת העולם.
עולם על פי הקבלה עולם: מלשון העלם ונעלם.
איך נוצרו העולמות שהם העלמות של האור
עד החושך הגדול שהוא עולמנו. מי ברא את העולמות ?
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

חומר למחשבה לפני שאנו רוצים ללמוד על פרשת נצבים.

שסוד הפרשה. שיש בה ל' גדולה. (וחשלכם.)המיצג את מזל מאוזניים.
ונאמר ,יב לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם,והפסוק המרתק. ,כח
הַנִּסְתָּרֹת--לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם--לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

ראו שעור בוידיו על פרשת נצבים.
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
יום בריאת העולם.
ח
וזרים לאין סוף.

מודעות הכלי . ומודעות האור

סוד הצמצום ולחם ביזיון, מהו חומר,

ואיך נוצר החומר והגופים בעולמנו.

מאת: רבי דוד קורן.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

כל המאמר מבוסס על סודות הזוהר.

דרך הסתכלות פנימית מתלמוד 10 הספירות.

ד' בחינות והבחנות.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

היום לאחר אין סוף שעורים אנחנו רואים

שהלימוד הזה של חכמת הקבלה מתחיל להיות

יותר ברור. ומאד פשוט ומובן מעליו.

בין עולם השקר לעולם האמת.

עולם השקר מאוד מסובך ומתוזבח מאות סובייקטיבי

מאוד מתוכם . אבל כל מה שאנחנו לומדים מעולם

השקר, רק מרחיק אותנו מהמהות האמתית.

לעומת חכמת האמת שזה הזוהר והקבלה.

זהו זה מוביל אותנו ישירות למהות.

והמהות שהיא האמת היא פשוטה.

כי המהות הוא שיווי צורה אם האור

השקר הוא השינוי צורה אם האור.

וכאן מתלמוד 10 הספירות הרב אשלג נותן לנו לימוד

מרתק איך יצויר שינוי צורה בבריאה,

ביחס לאין סוף. כלומר איך אנחנו נוצרנו.

מאין סוף עד עולמנו הזה שהוא חושך וסופני.

וחשוב לציין כאן כמה דברי יסוד שלמדנו,

בקורס ד' בחינות קבלה למתחלים.

שהבריאה של אין סוף,

היא בראיה מצד האור אין סוף.

ואילו הבריאה לאחר הצמצום, או מהצמצום והלאה.

זה הבריאה של הכלי. הופעת העולם הגשמי.

ונוצר החיסרון.

מהו החיסרון. האים יש חיסרון באין סוף?

והתשובה חד משמעית לא,

באין סוף אין חיסרון, לכן הוא נקרא אין סוף,

אבל יש רצון רצון פשוט רצון מלאה.

וזה הבריאה של האור.

הבריאה של הכלי שנבעה עקב הצמצום.

היא אשר יצרה את החיסרון.

אומנם הרצון קיים לאחר הצמצום,

אבל הוא רצון לא מלאה. רצון של חיסרון.

זה מה שהכלי יצר.

לכן חשוב לציין שיש שני סוגי בריאה.

המילה בראשית הם אותיות ב' ראשית.

ראשית חכמה אור אין סוף.

ב' עולם הבריאה בינה צמצום. אור החסדים.

לכן צריך לזכור זאת למשך כל הלימוד.

א' הבריאה של אור אין סוף.

שהיא הבריאה הנצחית, והשלמה,

ויש עוד בריאה, מצד הכלי,

אנחנו רוצים להבין את עיקר הבריאה מצד הכלי.

כי הבריאה מצד האור אמנם זה השורש והזרע,

זה המהות, זה ההתחלה, והכול נביע משם.

אבל לא בזה אנחנו מתעסקים .

אנחנו הכלים, מה שחשוב לנו. להבין איך

אנחנו בראנו את היקום הזה למעשה.

איך הכלי עשה את הצמצום.

כי העולם שלנו הוא עולם התיקון.

עולם התיקון זה להבין את הסיבה העיקרית

מדוע היה צמצום. ורק שאנחנו נכנסים להבנה

ולמודעות הצמצום, רק אז אנחנו מתחלים

את התיקון. והעבודה הרוחנית.

כל עוד אנחנו עוסקים, במצוות, ובכל עבודה,

מבלי להבין את הצמצום, ואת הסיבה לכל

ההשתלשלות. כל עבודה היא להבל ורק,

ואת מה שאנחנו רואים שקורא בעולם,

אנשים בונים אנשים עובדים משקעים.

ובסופו של דבר הכול נהרס היום.

והכול נהפך לאבק. אנו עדים היום לכל אסונות

הטבע. בים וביבשה ואוויר.

וזה לא אומר שהאסונות קוראים רק לאנשים רעים.

ולא אנשים טובים.

שעובדים ביושר רוצים להביא פרנסה ורוחה לילדיהם.

אין ביטוח אין ביטחון לאדם היום,

והאדם אפילו הדתי. מתחיל להיות מתוסכל.

אם פעם הינו רואים עסקים קטנים קורסים.

היום אנחנו רואים שמדינות קורסות.

מה שלא היה בכל ההיסטוריה האנושית.

לדוגמא. היום מה שקורא באירופה. ביפן, באצות הברית,

השכנים שלנו שמקיפים את גבולות הארץ,

והמעניין אין היום אף אדם חכם שיודיע מה לעשות.

כל כלכלן שבא עם ראיון חדש. מקלקל ונהיה

יותר גרוע ויותר סיבוכים.

והאנשים הטובים שרוצים לחיות בכבוד.

פשוט חסרי עונים. הם לא יודעים מה לעשות,

וכאן הזוהר מגלה לנו סוד גדול. על ימות המשיח.

שכל מה שנבנה על ידי האדם ייהרס בדוורינו.

ראיה לכך מביא הזוהר על שני בתי המקדש.

בפרשת: פינחס. סעיף קמח)

ומשהכעיסו לפניו במדבר, מתו,(כל דור המדבר)

והביא הקב"ה את בניהם בארץ.

ובית המקדש נבנה על ידי אדם.

ועל כן לא נתקיים,

כי הם צריכים להיות פעולתו של הקב"ה.

ושלמה המלך היה יודע

שמשום שזה הוא מעשה

ידי אדם לא יתקיים,

ועל כן אמר שלמה המלך:

אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו,

כי אין לו קיום. בימיו של עזרא, גרם החטא,

והם היו צרכים לבנות בית המקדש.

ועל כן לא היה בו קיום.

ועד עתה, בנין הראשון של הקב"ה

עוד לא היה בעולם, ולעתיד לבא כתוב,

בונה ירושלים ה', הוא יבנה ולא אחר

ולבנין זה אנו מחכים

ולא לבנין בו אדם שאין לו קיום כלל,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

דברים מאד חדים ומאד קשים עבורנו שאומר

הזוהר שבני האדם אין לו קיום כלל.

וכאן אנחנו צרכים לשאול מה זה בן אדם?

מה הקיום שלו כאן עלי אדמות.

אומנם הזוהר מפרט מדוע ולמה,
וזה לא
בגלל שאלוהים רוצה להעניש אותנו,

כי מה שהאור בעצם רוצה זה שהכלי יחזור

לאין סוף. בסוד הוא שמו אחד,

שהכלי של בני האדם בדוורינו. יתחיל להבין

את עולם השקר ועולם האשליה.

ואנחנו רואים את המציאות השקרית של

עולם האשליה. מול עינינו, וכל זה למה?

כדי ליראות את העולם האמת,

וכאן אנחנו רוצים ללימוד את המציאות שנוצרה

שהיה עולם האשליה ועולם השקר.

ואיך הכלי הצליח לאחר הצמצום לברוא את עולמנו.

ולעשות את מה שהוא עשה,


לכן בעל הסולם הרב אשלג.

נכנס בנושא הזה לעובי הקורא. בסעיף.ה'

איך יצויר שינוי צורה בבריאה, ביחס אין סוף,


סעיף ה')
אומנם עדיין לא הונח לנו,
אלא בעולם הזה.
בנפשות בני אדם,
אבל בדבר
הנשמה, שאמרו בה

שהיא חלק אלוקי ממעל, עדיין לא נתבאר,

איך נבדלת היא מאלוקיות,
עד שיתכן לקרותה חלק אלוקי.

ואין לומר, על ידי שינוי הצורה, שחס ושלום לומר כך.

שכבר ביררנו נושא זה בהרחבה

\\\\\\\\\\\\\\\\\

כלומר השינוי הצורה שהרב אשלג מסביר.

זה שינוי צורה בין בני האדם. בעולמנו.

שכולם שונים זה מה גם ברצונות וגם במחשבות.

וכל אחד שונא מחברו, זה שינוי צורה,

אבל זה בעולם הפיזי הגשמי המוחשי שלנו.

אבל נשאלת השאלה איך השינוי צורה התחיל

בעולם הרוחני, ההופכי מעולמנו.

לפני שהופיע החומר. או גופים של בני אדם,

כי התורה היא צופן.
הקבלה דרך הזוהר מפצחת את הצופן ומגלה לנו את
המהות הבריאה. על אור אין סוף, וכלי,

עולמות וספירות,

והעולמות זה לא רק עניין של שווי צורה ושינוי צורה,

כי שיווי צורה בעולם הקבלה, זה נקרא אהבה,

לכן כשדברנו בכל השעורים. על

ואהבתה לערך כמוך.
זה לא בהכרח לאהוב את הזולת.

כי זה בלתי אפשרי. שאדם יכול לאהוב את כל העולם,

כי זה לא דבר אנושי, והוא בלתי אפשרי,

אז המקובל הרב אשלג אומר,

שעל מנת להגיע. לאהבתה לערך כמוך,

צריך להגיע לשווי צורה אם האור,

זה מה שאנחנו צרכים לעשות,

ברגע שאדם מצליח להגיע לשווי צורה אם האור,

אז אפשר להגיד האדם נמצא באהבה,

זה שווי צורה,

כי מה הפירוש של שנאה?

שונא משלון, שונה. שינוי צורה,

שברגע שאנחנו הכלים נמצאים בשינוי צורה

אם האור, אז אנחנו יוצרים שנאה,

ולכן אנו רואים שכל דת שקמה. היא מטיפה

לאהבה. אבל במציאות היא כל הזמן נלחמת
בגלל השנאה והשינוי צורה שבה עם הבריאות.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
תוכלו להצטרף להמשך הלימוד של רבי דוד קורן.
א' ניתן לקבל את השעורים בדיסקים די וי די.
או להצטרף לסדנה ללימוד סודות הזוהר
צורו קשר. טלפוני. או דרך האימל. ותשאירו מספר טלפון,
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

כ"ה באלול שתע"ג השנה החדשה

בראשית עולם בריאה,

ה' בינה נשמה, העולם הנסתר,

והופעת העולם המגולה שלנו,

 

יום ההילולה של רבי אלעזר,

בנו של רבי שמעון בן יוחאי

,,,,,,,,,,,,,,,,

שפת היקום והטבע,

מאת רבי דוד קורן,

 

השפה העברית, היא השפה של המקובלים

הנקראת שפת הענפים,

 

לצערנו אנחנו סילפנו  ואיבתנו את המשמעות

 השורשית של כל  מילה ומילה  בשפה העברית,

 

שפת הענפים כמו שמסביר הרב אשלג,

המקובלים גילו אותה, ולא המציאו אותה,

 

וזה ההבדל בין השפות שמדברים,

שהאנושות היו חייבים להמציא שפה,

על מנת  לתקשר, בינו לבין עצמו, או זולתו,

 

לבין שפת הענפים,

שהמקובלים מצאו אותה,

והיא השפה של היקום,

שהיא שפה שהייתה מאז שחר הבריאה,

והיא לא שפה שמשתנה, או תשתנה,

 

וזה כל הבעיה שכל אדם שבא לתורה.

או ספרי קבלה, הוא מסביר, את מה שהוא קורא,

וחושב שהוא מבין,

 

לדוגמא, השם אלוה"ים,

כל אחד מסביר את זה בצורה שונה,

וכל אחד מבין אותו בדרך שלו,

 

וזה בעצם עולם הבלבול,

שנקרא מלחמת גוג ומגוג,

 מלשון היגוי ומחשבה,

והבלבול המוח האדם, זה לא בגלל השפה,

אלא בגלל ההבנה,

 

ועד היום אין שום מקום או מוסד ממלכתי

 שיכול ללמד אותנו את המשמעות של המילים

והאותיות העבריות,

 

והרב אשלג, מלמד אותנו איך לדקדק במשמעות

של המילים והאותיות דרך תלמוד עשר הספירות,

על מנת לעורר את ההבנה השורשית,

והכוונה לשורש המילים,

 

אנחנו יודעים שאין שני גנים אותו הדבר,

כמו שיש לכל שערה אצלנו שורש אחד,

כך כל מילה, יש לה משמעות שורשית אחד,

 

ולא יכול להיות כמו ששני שערות יצאו משורש אחד.

כך כל אות ומילה, יש לה שורש פרטי מעצמה,

ולא יתכן ששני מילים יהיה להם  אותה משמעות,

כמו אלוקים, אלוקינו, שדי, אדני, הויה,

 

למרות שבעולם שלנו יכולה להיות לילה כביכול

יש לה שתי משמעיות,

אבל בשפת הענפים יש לה משמעות אחד,

 

ועל מנת לחדור למודעות של שפת הענפים,

אנחנו צרכים לצאת מהמגבלה של חמשת החושים,

על מנת ליראות את שורש המילים, של הענף,

 

כי אנחנו נולדנו לתוך עולם חומרי, ומוחשי,

  וכל המדומה והמוחש בחמשת החושים,

או שתופס מקום וזמן, מכונה בשם "גשמיות,

 והוא המוגבלות שלנו,

כדברי הקבלה,,

 

ושפת הענפים,

שדרך כל ענף וענף, מחבר אותנו לשורש אחר,

 

ומילה עולם, הוא מהשורש של נעלם, והעלם,

והקבלה מלמדת אותנו , שכל העולם שלנו

התגלה, ברגע שהאור נעלם,

 

וזה ההבדל בין לפני הצמצום, ואחרי הצמצום,

כי לפני הצמצום לא היה עולם,

 

לכן המון אנשים רוחניים עדין מתבלבלים,

מדברים על עולם הבא, או עולם אין סוף,

 

כי יש אין סוף,  ששם אין עולם,

ואין עלם, או העלמה,

 

ויש אחרי הצמצום, שהאור נעלם,

אז התגלה ההעלם, שזה העולמות,

כי העולמות בוראים את העלם,

בגלל שיוצרים כיסוי, ומסך על אור אין סוף,

וכל עולם מעלים את העולם הקודם,

 

לכן כמו שמציין האר"י הקדוש בעץ החיים,

בכל העולמות יש בחינת א עצמות   ב וכלים

 

יש עצמות וכלים.

תחילה נתפשט אור א"ס בסוד כלים.

ואח"כ נתלבשו בהם האורות, שהם העצמות

 

 

ה' עולמות הם, ונקראים:

אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

ועולם הוא מלשון העלם,

 כי אור א"ס ב"ה מתעלם בהם בכל פעם יותר

 

 

התפשטות מורה התעבות האור,

יותר ממה שהיה בהמאציל,

דאם לא כן במה יצא האור ההוא מכלל מאציל,

להקרא בשם, התפשטות האור ממנו ולחוץ.

וענין התעבות הזו, היא דבר שינוי הצורה,

שקונה האור מפאת ביאתו לכלל נאצל,

כמ"ש לעיל (בהסת"פ ח"ב אות ה' ד"ה והנה עש"ה

אור פנימי (ח"ב פ"א או"פ מ'):הוא האור המלובש בכלי.).

 

 

 

                                                                                            

 כי האור בדרך התפשטותו לקבלת הנאצל,

 יורד בד' בחינות, חו"ב זו"נ,

עד שגורם בנאצל הרצון לקבל

אשר הרצון הזה שהוא בחי"ד,

הוא עיקר כלי של נאצל,

והוא עביות, שהשיג האור בדרך התפשטותו.

 

                                                                                            

שתתגלה בחינה ד'.

וענין החיוב והסדר של ד' בחינות הללו

 

י) התלבשות, פירושו כמו התעלמות,

כי המלבוש מעלים את הלובש,

אלא, שהוא מפאת הרצון שלו להתגלות,

 

ומשום שבלי התיקון של העלמה הזאת,

 אי אפשר לו להתגלות,

ע"כ מתעלם בו ומתגלה על ידו.

 ותיקון כזה, נק' תמיד בשם מלבוש או לבוש.

 

 הרי שלבוש משמש לב' דברים

 להעלם ולגילוי.

 

ובעניננו ג"כ, משום שאי אפשר,

שיהיה השגה לתחתונים באור מבלי כלי,

 

לכן האור מתלבש ומתעלם בכלי,

 כדי שהתחתון יוכל להשיג אותו,

 על ידי הכלי ההוא שמתלבש בו,

 והבן זה היטב.

 

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

 

חלק  ב' מבוא,

 

 

וצרכים לזכור כלל מאוד חשוב,

כי כל  מה שקורא בבריאה

כביכול, הוא בדיעבד,  בסוד

סוף מעשה...  במחשבה תחילה,

 

לנו בעולמנו המוגבל,

קשה לנו להבין את המחשבה של הבריאה,

אנו רגלים לחשוב, שיום ראשון, אחריו יש יום שני,

ויום שלישי וכו',

 

יש שתי הבחנות עיקריות בכל הבריאה,

יש את ההשתלשלות מלמעלה למטה, מצד האור,

ויש השתלשלות והבחנה של כלי, מלמטה למעלה,

 

כמו שאנחנו מגדרים את היום,

זריחה, ושקיעה, זוא בחצות נגמר היום,

יש יום חדש,

הסוד של המונח,

סוף מעשה...  במחשבה תחילה,

שאומרת, יום שלישי קודם ליום שני, ויום שני

קודם ליום ראשון,

 

מה זאת אומרת שיום שני קודם ליום ראשון?

סוף מעשה...  במחשבה תחילה,

כלומר רק אחרי שמתגלה יום שני,

שהוא סוף של יום ראשון,

רק אז אני מבין שהיום יום שני,

 

כלומר הסוף הוא המוצר הסופי המוגמר,

שהוא יום שני, וההתחלה של המוצר הוא יום ראשון,

 

ולכן אומר שקודם סוף מעשה,

תיראה את הסוף איך המוצר צריך להיות,

ואז תבין מה צריך לעשות מהתחלה

 על מנת להגיע  לסוף,

 

לכן יום שני שהוא הסוף,

קודם ליום ראשון, שאומר לי מה לעשות,

 

לדוגמא, אדם שהוא צעיר,

העם שאדם הוא צעיר הוא מרגיש שהוא צעיר,?

רק שמתחיל להזדקן, רק אז מבין שהיה צעיר,

יש לו אלבום תמונת, יש לו הוכחות שהיה צעיר,

 

כך העציר שלא מבין מה זה חיים,

רק שהוא מזדקן, רואה איך החיים נגמרים,

 

וזה הבעיה העיקרית שלנו,

בין שני הרמות של המודעות,

 

כך גם בבריאה,

כלומר אנחנו רק בסוף הבריאה

בחינה ד' המלכות שלנו, שהיא מסגרת הנפש,

מתחילם להבין את הבריאה,

 

הצדיקים של הזוהר, וכל המקובלים

צדיקי אמת, האר"י הרב אשלג,

הם ראו מהקצה אל הקצה העולם,

 

קצה= 195= אלהי"ם בההין,

א'

אל'

 אלה'

אלה"י

אלהי"ם = 200,

מורדים את חמישה הכיסויים מהכלים=195

סך הכל = קצה,

מי קצה עולם עד קצה עולם,

ב' הקצוות , פעמים קצה= שמים,

195+195=390=שמים,

שהם שלוש בחינות עליונות שנמצאים מעלנו

בלי כיסוי ומסך,

יוד = חכמה

הי= בינה

ואו = ז"א

סך הכל ט"ל אורות עם עשר הספירות

עשר פעמים ט"ל = שמים,

השמים= נשמה,

 

כלומר המקובלים של הזוהר, הם ראו

מההתחלה של הבריאה, עד סוף הבריאה,

 

ורק שהם הגיעו לסוף, דרך הסוף

הם השליכו את כל ההתחלה,

 

כמו שהאדם היה במסע מסביב לעולם טיול,

והגיע עד סוף העולם,

ואז בא לספר לנו את התכלית, שזה סוף העולם,

וזה נקרא בדיעבד,

כי אנחנו עדין לא רואים את סוף העולם,

אנחנו בניתים באמצע הטיול,

וסוף העולם, הוא אין סוף. שנגמר העולם,

ואין עולם, שהוא סוף מעשה,

לכן אנחנו עדין לא רואים את סוף העולם,

 

כך גם המקובלים של הזוהר, כמו הרב אשלג,

ראה את הסוף,  אז הוא וירד ובא, להגיד לנו

מה התכלית, ואיך אנחנו אמורים לעבור את המסע,

על מנת גם להגיע לגמר התיקון, שזה הסוף,

 

ולא רק זה הרב אשלג גם להסביר לנו,

את ההיגיון של הזמן הנוכחי.

למרות שאנחנו עדין באמצע מסע, ועוד

לא הגענו לסוף, וזה הסוד,

 סוף מעשה במחשבה תחילה,

כלומר רק בסוף  של מעשה,

אנחנו מבנים את מחשבת הבריאה,

 

והלימוד שנותן לנו הרב אשלג דרך תלמוד

עשר הספירות,  שהוא הגיע לסוף מעשה,

ואז הוא הבין את המחשבה תחילה,

 

וזה נקרא ספירת חכמה, עולם אצילות,

לכן הקבלה נקראת חכמת הקבלה,

מה היא החכמה השלמות, סוף מעשה,

 

כי אנחנו מה שמקרים דרך התורה, שמתחילה

מבראשית, עולם בריאה בינה,

אבל נאמר ראשית חכמה, שהוא המחשבה

היא הזרע, של כל מחשבת הבריאה,

כי בזרע כבר קיים כל הפוטנציאל,

של עבר הווה ועתיד,

 

עכשיו, מה המשמעות של המילה בדיעבד?

לא יתכן משהוא שהופיע בענף שלא היה בשורש,

כמו כל זרע של עץ, שהשורשים מכוסים באדמה,

אבל יוצאים מימנו גזעים, ענפים ועלים, ובסוף הפרי,

 

כי השורש והזרע של העץ, נימצא בכיסוי, הוא נסתר,

וזה נקרא המחשבה שהיא נסתרת,

וזה סוד הפסוק  בפרשת האזינו,

הַנִּסְתָּרֹת--לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם--לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

והאר"י נותן לנו את הרמז, ואומר, כבר ידעת ד' אותיות ההוי"ה, שהם, אהבה, יראה, תורה, מצוה. ואמנם יראה ואהבה, הם בלב, ולכן נקראים הנסתרות. אבל תורה ומצוה, נקראים נגלות. גם החמשה גבורות מנצפ"ך, שהם באימא עילאה, הם נעלמוה. ועליהם אמר הנסתרות, כלומר נסתרות של ה' עילאה.בינה הנשמה)

 ע"ד יש ה' גבורות אחרות בנוקבא תהאה דזעיר, והם נגלות, וזהו ה' נגלות. ה' נסהרות וה' נגלוה.

 

לכן שאנחנו מתחלים את בראשית מעולם בריאה,

ה' עליונה הנשמה, הנסתרת,

יש מסך, מעלים את האור,

ויש הופעה של העולם הגשמי,

 

אבל עולם בריאה, בינה, שהוא הענף,

היה חייב להיות בעולם אצילות, שהוא השורש,

ואז מכיוון שעולם אצילות יותר עליון וזך,

אז יתכן שאין מסך עבה, אלא פרגוד,

 

וככול שיורדים יותר למטה, בעולמות,

יש מסך יותר עבה,

ומעולם בריאה, שיורדים לעולם יצירה ז"א,

יש עוד יותר מסך עבה,

ושיורדים לעולמנו מעולם יצירה,

מה שאנחנו אומרים כל בוקר בתפילה,

יוצר אור ובורא חושך, 

 

אנו לא אומרים בורא אור,

אלא יוצר אור, ובורא חושך,

שזה  עולמנו  המלכות,

שהוא החושך הגדול היותר,

והקליפה הגדולה ביותר שמעלימה את האור,

 

לכן יש כל מיני מונחים ומוסגים, כדון נקב, חלון, פרגוד

כל אלא בעצם הם שורש של המסך,

שמעלים את האור, ברמות שונות,

עד החושך המוחלט שזה עולמנו, הנקרא רע,

רצון עצמי,

ובעולם שלנו כולנו  או רובנו מרגשים רע,

 

לכן יש רע ויש גם רועה

והקבלה אומרת שהיה איזה רועה בשורש הרוחני,

ואחר כך זה בא לידי ביטוי באופן פיזי גם בעולם הגשמי,

 

אז מהוא השורש של הרע, ואיך נוצר הרע,

החושך, הפוך מהאור,

הסתלקות האור בזמן בריאת העולמות

גרם להעלמת האור, והופעת הרוע והרע

שזה החושך בעולמנו,

 

כל זה בגלל הצמצום,

שהכלי צמצם את עצמו מאור, וגילה את החושך,

אבל לפני הצמצום לא היה רע,

 

אבל כל זה היה נחוץ, ליצור מקום פנוי, אויר ריקני,

ליצור חלל, כל זה על מנת שהכלי יוכל לעבוד,

 

אבל עם הזמן לאט לאט השתלשל והתפתח השורש,

של החושך עם הזמן, וזה הביא אותנו למצב של רע,

רצון לקבל את כל האור שהיה לי באין סוף,

 

ואז אנחנו אומרים, שהשורש של הרע

הוא טוב, הוא נחוץ זה החומר של הבריאה

שלנו, שהוא הרצון לקבל,

יש סיבה חיובית למה הוא הופיע,

 

מדוע העולם שלנו הוא בנוי מעפר,

היסוד הרבעי, מים אש אויר, ועפר,

ועל האדם נאמר, עפר אתה ולעפר תשוב,

חומר הבריאה הגשמי, אטומים,

אין חומר, יש אנרגיה,

 

ומה המהות הפנמית של הכדור הארץ שלנו,

כוח משיכה, שזה הרצון לקבל,

שהוא מושך הכל עליו,

 

כך אנחנו, מרגשים רע.. אנרגיה שמפעילה אותנו,

רצון עצמי, מיד מחפשים למשוך, מילוי,

אדם נמשך לדברים, נמשך  ליופי, לאושר,

לדברים טובים, לאנשים חיוביים,

 

יש גם דברים שלילים  שאדם נמשך,

לרוע, לגנוב, לשקר, סמים, אלכוהול,

אבל זה כבר התמכרות ומחלה,

אבל בכל זאת האדם נמשך עליהם,

והוא כל הזמן מרגיש פיזית רע,

 

כל ראיון או כל רצון שמתעורר באדם,

 

כדאי להבין את המחשבה של אותה הרצון תחילה,

אנחנו חייבים קודם להגיע לסוף המעשה,

 

ומבלי להבין מה היא סוף המעשה,

אנחנו לעולם לא נוכל להבין מה היא

צריכה להיות המחשבה תחילה,

 

כמו כל בעל מקצוע או אדריכל,.

שאדם רואה נגר, חותך לכל מיני חתיכות עצים,

אדם מהצד מה ראוה,

שהוא סתם הורס את העצים,

אותו האדם לא רואה את סוף המעשה,

שמכל חיבור העצים,

בסוף יהיה שולחן, או כסא או ארון,

 

למה אותו אדם לא ראה והבין את המעשה?

כי מי תחילה הוא לא היה מחובר, לסוף מעשה,

והנגר לעומת זאת היה מחובר למחשבת הבריאה,

כי הוא ראה את השולחן או הכיסא, כבר גמור,

 

עם אותו האדם יהיה לו סבלנות, סבל,

אז הוא יראה בסוף, ויגיד ,

הההה, עכשיו הבנתי, עכשיו אני רואה,

ומבין למה עגלתה את העץ,

 

כך גם אנחנו,  רק שנגיע לסוף הבריאה,

אנחנו נבין גם כן מדוע אני מקיר סוג מסוים

של אנשים, עובר תהליך מיוחד מאחי או השכן שלי,

בחיים, מדוע אדם נולד יתום, שצריך לגדול לבד,

מדוע הוא עני, או עשיר, וכו',

 

כך בכל דבר, גם באותיות,

יש ראש , תוך, וסוף,

 

הסוף, הוא הכלי שלנו,

ורק שנשלמת המלכות שלנו,

אז אפשר להגיד שיש לנו כלי קבלה,

ואני יכול להתחבר לסוף מחשבה, נפש,

שבת וינפש,

 

 

הרצון מתעורר מעלינו, מהרוח,

שהוא מכה על הנפש, לעורר את הנפש,

ואז מתעורר הרשימו, הזיכרון, של אותו

הרצון מלפני הצמצום,

 

אז הכלי צריך לעשות פעולה של דחייה של

אותו הרצון, זה נקרא כוח התנגדות,

כמו קרני השמש שמקים על הכוכבים, והירח,

הירח, שהוא המלכות שלנו, עושה פעולה של דחייה,

אור חוזר,  מחזיק את כל האור הישיר שקבל,

עד ספירת כתר,

 

והוא מגיע לראש, למחשבה תחילה,

ואז יורד כלפי מטה, לכיוון הכלי הסוף בחינה ד',

מכתר הנפש יורד לחכמה.

והרוח, מתלבש בכתר, וזה נקרה תוך,

כי בתוכו מתגלה אור הרוח,

 

הנפש יורד לבינה הכתר מתגלה הנשמה,

יורד הנפש לעולם יצירה, בכתר מתגלה אור החיה,

ואז שיורד למטה במלכות, הכתר מתגלה אור היחידה,

שזה אין סוף,

 

את זה רצה רבי שמעון ובנו רבי אלעזר

שניידע ונלמד דרך הזוהר, את סוד קיומנו בעולם,

שנה טובה, שנה של בניה והסתכלות על החיים

דרך הכלי של הנשמה,

באהבה רבה: רבי דוד קורן,

קרן אור ללימודי הקבלה,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

פרשת ניצבים

כט,ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.

כט,י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.

כט,יא לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.


כט,יב לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם,וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.

כט,יג וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.

כט,יד כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.

כט,טו כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם.

כט,טז וַתִּרְאוּ, אֶת-שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם--עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.

כט,יז פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם: פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה.

כט,יח וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה.

כט,יט לֹא-יֹאבֶה יְהוָה, סְלֹחַ לוֹ--כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה; וּמָחָה יְהוָה אֶת-שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

כט,כ וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית, הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה.

כט,כא וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם, וְהַנָּכְרִי, אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה; וְרָאוּ אֶת-מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא, וְאֶת-תַּחֲלֻאֶיהָ, אֲשֶׁר-חִלָּה יְהוָה, בָּהּ.

כט,כב גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ--לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה, בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.

כט,כג וְאָמְרוּ, כָּל-הַגּוֹיִם, עַל-מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה, לָאָרֶץ הַזֹּאת; מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל, הַזֶּה.

כט,כד וְאָמְרוּ--עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ, אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם: אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם, בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

כט,כה וַיֵּלְכוּ, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לָהֶם: אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם, וְלֹא חָלַק לָהֶם.

כט,כו וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בָּאָרֶץ הַהִוא, לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת-כָּל-הַקְּלָלָה, הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה.

כט,כז וַיִּתְּשֵׁם יְהוָה מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה.

כט,כח הַנִּסְתָּרֹת--לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם--לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

ל,א וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה.

ל,ב וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

ל,ג וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה.

ל,ד אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ.

ל,ה וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ.

ל,ו וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:
לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ.

ל,ז וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ.

ל,ח וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה; וְעָשִׂיתָ,
אֶת-כָּל-מִצְו
ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם.

ל,ט וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ
וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה: כִּי יָשׁוּב יְהוָה,
לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ.

ל,י כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

ל,יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא.

ל,יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.

ל,יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.

ל,יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.

ל,טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע.

ל,טז אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו; וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ--וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

ל,יז וְאִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ, וְלֹא תִשְׁמָע; וְנִדַּחְתָּ,
וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--וַעֲבַדְתָּם.

ל,יח הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן: לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים, עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

ל,יט הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה;
וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.

ל,כ לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ: כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ--לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם. {פ}

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.