כל פרשיות השבוע ספר דברים
פרשת שופטים. עת רצון מזל בתולה

דברים

ואתחנן

עקב

ראה

שופטים

זאת
הברכה

כי תצא

כי תבוא

נצבים

וילך

האזינו

שעור מרתק על סודות מחשבת
הבריאה וסודות הנשמה
מזל החודש בתולה תשע"ב לחץ לקישור זה.



פרשת שופטים חודש אלול עת רצון,,
ראו שעור על מזל החודש אלול מזל בתולה עת רצוןתשע"א,
הרצון הוא הכלי של הנשמה,
כיצד בונים כלי רוחני לשנה החדשה? שמתגלה
באותיות השנה, תשע"ב. ע"ב הוא אור החכמה
האור שחלילה אם אין כלי רוחני הוא יכול לגרום להמון
דין בחיי האדם והעולם, בידנו הדבר,
מי ישלוט על חיינו, הנשמה שהיא אור המשיח,
או חלילה המודעות של הנחש והשטן, שכבר שולט ביקם
מאז חורבן בית המקדש באון חופשי,.
במהלך כל חודש אלול שהיא עת רצון, אנו ניתן לכם
שעורים מיחדים וסודות עליונים שהיה ידוע רק
ליחידי הסגולה, לחץ לשעור 90 דקות בוידיו,



ראו שעור על סודת יצר האדם,  שנאמר:
יצר האדם רע מנעוריו, סודות  הפרשה.

פרשת שופטים,  זוהר

רעיא  מהימנא. (משה רבנו,)


עורך ומגיש:   רבי דוד קורן,

 

 

שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך

אשר יי' אלוהיך נותן לך,

 

במצווה זו צווה על שופטים ושוטרים,

ועוד כי אלוקים שופט  כי, ם',  מניה יוד,

דחושבניה כ' לאחר מכאן אלוקים שופט,

 

זה ישפיל ה"ה של הויה

וזה ירום ו"ו של הויה

 

פירוש:  סוד המשפט הוא בג' קוים, בסוד

במותב בי תלתא כחדה הוינה,

הרומזים על ג' הקווים המשמשים כאחד,

 

אשר קו הימין נוטה לחסד, ושופט העולם בחסד,

וקו שמאל נוטה לדינים ושופט העולם בדין,

וקו האמצעי מכריע ביניהם ומקיים הארת שניהם,

 

אלא שמשפיל את הארת השמאל שלא יאיר

אלא ממטה למעלה,  ואז אין בו דינים,

ומורים הארת הימין שיאיר ממעלה למטה,

שהם אור ג' ראשונות כמו שנאמר שם,

 

וזה אמרו בדרך סוד,

כי אלוקים שופט, כי מ', שהמילה כי בגי'

מ' תחשבן את האות י' יוד כ' את הי' של המלה כי

במילואה כלומר יוד, בגי' עשרים אות כ',

ועם הכ' עצמה של המילה כי' הרי הוא מ'

 

והאות מ' יורה על קו ימין שהוא החסד,(מים)

לאחר מכאן שהקו ימין, המרומז במילה כי, שפט,

אלוקים שופט, הוא קו שמאל,

 

שהקו ימין שהם סוד כי, שופט העולם בחסד,

ואחריהם בא קו האמצעי שנקרא זה,

 

וזה שנאמר: זה ישפיל ה"ה

שקו האמצעי נקרא זה,  משפיל את ה"ה

שהם סוד השמאל, והמלכות, שמשפיל שלא

יאיר השמאל בה, אלא ממטה למעלה,

 

דהיינו רק בו"ק בלי ג' ראשונות,

וזה ירום ו"ו,

שמרים את קו ימין המאיר ב ז"א בחסדים,

שהוא יאיר ממעלה למטה באורות של הג' הראשונות,

 

המצווה שלאחר זו,

הוא לדון בחרב, לדון בחנק,

לדון בדין סקילה, ולדון בדין שריפה,

לדון בחרב למי?  ומשיב,

לסמאל, זה שנאמר כי רותח בשמים חרבי,

הנה על אדום תרד,  דהיינו על

סמאל, שהוא שרו של אדום,

 

סעיף ג')   סוד הויה שהם  ד' בתי דנים,

חרב של הקב"ה י' של הו י'ה. היא ראש החרב

האות ו' של הויה, הוא גוף החרב,

והאותיות ה' של הויה הם ב' פיות של החרב,

שהם סוד צדק צדק תרדוף,

                  י'            ראש

             ה.......ה       ב' פיות

                 ו              גוף

שחותכים שני דינים, דין מפי בית דין של מעלה.

ודין מפי בית דין של מטה,

 

מכאן נודע, שאין אדם נוקף אצבע מלמטה

עד שניתן לו רשות ממעלה,
עיין בזוהר על ד' בתי הדין,

 

רעיא  מהימנא. (משה רבנו,)

סעיף ח')  לדון בשרפה לסמאל, על ידי עצים,

להדליק בהם אש,

פירוש האות ו' הוא עץ החיים. שהוא חסד גבורה תפארת, שהוא סוד האדם, והגבורה הוא אש,

 

אשרי הוא הגוף שהוא עף החיים, והאברים שלו

הם העצים, שישרוף בהם אש, שהוא נ"ר מצווה,

בכל אבר, לשרוף את סמאל על ידי השינה העליונה.

שהיא ה' בינה, בעץ שהוא תפארת, ובכל העצים,

 

דהיינו הספירות האוחזים בתפארת,

כי בעת שאש של גבורה יורדת על העצים של הקורבן,

והזר הקרב יומת,  כי נשרף בה, באש,

זה שנאמר והאש על המזבח תוקד בו,

 

אשרי הוא מי שאוחז בעץ החיים, שהוא ז"א,

בגופו, ובאברים שלו, שהוא נ"ר,

 

כל ענף וענף הוא נ"ר מצווה ברמ"ח מצוות שלו,

שהם כנגד רמ"ח אברים, דהיינו נר מצווה על כל אבר,

 

כששניהם דהיינו, עץ החיים ונר מצוה, שהם

זאיר אנפין ומלכות אחוזים בו, באותו אדם יתקיים,

 

וירא והנה הסנה בוער באש

והסנה איננו אוכל   דהיינו האדם,

 

וסמאל ונחש וכל הממונים שלו

האוחזים בגוף האדם,  שהם קוצים, ויהיו נשרפים,

 

והענפים של הסנה, והפירות שלו והעלים שלו

אינם נשרפים, זה הראה הקב"ה למשה.

 

אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון,

לרעיא מהימנא, (משה רבנו)

ודאי ישראל הם עצים יבשים בתורה כי משום

שאחוזים באש של הדיוט ואינם ראוים שיעשה

להם נס,  ומיד שאתה יורד עליהם בתורה,

בשבילך יורד עליהם עץ החיים, שהוא ז"א

 

ומצווה, שהיא מלכות, שהיא נר ה' ואוחזת בהם

והם יחיו, ואומות העולם עכו"ם יהיו נשרפים

בנר ההוא,  וזה שאמר הנביא

 

אל תירא עבדי יעקב אל תחת ישראל

כי אותך אני, וגו',



השעורים של, רבי דוד קורן
שעור מיוחד על סודות מחשבת הבריאה
והסיבה שנוצר האדם, מהו הרצון האמתי,
יצר לב האדם רע מנעוריו,

נחת רוח ליוצרה  או יוצרו,

סודות יצר האדם,  הרצון,

 

מאת רבי דוד קורן,
א' אלול ה"תשע"א

 
אני דוד רוצה לחלק לכם את הידע הנדיר הזה

שקבלתי, מרבי מורי המקובל יוסף סלטון,
דרך לימוד ד' בחינות מתלמוד 10 הספירות,


השאלה הכי קשה זה באמת לדעת מה אנחנו רוצים,

ולא מדובר על כל מיני רצונות שטחיים, או רצונות קטנוענים, שהם רצונות לקבל בצורה רובוטית.  בעקבות דחף של

אימפולסים יצריים, כי אנחנו חושבים שאנחנו רוצים אותם,

 

אבל כל הרצונות הרובוטים האלו הם רצונות רק לקבל

לעצמו בלבד, על מנת לקבל סיפוק מידי,  שלכאורה,

זה לא רצון אגואיסטי,  כי אנחנו בקבלה לא מדברים

על הפסיכולוגיה של האגואיזם,

 

כי הפסיכולוגיה מגדירה את האגו בצורה מסוימת,

או מנסה להבין היא בעצמה,  דרך ההיגיון השכלתני,

ואז ברגע שהשכל תופס בעלות, אז זה גורם לעיוות,

כי היא מנשה להבין דרך ההיגיון המוגבל של החושים,

 

הבלבול בעולם המחשבה שלנו,

דור של מגדל בבל, הבלבול,

אנחנו היום יודעים שיש היום יותר מידיי אינפורמציה

בעולם ממה שאנחנו צרכים, וממה שאנחנו יכולים

לקבל ולעכל את הידע האדיר שהיום יש בעולם,

כמובן בצורה שתועיל לנו,

 

השכל הוא כלי אמצעי רק בעלום המחשבה,

 

מבחינה קבלית השכל הוא  כלי מאוד חשוב לשימוש

הנשמה, כמו הגוף, כי הוא מיצג רק 4 אחוז בכל המערכת,

 

השכל הוא אמצעי גישור בין הנשמה, שזה רצון,

וזה לא רק מחשבה שכלתנית, כי המהות של האדם

קשורה יותר לרצון מאשר לשכל,  השכל הוא שטחי,

הרצון הוא יותר מהות, שזה העניין של מלכות אין סוף,

 

עכשיו כל העניין הזה מה אנחנו רוצים ומה צרכים,

רובינו עונים על הצרכים של הגוף,  השכל לא יכול לפעול

בלי בקשת הרצון, והרצון מפעיל את השכל,

 

ואז שאני חושב שאני רוצה את זה,  השכל מתרגם

לי לפי סוג הצורך של הרצון,  אבל זה לא רצון אמתי,

זה רצון רובוטי אובססיבי, מידי של הגוף,

 

ואז אם הגוף רוצה לאכול, הוא משכניה את השכל,

שהשכל צריך להביא לי מאיזה שהוא מקור את האוכל

שהרצון של הגוף ביקש,

 

אבל אנחנו יודעים במרבית המקרים ומרגשים שאנחנו

אוכלים ואוכלים, אבל אנחנו לא יודעים למה אנחנו אוכלים,

וכמה אנחנו אוכלים, ואז יש המון אנשים שסובלים

מאכילה פסיבית וקיצונית,  שגורם להשמנה ולמחלות,

אבל זה רובנו רוצים לאכול מכל הבא ליד,

ולא בגלל שזה רצון אלוהי  לאכול,

 

  כאן נשאלת השאלה הכי נעלמת מהמודעות שלנו,

כי הקבלה מלמדת אותנו, שבכל דבר יש בחינה,

ומצידנו צריכה להיות ההבחנה,

 

וכאן צרכי להבחין בדבר מאוד חשוב, כי לא מדובר

על מה אנחנו עושים או רוצים,  אלא,  מעין מגיעה

המוטיב והמוטיבציה הזאת האובססיבית, שהופכת אותנו

להתנהג כמו רובוטים, ולחיות תחת לחץ של רצונות

גם לא רציונאל ים  לפעמים וגם מוגזמים,, שהוא

בעצם הכוח המניע,  שהוא הרצון,

 

וכאן צרכים לזכור את הכלל החשוב,

שיש בריאה של הרצון באין סוף שזה רצון הנשמה,

ומהצמצום, יש בריאה של הכלי, שסוף הצמצום

נוצר החומר שזה בריאת הגוף הגשמי, לכן יש שני צורות

של רצונות,  בין רצון הגוף, לבן רצון הנשמה,

 

וכאן בכל רצון צרכים להבחין, עם הכוח המניע מגיע מהגוף,

כל דבר שלא נעשה זה יהיה בצורה רובוטי,  הסיפוק יהיה מידי וזמני, כי זה קשור לרצון הרובוטי היצרי רק לקבל,

ובסופו של דבר לאחר הסיפוק והתענוג.

תמיד יופיע הקצר  והמרירות בסוף,  כי הרצון של

הגוף לא קשור כלל למלכות של האין סוף,

 

מצד שני יש לנו את הנשמה, שזה הכוח האלוהי,

וזה הרצון לקבל האלוהי, הרוחני האמתי,  שאותו

אנחנו לומדים דרך הזוהר והקבל, איך להפעיל,

ואז אנחנו עונים על הרצון לקבל של הנשמה.

 

עכשיו הרצון לקבל של הנשמה יש לו צרכים,

הנשמה צריכה, גוף, צריכה את השכל,

היא צריכה המון כלים חיצוניים על מנת לממש את

הרצונות שלה, אבל בדרך כלל אלו הם לא צרכים

אובס סיבים, או צרכים כפייתיים,  כמו שהמודעות

הגוף וחושב שהוא חייב את זה, ובלי זה הוא לא

יכול לפעול או לקבל שום תענוג,

 

כלומר הכלים החיצוניים הגשמים שהנשמה צריכה

היא על מנת לממש את הרצונות האמתיים של

מחשבת הבריאה,

 

נשימה  נשמה,  בריאות בריאות  אותן אותיות,

נשימה  אותיות נשם,   י"ה

לכן כל כך חשוב שכמה פעמים שבמשך היום,

אנחנו במשך דקה נעשה נשימות נכונות  עם כוונות,

 

כי הקבלה מלמדת אותנו שהנשימות קשורת לנשמה,

וכל נשימה מחברת אותנו לנשימה הראשונה, של

אדם וחוה,  בסוד ויפח באפו רוח חיים ויהיה האדם

לנפש חיה בסוד חכמה תחיה בעלה,

 

אותה נשימה שאלוהים הפיח באדם וחוה בגן עדן,

זאת הנשמה הנצחית, והנשימה הנצחית שקיימת,

מאז ועד עולם, והיא הצינור ומקור החיים לנשמות,

וכל נשימה אם הכוונות מחברת אותנו לאותה הנשמה,

דרך הנשימות,  אבל כמובן  אדם צריך לרצות,

 

ואז אנחנו רוצים לעורר בנו את הרצון של הנשמה,

לכן כל העניין של הרצון והצורך, כמובן שזה

שני צדדים של המטבע, שהם גוף ונשמה,

 

ובאמת זה אחד הדברים הקשים ביותר לנו,

להבחין בן הצורך, לרצון, ולא חלילה להבדיל,

כי בסופו של דבר אנחנו צרכים לאחד בין

הצורך לרצון, האמתי של הנשמה, שזה הכלי

הרוחני האמתי של הנשמה שתוכל גם  לתת,

 

לכן הצורך של הנשמה זה כל הזמן להשפיע

על מנת שתוכל לקבל,  לעומת צורכי הגוף שהוא

רק רוצה לקבל לעמו מבלי להשפיע,

 

 

לכן למה זה הצורך של הנשמה להשפיע קודם

על מנת לקבל,  כי זה לא בהכרח מה שהנשמה

רוצה לעשות, הנשמה גם רוצה לקבל כל הזמן,

 

אבל כמו שאנחנו לומדים אחרי הצמצום יש חוק,

כדי שהנשמה מקבל בלי לחם ביזיון, היא קודם

צריכה לתת ואחר כך לקבל,

 

כי הנשמה באין סוף, הלחם הביזיון לא היה בגלל הקבלה

אלא שהכלי לא היה לו למי לתת ולהשפיע,

 

ולכן כאן בעולמנו אחרי הצמצום, בזה שאנו נותנים

אנו מסירים את הלחם הביזיון, שהיה באין סוף,

אבל בעולמנו, הלחם הביזיון הוא על הרצון לקבל,

שהוא מתנת חינם, ועל הרצון לקבל יש לחם ביזיון,

 

לכן יש חוק קוסמי ביקום שהנשמה מחויבת קודם

לתת, ורק אחר כך לקבל, שתוכל להשפיע,

 

לכן לרצונות הנשמה, יש צרכים, שאנו צרכים להבחין,

א') הנשמה בגלל שהיא חייבת לציית לחוק,

היא חייבת לתת, אבל ברגע שהנשמה חייבת לציית לחוק לתת,

היא צריכה, את הצורך הזה, שהם דרך הכלים, הגשמים,

של גוף, והשכל, וכל מיני כלים נחוצים להעברה,

לדוגמה: כמו שאתם מקבלים מימני את הידע הזה,

אני חייב שיהיה לי כלים, שולחן, מנורה וחשמל, כיסא,

כלי  כתיבה, וכו', שהם כלים שגמאים,

 

לכן יש כאן להבחין  בין הצרכים, ובין הרצון,

כלומר איזה כלים דרושים לי בעולם על מנת שאני

יוכל לממש את הרצון,

 

לכן אנחנו צרכים להבחין בן הצרכים שלנו,

לגבי הרצונות שלנו, מה אנחנו צרכים, שמגיע המחר,

או בעוד חוש או שנה, לפי סוג הרצון, כך צריכם את

הכלים הדרושים לצורכי הרצון,

 

לכן אנחנו כל הזמן צרכים להבחין בן שני הצדדים

של המטבע, שהם בעצם, אמצעים על מנת להגיע למטרה,

בצורה מאוזנת, כי פחות צרכים, או יותר צרכים,

תמיד תוצאי אותנו מהאיזון, והמטרה,

 

אבל עם הרצון והצורך משתלבים בהרמוניה,

רק אז אנחנו בונים את הכלי האמתי של הנשמה,

וזה הכלי שמאפשר לנו כאן לחיות, ולהצדיק את

קיומנו, כי אנו מוצאים לפועל את מחשבת הבריאה,

וזה הכלי הרוחני של הנשמה האלוהית, שאנו צרכים

לבנות בדורנו בימות המשיח,

 

סודו וכוחו של הרצון,

אנו יודעים שכולנו חולמים על אין סוף רצונות,

ותמיד אנחנו אומרים על ואי שיכולתי לעשות כך וכך,

החיים שלי היו נראים אחרת,

 

באה הקבל ואומרת מה זה הייתי יכול לעשות, כך וכך?

הרי נאמר אין דבר העומד בפני הרצון, יש לא רוצה,

לא יכול, יש לא רוצה, אבל אין דבר כזה אי אפשר,

כי יש רק בריאה אחד ביקום שנברא, הוא הרצון,

ואין שום דבר ביקום שלנו חוץ מהרצון,

 

נשאלת השאלה למה אותו בן אדם רוצה, אבל

לא יכול?  כי יש חוק בקבלה כמו שאנחנו לומדים,

שהכלי מתעורר, המילוי מהאור מגיע מיד, לא

צריך לחקות כי באור אין זמן מנוע ומקום, אבל כמובן

צריך לחקות שהמילי יגיע,

אבל ברגע שהכלי מוכן, האור מגיע מיד,

 

כי כל העיקובים בעולם באים מצד הכלים, שהכלי

עוד לא מוכן,או לא מימש את הצרכים של כלי הנשמה,

 

לכן שבא האדם ואומר אני רוצה לעשות אבל אני לא יכול,

מה הוא בעצם אומר?  הוא אומר בעצם שאין לו כלי,

שהכלי הרוחני שלו עדין לא מוכן לקבל, כי אנחנו יודעים

היום בעידן שלנו עידן הדלי, אפילו השמים הם לא הגבול, והכול אפשרי,  אז מה הבעיה באמת?

 

זה שאדם רוצה, זה לא אומר שהרצון הוא נקי, או טהור,

כי רוב הרצונות שלנו, הם רצונות מעורבבים, חלק בא

מהנשמה, וחלק בא מהגוף, ולכן ברגע שהרצון של הגוף

מעורב ברצון הנשמה, הגוף החומרי הוא טומאה,

והרצונות של הנשמה הם נקיות וטהורות,

 

ולכ הרצונות הללו המעורבבים, הם באים מצד הטומאה,

הגוף החומרי של הרצון לקבל לעצמו, ולכן הכלי לא שלם,

 

וכאן מלמדים אותנו המקובלים שלאט לאט עם הזמן,

מה שנאמר: הצדיקים מזכים את הגוף, על ידי קיום

תורה ומצוות, כדי מה? כדי להשפיע נחת רוח ליוצר,

 

אבל אנחנו באים ושולים, מה זה להשפיע נחת רוח ליוצר?

ואנו יודעים שהגוף הוא נוצר מעולם הפירוד, לאחר הצמצום,

שנוצר מלאך המוות השטן והנחש, שהוא עולם החושך

החומרי השחור, שהוא המודעות של הנחש, הנקרא יצר,

 

ולכן כל המודעות של רצונות הגוף, שהם באים רק מהיצרים

אם אדם בונה רצון גשמי של מודעות הגוף, למי הוא

עושה נחת רוח? ליוצרו, ליצר שהוא הנחש שיצר אותו,

 

זה המודות של הקבלה, שהאנשים בורחים מימנה,

וזה המודעות שאנו בני האדם דרך ההיגיון קשה לנו

להבין או לתפוס את הראיון הזה שהזוהר והקבל

מדברים עליה,

 

מצד השני יש לנו את הרצון של הנשמה,

ורק הרצון הטהורה של הנשמה, יודע איך לעשות נחת רוח

 ליוצרו,  שזה האור של הבורא, למה?

 

מי ברא את הנשמה? האור,

מי ברא את הגוף החושך תולדה של הנחש,

שהוא העולם החומרי הזה, שיוצרו הוא הנחש,  בסוד

יוצר אור  ובורא חושך, את המלכות שלנו הכלי של החיסרון,

בחינה ד' שכאן שולט על הגוף מלאך המוות והנחש, שהמלך

הבלתי מעורער הוא בצופן נקרא פרעה,

שהו מלך על עולם החומר שלנו,

 

לכן מכן תבינו שהמון אנשים בעולמנו, במשך החיים,

רוצים  לספק את הרצונות של הזולת, מקימים גם כל 

עמותות וארגונים,  וזה בעולמנו נחשב לדבר טוב,

 

גם האדם הפשוט, רוצה שאבא שלו, אימא שלו, אשתו, הילידים שלו, השכן הבוס, שכולם יהיו מרוצים, מיני,

 

אז מה אני מאמץ את עצמי לעשות כל הזמן, לספק

אותם, את רצונותם, ושיהיו מרוצים מימני,  אבל לאחר

כמה זמן מה אנחנו באים ובוכים אומרים, שלעולם

אי אפשר לספק את הרצונות של הזולת,

 

האים יש בן אדם מוכן להגיד שכולם מרוצים מינו?

כמובן שלו,  ואז בגלל זה אנחנו מתאכזבים, ועוברים

משברים, ומשקעים, ובאים ובוכים ואמרים,

 

איזה גמול אני מקבל,  אני נתתי, עזרתי דאגתי, נוצלתי,

 אני לא מקבל את הכבוד המגיע לי, תיראו את מתייחסים

עליי, וכולם עשיו התרחקו מימני,

 

כמובן אנחנו לא מתלוננים על כל הרעות שאנחנו עושים,

שאנחנו באים ומספרים, איך גנבתי, איך רימיתי אותו,

איך דברתי לשון הרע על ההוא,

 

אנחנו מתלוננים על כל הטוב שעשינו כל הזמן

לאחרים, ובסוף קבלנו אכזבה מרה, ובשעת צרה, כולם

תמיד בורחים מימני, ואיזה יחס אני מקבל,

 

גם אנשי הדת "המאמנים כביכול" באים ברגע של, חולשה ומחלה, באים בטענות לבורא, אני במשך שלושים שנה,

צמתי בכיפור. התפללתי כל השנים, למה זה המחלה,

מה זה מה שמגיע לי,  כי כל זה בא מהמודעות של הגוף,

 

 

הגוף כל הזמן רוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזה הנחש,

שזה הרצון לקבל לעצמו של השני, שזה גם הגוף של הנחש,

זה הבעיה של הגוף, ולכן לעולם אי אפשר לספק

את הרצון לקבל של הזולת,

 

לכן הקבלה אומרת, אם אנחנו לא יודעים אך לעזור

לעצמנו, אז אך אפשר בכלל לעזור לשני?

 

אם אני לא יכול לעשות טובה לעצמי ולנשמתי,

אך אני בכלל יכול לעזור לאחרים,???

 

והנשמה מהצד השני,  היא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרה,

 לאור הבורא  שברא את הנשמה, וכאן אין בעיה,

כי ברגע שאנחנו רוצים להתחבר לרצון הזה, כי

אנחנו לומדים, שהנשמה שבא לעולם הזה על מנת

לתקן את עצמה, ולא את האחרים, כמו שחושבת הדת,

 

כי כל אחד יש לו גורל וסרט של עצמו, ובחירה חופשית,

כי אין כפיה ברוחני, אנחנו לא באנו כאן להיות שוטרים

ושופטים על מנת לתקן את השני,

 

שני הצדדים של המטבע, הגוף והנשמה, (שלמה המלך)אומר:

 טוב ילד קטן ומסכן  ממלך כסיל וזקן,

מלך כסיל וזקן זה הגוף, כלפי הנשמה, עד גיל 13,

טוב ילד קטן ומסכן: זו היא הנשמה,

מגיל 13 שרוצה להיקנס לגוף,

 

אדם מיום שנולד לתוך גוף שהוא מלך כסיל וזקן

ומקיר רק את מודעות הגוף החומרי של הרצון לקבל

הנאות גשמיות לגוף, שזה הגוף והמודעות של הנחש,

ילד קטן ומסכן, היא הנשמה, כמו ילד כלפי הגוף הזקן,

שהיא הרצון להשפיע,  והם שני צדי המטבע, שאנו

אמורים לחבר אותם למטבע אחד ולרצון הנשמה,

 

לכן בלי המודעת של הצדיקים וחכמי הקבלה המקובלים,

של רבי שמעון בר יוחאי, האר"י הקדוש, הרב אשלג,

באמת אין לנו שום סיכוי,

להבחין בין רצונות הגוף לבן  רצונות הנשמה, שזה האור,

בין הנחש שהוא יוצר הגוף, לבן האור שהוא יוצר הנשמה,

 

לכן כל תורת הקבלה שהיא תורת האמת,

היא בנויה על בחינות והבחנות, ואם חלילה אנחנו

לא נצליח להבחין, בין יוצר הגוף ויוצר הנשמה,

אין לנו שום סיכוי עלי אדמות להתחבר לאור הבורא,

 

וזה בעצם המאבק היום יומי שלנו, איך דרך אור הנשמה

אנחנו יכולים להאיר לעצמנו את הדרך בעולם הזה,

לחי חיים של הנאה ושמחה ועושר ואושר בימות המשיח,

 

 

המטבע של עולמנו, היא היום המילה, למ"ה,

שהיא מילה אחד אבל היא שאלה ותשובה ביחד,

 

הבעיה שהאדם לקח את המילה למה, כי תלונה,

והוא בא כל הזמן בתלונות, למה זה כך, ולמה לשני יש,

ולמה לי אין,

 

במקום לבוא ולשאול למה אלוהים ברא את העולם,?

כל מנת לקבל תשובות מאלוהים וממחשבת הבריאה,

אנחנו מתלוננים, למה אלוהים ברא את העולם הזה,

אני לא מסכים, ואז בנינו תעשיה שלמה, של אנשי דת,

דוקטורים, ופרופסורים, ומדענים, על מנת לדעת

עם יש אלוקים או מי זה אלוקים, מה רוצה מאיתנו

אלוקים, שכל הדתות רק מפחידים את האנושות בשם

אלוקים,וכבר אלפים של שנים, יש מלחמות הרג  שיכתות

וביזה בשם אלוקים, בין המאמנים לכופרים החילוניים,

 

לכן המלה למה, היא שאלה שצריכה לבוא מהנשמה,

והתשובה, היא ל' מ"ה, לגוף שיבין בשביל מה.

 

ולכן כל התלונות שלנו בא מאותו מלך כסיל וזקן,

שזה המודעות של הגוף, אבל הבעיה היא שהתוצאה

באה לאחר זמן מסוים,

 

אבחנו בקבלה לומדים לעשות טיפול מונעה, ולא לקום

בעוד עשר , עשרים שנה, ולהגיד, מה?

כל זה היה  הרצון של האשליה, לכן אנחנו לומדים

כל הזמן לעשות תיפול מונע,

 

 

מתוך הזוהר פרשת פינחס, סעיף:תטז)

 

אמר רע"מ מאחר שהגוף הוא מעץ הדעת טוב ורע,

אין אבר בגוף שלא יהיו בו יצר הרע ויצר הטוב,

וזה לבנונים,  ולצדיקים גמורים יש בכל אבר ב'

יצרים, שהם זכר ונקבה, אלא ששניהם טובים שהם

כמו חתן וכלה,

ולרשעים גמורים יש בכל אבר ואבר ב' יצרים רעים

זכר ונקבה מצד סמאל ונחש,

 

ולכן אנחנו בקבלה ממליצים, להיכנס לתסריט של הנשמה,

שזה בעצם כל הכלים הרוחניים של סוד האותיות,

של ע"ב השמות,מדיטציה של אנא בכוח, לפי צירוף

האותיות של החודש והמזל,  מדיטציה של נישומות,

להתחבר לרצון הנשמה במהלך היום,

 

אחד הצירופים ב,ע"ב השמות שמחבר אותנו למחשבה

של הבריאה. עלם, שזה להנות לנבראים,

שזה מופיע בכל  הסידורים של הקבלה,

ולחבר את השכל שלי לרצון של הנשמה,  וזה עוזר,

 

האים זה עושה את העבודה? לא

כי וזה בעצם העבודה הרוחנית האמתית שלנו,

שאנו צרכים להרגיל את השכל שלנו, ללמוד להתנהג גם

לפי רצון הנשמה, כי אנו מורגלים עדין להפעיל את השכל שלנו לפי  היגיון הגוף, וכולנו יודעים שהכי קל לנו ליפול לאשליה,  של רצונות הגוף,

 

ולזכור ולדעת כל הזמן,  ולדעת להשפיע נחת רוח ליוצרו,

רק על ידי הנשמה, שרק היא יודעת מי היוצר שלה,

כל עוד האדם נמצא תחת השלטון של הגוף שהוא מלך כסיל וזקן, זה בלתי אפשרי, להתחבר לאור הנשמה,

 

אבל עם הנשמה משתלטת על הגוף, והגוף מתחיל לציית

לנשמה, אז גם הגוף משתתף ברצון של הנשמה,

 

בהתחלה הנשמה צריכה לשנע את הגוף,

שהגוף ירגיש צורך לשמש לנשמה, שכידיי לו,

 

הוי"ה הוא האור, י' חכמה עולם אצילות,

 אלה"ים הוא הכלי ה' בינה עולם בריאה, של עולמנו,

 

לכן באים ואומרים המקובלים, כל מה שהנחש שהוא שולט

על כל עולם החומר, שחס ושלום שהוא לא ייתן לנו,

זה זמני, אפילו כסף, אהבה, בריאות, שמחה עושר, אפילו

 בית ומשפכה ועסקים, שהם כל צורכי הגוף, כל זה זמני,

הוא נותן היום...וחס ושלום לוקח מחר,

 

זה מה שאנשים אומרים אלוהים נתן אלוהים לקח,

זה הנחש והשטן נתן והנחש והשטן לקח, זה אפילו

לא אלוהים,  שזה הבעיה של האנשים, שטופי המוח,

שאומרים שאלוהים נותן חיים, וח"ו הוא לוקח את החיים,

 

וזה ההבחנה בין אלוהים אחרים לבן אלוהים חיים,

אלוהים אחרים שזה המודעות של השטן והנחש,

זה כן, הוא נותן היום את הבריאות, ומחר לוקח,

 

אבל אלוקים חיים של הקדושה, נותן חיים, והוא לא

לוקח בחזרה,

 

נחת רוחליוצרה  או יוצרו,

סודות יצר האדם,  הרצון,

 

מאת רבי דוד קורן,

 

השאלה הכי קשה זה באמת לדעת מה אנחנו רוצים,

ולא מדובר על כל מיני רצונות שטחיים, או רצונות קטנוענים, שהם רצונות לקבל בצורה רובוטית.  בעקבות דחף של

אימפולסים יצריים, כי אנחנו חושבים שאנחנו רוצים אותם,

 

אבל כל הרצונות הרובוטים האלו הם רצונות רק לקבל

לעצמו בלבד, על מנת לקבל סיפוק מידי,  שלכאורה,

זה לא רצון אגואיסטי,  כי אנחנו בקבלה לא מדברים

על הפסיכולוגיה של האגואיזם,

 

כי הפסיכולוגיה מגדירה את האגו בצורה מסוימת,

או מנסה להבין היא בעצמה,  דרך ההיגיון השכלתני,

ואז ברגע שהשכל תופס בעלות, אז זה גורם לעיוות,

כי היא מנשה להבין דרך ההיגיון המוגבל של החושים,

 

הבלבול בעולם המחשבה שלנו,

דור של מגדל בבל, הבלבול,

אנחנו היום יודעים שיש היום יותר מידיי אינפורמציה

בעולם ממה שאנחנו צרכים, וממה שאנחנו יכולים

לקבל ולעכל את הידע האדיר שהיום יש בעולם,

כמובן בצורה שתועיל לנו,

 

השכל הוא כלי אמצעי רק בעלום המחשבה,

 

מבחינה קבלית השכל הוא  כלי מאוד חשוב לשימוש

הנשמה, כמו הגוף, כי הוא מיצג רק 4 אחוז בכל המערכת,

 

השכל הוא אמצעי גישור בין הנשמה, שזה רצון,

וזה לא רק מחשבה שכלתנית, כי המהות של האדם

קשורה יותר לרצון מאשר לשכל,  השכל הוא שטחי,

הרצון הוא יותר מהות, שזה העניין של מלכות אין סוף,

 

עכשיו כל העניין הזה מה אנחנו רוצים ומה צרכים,

רובינו עונים על הצרכים של הגוף,  השכל לא יכול לפעול

בלי בקשת הרצון, והרצון מפעיל את השכל,

 

ואז שאני חושב שאני רוצה את זה,  השכל מתרגם

לי לפי סוג הצורך של הרצון,  אבל זה לא רצון אמתי,

זה רצון רובוטי אובססיבי, מידי של הגוף,

 

ואז אם הגוף רוצה לאכול, הוא משכניה את השכל,

שהשכל צריך להביא לי מאיזה שהוא מקור את האוכל

שהרצון של הגוף ביקש,

 

אבל אנחנו יודעים במרבית המקרים ומרגשים שאנחנו

אוכלים ואוכלים, אבל אנחנו לא יודעים למה אנחנו אוכלים,

וכמה אנחנו אוכלים, ואז יש המון אנשים שסובלים

מאכילה פסיבית וקיצונית,  שגורם להשמנה ולמחלות,

אבל זה רובנו רוצים לאכול מכל הבא ליד,

ולא בגלל שזה רצון אלוהי  לאכול,

 

  כאן נשאלת השאלה הכי נעלמת מהמודעות שלנו,

כי הקבלה מלמדת אותנו, שבכל דבר יש בחינה,

ומצידנו צריכה להיות ההבחנה,

 

וכאן צרכי להבחין בדבר מאוד חשוב, כי לא מדובר

על מה אנחנו עושים או רוצים,  אלא,  מעין מגיעה

המוטיב והמוטיבציה הזאת האובססיבית, שהופכת אותנו

להתנהג כמו רובוטים, ולחיות תחת לחץ של רצונות

גם לא רציונאל ים  לפעמים וגם מוגזמים,, שהוא

בעצם הכוח המניע,  שהוא הרצון,

 

וכאן צרכים לזכור את הכלל החשוב,

שיש בריאה של הרצון באין סוף שזה רצון הנשמה,

ומהצמצום, יש בריאה של הכלי, שסוף הצמצום

נוצר החומר שזה בריאת הגוף הגשמי, לכן יש שני צורות

של רצונות,  בין רצון הגוף, לבן רצון הנשמה,

 

וכאן בכל רצון צרכים להבחין, עם הכוח המניע מגיע מהגוף,

כל דבר שלא נעשה זה יהיה בצורה רובוטי,  הסיפוק יהיה מידי וזמני, כי זה קשור לרצון הרובוטי היצרי רק לקבל,

ובסופו של דבר לאחר הסיפוק והתענוג.

תמיד יופיע הקצר  והמרירות בסוף,  כי הרצון של

הגוף לא קשור כלל למלכות של האין סוף,

 

מצד שני יש לנו את הנשמה, שזה הכוח האלוהי,

וזה הרצון לקבל האלוהי, הרוחני האמתי,  שאותו

אנחנו לומדים דרך הזוהר והקבל, איך להפעיל,

ואז אנחנו עונים על הרצון לקבל של הנשמה.

 

עכשיו הרצון לקבל של הנשמה יש לו צרכים,

הנשמה צריכה, גוף, צריכה את השכל,

היא צריכה המון כלים חיצוניים על מנת לממש את

הרצונות שלה, אבל בדרך כלל אלו הם לא צרכים

אובס סיבים, או צרכים כפייתיים,  כמו שהמודעות

הגוף וחושב שהוא חייב את זה, ובלי זה הוא לא

יכול לפעול או לקבל שום תענוג,

 

כלומר הכלים החיצוניים הגשמים שהנשמה צריכה

היא על מנת לממש את הרצונות האמתיים של

מחשבת הבריאה,

 

נשימה  נשמה,  בריאות בריאות  אותן אותיות,

נשימה  אותיות נשם,   י"ה

לכן כל כך חשוב שכמה פעמים שבמשך היום,

אנחנו במשך דקה נעשה נשימות נכונות  עם כוונות,

 

כי הקבלה מלמדת אותנו שהנשימות קשורת לנשמה,

וכל נשימה מחברת אותנו לנשימה הראשונה, של

אדם וחוה,  בסוד ויפח באפו רוח חיים ויהיה האדם

לנפש חיה בסוד חכמה תחיה בעלה,

 

אותה נשימה שאלוהים הפיח באדם וחוה בגן עדן,

זאת הנשמה הנצחית, והנשימה הנצחית שקיימת,

מאז ועד עולם, והיא הצינור ומקור החיים לנשמות,

וכל נשימה אם הכוונות מחברת אותנו לאותה הנשמה,

דרך הנשימות,  אבל כמובן  אדם צריך לרצות,

 

ואז אנחנו רוצים לעורר בנו את הרצון של הנשמה,

לכן כל העניין של הרצון והצורך, כמובן שזה

שני צדדים של המטבע, שהם גוף ונשמה,

 

ובאמת זה אחד הדברים הקשים ביותר לנו,

להבחין בן הצורך, לרצון, ולא חלילה להבדיל,

כי בסופו של דבר אנחנו צרכים לאחד בין

הצורך לרצון, האמתי של הנשמה, שזה הכלי

הרוחני האמתי של הנשמה שתוכל גם  לתת,

 

לכן הצורך של הנשמה זה כל הזמן להשפיע

על מנת שתוכל לקבל,  לעומת צורכי הגוף שהוא

רק רוצה לקבל לעמו מבלי להשפיע,

 

 

לכן למה זה הצורך של הנשמה להשפיע קודם

על מנת לקבל,  כי זה לא בהכרח מה שהנשמה

רוצה לעשות, הנשמה גם רוצה לקבל כל הזמן,

 

אבל כמו שאנחנו לומדים אחרי הצמצום יש חוק,

כדי שהנשמה מקבל בלי לחם ביזיון, היא קודם

צריכה לתת ואחר כך לקבל,

 

כי הנשמה באין סוף, הלחם הביזיון לא היה בגלל הקבלה

אלא שהכלי לא היה לו למי לתת ולהשפיע,

 

ולכן כאן בעולמנו אחרי הצמצום, בזה שאנו נותנים

אנו מסירים את הלחם הביזיון, שהיה באין סוף,

אבל בעולמנו, הלחם הביזיון הוא על הרצון לקבל,

שהוא מתנת חינם, ועל הרצון לקבל יש לחם ביזיון,

 

לכן יש חוק קוסמי ביקום שהנשמה מחויבת קודם

לתת, ורק אחר כך לקבל, שתוכל להשפיע,

 

לכן לרצונות הנשמה, יש צרכים, שאנו צרכים להבחין,

א') הנשמה בגלל שהיא חייבת לציית לחוק,

היא חייבת לתת, אבל ברגע שהנשמה חייבת לציית לחוק לתת,

היא צריכה, את הצורך הזה, שהם דרך הכלים, הגשמים,

של גוף, ושכל, וכל מיני כלים נחוצים להעברה,

לדוגמה: כמו שאתם מקבלים מימני את הידע הזה,

אני חייב שיהיה לי כלים, שולחן, מנורה וחשמל, כיסא,

כלי  כתיבה, וכו', שהם כלים שגמאים,

 

לכן יש כאן להבחין  בין הצרכים, ובין הרצון,

כלומר איזה כלים דרושים לי בעולם על מנת שאני

יוכל לממש את הרצון,

 

לכן אנחנו צרכים להבחין בן הצרכים שלנו,

לגבי הרצונות שלנו, מה אנחנו צרכים, שמגיע המחר,

או בעוד חוש או שנה, לפי סוג הרצון, כך צריכם את

הכלים הדרושים לצורכי הרצון,

 

לכן אנחנו כל הזמן צרכים להבחין בן שני הצדדים

של המטבע, שהם בעצם, אמצעים על מנת להגיע למטרה,

בצורה מאוזנת, כי פחות צרכים, או יותר צרכים,

תמיד תוצאי אותנו מהאיזון, והמטרה,

 

אבל עם הרצון והצורך משתלבים בהרמוניה,

רק אז אנחנו בונים את הכלי האמתי של הנשמה,

וזה הכלי שמאפשר לנו כאן לחיות, ולהצדיק את

קיומנו, כי אנו מוצאים לפועל את מחשבת הבריאה,

וזה הכלי הרוחני של הנשמה האלוהית, שאנו צרכים

לבנות בדורנו בימות המשיח,

 

סודו וכוחו של הרצון,

אנו יודעים שכולנו חולמים על אין סוף רצונות,

ותמיד אנחנו אומרים על ואי שיכולתי לעשות כך וכך,

החיים שלי היו נראים אחרת,

 

באה הקבל ואומרת מה זה הייתי יכול לעשות, כך וכך?

הרי נאמר אין דבר העומד בפני הרצון, יש לא רוצה,

לא יכול, יש לא רוצה, אבל אין דבר כזה אי אפשר,

כי יש רק בריאה אחד ביקום שנברא, הוא הרצון,

ואין שום דבר ביקום שלנו חוץ מהרצון,

 

נשאלת השאלה למה אותו בן אדם רוצה, אבל

לא יכול?  כי יש חוק בקבלה כמו שאנחנו לומדים,

שהכלי מתעורר, המילוי מהאור מגיע מיד, לא

צריך לחקות כי באור אין זמן מנוע ומקום, אבל כמובן

צריך לחקות שהמילי יגיע,

אבל ברגע שהכלי מוכן, האור מגיע מיד,

 

כי כל העיקובים בעולם באים מצד הכלים, שהכלי

עוד לא מוכן,או לא מימש את הצרכים של כלי הנשמה,

 

לכן שבא האדם ואומר אני רוצה לעשות אבל אני לא יכול,

מה הוא בעצם אומר?  הוא אומר בעצם שאין לו כלי,

שהכלי הרוחני שלו עדין לא מוכן לקבל, כי אנחנו יודעים

היום בעידן שלנו עידן הדלי, אפילו השמים הם לא הגבול, והכול אפשרי,  אז מה הבעיה באמת?

 

זה שאדם רוצה, זה לא אומר שהרצון הוא נקי, או טהור,

כי רוב הרצונות שלנו, הם רצונות מעורבבים, חלק בא

מהנשמה, וחלק בא מהגוף, ולכן ברגע שהרצון של הגוף

מעורב ברצון הנשמה, הגוף החומרי הוא טומאה,

והרצונות של הנשמה הם נקיות וטהורות,

 

ולכ הרצונות הללו המעורבבים, הם באים מצד הטומאה,

הגוף החומרי של הרצון לקבל לעצמו, ולכן הכלי לא שלם,

 

וכאן מלמדים אותנו המקובלים שלאט לאט עם הזמן,

מה שנאמר: הצדיקים מזכים את הגוף, על ידי קיום

תורה ומצוות, כדי מה? כדי להשפיע נחת רוח ליוצר,

 

אבל אנחנו באים ושולים, מה זה להשפיע נחת רוח ליוצר?

ואנו יודעים שהגוף הוא נוצר מעולם הפירוד, לאחר הצמצום,

שנוצר מלאך המוות השטן והנחש, שהוא עולם החושך

החומרי השחור, שהוא המודעות של הנחש, הנקרא יצר,

 

ולכן כל המודעות של רצונות הגוף, שהם באים רק מהיצרים

אם אדם בונה רצון גשמי של מודעות הגוף, למי הוא

עושה נחת רוח? ליוצרו, ליצר שהוא הנחש שיצר אותו,

 

זה המודות של הקבלה, שהאנשים בורחים מימנה,

וזה המודעות שאנו בני האדם דרך ההיגיון קשה לנו

להבין או לתפוס את הראיון הזה שהזוהר והקבל

מדברים עליה,

 

מצד השני יש לנו את הרצון של הנשמה,

ורק הרצון הטהורה של הנשמה, יודע איך לעשות נחת רוח

 ליוצרו,  שזה האור של הבורא, למה?

 

מי ברא את הנשמה? האור,

מי ברא את הגוף החושך תולדה של הנחש,

שהוא העולם החומרי הזה, שיוצרו הוא הנחש,  בסוד

יוצר אור  ובורא חושך, את המלכות שלנו הכלי של החיסרון,

בחינה ד' שכאן שולט על הגוף מלאך המוות והנחש, שהמלך

הבלתי מעורער הוא בצופן נקרא פרעה,

שהו מלך על עולם החומר שלנו,

 

לכן מכן תבינו שהמון אנשים בעולמנו, במשך החיים,

רוצים  לספק את הרצונות של הזולת, מקימים גם כל 

עמותות וארגונים,  וזה בעולמנו נחשב לדבר טוב,

 

גם האדם הפשוט, רוצה שאבא שלו, אימא שלו, אשתו, הילידים שלו, השכן הבוס, שכולם יהיו מרוצים, מיני,

 

אז מה אני מאמץ את עצמי לעשות כל הזמן, לספק

אותם, את רצונותם, ושיהיו מרוצים מימני,  אבל לאחר

כמה זמן מה אנחנו באים ובוכים אומרים, שלעולם

אי אפשר לספק את הרצונות של הזולת,

 

האים יש בן אדם מוכן להגיד שכולם מרוצים מינו?

כמובן שלו,  ואז בגלל זה אנחנו מתאכזבים, ועוברים

משברים, ומשקעים, ובאים ובוכים ואמרים,

 

איזה גמול אני מקבל,  אני נתתי, עזרתי דאגתי, נוצלתי,

 אני לא מקבל את הכבוד המגיע לי, תיראו את מתייחסים

עליי, וכולם עשיו התרחקו מימני,

 

כמובן אנחנו לא מתלוננים על כל הרעות שאנחנו עושים,

שאנחנו באים ומספרים, איך גנבתי, איך רימיתי אותו,

איך דברתי לשון הרע על ההוא,

 

אנחנו מתלוננים על כל הטוב שעשינו כל הזמן

לאחרים, ובסוף קבלנו אכזבה מרה, ובשעת צרה, כולם

תמיד בורחים מימני, ואיזה יחס אני מקבל,

 

גם אנשי הדת "המאמנים כביכול" באים ברגע של, חולשה ומחלה, באים בטענות לבורא, אני במשך שלושים שנה,

צמתי בכיפור. התפללתי כל השנים, למה זה המחלה,

מה זה מה שמגיע לי,  כי כל זה בא מהמודעות של הגוף,

 

 

הגוף כל הזמן רוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזה הנחש,

שזה הרצון לקבל לעצמו של השני, שזה גם הגוף של הנחש,

זה הבעיה של הגוף, ולכן לעולם אי אפשר לספק

את הרצון לקבל של הזולת,

 

לכן הקבלה אומרת, אם אנחנו לא יודעים אך לעזור

לעצמנו, אז אך אפשר בכלל לעזור לשני?

 

אם אני לא יכול לעשות טובה לעצמי ולנשמתי,

אך אני בכלל יכול לעזור לאחרים,???

 

והנשמה מהצד השני,  היא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרה,

 לאור הבורא  שברא את הנשמה, וכאן אין בעיה,

כי ברגע שאנחנו רוצים להתחבר לרצון הזה, כי

אנחנו לומדים, שהנשמה שבא לעולם הזה על מנת

לתקן את עצמה, ולא את האחרים, כמו שחושבת הדת,

 

כי כל אחד יש לו גורל וסרט של עצמו, ובחירה חופשית,

כי אין כפיה ברוחני, אנחנו לא באנו כאן להיות שוטרים

ושופטים על מנת לתקן את השני,

 

שני הצדדים של המטבע, הגוף והנשמה, (שלמה המלך)אומר:

 טוב ילד קטן ומסכן  ממלך כסיל וזקן,

מלך כסיל וזקן זה הגוף, כלפי הנשמה, עד גיל 13,

טוב ילד קטן ומסכן: זו היא הנשמה,

מגיל 13 שרוצה להיקנס לגוף,

 

אדם מיום שנולד לתוך גוף שהוא מלך כסיל וזקן

ומקיר רק את מודעות הגוף החומרי של הרצון לקבל

הנאות גשמיות לגוף, שזה הגוף והמודעות של הנחש,

ילד קטן ומסכן, היא הנשמה, כמו ילד כלפי הגוף הזקן,

שהיא הרצון להשפיע,  והם שני צדי המטבע, שאנו

אמורים לחבר אותם למטבע אחד ולרצון הנשמה,

 

לכן בלי המודעת של הצדיקים וחכמי הקבלה המקובלים,

של רבי שמעון בר יוחאי, האר"י הקדוש, הרב אשלג,

באמת אין לנו שום סיכוי,

להבחין בין רצונות הגוף לבן  רצונות הנשמה, שזה האור,

בין הנחש שהוא יוצר הגוף, לבן האור שהוא יוצר הנשמה,

 

לכן כל תורת הקבלה שהיא תורת האמת,

היא בנויה על בחינות והבחנות, ואם חלילה אנחנו

לא נצליח להבחין, בין יוצר הגוף ויוצר הנשמה,

אין לנו שום סיכוי עלי אדמות להתחבר לאור הבורא,

 

וזה בעצם המאבק היום יומי שלנו, איך דרך אור הנשמה

אנחנו יכולים להאיר לעצמנו את הדרך בעולם הזה,

לחי חיים של הנאה ושמחה ועושר ואושר בימות המשיח,

 

 

המטבע של עולמנו, היא היום המילה, למ"ה,

שהיא מילה אחד אבל היא שאלה ותשובה ביחד,

 

הבעיה שהאדם לקח את המילה למה, כי תלונה,

והוא בא כל הזמן בתלונות, למה זה כך, ולמה לשני יש,

ולמה לי אין,

 

במקום לבוא ולשאול למה אלוהים ברא את העולם,?

כל מנת לקבל תשובות מאלוהים וממחשבת הבריאה,

אנחנו מתלוננים, למה אלוהים ברא את העולם הזה,

אני לא מסכים, ואז בנינו תעשיה שלמה, של אנשי דת,

דוקטורים, ופרופסורים, ומדענים, על מנת לדעת

עם יש אלוקים או מי זה אלוקים, מה רוצה מאיתנו

אלוקים, שכל הדתות רק מפחידים את האנושות בשם

אלוקים,וכבר אלפים של שנים, יש מלחמות הרג  שיכתות

וביזה בשם אלוקים, בין המאמנים לכופרים החילוניים,

 

לכן המלה למה, היא שאלה שצריכה לבוא מהנשמה,

והתשובה, היא ל' מ"ה, לגוף שיבין בשביל מה.

 

ולכן כל התלונות שלנו בא מאותו מלך כסיל וזקן,

שזה המודעות של הגוף, אבל הבעיה היא שהתוצאה

באה לאחר זמן מסוים,

 

אבחנו בקבלה לומדים לעשות טיפול מונעה, ולא לקום

בעוד עשר , עשרים שנה, ולהגיד, מה?

כל זה היה  הרצון של האשליה, לכן אנחנו לומדים

כל הזמן לעשות תיפול מונע,

 

 

מתוך הזוהר פרשת פינחס, סעיף:תטז)

 

אמר רע"מ מאחר שהגוף הוא מעץ הדעת טוב ורע,

אין אבר בגוף שלא יהיו בו יצר הרע ויצר הטוב,

וזה לבנונים,  ולצדיקים גמורים יש בכל אבר ב'

יצרים, שהם זכר ונקבה, אלא ששניהם טובים שהם

כמו חתן וכלה,

ולרשעים גמורים יש בכל אבר ואבר ב' יצרים רעים

זכר ונקבה מצד סמאל ונחש,

 

ולכן אנחנו בקבלה ממליצים, להיכנס לתסריט של הנשמה,

שזה בעצם כל הכלים הרוחניים של סוד האותיות,

של ע"ב השמות,מדיטציה של אנא בכוח, לפי צירוף

האותיות של החודש והמזל,  מדיטציה של נישומות,

להתחבר לרצון הנשמה במהלך היום,

 

אחד הצירופים ב,ע"ב השמות שמחבר אותנו למחשבה

של הבריאה. עלם, שזה להנות לנבראים,

שזה מופיע בכל  הסידורים של הקבלה,

ולחבר את השכל שלי לרצון של הנשמה,  וזה עוזר,

 

האים זה עושה את העבודה? לא

כי וזה בעצם העבודה הרוחנית האמתית שלנו,

שאנו צרכים להרגיל את השכל שלנו, ללמוד להתנהג גם

לפי רצון הנשמה, כי אנו מורגלים עדין להפעיל את השכל שלנו לפי  היגיון הגוף, וכולנו יודעים שהכי קל לנו ליפול לאשליה,  של רצונות הגוף,

 

ולזכור ולדעת כל הזמן,  ולדעת להשפיע נחת רוח ליוצרו,

רק על ידי הנשמה, שרק היא יודעת מי היוצר שלה,

כל עוד האדם נמצא תחת השלטון של הגוף שהוא מלך כסיל וזקן, זה בלתי אפשרי, להתחבר לאור הנשמה,

 

אבל עם הנשמה משתלטת על הגוף, והגוף מתחיל לציית

לנשמה, אז גם הגוף משתתף ברצון של הנשמה,

 

בהתחלה הנשמה צריכה לשנע את הגוף,

שהגוף ירגיש צורך לשמש לנשמה, שכידיי לו,

 

הוי"ה הוא האור, י' חכמה עולם אצילות,

 אלה"ים הוא הכלי ה' בינה עולם בריאה, של עולמנו,

 

לכן באים ואומרים המקובלים, כל מה שהנחש שהוא שולט

על כל עולם החומר, שחס ושלום שהוא לא ייתן לנו,

זה זמני, אפילו כסף, אהבה, בריאות, שמחה עושר, אפילו

 בית ומשפכה ועסקים, שהם כל צורכי הגוף, כל זה זמני,

הוא נותן היום...וחס ושלום לוקח מחר,

 

זה מה שאנשים אומרים אלוהים נתן אלוהים לקח,

זה הנחש והשטן נתן והנחש והשטן לקח, זה אפילו

לא אלוהים,  שזה הבעיה של האנשים, שטופי המוח,

שאומרים שאלוהים נותן חיים, וח"ו הוא לוקח את החיים,

 

וזה ההבחנה בין אלוהים אחרים לבן אלוהים חיים,

אלוהים אחרים שזה המודעות של השטן והנחש,

זה כן, הוא נותן היום את הבריאות, ומחר לוקח,

 

אבל אלוקים חיים של הקדושה, נותן חיים, והוא לא

לוקח בחזרה,

 

לכן השאלה הכי מהותית של החיים, כן כולם

ובאים ושואלים, איך אנחנו יכולים לדעת שכל מה

שיש לנו, ושאנו רוצים להשיג, האים זה בא

ממערכת הקדושה, או חלילה ממערכת הטמאה,

 

נאמר וייצר את האדם,

במילה וייצר ישנם שני יודים, שהם שני יצרים

טוב הנשמה(מים) רע הגוף(אש)

 

יצר לב האדם רע מנעוריו.(פרשת נוח)

שאלה הכי מהותית של החיים, והרצון  שנאמר,

 

היצר  זה הכלי הקיומי של עולמנו הגשמי.

יצר לב האדם רע מנעוריו. זה לא הכוונה שהילד קטן

או הנער המתבגר יש לו יצר הרע,

 

אבל יצר לב האדם רע מנעוריו.

הכוונה ליצר שהוא רע. הרצון עצמי, הוא רע,

 

כל רצון  שמתעורר בעקבות היצר  מקורו ברע,

וכל רצון  מעשי בעולם שלנו שמתעורר, 

הוא מתעורר בגלל הטומאה.

שזה החיסרון, שמאורר את  היצר הרצון לקבל,

 

כי אנחנו עומדים על הארץ, שיש בה טומאת מתים,

ולכן כולנו טמאים בטומאת מתים, מלכות בחינה ד'.

צבע השחור, החושך, הפוך מהאור,

כל יצר כול רצון מנעוריו. הוא קשור לרע,

 

כמו כל רצון מעשי שמתעורר בעולם שלנו.

הוא מתעורר בגלל הטומאה, וגם הרצון שלנו לתת,

מתעורר מהיצר הרע, שזה הטומאה מנעוריו,

 

את זה אנחנו רואים בכל מהלך החיים, שהיצר

והרצון לקבל מתעורר, גם לקבל וגם לתת הוא זמני,

 

וכל רצון הוא סיפוק זמני, גם לתת על מנת לקבל,

תענוג של כבוד, מעמד, שייכות, וכו'

כי כל סיפוק ממערכת הטומאה הוא זמני,

 

אבל, באותו הרגע שאנחנו מבחינים ומגעים להכרה,

שכל מה שאני מקבל וחושב שזה ברכה.

אבל הוא זמני ולא אמתי, זו הנקודה של התשובה,

זה הכלי היחידי בעולם שיש לנו התשובה,

 

לעשות פעולה הפוכה מהרצון בנעוריו, בעקבות הטומאה,

שנתן לנו כביכול ברכה שמחה ועושר,

עכשיו אני מחבר אותו לכלי של הקדושה, שהיא הנשמה,

 

לכן, מה זה תשובה.  תשוב, ה' או תשבו"ה.

שזה להפוך את אותו הרצון לקבל מנעוריו, שנתן לי כביכול ברכה, סיפוק ועושר, מעמד וכבוד, שזה כמובן הכול זמני,

רקתראו את מנהגי המדינה, הגיבורים הגנרלים ראשי ממשלה, נשאים, דיינים ורבנים, הכול זמני,

 

עכשיו אני מחבר אותו לקדושה, על ידי כוח התנגדות

ומחבר אותו  לכלי של הרצון של הנשמה,

וזה ההצלה היחידה שלנו בעולמנו,

 

לכן ישנם מרכבות של צדיקים שמגיעים לעולם הזה.

הם מגיעים אם הרצון של  הנשמה, ולא הרצונות הגוף,

האבות. משה אהרון ויוסף ודוד, כמו שציינו מפרשת פינחס,

 

משה רבנו הוא כבר בא מתוקן לעולמנו,  הוא מיצג את רצון הנשמה בתורה ובזוהר, פרעה עשיו והנחש מיצגים את רצונות הגוף שזה יצר לב האדם רע מנעוריו

מה אותיות פרעה  פה רע.

פה זה הכלי המלכות אכילה,  אותיות כלי,  כליה,

אכילה זה זיווג חיבור  וידע, בסוד אדם ידע את חוה.

 

וכל הסיפור התנכי על לידת משה, בעצם, הוא מאפיין

את הרצון של הנשמה שלנו, מ"ה ש',

לכן כל הצדיקים הם נולדים עם 100 אחוז לקבל לנשמה,

 

אנחנו לצערנו לא נולדים כך, אנחנו נולדים בעקבות

הרצונות והיצרים שבאים מצד הטומאה,

ולכן זה הכלי היחידי שיש לנו בעולמנו, הכלי של תשובה,

 

שבאותו הרגע שאדם מבחין, שהברכה היא זמנית,

כמו שאנו אומרים תמיד, עוד פעם נפלתי למלכודת

של הדחף היצרי שלי, הסיפוק המידי, זה הרגע

האמתי ביותר לעשות תשובה,

 

וזה אומר, אני מהפך את כל הרצון לקבל שלי,

שעבדתי במשך כל החיים, אני הופך אותו לנתינה,

 

הבריאות, מקור החיים,

כל אדם שנולד לעולמנו, נולד לכלי חדש, בתוך גוף

בראי, וכן כמובן ישנם המון סודות מהגלגולים הקודמים,

שישנם תינוקות שנולדים חולים, בגלל, סיבה מהגלגול

הקודם,, אבל רוב התינוקות נולדים לחיים בריאים,

 

לכן הבריאות שלנו שהיא מקור החיים שלנו, והכוח

שמניע אותנו במשך כל קיומנו בעולם,  לצערנו,

אנחנו לא רואים שהאנושות רואה בזה הדבר העיקרי

בחיים, שאדם אמור לשמור על מקור הבריאות, ולא

יבזבז את הבריאות על הבל ורק,  אין שום תוכנית

חיסכון היום בעולם לבנק של בריאות,

 

באים חז"ל ואומרים לנו תשמע בן אדם, יש תרי"ג מצוות,

 רמ"ח מצוות עשה, ושסה מצוות לא תעשה,

שהם מקור אור החיים בחיי האדם, וכל קצר בעצם,

מקצר לך את השפע מהאור, ויכול לפגוע לך בבריאות,

 

לכן שהאדם הוא עדין בראי, רוצה לבלוע את כל העולם,

את כל מיצרו הוא משקיע, בכל מיני רצונות,

רוצה כסף, רכוש, מקצוע, בית עסקים, יש לו מנה, רוצה

פי מאתיים, כל הזמן רק רוצה לקבל, בניתים הוא יוצר

לעצמו אין סוף קצרים, בגלל כל מיני רצונות אשלי אטיים,

 

מה קורא שהאדם מגיע לגיל 40 או חמישים? סובל

מאין סוף מחלות בעקבות הקצרים בצינורת של מקור

החיים שמזינים את הגוף, שגורמים,

ללחץ בדם, שומנים בדם, והתקפי לב, כל מיני גידולים חלילה,

שמפסקים את קצב החיים השגרתי. והאדם עסוק

רק במחלות שלו, ומנשה עוד לתפקד, דרך המוגבלות

של המחלה. וכל הבעיה שהוא לא מבין את הסיבה למחלה,

בגלל חוסר מודעות לגבי מקור החיים שמקנים בריאות,

 

מה היא עבודה זרע ואלוהים אחרים?

לכן כל אי איזון או חלילה מחלה, הוא תמרור אדם,

של סכנה שאמור להגיד לאדם  עצור, ואם אדם בר מזל ומתעורר, ושואל ורוצה לדעת את הסיבה, מה הוא המקור שנתן לי בריאות זמנית, ומדוע הוא לוקח אותה מימני,

ומבין שהבריאות שקיבל היה באה מהשטן, אז הוא,

איזה יופי עכשיו סוף סוף השטן לוקח את מה שנתן לי,

וזה הזמן,להתאוורר מכל האילוזיה והאשליה של ההיגיון

הקר הלוגי שבנוי על השכל המוגבל,

 

והוא רוצה להתחבר לרצון האמתי של הנשמה,

ומתחיל להבין שזה העיקר בחיים, מתחיל ללמוד

  ולדעת מה מקור הכוח של חי החיים

שמקנים בריאות נצחית לגוף, שהיא מקור הנשמה,

 

וכאן צרכים לזכור, הקבלה לעולם לא אומרת,

איזה סוג של רצון אדם יכול לבחור על מנת להנות,

היא רק אומרת תבדוק כל רצון, אם הוא בא מהנשמה

שעושה נחת רוח ליוצרה, שזה האור,

או מהנחש שזה הגוף שעושה נחת רוח יצירו חלילה,

 

ובאמת כל המקובלים במשך כל הדורת היה להם קשה לשכנע את האנשים למודעות כזאת, להבין מה זה

 לב האדם רע מנעוריו, שזה רצונות הגוף והנחש,

 

אני יודע שזה לא קל, לשכל האנושי, אבל הגיע הזמן

היום שאדם שמתחיל ללמוד קבלה, צריך לדעת,

להבחין, בין רצונות הגוף שזה העולם החומרי והגשמי שלנו,

לבין רצונות הנשמה, שזה העולם הרוחני שקים בכל אדם,

וזה מלחמת גוג ומגוג, מלשון היגוי ומחשבה,

שמתחולל רק במוח שלנו, המבולבל,

 

לכן הזוהר והקבלה שמתגלים בדורנו, ואנו החלוצים

של הדור הזה, אנחנו חייבים לגלות לאנושות,

את תורת האמת, על מנת לקבוע זרע חדש של מחשבה,

 ומודעות חדשה לאוויר  העולם,

 

ורוב האנשים היום יכולים ליראות ולהעיד על עצמם,

שהם הגדישו את כל רצונם בעולם הזה על מנת לבנות

בית עסק משפכה ילדים,  אבל שהם מסתכלים על  עצמם, פתאום רואים שאין יותר בריאות, זה הזמן  לתשובה,

 

מה האדם עושה שמתחיל לעבד את הבריאות?

רץ לבית הכנסת מתחיל להתפלל, בשביל לקבל את

הבריאות בחזרה, והולך לכל מיני פאפות ורנטגניים

על מנת לקבל ברכות שהבריאות תחזור עליו,

 

וכאן הקבלה מלמדת אותנו שהאור קיים בכל מקום,

מלאה הארץ כבודו,  שאדם חולה, זה אך ורק שהכלי

פגום בכל מיני קצרים שהוא לא יכול לקבל יותר אור,

 

והכלי עכשיו נמצא בטומאה של מחלות, והאור לא יכול

להתגלות הכלי של טומאה, אז מה הטעם ללכת לכל מיני

פאפות ורבנים על מנת לקבל אור בכלי של טומאה,

זה נגד חוקי הבריאה, כי זה לעומת זה עשה האלוקים,

וזה המודעות של הדת, שהאדם בחר להיות דתי,

 

שהאדם לאחר שנהיה חולה, הוא הולך לשנע את אלוהים

שיחזיר לו את הבריאות, והעושר והשמחה בחזרה,

וזה הטמטום חלילה של האנשים, שבאים וכופים את

רצונם על אלוהים, שחלילה אלוהים הוא לא יודע מה הוא עושה,

ומחקה לאיזה ליצן אומלל שיגיד לו מה לעשות,

אותו אדם בא בטענות כל הזמן, זה אלוהים אחרים,

ולא מבין  שזה הכלי והמודעות של הנחש והשטן שנתן ולקח,

 

לעומת המודעות של הנשמה,  שאומרת הפוך מהמודעות

של הגוף שהוא כל הזמן רק רוצה לקבל לעצמו,

והקבלה אומרת אתה רוצה לקבל אור ובריאות דרך הכלי

של הנשמה, שזה אור טהור נקי וזך,

 

תתחיל לעבוד דרך הכלי של הנשמה, וזה קודם להתחיל לתת,

כי זה חוק קוסמי בין האור לכלי של הנשמה,

שהנשמה אמרה לאור באין סוף אם אין לי למי להשפיע

אז אני גם לא רוצה לקבל, שזה הסיבה לצמצום,

ובריאת העולמות, שזה העלמת האור, עד עולמנו, החשוך,

 

לכן על מנת להיות בריא ולהתחבר למקור הבריאות

אתה צריך קודם כול להתחיל לתת, כי כל הצינורות

שאמורים להזרים את אור הבריאות לגוף כולם סתומים,

בגלל הקמצנות שלך, של הרצון לקבל לעצמו בלבד,

כל מה שיש לך זה טומאה, תתחיל להתפטר ממנה,

 

כי מה הבדל בן אדם חי לאדם מת? המת לא יכול לתת

יותר, לכן הזוהר אומר אדם קמצן, הוא אדם חולה,

שהוא נמצא כול קולו תחת שלטון הקליפות,

של הרצון לקבל רק לעצמו בלבד,

 

הקליפות הם הפקק, שמונעים ממך לקבל את האור,

הפוך את הרצון כמו צנור, שהם און אותיות,

תשנה את המהות הפנמית שלך, תתחיל לעבוד עם

הכלי של הנשמה שלך תתחיל להיות היוזם, הסיבה,

וזה ההזדמנות שלך לבנות כלי אמתי של הנשמה, ותגיד תודה לשטן ולנחש שהוא סוף סוף לקח ממך את כל מה שנתן לך,

כי הוא רוצה לתת לך הזדמנות להתחבר לכלי של הנשמה שלך,

 

לכן לכל אחד יש תפקיד בעולם, גם הנחש, גם השטן, גם מלאך המוות, כי מי שמפעיל אותם בעולמנו, הוא רק רצון האדם,

ומאז הצמצום הכלי קובע, אם יקבל או לא יקבל,

אם יחיה או לא, כי רק דבר אחד נברא ביקום שלנו הרצון,

הרצון להיות כמו האור ולהשפיע, או להיות העני הקמצן

שרק רוצה לקבל מתנות חינם מבלי גם שיוכל להאיר לאחרים,

 

לכן זה כל הבלבול והפרדוקס בחיי האדם ההגיוני בעולמו,

שהוא עבד להיגיון, ורוצה בכוח לקבל את הבריאות.

ואומר בצדק, אני חולה, אני רוצה בריאות, מה אתה אומר

שאני צריך לתת? הרי אני זקוק לבריאות, אני רוצה לקבל,

מה אני פרייר, לחלק ולתת את הבריאות שנשאר לי ואת מה

שיש לי לאחרים?

הרי אני בצרה ובעיות ומחלות אני זקוק לרחמים,

 

ואלו הם שני הצדדים של המטבע בחיינו, שאנו

לא יודעים לזהות עדין, בין רצונות הגוף של הנחש,

לרצונות הטהורים של הנשמה והאור,

 

ובאה הקבלה ואומרת, עכשיו שאתה מתחיל לתת

ולחלק לאחרים בריאות, אז אתה מתחיל לקבל

את הברכה מהאור, כי כל המבקש על חברו נהנה קודם,

כי הוא נהפך להיות צינור לאור הבורא, שהאור

זורם דרכו, והוא רק מחלק לאחרים את אור הבורא,

ובזה הוא עוזר להוציא לפועל את מחשבת הבריאה.

והאדם דרך הכלי של הנשמה עשה נחת רוח ליוצרו,

 

אבל זכור אם אתה מבקש מהנחש את הבריאות

הוא ייתן לך את זה לזמן קצוב ועד פעם ייקח לך את זה,

כי בעולמנו אין עדין שום תרופה לשום מחלה,

כל התרופות הם מדכאים את המחלה אבל לא מרפאים,

כי נאמר אני ה' רופאיך, ולא החימיקלים החיצוניים

שאנו משלים את עצמנו, בלקיחת התרופות, ומקבלים

בריאות זמנית כביכול,

 

וזה כל המשחק שלנו כאן בעולם שלנו הוא אם הנחש,

שהוא זייף את העולם שלנו, כמו העולם הרוחני,

לכן גם אנו מקרנים לאחרים דמות של שחקן שעולה

על הבמה ועושה הצגה, אבל זה דמות הדמיה ולא מציאות.

 

אבל המודעות והרצון של הנשמה, היא מציאות אמתית

שמחוברת לאור הבורא באופן נצחי, ושאדם מקבל

דרך הנשמה שלו אור של בריאות לגוף, זו היא

בריאות נצחית, ולא מה שאנו אומרים ה' נתן ה' לקח,

 

כי האור הוא לא רצון לקבל חס ושלום, האור הטהור

לא מתעסק ח"ו עם טומאה ומחלה, וצרות,

האור הוא אך ורק הנאה להנות לנבראיו,

 

ואז האדם דרך המודעות של הנשמה, צריך להגיד

לגוף, אם אתה רוצה לקבל בריאות מהנחש אתה אף

פעם לא תקבל,  ובל אם אתה רוצה לקבל בריאות

נקי טהור ונצחי, יש לך קודם צורך לתת, ורק אז לקבל,

וגם אתה צריך ללמוד איך לתת,

 

ואז הגוף אומר, אני כול החיים נתתי, נתתי, לילדים שלי,

לאימא  ואבא והאחים שלי, לחברים שלי. נתתי למדינה,

לצבע, כל החיים אני נותן,

ואז אנחנו באים ושואלים אז למה אתה מתלונן?

זו לא נתינה,  זו נתינה שרוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו,

שזה יצרו. על מנת לרצות את היצרים של האחרים,

 

אבל אם האדם נותן דרך הנשמה, אז הוא נותן נחת רוח לאור שהוא יוצרו והוא כל הזמן בשמחה, שהוא ממלה את ייעודו

לשמה נולד ובא לעולם הזה, ולהצדיק את קיומו,

וזה לא נתינה בחינם, זו נתינה ששכרה מובטח,

גם בעולם הזה גם בעולם הבא,

 

ועולם הבא זה לא חלילה עד המוות,  אלא עולם הבא

הכוונה שהיא הברכה הנצחית, מה שנאמר האור

של מעשה בראשית נגנז לעולם הבא לצדיקים,

 

לכן מי שמגלה את הידע הזה בצורה גלויה וחשופה

שעדין קשה לו להתמודד אם האמת בצורה גלויה.

כצד קשה לו עדין, כי הוא עדין חי במאבק בתוכו

בין הנשמה למודעות הגוף שהוא השונה והשונא,

 

ולכן יש פתגם   שאומרים:

אמור דבר חכמה לאדם חכם, יכבד אותך,

אבל אם תגיד דבר חכמה לכסיל, הוא ישנא אותך,

לכן אנחנו לא רוצים שכל הכסילים ישנאו אותנו,

רק בגלל שאנחנו אומרים את האמת, כי אמת יש רק אחד,

וכל המטרה היא שגם את האמת צרכים להעביר בצורה

נכונה ורוחנית, שחלילה הכסילים לא ישנאו אותנו,

 

אנחנו לא באנו לפה צדיקים, אלה אנו באנו לפה

לקבל כלים מהצדיקים על מנת לעבוד גם כן כמו הצדיקים,

ואז אם יהיה לנו זכות ויצדיק את קיומנו, ורק אז

שאנו נצדיק את כל מה שקורא לנו, אז גם אנחנו

נהיה צדיקים,

 

 

נאמר וייצר את האדם,

במילה וייצר ישנם שני יודים, שהם שני יצרים

טוב הנשמה(מים) רע הגוף(אש)

 

יצר לב האדם רע מנעוריו.(פרשת נוח)

שאלה הכי מהותית של החיים, והרצון  שנאמר,

 

היצר  זה הכלי הקיומי של עולמנו הגשמי.

יצר לב האדם רע מנעוריו. זה לא הכוונה שהילד קטן

או הנער המתבגר יש לו יצר הרע,

 

אבל יצר לב האדם רע מנעוריו.

הכוונה ליצר שהוא רע. הרצון עצמי, הוא רע,

 

כל רצון  שמתעורר בעקבות היצר  מקורו ברע,

וכל רצון  מעשי בעולם שלנו שמתעורר, 

הוא מתעורר בגלל הטומאה.

שזה החיסרון, שמאורר את  היצר הרצון לקבל,

 

כי אנחנו עומדים על הארץ, שיש בה טומאת מתים,

ולכן כולנו טמאים בטומאת מתים, מלכות בחינה ד'.

צבע השחור, החושך, הפוך מהאור,

כל יצר כול רצון מנעוריו. הוא קשור לרע,

 

כמו כל רצון מעשי שמתעורר בעולם שלנו.

הוא מתעורר בגלל הטומאה, וגם הרצון שלנו לתת,

מתעורר מהיצר הרע, שזה הטומאה מנעוריו,

 

את זה אנחנו רואים בכל מהלך החיים, שהיצר

והרצון לקבל מתעורר, גם לקבל וגם לתת הוא זמני,

 

וכל רצון הוא סיפוק זמני, גם לתת על מנת לקבל,

תענוג של כבוד, מעמד, שייכות, וכו'

כי כל סיפוק ממערכת הטומאה הוא זמני,

 

אבל, באותו הרגע שאנחנו מבחינים ומגעים להכרה,

שכל מה שאני מקבל וחושב שזה ברכה.

אבל הוא זמני ולא אמתי, זו הנקודה של התשובה,

זה הכלי היחידי בעולם שיש לנו התשובה,

 

לעשות פעולה הפוכה מהרצון בנעוריו, בעקבות הטומאה,

שנתן לנו כביכול ברכה שמחה ועושר,

עכשיו אני מחבר אותו לכלי של הקדושה, שהיא הנשמה,

 

לכן, מה זה תשובה.  תשוב, ה' או תשב ו"ה.

שזה להפוך את אותו הרצון לקבל מנעוריו, שנתן לי כביכול ברכה, סיפוק ועושר, מעמד וכבוד, שזה כמובן הכול זמני,

רק תראו את מנהגי המדינה, הגיבורים הגנרלים ראשי ממשלה, נשאים, דיינים ורבנים, הכול זמני,

 

עכשיו אני מחבר אותו לקדושה, על ידי כוח התנגדות

ומחבר אותו  לכלי של הרצון של הנשמה,

וזה ההצלה היחידה שלנו בעולמנו,

 

לכן ישנם מרכבות של צדיקים שמגיעים לעולם הזה.

הם מגיעים אם הרצון של  הנשמה, ולא הרצונות הגוף,

האבות. משה אהרון ויוסף ודוד, כמו שציינו מפרשת פינחס,

 

משה רבנו הוא כבר בא מתוקן לעולמנו,  הוא מיצג את רצון הנשמה בתורה ובזוהר, פרעה עשיו והנחש מיצגים את רצונות הגוף שזה יצר לב האדם רע מנעוריו

מה אותיות פרעה  פה רע.

פה זה הכלי המלכות אכילה,  אותיות כלי,  כליה,

אכילה זה זיווג חיבור  וידע, בסוד אדם ידע את חוה.

 

וכל הסיפור התנכי על לידת משה, בעצם, הוא מאפיין

את הרצון של הנשמה שלנו, מ"ה ש',

לכן כל הצדיקים הם נולדים עם 100 אחוז לקבל לנשמה,

 

אנחנו לצערנו לא נולדים כך, אנחנו נולדים בעקבות

הרצונות והיצרים שבאים מצד הטומאה,

ולכן זה הכלי היחידי שיש לנו בעולמנו, הכלי של תשובה,

 

שבאותו הרגע שאדם מבחין, שהברכה היא זמנית,

כמו שאנו אומרים תמיד, עוד פעם נפלתי למלכודת

של הדחף היצרי שלי, הסיפוק המידי, זה הרגע

האמתי ביותר לעשות תשובה,

 

וזה אומר, אני מהפך את כל הרצון לקבל שלי,

שעבדתי במשך כל החיים, אני הופך אותו לנתינה,

 

הבריאות, מקור החיים,

כל אדם שנולד לעולמנו, נולד לכלי חדש, בתוך גוף

בראי, וכן כמובן ישנם המון סודות מהגלגולים הקודמים,

שישנם תינוקות שנולדים חולים, בגלל, סיבה מהגלגול

הקודם,, אבל רוב התינוקות נולדים לחיים בריאים,

 

לכן הבריאות שלנו שהיא מקור החיים שלנו, והכוח

שמניע אותנו במשך כל קיומנו בעולם,  לצערנו,

אנחנו לא רואים שהאנושות רואה בזה הדבר העיקרי

בחיים, שאדם אמור לשמור על מקור הבריאות, ולא

יבזבז את הבריאות על הבל ורק,  אין שום תוכנית

חיסכון היום בעולם לבנק של בריאות,

 

באים חז"ל ואומרים לנו תשמע בן אדם, יש תרי"ג מצוות,

 רמ"ח מצוות עשה, ושסה מצוות לא תעשה,

שהם מקור אור החיים בחיי האדם, וכל קצר בעצם,

מקצר לך את השפע מהאור, ויכול לפגוע לך בבריאות,

 

לכן שהאדם הוא עדין בראי, רוצה לבלוע את כל העולם,

את כל מיצרו הוא משקיע, בכל מיני רצונות,

רוצה כסף, רכוש, מקצוע, בית עסקים, יש לו מנה, רוצה

פי מאתיים, כל הזמן רק רוצה לקבל, בניתים הוא יוצר

לעצמו אין סוף קצרים, בגלל כל מיני רצונות אשלי אטיים,

 

מה קורא שהאדם מגיע לגיל 40 או חמישים? סובל

מאין סוף מחלות בעקבות הקצרים בצינורת של מקור

החיים שמזינים את הגוף, שגורמים,

ללחץ בדם, שומנים בדם, והתקפי לב, כל מיני גידולים חלילה,

שמפסקים את קצב החיים השגרתי. והאדם עסוק

רק במחלות שלו, ומנשה עוד לתפקד, דרך המוגבלות

של המחלה. וכל הבעיה שהוא לא מבין את הסיבה למחלה,

בגלל חוסר מודעות לגבי מקור החיים שמקנים בריאות,

 

מה היא עבודה זרע ואלוהים אחרים?

לכן כל אי איזון או חלילה מחלה, הוא תמרור אדם,

של סכנה שאמור להגיד לאדם  עצור, ואם אדם בר מזל ומתעורר, ושואל ורוצה לדעת את הסיבה, מה הוא המקור שנתן לי בריאות זמנית, ומדוע הוא לוקח אותה מימני,

ומבין שהבריאות שקיבל היה באה מהשטן, אז הוא,

איזה יופי עכשיו סוף סוף השטן לוקח את מה שנתן לי,

וזה הזמן,להתאוורר מכל האילוזיה והאשליה של ההיגיון

הקר הלוגי שבנוי על השכל המוגבל,

 

והוא רוצה להתחבר לרצון האמתי של הנשמה,

ומתחיל להבין שזה העיקר בחיים, מתחיל ללמוד

  ולדעת מה מקור הכוח של חי החיים

שמקנים בריאות נצחית לגוף, שהיא מקור הנשמה,

 

וכאן צרכים לזכור, הקבלה לעולם לא אומרת,

איזה סוג של רצון אדם יכול לבחור על מנת להנות,

היא רק אומרת תבדוק כל רצון, אם הוא בא מהנשמה

שעושה נחת רוח ליוצרה, שזה האור,

או מהנחש שזה הגוף שעושה נחת רוח יצירו חלילה,

 

ובאמת כל המקובלים במשך כל הדורת היה להם קשה לשכנע את האנשים למודעות כזאת, להבין מה זה

 לב האדם רע מנעוריו, שזה רצונות הגוף והנחש,

 

אני יודע שזה לא קל, לשכל האנושי, אבל הגיע הזמן

היום שאדם שמתחיל ללמוד קבלה, צריך לדעת,

להבחין, בין רצונות הגוף שזה העולם החומרי והגשמי שלנו,

לבין רצונות הנשמה, שזה העולם הרוחני שקים בכל אדם,

וזה מלחמת גוג ומגוג, מלשון היגוי ומחשבה,

שמתחולל רק במוח שלנו, המבולבל,

 

לכן הזוהר והקבלה שמתגלים בדורנו, ואנו החלוצים

של הדור הזה, אנחנו חייבים לגלות לאנושות,

את תורת האמת, על מנת לקבוע זרע חדש של מחשבה,

 ומודעות חדשה לאוויר  העולם,

 

ורוב האנשים היום יכולים ליראות ולהעיד על עצמם,

שהם הגדישו את כל רצונם בעולם הזה על מנת לבנות

בית עסק משפכה ילדים,  אבל שהם מסתכלים על  עצמם, פתאום רואים שאין יותר בריאות, זה הזמן  לתשובה,

 

מה האדם עושה שמתחיל לעבד את הבריאות?

רץ לבית הכנסת מתחיל להתפלל, בשביל לקבל את

הבריאות בחזרה, והולך לכל מיני פאפות ורנטגניים

על מנת לקבל ברכות שהבריאות תחזור עליו,

 

וכאן הקבלה מלמדת אותנו שהאור קיים בכל מקום,

מלאה הארץ כבודו,  שאדם חולה, זה אך ורק שהכלי

פגום בכל מיני קצרים שהוא לא יכול לקבל יותר אור,

 

והכלי עכשיו נמצא בטומאה של מחלות, והאור לא יכול

להתגלות הכלי של טומאה, אז מה הטעם ללכת לכל מיני

פאפות ורבנים על מנת לקבל אור בכלי של טומאה,

זה נגד חוקי הבריאה, כי זה לעומת זה עשה האלוקים,

וזה המודעות של הדת, שהאדם בחר להיות דתי,

 

שהאדם לאחר שנהיה חולה, הוא הולך לשנע את אלוהים

שיחזיר לו את הבריאות, והעושר והשמחה בחזרה,

וזה הטמטום חלילה של האנשים, שבאים וכופים את

רצונם על אלוהים, שחלילה אלוהים הוא לא יודע מה הוא עושה,

ומחקה לאיזה ליצן אומלל שיגיד לו מה לעשות,

אותו אדם בא בטענות כל הזמן, זה אלוהים אחרים,

ולא מבין  שזה הכלי והמודעות של הנחש והשטן שנתן ולקח,

 

לעומת המודעות של הנשמה,  שאומרת הפוך מהמודעות

של הגוף שהוא כל הזמן רק רוצה לקבל לעצמו,

והקבלה אומרת אתה רוצה לקבל אור ובריאות דרך הכלי

של הנשמה, שזה אור טהור נקי וזך,

 

תתחיל לעבוד דרך הכלי של הנשמה, וזה קודם להתחיל לתת,

כי זה חוק קוסמי בין האור לכלי של הנשמה,

שהנשמה אמרה לאור באין סוף אם אין לי למי להשפיע

אז אני גם לא רוצה לקבל, שזה הסיבה לצמצום,

ובריאת העולמות, שזה העלמת האור, עד עולמנו, החשוך,

 

לכן על מנת להיות בריא ולהתחבר למקור הבריאות

אתה צריך קודם כול להתחיל לתת, כי כל הצינורות

שאמורים להזרים את אור הבריאות לגוף כולם סתומים,

בגלל הקמצנות שלך, של הרצון לקבל לעצמו בלבד,

כל מה שיש לך זה טומאה, תתחיל להתפטר ממנה,

 

כי מה הבדל בן אדם חי לאדם מת? המת לא יכול לתת

יותר, לכן הזוהר אומר אדם קמצן, הוא אדם חולה,

שהוא נמצא כול קולו תחת שלטון הקליפות,

של הרצון לקבל רק לעצמו בלבד,

 

הקליפות הם הפקק, שמונעים ממך לקבל את האור,

הפוך את הרצון כמו צנור, שהם און אותיות,

תשנה את המהות הפנמית שלך, תתחיל לעבוד עם

הכלי של הנשמה שלך תתחיל להיות היוזם, הסיבה,

וזה ההזדמנות שלך לבנות כלי אמתי של הנשמה, ותגיד תודה לשטן ולנחש שהוא סוף סוף לקח ממך את כל מה שנתן לך,

כי הוא רוצה לתת לך הזדמנות להתחבר לכלי של הנשמה שלך,

 

לכן לכל אחד יש תפקיד בעולם, גם הנחש, גם השטן, גם מלאך המוות, כי מי שמפעיל אותם בעולמנו, הוא רק רצון האדם,

ומאז הצמצום הכלי קובע, אם יקבל או לא יקבל,

אם יחיה או לא, כי רק דבר אחד נברא ביקום שלנו הרצון,

הרצון להיות כמו האור ולהשפיע, או להיות העני הקמצן

שרק רוצה לקבל מתנות חינם מבלי גם שיוכל להאיר לאחרים,

 

לכן זה כל הבלבול והפרדוקס בחיי האדם ההגיוני בעולמו,

שהוא עבד להיגיון, ורוצה בכוח לקבל את הבריאות.

ואומר בצדק, אני חולה, אני רוצה בריאות, מה אתה אומר

שאני צריך לתת? הרי אני זקוק לבריאות, אני רוצה לקבל,

מה אני פרייר, לחלק ולתת את הבריאות שנשאר לי ואת מה

שיש לי לאחרים?

הרי אני בצרה ובעיות ומחלות אני זקוק לרחמים,

 

ואלו הם שני הצדדים של המטבע בחיינו, שאנו

לא יודעים לזהות עדין, בין רצונות הגוף של הנחש,

לרצונות הטהורים של הנשמה והאור,

 

ובאה הקבלה ואומרת, עכשיו שאתה מתחיל לתת

ולחלק לאחרים בריאות, אז אתה מתחיל לקבל

את הברכה מהאור, כי כל המבקש על חברו נהנה קודם,

כי הוא נהפך להיות צינור לאור הבורא, שהאור

זורם דרכו, והוא רק מחלק לאחרים את אור הבורא,

ובזה הוא עוזר להוציא לפועל את מחשבת הבריאה.

והאדם דרך הכלי של הנשמה עשה נחת רוח ליוצרו,

 

אבל זכור אם אתה מבקש מהנחש את הבריאות

הוא ייתן לך את זה לזמן קצוב ועד פעם ייקח לך את זה,

כי בעולמנו אין עדין שום תרופה לשום מחלה,

כל התרופות הם מדכאים את המחלה אבל לא מרפאים,

כי נאמר אני ה' רופאיך, ולא החימיקלים החיצוניים

שאנו משלים את עצמנו, בלקיחת התרופות, ומקבלים

בריאות זמנית כביכול,

 

וזה כל המשחק שלנו כאן בעולם שלנו הוא אם הנחש,

שהוא זייף את העולם שלנו, כמו העולם הרוחני,

לכן גם אנו מקרנים לאחרים דמות של שחקן שעולה

על הבמה ועושה הצגה, אבל זה דמות הדמיה ולא מציאות.

 

אבל המודעות והרצון של הנשמה, היא מציאות אמתית

שמחוברת לאור הבורא באופן נצחי, ושאדם מקבל

דרך הנשמה שלו אור של בריאות לגוף, זו היא

בריאות נצחית, ולא מה שאנו אומרים ה' נתן ה' לקח,

 

כי האור הוא לא רצון לקבל חס ושלום, האור הטהור

לא מתעסק ח"ו עם טומאה ומחלה, וצרות,

האור הוא אך ורק הנאה להנות לנבראיו,

 

ואז האדם דרך המודעות של הנשמה, צריך להגיד

לגוף, אם אתה רוצה לקבל בריאות מהנחש אתה אף

פעם לא תקבל,  ובל אם אתה רוצה לקבל בריאות

נקי טהור ונצחי, יש לך קודם צורך לתת, ורק אז לקבל,

וגם אתה צריך ללמוד איך לתת,

 

ואז הגוף אומר, אני כול החיים נתתי, נתתי, לילדים שלי,

לאימא  ואבא והאחים שלי, לחברים שלי. נתתי למדינה,

לצבע, כל החיים אני נותן,

ואז אנחנו באים ושואלים אז למה אתה מתלונן?

זו לא נתינה,  זו נתינה שרוצה להשפיע נחת רוח ליוצרו,

שזה יצרו. על מנת לרצות את היצרים של האחרים,

 

אבל אם האדם נותן דרך הנשמה, אז הוא נותן נחת רוח לאור שהוא יוצרו והוא כל הזמן בשמחה, שהוא ממלה את ייעודו

לשמה נולד ובא לעולם הזה, ולהצדיק את קיומו,

וזה לא נתינה בחינם, זו נתינה ששכרה מובטח,

גם בעולם הזה גם בעולם הבא,

 

ועולם הבא זה לא חלילה עד המוות,  אלא עולם הבא

הכוונה שהיא הברכה הנצחית, מה שנאמר האור

של מעשה בראשית נגנז לעולם הבא לצדיקים,

 

לכן מי שמגלה את הידע הזה בצורה גלויה וחשופה

שעדין קשה לו להתמודד אם האמת בצורה גלויה.

כצד קשה לו עדין, כי הוא עדין חי במאבק בתוכו

בין הנשמה למודעות הגוף שהוא השונה והשונא,

 

ולכן יש פתגם   שאומרים:

אמור דבר חכמה לאדם חכם, יכבד אותך,

אבל אם תגיד דבר חכמה לכסיל, הוא ישנא אותך,

לכן אנחנו לא רוצים שכל הכסילים ישנאו אותנו,

רק בגלל שאנחנו אומרים את האמת, כי אמת יש רק אחד,

וכל המטרה היא שגם את האמת צרכים להעביר בצורה

נכונה ורוחנית, שחלילה הכסילים לא ישנאו אותנו,

 

אנחנו לא באנו לפה צדיקים, אלה אנו באנו לפה

לקבל כלים מהצדיקים על מנת לעבוד גם כן כמו הצדיקים,

ואז אם יהיה לנו זכות ויצדיק את קיומנו, ורק אז

שאנו נצדיק את כל מה שקורא לנו, אז גם אנחנו

נהיה צדיקים,

 



פרשת  שופטים. 
סוד ראש השנה.

סעיף:ט"ו בזהר. רעיה מהימנא.

מאמר על פי שניים עדים יקום דבר



וזה הוא שאמר הכתוב, 

תקעו בשופר בחדש שופר בכסה ליום חגנו,     היינו למקום שבו עלתה השכינה,(הנשמה) 

שנאמר בו ובמכוסה ממך אל תחקור,

והעונות שהם בסתר, 

צרכים להיות נדונים שמה בינו לבין קונו.

 

העונות שחטא בגלוי,

נאמר מכסה פשעיו לא יצליח,

והשכינה  מצד הכתר.

 היא  עולם הנסתר.

העמידו בעלי המשנה.

שהאדם צריך לחבר עונותו למקום ההוא,

 שהוא כתר,

בזמן ההוא מגיע זמן הרחמים והדין עובר,

משום זה אמר לחבר עונותיו בכתר, 

לזכותו מן העדות של המלכות,

אבל  לרשע אין מזכין לו,

 

פירוש.   כי  בראש השנה חוזר העולם לקדמותו,

והמלכות (העולם הגשמי שלנו) 

חוזר למצב הא' שבו הייתה ביום ד' של מעשה

 בראשית,

כלומר בבחינת ב' מאורות. הגדולים, 

(השמש, ובלבנה)

שז"א ונקבה. (השמש- והלבנה) הלבישו את הבינה,

ז"א (השמש) הקו ימין של בינה,

והמלכות (הלבנה) קו השמאל,

כתר

חכמה

     חסדים                  בינה                חכמה       .                            

קו ימין                            קו שמאל

שמש                              לבנה

     ז"א                   מלכות.הרצון לקבל

 

ונודע שהארת השמאל בלי ימין הוא חושך,

וכן  ימין בלי שמאל הוא ו"ק בלי מוחין

(בלי אור של חסדים)   לפיכך היה אז ז"א בדורמיטא(שינה)

 דהיינו ישן בלי מוחין. 

והנקבה.(המלכות הלבנה) היתה בחושך,

 ואז בא סמאל לתבוע דין,

ונאמר לו להביא ב' עדים.

דהיינו ז"א(השמש) ומלכות,(הלבנה)

שהשמים שהוא ז"א לא יתן מטר,

כלומר  שלא ישפיע אל המלכות,

והארץ שהיא המלכות, לא תתן את יבולה לתחתונים.

אומנם סמאל לא הביא עמו אלא עד אחד 

שהוא השמים דהיינו ז"א שהיה בדורמיטא

 ולא השפיע למלכות,

וכיון שהלך להביא את המלכות שלא תתן יבולה 

לתחתונים,

אז  נתכסתה המלכות, דהיינו שנתמעטה מכל ט'

הספירות. התחתונות  שבה,

ונשארה  בנקודת כתר שבה, 

שמיעוט הזה נעשה על ידי תקיעת שופר,

שע"י הקול היוצא משופר מעוררים 

כח המסך דחריק שבז"א

חסד  חולם             גבורה שורק

 אברהם            יצחק

תפארת  חירק

יעקב

שהם  הסוד קו האמצעי.

וע"י מסך דחירק   הוא ממעט קו השמאל של בינה ומיחד שם ימין ושמאל דבינה זה בזה,

ונתעוררו  הרחמים בעולם מכח יחוד הזה של ימין ושמאל,

 

וכיון  שנתמעט קו השמאל דבינה, נסתלקו אז כל ט' הספירות התחתונות מן המלכות. 

 שכל בנינה היה אז מקו השמאל הזה, 

ונשארה בנקודת הכתר.  

וזה  הסוד תקעו בחדש שופר,

שעל ידי זה בכסה ליום חגנו.  שהלבנה, שהיא סוד המלכות מתכסה 

בסוד נקודת הכתר שבה,

שעל ידי זה נעלם הדין ומתגלה הרחמים בדין.

 

מה ש ז"א אין לו מוחין (אור) ואינו משפיע.

בגלל  מעוט הירח. דהיינו להראות על החושך שבה,

במכוסה  ממך אל תחקור, 

דהיינו שנתמעטה מכל הספירות שבה

 ולא נשאר בה אלא כתר,

שעליו  נאמר: במכוסה ממך אל תחקור,

ואז יצא הרחמים בעולם כנ"ל.

 

כי לאחר שהקו שמאל נממעט ויצא מדת הרחמים כבר אין לסמאל אחיזה במלכות,

והדינים  של האדם הם בינו לביו קונו, 

בלי קטרוגו של סמאל,

וע"כ ה' שהוא אל חנון ורחום מרחם עליו.

אבל בעוד ששולט קו השמאל, שעונותיו של האדם היו נאחזים בעולם המלכות.

שנאמר: מכסה פשעיו לא יצליח.

שלא יוכל לכסות הפשעים 

באפן שסמאל לא יהיה נאחז במלכות,

 

שבעת שהשכינה (הנשמה) בבחינת כתר שבה,

אז היא בעולם הנסתר..

כי ספירת כתר נקרא המכוסה ממך.

שאז נעשה יחוד ימין  ושמאל על ידי קו אמצעי והרחמים מתגלים.

(כי רק בכתר בשורש בזרע אפשר להגיע לשווי צורה  בסןד הוא שמו אחד)

 

ומשום  זה, הרשע שהוא מכסה פשעיו, 

דהיינו שהרשע אומר לחבר עונותיו לבחינת כתר ולזכותו מן העדות שלה,

דהיינו  שלא תוכל להעיד ששם המלכות במכוסה,

אבל  לרשע אין מזכין לו.

וע"כ נאמר לא יצליח.

אבל לאחר שז"א ממעט השמאל, ומכסה זו עלתה המלכות עד הכתר שנשאר בה, מתגלה מדת הרחמים.

 

שנה טובה בלי דינים לכל בית ישראל... רבי דוד קורן.

 

 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.