כל הפרשיות מספר במדבר מהזוהר
פרשת בהעלתך

במדבר

נשא

בהעלותך

שלח לך

קרח

חקת

בלק

פנחס

מטות

מסעי


פרשת בהלתך

מאת רבי דוד קורן,              יז' בסיון תשע"ב

 

 

אני דוד רוצה לתת לכם את כיוני המחשבה

לגבי הפסוקים הסתומים בפרשה,

כידוע ישנם ט' כלים, והם ר"ת  דתי

חכמה    בינה

דעת, 

משה

חסד   גבורה

תפארת

יעקב

נצח   הוד

יסוד

יוסף

כידוע המלכות גנוזה עד גמר התיקון,

 

כבר למדנו, ישנם שתי כוכבים שמש ולבנה

המצגים את עולמנו, זכר ונקבה, יום ולילה,

השמש ז"א עץ החיים ממלכת האור היום,

הלבנה מלכות עץ הדעת טוב ורע ממלכת הלילה,

המלכות בחינה ד' צבע שחור, הנקראת גם

אישה כושית, שלקח משה רבו,

על מנת לתקן  את המלכות,

 

אבל לצערנו בגלל חטא העגל, לא הצלחנו

להתחבר למשה רבנו, ספירת דעת,

ולגמר תיקון,

 

נכנסנו  עם יהושע שנאמר עליו

 פני יהושע כפני לבנה, נכנס אליה.

לארץ כנען, הקללה, ארץ של חושך, שלא מאיר

בה עץ החיים, אלא החושך של הלבנה,

 

כי אים משה היה נכנס לארץ שהיא המלכות

היה מביא לגמר תיקון, של גילוי אור אין סוף,

ואז כל הכלים הלא מתוקנים היו מתים,

וזה הסיבה שמשה לא נכנס לארץ, אלא יהושע,

ראו מאמר על שלושת המרכבות

משה ספירת דעת

יעקב ספירת תפארת

יוסף ספירת יסוד,

שהם ראשי תיבות דתי רוחני,

כי להיות דתי זה להיות האיזון קו אמצעי,

והרי הפסוקים הנבחרים מהפרשה,

באהבה רבה: רבי דוד קורן,
'''''''''''''''''''''''''''''''''''''


פרשת בהעלותך

שער הפסוקים האר"י, רבי חיים ויטל

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

 

ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה וגו':

עניין העלאת הנרות, כבר הודעתיך בשער המצות, בפרשת בהעלותך ע"ד הסוד, וע"ש,

 ועתה נבאר אותה ע"ד הפשט,

 

והכל צודק יחד. ובזה יתבאר לשון רש"י ז"ל,

והוא, ויעש כן אהרן,

להגיד שבחו שלא שינה. ולכאורה קשה,

 וכי שבח הוא שלא שינה ציויו יתברך.

 ועוד מה נשתנה זה מן שאר הציוויים,

שלא הוצרכו להגיד בהם שבחו שלא שינה.

 

אבל הענין הוא, כי כפי מעשה אהרן,

היה נראה ששינה, לפי שמשה אמר

 אל מול פני המנורה יאירו,

 

 ונודע, כי העלאה היא אחר הדלקה,

שתעלה השלהבת, וצווהו שתכף בתחלת

ההדלקה הנקראת לשון הארה,

אז יהיו מאירים שבעה הנרות,

ונוטים אל מול פני המנורה האמצעי.

(מנורה גימטרייה אש)  ואהרן כתיב ביה,

אל מול פני המנורה העלה נרותיה,

נראה שלא חשש להיותם פונים אל מול קנה

 האמצעי בעת ההדלקה,

אלא אחר שהעלה נרותיה,

והיתה שלהבת שלהם עולה למעלה.

ולזה הגיד ויעש כן אהרן,

שאעפ"י שנראה ששינה לא שינה,

אלא הוסיף לשבח,

תוספת טובה על דבריו יתברך,

 

שאחר שכבר היו אל מול פני המנורה בעת ההדלקה,

לא הסיר ידו משם, עד אשר עלתה השלהבת היטב, ונתחזקה בפתילות, והיו פונים אל מול פני המנורה,

שעי"כ לא יחזרו עוד לנטות לצד אחד.

והכתוב לא הוצרך להזכיר ההדלקה,

אלא תוספת השבח, והיא ההעלאה:

 

ונחזור ליישב הפסוקים, כפי הדרך הזה,

כי הנה ב' דברות יש הפכיים,

כי בהעלותך הוא העלאתה,

אחר שעלתה השלהבת.

ויאירו הוא התחלת הדלקתם.

אבל הענין הוא, כי מלת בהעלותך אינו ציווי,

כמו יאירו. אבל הכונה לומר,

כאשר תבא להדליק הנרות, הנקרא בשם העלאה,

על שם שהשלהבת עולה מאליה,

אז תכוין לעשות, שאל מול פני המנורה,

יאירו הנרות תכף בתחלת הדלקתה.

 ואפשר שלזה נתכוין רש"י ז"ל, באמרו בהעלותך,

ע"ש שצריך להמתין, עד שתהא השלהבת עולה מאליה.

רמז בזה, כי לא קראו לשון העלאה,

רק על שם העתיד,

לא שנתכוין לומר שבשעת ההעלאה יהיו נוטים

אל מול פני המנורה, שא"כ היל"ל

יעלו שבעת הנרות, ולא יאמר יאירו.

 

אבל אהרן, מלבד שעשה כן בעת ההארה,

 הוסיף עוד להמתין כך, עד שהעלה נרותיה.

ונמצא, כי אלו היה אומר

ויעל אהרן נרותיה אל מול פני המנורה,

 היה נראה ששינה. אבל עתה כתיב ויעש כן אהרן,

ר"ל שעשה כן כמו שנצטווה,

שיאירו מבתחלה אל מול פני המנורה.

 

וז"ש רז"ל ויעש כן, מגיד שבחו שלא שינה.

ואח"כ ספר תוספת טובה,

ואמר כי המתין בזה עד שהעלה נרותיה כנזכר:

 

 

ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו וגו':

כבר הודעתיך בפרשת בראשית עניו קין,

שהיה מבחי' הנשמות שנשארו באדה"ר

אחר שחטא, הנקרא חלתו של עולם.

 והוא מן שתי הגבורות שב נצח והוד  דז"א,

 מבחי' הכתרים שבהם. ולהיות שאז נתמעט אורם,

 ולא היה בהם רק הארת בחי' מלכות הנקרא נפש,

לכן נקראים נפש, ולא רוח. והנה נדב ואביהוא,

הם בחי' הנזכר, כנז"ל בפרשת שמיני בענין

חטא נדב ואביהוא.

 ואלו האנשים מישאל ואלצפן,  הם אשר היו

 נושאים את נדב ואביהוא בכתנתם כשנשרפו,

ועליהם אמרו אנחנו טמאים לנפש אדם,

 כמ"ש ז"ל ורמז בזה, כי הם ממש נפשו של אדה"ר,

ממה שנשתייר בו לעצמו,

אחר שחטא. וכשנולד קין, הורישה אליו כנז"ל,

ובאו בנדב ואביהוא. ונמצא, כי הם בחי' רוח,

אלא להיות שנתמעטה הארתם בבחי' נפש בלבד כנזכר,

לכן נקראים נפש אדם, ולא רוח אדם.

גם הודעתיך במקום אחר,

כי קין לקח נפש דאצילות דאדה"ר,

ומשם היו נשמות נדב ואביהוא,

 ונקרא נפש אדם ע"ש נפש דאצילות שבו:

 

 

וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד וגו':

כבר ידעת משרז"ל, על פסוק

איפה היית ביסדי ארץ,

כי כל הצדיקים נתלים באברים פרטיים של אדה"ר.

והנה אלדד ומידד, הם מבחי' שתי הדדים,

המניקים חלב לתינוק.

ולכן בכל אחת מהם נרמז ב' אותיות ד"ד,

אלא שזו ימנית בבחי' א"ל. וזו שמאלית, בבחי' מ"י:

והענין הוא, כי הנה הנקבה נקראת אלהי"ם, ובג' אמצעיות שבה, יש שם אלהים באופן זה,

 כי שתי אותיות א"ל מאלהים, הם בצד ימין,

בסוד (תהלים נ"ב ג') חסד א"ל כל היום.

ואז נעשה אלדד. ושתי אותיות מי מאלהי"ם,

הולכים בצד שמאל, ונעשים מידד,

בסוד בינה שהיא שמאלית, ונקרא מ"י,

שהם חמשים שערי בינה.

עוד יש אות ה' אמצעית, שבין א"ל ובין מ"י דאלהים, והיא בחי' צינור החלב,

העומד באמצע ב' הדדים, ומתפשטים לכאן ולכאן:

 

ועתה נבאר, איך אות ה' דאלהים, נעשית חלב כנזכר. והנה נודע, כי החלב הנמשך לדד ימין,

הוא יותר ממותק בסוד החסד,

מחלב הנמשך לדד שמאל.

ואם כן ב' בחינות חלב,

 צריכות להמצא באות ה' הנזכר.

אלף הי יוד הי

אלף הה יוד הה

אלף הא יוד הא

 

וזה עניינם, הנה ב' בחי' יש באות ה',

 אחד בסוד מלוי, ואחד בסוד ציור. בחי' המלוי הוא,

כי ג' מיני מלוים יש בה, בינה- אהיה

וסימנם יה"א, ר"ל, יודי"ן, ההי"ן, אלפי"ן.

אלף הי  יוד הי

אלף הה  יוד הה

אלף הא  יוד הא

                            אל

כזה, ה"י, ה"ה, ה"א. והם בגימטריא א"ל,

ועם ג' בחינותיו, הרי ל"ד, וחשבון ה' עצמה בהיות פשוטה, הרי ל"ט, ועם כללות כולם, הרי מ',

כמנין חלב. בחי' הציור היא,

כי תוכל לצייר אות ה' פשוטה, בשתי ציורים,

 או ציור ד"ו, או ד"י, כי רגל הה"א יהא זעירא,

 בציור י'. וב' הציורים הנזכר הם בגימטריא כ"ד,

 ותחבר עמהם אותיות ג' מלוים שבה בלבד, הנז"ל

שהם יה"א, והרי הכל בגימטריא חלב.

ואלו הם ב' בחי' חלב שבאות ה' דאלהים,

שהושמה באמצע ב' הדדים,

הנקרא א"ל מ"י, ונמשכים לכאן ולכאן:

 

ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר וגו':

הנה אותיות כלאם, הם אותיות מלאך.

וכן אמרו בספר הזוהר בפרשת משפטים,

כי ר"ת משה, הוא 'מלאך 'שר 'הפנים.

 וז"ס מה שנאמר במשה, (שמות ב' ו')

והנה נער בוכה, וכתיב (משלי כ"ב ו')

חנוך לנער ע"פ דרכו,

וחנוך הוא מטטרו"ן שר הפנים כנודע.

א"ש, והו"ל כאלו אמר, אדני משה הוא מלאך.

 

 

 

 

ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים:

כבר ביארנו למעלה בפסוק ורוח אלהים מרחפת,

 ענין רוח אלהים, ורוח ה', וע"ש.

גם ענין הפסוק הזה נתבאר בפסוק (ישעי' ל"ח י"ב)

 דורי נסע ונגלה מני וגו' עיי"ש

 

והענין הוא בקיצור, כי רוח הזה שנסע מאת ה',

הם בחי' ה' חסדים, הנקרא רוח.

כי הגבורות נקרא נפש.

 

והנה כל הנשמות והרוחין של בני אדם,

הם באים מאלו החסדים כנודע,  וזהו ורוח נסע.

ואמנם נסיעות אלו החסדים הם שלשה,

ונרמזו בג' אותיות נס"ע, וע"ש:   סימן י"ב:

 

 

ותדבר מרים ואהרן במשה על וגו':

אמר לי מורי ז"ל, כי שמע מחכם אחד גדול שבדורו,

ושמו הר"ר קלונימוס ז"ל,

 ענין זה שנאמר עתה, והוא, כי הנה מצאנו ראינו,

כי יעקב אבינו ע"ה,

נקבר גופו ועצמותיו בארץ ישראל.

ויוסף, נקברו עצמותיו, ולא גופו.

ומשה, לא גופו, ולא עצמותיו.

והסיבה הוא, כי ארץ ישראל היא כנגד

אשת חיל יראת ה',

ולפי שיעקב לא נשא את תמנע אחות לוטן,

כמ"ש חז"ל לכן זכה, שיקבר בא"י גופו ועצמותיו.

 

ויוסף לפי שחטא במחשבה,

 ויצאו טיפי הזרע מבין צפרניו,

אבל לא השלים המעשה הרע ההוא,

לזרקם באשה זרה ההיא,

לכן נקברו עצמותיו, ולא גופו.

 

ומשה שהלך לארץ כוש,

וישב שם מ' שנה, ולקח בקדושין את

 אשת המלך הכושית,  כבעל עם אשתו,

כנזכר בספר דברי הימים של משה,

 

אעפ"י שלא קרב אליה,

לכן לא נקבר בארץ ישראל,

 לא גופו ולא עצמותיו.

 ע"כ דברי החכם הנזכר ע"ה:

ומורי ז"ל הוסיף על דבריו, מה שנאמר עתה, והוא,

כי הנה למעלה אמר,

כי אלדד ומידד מתנבאים במחנה,

וארז"ל שהיו מתנבאים, שימות משה,

 ויהושע יכניס ישראל לארץ כנען,

ואז ותדבר מרים ואהרן בענין זה של משה,

והיו נושאים ונותנים וחוקרים,

לדעת סיבת מיתת משה, קודם שיכנס לארץ,

 כי עדיין לא נתברר להם טעמו של דבר

היה בחטא הסלע,

כי זה המעשה היה אחר מיתת מרים בפרשת חוקת,

ואז עלתה הסכמתם, כי טעמו של דבר היה,

 

לפי כי אשה כושית לקח בלקיחה גמורה כאשתו לכל דבר, ולכן לא נכנס לארץ,

 כנז"ל בשם החכם הנז"ל:

 

ועתה רצו לדחות סברא אחרת, שהיינו יכולים לומר,

 והוא מ"ש בספר הזוהר

כי ארץ כנען היא סיהרא,

(לבנה ירח המלכות הלילה השחור הכושית.)

 ולכן יהושע שנאמר עליו פני יהושע כפני לבנה,

 נכנס אליה.

אבל משה שפניו כפני חמה,

(השמש תפארת  ז"א,עץ החיים, האור )

 העליונה מן הסיהרא, לא נכנס אליה.

ונמצא כי שבח הוא לו ולא גרעון ח"ו מניעת כניסתו.

ודחו סברא זו, ויאמרו הרק אך במשה דבר ה',

הלא גם בנו דבר,

ואנחנו שוים אליו בענין נבואה,

וא"כ למה אנחנו נכנסים, והוא אינו נכנס.

אלא ודאי שאינו טעם לשבח, אלא טעם לגנאי,

כי אשה כושית לקח כנזכר,

והם לא ידעו כי גם הם לא יכנסו לארץ.

 אז הודיעם הקב"ה, שהטעם הוא לשבח,

כנזכר בדברי ספר הזוהר.

ומה שאמרתם הלא גם בנו דבר, אינו כן,

 

כי הרי אם יהיה נביאכם וגו',

לא כן עבדי משה, והוא לבדו פני חמה,

ולכן לא נכנס לארץ, הנקרא סיהרא קדישא.

וכמו שדרשו בספר הזוהר, על פסוק

היש בה עץ אם אין וכו'.

ר"ל, אם יש בה עץ חיים, שהוא ת"ת

הנקרא חמה, אכנס לתוכה,

ואם לאו לא אכנס:

 

אמר שמואל, הדרוש הנזכר, מצאתיו כתוב פעם ב' בכתיבת

 מורי זלה"ה, והכל עולה לסגנון אחד.

האמנם כדי שלא לזלל ח"ו במה שחבר וכתב פעמיים, אחזור ואעתיקנו לפניך פה, וז"ל,

 

ותדבר מרים ואהרן במשה. כבר הודעתיך,

 כי יעקב שבאה אליו תמנע אחות לוטן להנשא לו,

ולא רצה, זכה ונקבר גופו ועצמותיו בא"י:

הגהה א"ש, ק"ל, מ"ש חז"ל

כי בשביל שלא רצה יעקב לישא את תמנע,

הלכה ונעשית פלגש לאליפז בן עשו,

ויצא ממנו עמלק המצר לישראל לעולם,

 בעון שלא גייר אותה.

וכאן משמע שאדרבא נחשב לו לזכות גדול וצ"ע.

 

ואפשר לומר, שיותר טוב היה אם היה נושא אותה יעקב, שהיה מסיר מעל בניו רצועה רעה של עמלק,

 אעפ"י שלא יקבר בא"י, ומה בכך,

הרי מרע"ה נקבר במדבר,

כדי להביא עמו מתי מדבר,

 כמש"ה ויתא ראשי עם כנלע"ד:

 

 

ויוסף שלא שכב עם אשת פוטיפר אדוניו,

אמנם עכ"ז יצאו ממנו י' טיפות זרע,

לכן גופו לא נקבר בא"י,

אלא עצמותיו בלבד.( עצות ועוצמתו של ספירת יסוד)

ומשה שנשא אשה כושית,

אלמנתו של מלך הכושי,

 ככתוב בדברי הימים של משה,

לא נקבר בא"י לא גופו ולא עצמותיו.

 

ואמנם בספר הזוהר אמרו טעם אחר לשבח על משה,

למה לא נקבר בארץ. ואמרו,

 מפני שא"י היא סיהרא עילאה,

 ולכן יהושע שהוא פני לבנה, נכנס בה.

 

אבל משה שפניו פני חמה, יותר עליונה,

לא נכנס בה,

כי אין הלבנה מאירה,

 בעוד שהשמש קיים:

וזה עתה טעם אלו הפסוקים,

 

כי הנה הויכוח שדברו מרים ואהרן על משה היה,

על מש"ל אלדד ומידד מתנבאים במחנה,

שמשה מת ויהושע מכניס לישראל בארץ.

ואמרו עתה מרים ואהרן,

 הנה סיבת ענשו היה

על אודות האשה הכושית אשר לקח, כנזכר.

כ"א הטעם הוא לשבח, על שפניו פני חמה,

והיתה נבואתו מן השמש העליון, שהוא שם ההוי"ה,

 

הלא גם בנו דבר. והנה עדיין הם לא ידעו,

 כי גם הם לא יכנסו לארץ. אז השיבם השי"ת,

הודיע כי הטעם הוא לשבח, ולא לגנאי.

ומה שאמרתם אלי הלא גם בנו דבר,

דעו כי הפרש גדול ביניכם לבינו,

כי אם יהיה נביאכם ה', עכ"ז

במראה ובחלום אתודע לו,

אבל לא כן עבדי משה,

כי הוא מתנבא באספקלריא המאירה,

ואתם בשאינה מאירה, א"כ אינכם כמוהו.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

פרשת בהעלותך.

מאת רבי דוד קורן.                          זוהר   סעיף נ"ח

 

רבי שמעון אמר:  אוי  לאותו אדם  שאומר.

כי  התורה  באה  לספר  ספורים  בפשטות.

ודברי הדיוט  של עשו ולבן וכדומה.

 

כי אם כן,  אפילו  בזמן הזה אנו יכולים לעשות

תורה מדברי הדיוט.  ועוד יותר יפים מהם.

 

ואם התורה באה להראות  דברי העולם.

אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים

יותר. אם כן  נלך אחריהם ונעשה מהם תורה.

כאותו האופן.

 

אלא שכל דברי התורה,

הם דברים עליונים,  וסודות עליונים.

 

סעיף נ"ט:   בוא  וראה,

העולם  העליון  והעולם התחתון.

במשקל אחד נקלו.

 

ישראל  למטה  כנגד מלאכים עליונים  למעלה.

מלאכים עליונים כתוב בהם  עושה מלאכיו רוחות.

ובשעה  שיורדים  למטה

מתלבשים בלבוש  של העולם  הזה.

 

ואם לא היו מתלבשים  בלבוש כעין עולם הזה

לא היו יכלו לעמוד בעולם הזה.

והעולם לא סבל אותם.

 

ואם  במלאכים  כך,

התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות,

והם מתקיימים בשבילה.

על אחת כמה וכמה, כיון שירדה לעולם הזה.

אם לא הייתה מתלבשת באלו  הלבושים

שבעולם הזה.

שהם הספורים ודברי הדיוט

לא היה יכול העולם לסבול,

 

סעיף ס.   ועל כן.  ספור הזה שבתורה

היא  לבושה של התורה,

מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה

ממש. ואין בו  דבר אחר.

תיפח רוחו,

ולא יהיה לו חלק  לעולם  הבה,

משום זה אמר דוד.(תהילים. ק"ד)

גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

דהיינו להביט  מה  שמתחת  לבושה של התורה.

 

סעיף ס"א.  בוא וראה  יש לבוש  הנראה לכל.

ואלו  הטיפשיים  כשרואים  אדם לבוש יפה.

הנראה להם הדור בלבושו.

אין מסתכלים יותר.

ודנים אותו על פי לבושו ההדור.

וחושבים את הלבוש  כגוף  האדם.

וחושבים  גוף האדם כמו נשמתו.

 

 

סעיף ס"ב.  כעין זה היא התורה.

יש לה גוף.  והוא  מצוות התורה

הנקרא גופי תורה.

גוף הזה מתלבש  בלבושים  שהם ספורים  של

העולם הזה.   הטיפשים שבעולם 

אינם מסתכלים  אלא בלבוש  ההוא. 

שהוא ספור התורה.  ואינם יודעים יותר,

ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא.

 

אלו  שיודעים  יותר.

אינם מסתכלים  בלבוש,

אלא  בגוף שהוא  תחת הלבוש ההוא.

 

חכמים עבדי המלך העליון.

אותם שעמדו בהר סיני.

אינם מסתכלים  אלא בנשמה  שבתורה.

שהיא עיקר  הכל.

תורה ממש.  לעתיד לבוא.

ועתידים  להסתכל  בנשמה  של נשמה שבתורה.

 

 

סעיף ס"ג.  בוא  וראה.  אף כך הוא למעלה.

יש  לבוש לגוף. נשמה. ונשמה לנשמה.

השמים  וצבאם  אלו הם לבוש.( נפש)

וכנסת ישראל שהיא המלכות.  הוא  גוף.

המקבל  הנשמה. שהיא תפארת ישראל.

ועל כן.  המלכות הוא גוף לנשמה.

 

י

אהבה

חיה

עולם אצילות

חכמה

אבא

מצוות

לא תעשה

זהו שמי, י"ה

שמי = ש"נ  +י"ה= שס"ה

ה

יראה

נשמה

עולם בריאה

בינה

אמא

ו

תורה

רוח

עולם יצירה

ז"א

בן

מצוות   עשה

זהו זכרי, ו"ה

זכרי= רל"ז+ו"ה= רמ"ח

ה

מצוה

נפש

עולם עשייה

מלכות

בת

כי ז"א מתלבש בה כמו נשמה לגוף.

הנשמה שאמרנו שזו תפארת ישראל.

הוא התורה ממש.  דהיינו  נשמת התורה.

שבה מסתכלים  החכמים.

ונשמה לנשמה. חכמה.(שווי צורה)

זה הוא עתיק אקדישה.  שבו יסתכלו  לעתיד לבוא.

כנ"ל  בסמוך.  והכל.אחוז זה בזה.

 

שעתיקא קדישה. החכמה. מתלבשת בז"א.

וז"א  מתלבש  במלכות,

ומלכות בעולמות. בריאה יצירה ועשייה. וכל צבאם.

 

סעיף ס"ד. אוי לאלו  הרשעים  שאומרים שהתורה

אינו יותר מספור  בלבד,

והם מסתכלים  בלבוש ולא יותר.

 

אשרי הם הצדיקים  המסתכלים  בתורה  כראוי.

יין אינו יושב  אלא  בכד.

התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה.

וע"כ לא צרכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש.

וע"כ. כל אלו הדברים וכל אלו הספורים הם לבושים.

  

פרשת בהעלותך.

מאמר פסח שני.

מאת רבי דוד קורן                                                  סעיף. ס"ה

 

ויעשו את הפסח במועדו.

י"ד  באייר מזל שור.

פה  ס"ח= חיים.   פה רע =פרעה. הטומאה.

 

שואל: מהו ויעשו?   שהיה לו לומר ויכלו.

אמר לו רבי יוסי: הרי למדנו,

כל  מי שמראה  מעשה  למטה כראוי.

הוא כאלו  עושה אותה למעלה.

כיון שבשבילו  נתעורר  הדבר למעלה.

הוא, כביכול, כאלו  עשה אותו. וכבר למדנו.

 

 

סעיף. ס"ו.    איש איש   כי יהיה טמא,

איש איש ב' פעמים. למה?  ומשיב:

אלא  הפירוש  הוא איש  שהוא איש.

דהיינו.שהוא ראוי לקבל נשמה עליונה.

והוא פגם  עצמו

שאין  השכינה העליונה  שורה עליו.

מהוא הטעם.  משום  שהוא גרם.

הוא טימא   את עצמו.

וע"כ  כתוב: איש איש.  שפירושו.

שראוי להיות איש,

והוא טימא את עצמו,

שלא ישרה עליו קדושה שלמעלה.

 

 

סעיף. ס"ז זה הוא אחד  מעשרה מקומות שהם

מנוקדים  בתורה.  וכולם  באות  להראות  איזה דבר.

מהו בדרך רחוקה'?

כי יש נקודה על ה-ה'.

הוא משום  שאדם שמטמא את עצמו.

מטמאים אותו  למעלה.

הרי הוא בדרך רחוקה  מאותו המקום  והדרך.

שזרע  ישראל אחוזים בו.

 

כי הוא אחוז בדרך רחוקה.

שנתרחק  מלקרב  לכם ישראל.

ולהתקשר  בכם כמו  שאתם מתקדשים.

וע"כ כתוב  בדרך  רחוקה  לכם.

בנקודה על ה' (מלכות) רחוקה.

להראות  שהכוונה הוא על סטרא אחרא.

הרחוקה מהקדושה.

 

סעיף. ס"ח.      אמר רבי יצחק.  והרי כתוב,

כי יהיה טמא  לנפש או בדרך רחוקה.

שמשמע  שהם ב'  דברים.

שזה משמע משכתוב או.

ואיך תאמר  שהם דבר אחד,

אשר  הטומאה גרמה לו לדרך רחוקה.

 

אמר לו רבי יוסי כאן.

כשאומר  טמא  לנפש.

הפירוש הוא מטרם שטמאו אותו למעלה.

וכאן, כשאומר בדרך רחוקה.

הפירוש הוא.

אחר שטמאו אותו למעלה

ונפל לדרך רחוקה שהוא הס"א.

 

ומשמעו  שהן זה והן זה, 

לא ישרה עליו הקדושה שלמעלה,

 

 

סעיף. ס"ט.    ואם תאמר הרי בחודש השני שהוא פסח. (י"ד באייר)

אע"פ. שאינו מתקן עצמו. אינו כן.

אלא אחר שנטהר ותקן את עצמו.

יש לו חדש שני לעשות פסח.

מכאן כל אדם שמטהר עצמו,

מטהרים אותו מלמעלה.

 

 

סעיף. ע'.      ואם תאמר. שבמדרגה עליונה יותר הוא

נמצא  בחודש השני .

לוקחים הלבנה והשמש. שהם ז"א ומלכות. כאחד.

ומי שלוקח היסוד  בתחילה הוא לוקח הבניין.

 

מהוא יסוד.  אל תאמר שהוא יסוד העליון

של צדיק יסוד עולם.  שהוא יסוד של ז"א.

אלא  ביסוד  של אבן  טוב. שהוא המלכות.

 

כמו שאמר דוד. תהילים. קי"ח

אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה.

כי זו האבן ששורה עליו מי ששורה,  דהיינו ז"א.

וז"ש, מי שלוקח היסוד בתחילה,

דהיינו שלוקח תחלה את המלכות. שהיא יסוד.

שעליה נבנים כל הספירות של ז"א.

לוקח גם הבנין.  שהם כל הספירות שעליה מז"א.

כי המלכות הוא פתח לז"א.

 

סעיף. ע"א    אמר רבי יהודה:

ודאי הכל לוקח אפילו בחדש השני

דהיינו שגם בחודש השני לוקח  המלכות וז"א כאחד.

כמו פסח ראשון.

אבל אינו הוא שווה כמי שלוקח פסח בזמנו.

מהו הטעם. הוא משום שזה הלוקח הפסח בזמנו.

מקבל ממטה למעלה.(אור חוזר) ואינו יורד.

משום שמעלים בקדושה. ואינו יורד.

 

זה שלוקח הפסח אחר זמנו.

יורד ממעלה למטה.

משום זה הם שווים בכל. ואינם שווים.

כי זה עולה ואינו יורד.

וזה יורד ואינו עולה.

משום זה מי שמקריב הפסח במועדו.

הוא יותר משובח.

 

אשרי הם ישראל שזוכים בכל

כי זוכים בתורה. וכל מי שזוכה בתורה

זוכה בשם הקודש.

אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

 

 

סעיף. ע"ב  מאמר רעיא מהימנה  משה רבנו.

 

ימות המשיח

פרשת בהעלותך.  מאמר וימתקו המים.

רעיא מהימנא.                        סעיף.פ"ב

עורך ומגיש:  רבי דוד קורן.

אבל יש הקדמה  למאמר הזה מהזוהר בפרשת נשא.

על ה' מיני ערב רב. שמונעים את הגאולה מהעם הקדוש.

שמחוברים לחיצוניות של התורה.

ולא לפנמיות שזה הזוהר והקבלה.

כמו גוף בלי נשמה.

כך אנשי חייל שרוצים להפיץ את הקבלה

מחרמים אותם. ואין מי שיתמוך בהם.

המאמר מי סעיף.פ"א. עד.ק"ד. ואכתוב את סיומו.

והרי המאמר מסעיף.ק"א-עד.ק"ד.

 

מסעיף.ק"א אמר  אליהו לרעיא מהימנא.

הרי השעה היא לעלות למעלה,

ולהביא הגאולה  השלמה,  אמור  אתה  עלי בשבועה,

כלומר שתשביעני  למהר הגאולה.

כי בשבילך אני רומה לעלות. כי נתן לי הקב"ה

רשות להתגלות לך בבית האסורים  שלך.

בקבורה  שלך. ולעשות עמך טוב.

 

כי אתה מחולל מעוונות  העם

שכמו  בבית האסורים  הוא ביניהם.

זה שנאמר. והוא מחולל מפשעינו.

 

אמר לו רעיא מהימנא.  בשבועה  עליך  בשם.

הוי"ה. שלא תאחר הגאולה  בכל יכולתך.

כי אני נמצא  בצער  רב.  כי עלי כתוב,

ויפן כה וכה וירא כי אין איש.

עוזר לי. להוציאני מצער הזה מקבורה הזו.

שנאמר  עלי  וייתן את רשעים קברו.

ואינם מכירים אותי. ואני נחשב בעיניהם בין

הערב רב  הרשעים ככלב מת שסרח ביניהם.

כי חכמת סופרים תסרח ביניהם.

 

בכל עיר ועיר, ובכל מקום  שישראל מפוזרים

ביניהם בין המלוכות.

ונעשו הערב רב רועים  על ישראל.

שהם צאן  הקב"ה

שנאמר עליהם.  ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.

ואין להם יכולת לעשות טוב עם תלמידי חכמים.

 

פירוש:. כי מש/ה רבינו  שנקרא רעיא מהימנא

הם הסוד התורה  ודעת הפנימי,

שלא תתגלה אלא בגאולה השלמה.

ועד אז נאמר עליו והוא מחולל מפשעינו.

 

כי התורה שהם סוד רעיא מהימנא

נתחוללה ונעשתה חללה.

כי נעלמה  הפנמיות  שבה.

ולא נשאר לנו רק החיצוניות

ואני נחשב בעיניהם בין הער רב. הרשעים.

ככלב מת שסרח.

כלומר הם מתרחקים מפנמיות התורה כמו מסרחון.

שעליה אמרו. וחכמת חכמים תסרח.

 

ואנשי חייל ויראי חטא. מסובבים מעיר  לעיר. ולא יחוננו.

והערב רב מחרמים אותם ביניהם.

ובמקומות רבים אין נותנים להם רק דבר קצוב.

באופן שלא תהיה תקומה לנפילה שלהם.

 

ואנשי חייל ויראי חטא  נמצאים  בצער רב.

בדוחק וביגון.  ונחשבים ככלבים.

בנים המסולאים בפז. איכה נחשבו לנבלי חרש

בראש כל חוצות.

שאינם מוצאים אכסניה ביניהם.

 

ואלו  הערב רב, הם עשירים, בשלוה, בשמחה,

בלי צער, ובלי יגון כלל.

גזלנים ובעלי שוחד.  שהם

דיינים ראשי העם.

כי מלאה הארץ חמס מפניהם  עליהם נאמר.

היו צריה לראש. 

עד כאן. מכאן יובן המאמר שלפנינו.

 

 

פרשת בהעלותך.  מאמר וימתקו המים

 

סעיף.פ"ב    כי  ימים יבואו,  ויתקיים  בהם כיציאת מצרים.

שנאמר  שם.  וימות יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא.

ובגלות  האחרון  אין מיתה אלא עוני.

כי עני חשוב כמת.  לקיים  בהם, 

והשארתי  בכם עם עני ודל וחסו  בשם ה'.

ולהתקיים  בהם,

ואת עם עני תושיע,

 

ואלו  העשירים  נרפים.  נרפים הם בתורה,

נרפים, הם לעשות חסד  עם בעלי תורה,

ואנשי חיל  המסובבים מעיר לעיר לא יחוננו.

 

ונרפים  הם  הכבוד,

ונרפים  הם בכבוד  המס.

כי אם תאמר  שבשביל שהם כבדים  בכבוד המס.

אינו עושים חסד.

 

משום זה תכבד  העבודה על האנשים  ויעשו בה,

שכבוד המס עליהם  באמת.

ואל ישקו  בדברי שקר.

שהיו משקרים  ואומרים שכובד המס עליהם.

משום זה אינם עושים חסד.

 

גם  הם  משקרים  בדברים,

שאומרים שמכובד המס  המכביד עליהם,

תבן  אין  נתן.  דהיינו ממון  השקר.

שטעו  בו להקב"ה.

שמשום  שלא שעו אליו ולא חסו בשם ה'.

תבן שהוא ממון. אין נותן לעבדיך.

ולא מטעם  כובד המס.

 

ואלו  שיש להם, הכסף נסתר  וגנוז  בפנים.

שהוא  תוכן. כגון תוך האוצר. ותוך התיבה.

מתקיים בהם ותוכן לבנים תתנו.

וזה הוא כספים שהם לבנים, שיהיו בדור ההוא.

 

בזמן ההוא. שם לו חק ומשפט.

שהם בעלי המשנה.

אף הם כך. ויבואו מרתה.

שהתורה שבעל פה תחזור להיות להם מרה.

(כי הם לא מחוברים לתורה שבכתב. ז"א עץ החיים.

שהוא אור= ר"ז שזה סודות התורה).

בדוחק  רב  ובעניות,   שיתקיים  בהם.

וימררו את חייהם  בעבודה קשה,

זו קושיא,  בחמר,  זה הוא קל וחומר.

(כלומר מודעות גשמית וחומרנית כל תורתם.)

ובלבנים, זה הוא לבון הלכה.

ובכל עבודה בשדה,

 

זה הוא ברייתא.  כי ברייתא  פירושו  שדה.

את כל עבודתם אשר עבדו  בהם בפרך זהו תיקן.

 

ורעיא מהימנא, שם יתקיים  בך.

שם שם לו חק ומשפט. ושם נסהו.

(ראו שעור על מאמר הסוטה.)

 

כי בעץ הדעת טוב ורע הזה.

שהוא איסור  והיתר,

ובאלו  הסודות שיתגלו על ידך.

וימתקו  המים.  כמו המלח הממתק את הבשר.

כך ימתקו בסודות  שיתגלו על ידך.

כל אלו הקושיות והמחלוקות  של מים המרים 

שבתורה  שבעל פה.

ויחזרו להיות מי תורה, מתוקים.

 

הייסורין  שלך,  ע"י  סודות  אלו  שיתגלו

על ידך יהיו  לך מתוקים,

וכל הצרות שלך יחזרו  עליך  כמו החלומות

העוברים  ואינם.

 

וחלם בהיפוך אותיות. מלח.

כמו מלח הממתק את הבשר,

כך הייסורים  ממתקים. כמו שהעמידוהו.

 

לרשעים יחזור  הייסורים להיות כמלח סדומית.

המעוור  את העניים.

לקיים בהם. ועיני רשעים תכלינה,

 

ואלו ערב רב  הרשעים,

יתקיים  בהם  בזמן ההוא.

יתבררו  ויתלבנו  ויצרפו  רבים  והרשיעו  רשעים.

יתלבנו.אלו הם בעלי המשנה.ויצרפו,

אלו הם זרע קדוש שאר העם.

ז"ש. וצרפתים כצרוף את הכסף.

והרשיעו רשעים, הם ערב רב.

מי מוכן לתמוך  בנו להקים בית מדרש
ללימוד הזוהר הקדוש.
ולהפיץ את דברי הזוהר של רבי שמעון בן יוחאי.
בצורה אמינה ויסודית לכל  העולם..
צורו קשר עם רבי דוד קורן.  
0773412277  - 0545309491. 

 

 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.