כל הפרשיות מספר במדבר מהזוהר
פרשת נשא. אידרא רבא.


במדבר

נשא

בהעלותך

שלח לך

קרח

חקת

בלק

פנחס

מטות

מסעי


פרשת נשא
. המרצה: רבי דוד קורן

ניתן להזמין את כל השעורים של הפרשיות השבוע  בדיסקים די וי די.
דרך האתר שלנו. צורו קשר.  בטלפונים. שבאתר. 
מחיר כל שעור. 36.ש"ח+8 ש"ח דמי משלוח.


 סודות נשמות עשוקות  מאמר הסוטה.
ראו מאמר סבא משפטים  על סוגי נשמות
.

מות תינוקותממזרים. עון אבות על בנים. רוצחים. מועלים.
בגידות. הריון לידה. סוגי נשמות עשוקים. ונעשקים
.



תקציר
: הסוטה.  נאמר אישה סוטה תחת בעלה.

המלכות נקראת האישה. ובעלה הוא ז"א.

המלכות  היא הכלי של הקדושה של האדם.

שהיא מנותקת מעץ החיים ז"א.

אז נאמר אישה סוטה תחת בעלה.
 שהכלי  של המלכות מקבלת אור החוכמה.
במקום אור החסדים . בסוד אשת חייל.

ומיד מלכות הטומאה הנקראת לילית. אשת השטן

היא מתחברת  למלכות של הקדושה.

ויונקת את כל האור והברכה מהאדם. 

זה  הוא הסוד אישה סוטה תחת בעלה

מאמר  הסוטה

פרשת נשא 

מאת רבי דוד קורן.             סעיף ס'  בזוהר

 

איש איש  כי  תשטה  אשתו.

שואל  מה זה אצל זה.  כלומר  למה נסמכה פרשת

  סוטה  לפרשת  מעילה.

ומשיב.  אלא כמו שכתוב.  שם.

למעול מעל בה'  כתוב  גם  כאן בסוטה.

ומעלה  בו  מעל.  והם עניין אחד.

וע"כ  נסמכו זה  לזה.

 

רבי אלעזר  אמר.  איש איש.  מהו?.

איש איש ב' פעמים.  הרי באחד  היה די.

 

אלא  כבר העמידהו,  אבל איש איש. פירושו.

איש  שהוא איש. ז"א.( שנתגבר על יצרו. פרשת תרומה.)

דהיינו.  שקיים  הכתוב  שתה מים מבורך.(אור החסדים  בינה)

ולא  נתן עיניו באישה אחרת.(אור החכמה מלכות.)

אז   הוא איש  בעולם, איש אל אשתו.

 

ומעלה  בו מעל.  שואל,  הרי במעל אחד  היה די.

למה כתוב ב' פעמים  מעל,

ומשיב.. אלא  מעל אחד  למעלה. (ברוח  ז"א)

ואחד  למטה  (בגוף.  המלכות)

דהיינו.  אחד  לכנסת ישראל. שהיא המלכות.

ואחד  לבעלה  שהוא ז"א משום זה

והביא  האיש  את אשתו  אל הכהן.

הכהן  כותב  השם הקודש  ביושר.

י'" ה' ו' ה'
שהאותיות הזכריות מזינות את הנקבות הקדושה.

ואחר כך כותב אותו למפרע.

ה' ו' ה'" י'
שהאותיות הנקבות (טומאה.) מזינות את הזכרים שז הפוך מהקדושה.
במקום שהבעל יזין את אשתו.
האישה מזינה את הבעל
.
והאותיות. שנמחקו  לתוך המים.

היו נשרטים  באורות  עליונים  ד' בחינות.

שהם  דין בדין.  רחמים בדין.

 רחמים בדין. דין ברחמים.

אם נמצאת נקיה. האותיות של רחמים נמצאו.

ואותיות הדין עלו.

ואם לא  נמצאת כראוי,

אותיות הרחמים עלו. ואותיות הדין  נשארו.

ואז נעשה הדין.

 

ביאור הדברים.   עניין הסוטה. (פרשת אמור קנ"ג.)

עיין שם בפרשה)  כי אשת חיל  שהם סוד המלכות.

הקדושה,  מעולם  לא סוטה  תחת בעלה.(ז"א)

 

שפירושו  שאינה  ממשכת  אור החכמה  ממעלה למטה.

הנבחן  לדבקות  באל אחר.

 

אלה היא דבוקה  בבעלה ז"א. שהם הסוד קו אמצעי.

המתקן  הארת החכמה  שתאיר  רק ממטה  למעלה.

 

והסוטה  שסטתה  מתחת  בעלה.

היא מתדבקת באשת זנונים, הדבוקה באל אחר.

הממשיך  החכמה ממעלה למטה.

ונודע  שהמלכות  נקראת עץ הדעת  טוב ורע.

משום שיש בה ב' נקודות.

נקודת הדין.  שהם סוד מלכות של צמצום א'.

שמחמתה אינה ראויה לקבל אור.

 

ונקודה  הממותקת במידת  הרחמים.,

שעל ידיה מקבלת כל האורות.

ואם האדם זוכה,  נעשה  תיקון  במלכות  לגנוז

הנקודה  דמדת הדין.  ורק נקודה  הממותקת  במידת

הרחמים  היא בגילוי.  ואז היא טובה.

שהאדם מקבל את האורות על ידה.

ואם האדם אינו זוכה.  אז מתגלה  נקודה של מדת

הדין  שבמלכות. ואז כל האורות מסתלקים. והרי רע.

עיין שם בהמשך המאמר.


יעקב
  ועשו  האדם הראשון והנחש

מאת רבי דוד קורן                       סבא משפטים.  סעיף ₪.

כי ריב לה' עם עמו.

מי  הוא  שיכול  לעמוד  בריב  של הקב"ה

ועל זה אומר לאלו.

שמעו הרים את ריב ה'.(הושע י"ב)

 

זה  הוא  ריב אחד.  קום ריב את ההרים.

הוא ריב השני.  שנצח  בהם  הקב"ה  כל אלו

ריבות עם ישראל  וכל אלו תוכחות,

כולם הם, כאב המוכיח את בנו. וכבר העמדנוהו.

 

ביעקב כתוב  בשעה שבא לנצח אותו.

מה כתוב.  וריב לה' עם יהודה ולפקוד על יעקב.

מה הוא הריב.  הוא כמו שכתוב.

בבטן  עקב  את אחיו עשו.

 

ועל דבר זה בא התוכחה  וכל המריבות.

כי אין זה דבר גדול,  בבטן עקב  את אחיו. וגו'.

זה אינו דבר קטן מה שעשה  בבטן.

שואל, וכי רמאות עשה בבטן,

ומשיב כן ודאי.

 

וכן למדנו. בכל, דחה יעקב את עשו,

כדי שלא יהיה לו שום חלק בקדושה,

עשו לא התרעם אלא מאחד שהם שנים.

 

שכתוב,  ויעקבני זה פעמים,

ויעקבני פעמים היה צריך לומר.

מהו זה?  ומשיב אלא הוא רומז, על אחד השוה לשנים,

אחד שיצא לשנים. ומה הוא,

הוא  בכרתי  שנתהפכו האותיות והיה ברכתי.

זה פעמים, פירוש, אחד שנשתווה לשנים.

 

ולא ידע עשו מה שעשה לו בבטן.

אבל השר הממונה שלו היה יודע.

והקב"ה  הרעים את השמים וצבאם לקול הזה.

של קטרוגו של שרו של עשו.

כי ברכה ובכורה לא נשה הממונה שלו,

ולא אמר, כי  ברכה היה לו לנשות ולא נשה.

אחוה הוא נשה ודאי.  שכתוב ומבשרך לא תתעלם.

 

מהו הבכורה שלקח, 

לקח ממנו הבכורה שלמעלה  ושלמטה.

כלומר קדושת הבכורה שלמעלה, להקריב קרבנות.

ובכורה של מטה לקבל פי שנים וכדומה.

 

בכורה  כתוב חסר ו'

אז עקב את אחיו ודאי.  שעשה אותו עקב,

והשליכו  לאחור,  מהו אחור?

שהקדים אותו, שיצא תחילה  לעולם הזה,

אמר יעקב  לעשו,  קבל אתה עולם הזה תחילה.

ואני אחר כך.

 

בוא וראה. מה כתוב, 

ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו,

מהו  בעקב עשו?

וכי יעלה על דעתך שידו אוחזת ברגלו. אינו כן.

אלא ידו אוחזת בההוא.  (הנחש)

 

מי שהוא עקב. ומי הוא,  הוא עשו,

כי עשו נקרא עקב,  משעה שעקב אותו אחיו.

ומיום שנברא העולם  קרא אותו הקב"ה  עקב.

 

כי עשו הוא בחינת נחש.  שכתוב בו,

הוא ישפוך ראש  ואתה תשופנו

תחילה  ולבסוף הוא ישוף ראשך מעליך.

ומי הוא ראשו.  הוא סמאל.

שהוא ראש הנחש שמכה בעולם הזה,

 

ועל כן בבטן עקב את אחיו.

ששם עליו להיות עקב.

ולקח עשו(הנחש) את עולם הזה תחילה,

וזה סוד שכתוב, 

ואלה  המלכים  אשר  מלכו בארץ אדום.

לפני מלך מלך לבני ישראל.

 

וזה סוד שאמר שלמה המלך. משלי כ'.

נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך,

כלומר באחרית העולם.

 

ועל כן בבטן  עקב  את אחיו

ובאונו  שרה  את  אלקים.

 

שואל  מהוא אונו.  ומשיב, כך בארו,

בכחו וגבורתו כראוי.  אבל אינו כן,

בירורו של דבר הוא.

יעקב היה צורה עליונה,  וגוף קדוש.

שלא היה גוף מיום שהיה אדם הראשון

כמו גוף יעקב  ויופי  שלו.

ויפיו  של אדם הראשון,

ההוא יופי ממש היה לו ליעקב.

וצורתו  של יעקב היתה

צורתו של אדם הראשון ממש.

טומא  נידה מקוה

הריון ולידה

מאת רבי דוד קורן                      סבא משפטים.  סעיף שיז.

 

קול הזה של אישה, שקול הנחש יכול להתאחז בה.

ככלב בכלבה.  מי הוא.  ומשיב,

אלא בוא וראה שאין  בכל הקולות של הנשים שבעולם.

שקול הנחש יכול להתדבק בה. ולהתאחז בה.

ולהשתתף בה,  אלא ב' נשים הן,

 

שקול הנחש יכול להתאחז בהן. 

אחת,   מי שאינה שומרת טומאת נידתה

 וימי ליבונה  כראוי.

או  שמקדמת יום אחד  לטבול.

ואחת.  אישה הזו  המאחרת העונה  שלה 

כדי לעשות  צער לבעלה.  חוץ אם הבעל

אינו  מקפיד ואינו משגיח על זה.

 

 אוי  שכך  נאבדים  בני העולם בלא דעת

טומא  נידה מקוה

הריון ולידה.  מוות תינוקות בעריסה.

מאת רבי דוד קורן                      סבא משפטים.  סעיף שיז.

 

נפש  דיבור.  קול רוח.  נשמה הבל.

הקול הוא רוח האדם המזין את הנפש.

 

קול הזה של אישה, שקול הנחש יכול להתאחז בה.

ככלב בכלבה.  מי הוא.  ומשיב,

קול הזה של אישה, שקול הנחש יכול להתאחז בה.

ככלב בכלבה.  מי הוא.  ומשיב,

אלא בוא וראה שאין  בכל הקולות של הנשים שבעולם.

שקול הנחש יכול להתדבק בה. ולהתאחז בה.

ולהשתתף בה,  אלא ב' נשים הן,

 

שקול הנחש יכול להתאחז בהן. 

אחת,   מי שאינה שומרת טומאת נידתה

 וימי ליבונה  כראוי.

או  שמקדמת יום אחד  לטבול.

ואחת.  אישה הזו  המאחרת העונה  שלה 

כדי לעשות  צער לבעלה.  חוץ אם הבעל

אינו  מקפיד ואינו משגיח על זה.

 

 

אלו  הן  שתי נשים.

כי כמו שמקדימות  לטבול במקווה.  לפני הזמן.

כן  הן  מתאחרות  אצל הקול של הנחש.

עד  שמתדבק  קול בקול.

 

וכמו שמאחרות  עונתה  לעשות  צער  לבעלה

בעכוב  של מצווה. כך מקדים הקול של הנחש.

להתדבק בקול ההיא של האישה.

ואלו שתי הנשים שהקול של הנחש

נאחז  בקולן  ככלב בכלבה.

טומאה  הולכת  אחר טומאה מין אחר מינו.

 

ואם תאמר,  מה נוגה לנו

אם נאחז קול בקול או לא.

ומשיב.  אוי  שכך  נאבדים  בני העולם בלא דעת.

 

קול הזה  של האישה.  כשמתערב ומשתתף עם

הקול של הנחש.  בשעה שלילית.  החייבת והמרשעת

יוצאת מתוך האיפה שלה.  ומשוטטת  בעולם.

אם פוגשת באלו שני  קולות.

קול  הנחש וקול של האישה,

והאישה לילית מתחברת בהם. והאישה לילית

שמתחממת,בהם והם בה.  וכיון שמתחממת.

 

נעשה רוח והולכות עמה עד שהרוח

משוטט  ונכנס  במעיה  של אישה ההיא.

 

וילד הזה שהיא מולידה,

כשבאה המרשעת ההיא.  לילית,

היא פוקדת את הרוח.  שבה מחובר הרע של קול הנחש.

הדופק בה. והיא,  הרוח, מצחק עם הילד.

(וכאן כל הסוד של תינוקות מוות העריסה.)

 

עד שבאה המרשעת  ההיא לילית.  כאישה  הפוקדת

בן  של אשה אחרת.  ומפטפטת  עמו  ומצחקת  עמו.

עד שבאה אמו,  כך עושה  רוח זה.

ופעמים הרבה, שהוא הרוח, הוא שליח של המרשעת

ההיא לילית, והורג אותו.

 

 

וזה שנאמר.  ומיד עושקיהם  כוח.

ולא כמו שאתם מבארים הכתוב,

אלא פירושו,  כוח ההוא של רוח ההוא  עושק אותו

 

וע"כ  שתי פעמים כתוב  במקרא הזה.

ואין להם מנחם, אחד מלילית המרשעת

ואחד  מרוח ההיא.

 

                                                

 

 

ביאור המאמר   כי יש קול  ודבור.  ביחד.  והם סוד ג"ר.

ויש קול בחוסר דיבור.  הוא ו"ק  בלי ראש.

 

והדינים  הגורמים  לו להיות  ו"ק, הם או ממסך  דצמצום ..

ב' או ממסך צמצום א'.

וזה ההפרש מקול האישה  לקול הנחש.

 

כי קול  האישה  הוא  דוגמת  הקול  של מלכות.  שלמעלה.,

שהיא מקבלת מ ז"א.  בעלה.  והוא צמצום ב'.

וקול הנחש הוא מצמצום א'.

 

כי קול האישה מושמעת על ידי ז"א.  והוא מצמצום ב'.

ואין לו שליטה עליה.

חוץ מ ב' נשים. המרוחקות  בעליהן.  או על ידי הקדמת

טבילה לפני הזמן.

 

שמביא טומאה  על בעלה.

או שמאחרת עונתה  ומצערת בעלה.

מתוך שנעשה פירוד  בין  אישה לבעלה.

מפסדים  השמירה של ז"א  מלמעלה.

 

וקול הנחש.  יכול  להתדבק בהן.

זה שנאמר  שיכול להתחבר בקול האישה.  אלא באמצעות  הקליפה  לילית  שהיא  נקבה  ממין  הס"א  והנחש.

 

שרוח הזה זה זוהמת הנחש.

כיוון שנולד ויוצא מ ב'   הקולות  של האישה.

ושל הנחש.  יש בו תערובת  מב'  הדינים.

מצמצום א' וצמצום ב'  על כן יש לו השתוות צורה.

עם בן האישה   מצד שהוא  מצמצום  ב'  כמוהו.

ישי לו כח של דין להרוג  מכיוון שהוא מצמצום א'.

 

מאמר סבא   משפטים. שכ"ב.

 

חטאת רובץ.  ההוא.  שהוא  הנחש  שנאמר עליו.

לפתח  חטאת רובץ.

שהוא הפתח  של המלכות עומד על הפתח ככלב.

 

בזמן  שקול האחרון  יוצא.

שאישה  הכורעת ללדת  נותנת.

כלומר  לפני  הלידה,  הוא  מדלג  מן  הפתח

ונעבר  משם  והולך  אחר האישה.  מהוא הטעם.

 

משום שהקב"ה שולח  מפתח אחד  לפתוח את רחמה.

והקול  פורח  והמפתח  בא.

והנחש  הולך  אחר  הקול  היוצא  לעולם.

ועוד  ההר  שבבטן הולך,  שהוא  היסוד.

(כי נצח והוד נקרים הרים.  תחתונים)

ונושך שם.  ופותח את רחמה.   ודופק שם.

 

עד  הזמן  שהיא  תנקה  מזוהמא  ההיא  של

נשיכות הנחש הרע.

והקב"ה  מסבב  סבות  ועושה  מעשים  כראוי.;

 

יעקב  אבינו     ספירת  תפארת 

צורת האדם הראשון.

    סבא משפטים.  סעיף שט"ז

יעקב  ועשו  האדם הראשון והנחש

 

אדם הראשון  בשעה  שבא הנחש  ונתפתה  על ידו,

הנחש היה יכול לו.  מהו הטעם,

הוא משום שלא היה כוח ועוצמה לאדם הראשון.

שעד  עתה עוד  לא  נולד מי שהוא  כוח ועצמה שלו,

 

ומי הוא כוח  ועצמה של אדם הראשון.  הוא שת.

(הבן השלישי שהוא הקו האמצעי.  ספירת תפארת)

( הבל  חסד  קין גבורה  שת תפארת )

שהיה בצורת אדם הראשון  ממש,  שכתוב:

ויולד  בדמותו בצלמו  ויקרא את שמו שת.

 

מהו בדמותו בצלמו,  כלומר שנולד מהול. 

( ספירת יסוד  קו אמצעי. יוסף הצדיק.)

וכשבא  הממונה של עשו אל יעקב,

כבר נולד כוח ועוצמה של יעקב.  שהוא  יוסף

שהיה אונו. 

יוסף  ספירת יסוד. עברי המין.

כוח הזרע   והחיים שהוא כוחו וקיומו של האדם.

 

  

 

 

ויותר יעקב לבדו.

מאת רבי דוד קורן                סבא משפטים. סעיף שכד

סוד גיד הנשה.

ירך שמואל ספירת הוד שהיא המלכות.

 

הקדמה למאמר מאת רבי דוד קורן.

שתי  הרגלים  שהם  נצח והוד. הם התומכים את הגוף. 

שהוא ז"א עץ החיים. הנקרא יעקב  אדם  ישראל.. ותורה.  על זה נאמר. עץ החיים למחזיקים בה.

והתומכים אותה מקבלים את האושר.

לכן כל עבודת של  השטן בעולמנו. הס"א.

לפגוע באותם התומכים. בתורה. שהיא עץ החיים.

 

כתוב  ויותר  יעקב לבדו.  (בראשית ל"ב)

ויאבק  איש  עמו.

כתוב. וירא כי לא יכול לו 

ויגע בכף  ירכו.

וכתוב. וירך (נצח) ההיא  הרויח  הס"א  מיעקב.

וירך ההוא הייתה  בחולשתו  עד שבא שמאול.(הוד)

מהוא חולשתו.  היינו  שלא  המשיך אור הנב ואה.

(נצח והוד נקרים נבאים.)

 

כשבא שמואל לקח ירך ההיא, 

והעבירו ממקומו  ההוא של הס"א

וחטף אותו ממנו.  ומזמן ההוא הוסר ממנו.

ואין לו חלק בקדושה כלל.

 

הקב"ה  אינו מקפחו  ואינו דוחה  אותו  מכל.

משום  שמואל הירך שלו.

משום  שלקח  שמואל הירך שלו,

אלא נתן לו חלק  אחר.  ומה הוא?

 

נותן לו ירך ובטן  של הסוטה.

תמורת ירך ובטן שהסיר ממנו,

וע"כ  שתיהן  נתן לו הקב"ה  לס"א,

שיהיה  מקום  הקדושה  פנוי  מכל טומאה.

 

שואל. ר"ש.   ונפלה  ירכה.  היה צריך לומר.

ולצבות  בטן.  וצבתה בטנה  היה צריך  לומר,

ומשיב. סבא.  אלא  כמו  שזורק  עצם  לכלב.

ואמר  לו הקב"ה קבל את זה לחלקך.

 

וע"כ  אומר הכתוב. ונפלה. ולצבות.

והכל לא הרע לו אלא מה שגזלו ממנו הירך.

שהוא יגע ועמל עליה.

כלומר ויאבק.(מלשון אבק)  איש עמו.

והרויח אותה והוציאו  אותה  מידו.

וע"כ  השליך אליו הקב"ה  עצם הזה של הסוטה.

והוציאו אליו. כמו שאמרנו ובזה שבע ושמח.

 

כל אלו  המרכבות  והחברים שלו. (כוחות הקליפה וטומאה)

רוצים תמיד ירך  והולכים  בהשתוקקות  אחריו.

ומשום  זה אלו ברכי רבנן.  העייפים  מן זה הוא

מן הס"א   שכל  השתוקקותם הוא לירך.

 

 

 

ומכל שכן  ירך דרבנן.  וכל דבר חוזר למקומו.

והקב"ה  אין גורע כלום  מכל  מה  שצריך.

ואינו רוצה  שיקרב לקדושה.

חוץ מעמו  וגורלו חלקו  ונחלתו.

 

כמו שעושה  הקב"ה  למעלה,

כך  עושים  ישראל למטה,

וכך צריך לעשות,  וכך למדנו.

 

אסור לו לישראל ללמוד  תורה 

לעובדי כוכבים ומזלות.

(פירוש: של רבי דוד קרון.)

חוק לחם בזיון.  גרם לצמצום בעולמנו.

( כל המושפעים מכוכבים ומזלות.  מבלי  שיכולים לשלוט על המזל ולהשפיע על המזל הנקרא ז"א. שמשפיע על עולמנו המלכות.  כי נאמר אין מזל לישראל.  שהם מעל המזל והם המשפעים על המזל ועל העולמות.)

שכתוב,  מגיד  דבריו  ליעקב.

לא עשה כן לכל גוי. וגו'

צריכים  להרחיק אותם  מקדושה.

בגלל   הרצון לקבל לעצמו בלבת. שהם מושפעים 

ולא יכולים להשפיע. רצון לתת.

 

וע"כ  דחה  אותו  יעקב  ודחה אותו  שמאל,

שלא יהיה לו חלק  בקדושה.

משום זה כל נטירת שנאה  לישראל  הוא על זה.

בדומה  לכלב  שחוטף  עוף  טהור  מן השוק

והביא אותו. ומטרם  שהספיק  לשברו.

בא אדם אחד  וחטפו  ממנו.

ואחר כך נותן לו עצם אחד נגרר שלו תועלת.

 

כך לשרו של עשו.  הוציאו אותו  מבטן  ההוא,

חטפו  ממנו ירך  ההוא,

ואח"כ  נתנו  לו עצם אחד.

דהיינו  בטן ההוא וירך ההוא  של הסוטה.

ולא  אחר,  זהו העצם  שנתנו  לו  לחלקו 

וגורלו  וערב  לו,

(פירוש: של רבי דוד קרון.)

הסוטה.  נאמר אישה סוטה תחת בעלה.

המלכות נקראת האישה. ובעלה הוא ז"א.

המלכות  היא הכלי של הקדושה של האדם.

שהיא מנותקת מעץ החיים ז"א.

אז נאמר אישה סוטה תחת בעלה.

ומיד מלכות הטומאה הנקראת לילית. אשת השטן

היא מתחברת  למלכות של הקדושה.

ויונקת את כל האור והברכה מהאדם. 

זה  הוא הסוד אישה סוטה תחת בעלה.

 

 

משום זה כל הדינים של הקב"ה, 

הם דינים של אמת,

ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים אל הקב"ה.

הכל הוא בדרך אמת.

היא הס"א,  השטתה את עצמה מבעלה.

ועוזבת אלוף נעוריה.

אף כן האישה  שהיא  כמותה  בארץ.

דהיינו  הסוטה,  נמסרת לה,

 

בוא  וראה  מי שמוצא  את חברו  כמוהו,

שעושה  כמעשיו  בעולם.

אוהב אותו. ומתדבק בו ועושה עמו חסד.

 

אבל סטאא  אחרא אינו כן.

כיון שמוצא מי שעוזב את צד הקדושה של הקב"ה

ועושה כמעשיו  ומתדבק  בו.

אז הוא רוצה לכלותו ולהוציאו  מן העולם,

 

אישה  זו עשתה  כמעשיו  והתדבקה בו.

ראה מה שעשה בה,

וצבתה  בטנה  ונפלה  ירכה.

(פירוש: של רבי דוד קרון.)

כלומר  ירכה  שהם התומכים של הגוף. נצח והוד.

נתנה לקליפה והנחש לאחוז גם בגוף.

 

והקב"ה אינו כן.  מי שעוזב את  הס"א

ומתדבק  בהקב"ה , אז אוהב אותו.

ועושה לו כל החסד שבעולם.

 

אמר לעצמו (הסבא) עתה זקן התקן את עצמך.

כי הנחש הולך לו ורוצה להתגרות בך ואינו יכול.

 

 

מה  יתרון  לאדם  בכל עמלו

שיעמול תחת השמה.

 

מאת רבי דוד קורן.                   סבא משפטים סעיף.שלא.

 

פתח הסבא ואמר לרבי שמעון.

 

מה  יתרון  לאדם  בכל עמלו

שיעמול תחת השמה.

שואל הסבא. וכי לא בא שלמה אלא ללמד  דבר זה.

אלא אמר בעמלו שיעמול,

 

היה יפה כי נשאר עמל שיש בו יתרון.

אבל כיון שכתוב.  בכל עמלו,

הרי זה כולל הכל

שלא נשאר כלום שיש בו יתרון.

 

אלא לא לכל אדם אמר שלמה דבר זה.

אלא יש אדם בעולם שהוא עוסק תמיד ברע ולהרע.

ואינו עוסק בטוב אפילו רגע אחד.

ועל כן כתוב עמלו. ולא כתוב יגיעו.

כי עמלו פירושו במעשים רעים.

 

כמו שאומר הכתוב. יגיע כפיך כי תאכל. וגו'.

וכתוב, ואת יגיע כפי ראה אלוקים.

אבל עמלו, כתוב, עמל וכעס.

כי השתדלותו הוא תמיד  לרע.

וע"כ, אמר.  מה יתרון  וגו'

תחת השמש. שהוא תחת השמש.

(פירוש:  שמש צופן לז"א עץ החיים. תחת השמש המלכות עץ הדעת. טוב ורע שהוא עולם הקליפה.)

שיורה על הס"א  הנמצא תחת השמש.

 

בשעה  שאדם הזה עוסק ברע. (רצון  עצמי)

על זה כתוב, (תהילים י') לא נין לו ולא נכד בעמו.

כי הקב"ה רוצה שלא יעשה תולדות.

שאם היה עושה תולדות היה מעביר את העולם.

וע"כ  כתוב,  מה יתרון לאדם בכל עמלו.

ומי שאינו  עוסק  לעשות תולדות  נתדבק בצד הזה

של אדם הרע  ונכנס תחת כנפיו.

 

רות  אמרה.  (רות ג')

ופרשה  כנפיך  על אמתך.

כדי להזדווג עם הצדיק לעשות תולדות.

והקב"ה  פורש  כנפיו על אדם

כדי  שיפרה  וירבה  בעולם.

אבל למי שאינו רוצה לעשות תולדות.

בגופו יבוא.

בגוף  של אדם הרע  ההולך ערירי  כנחש  הזה

ההולך יחידי.  בגופו  יצא.

הוא שלא  השתדל לעשות  תולדות.

וכבר למדנו  בזה על העבד שלא רוצה לצאת לחופשי.

נשמות    עשוקות.

גלגולי נשמות.

מאת רבי דוד קורן           פרשת משפטים מאמר סבא.שלט.

 

שלמה המלך  אמר (קהלת ד')

ושבתי  אני ואראה  את כל העשוקים.וגו'

מקרא  זה  רמזנו בו,  וכבר למדנו.(סעיף ש"כ)

אבל הכתוב  אומר,  ושבתי אני. 

וכי מאיזה מקום חזר שלמה?  ואם תאומר,

שהפירוש  הוא. אחר  שאמר  דבר  זה

חזר  כמקודם ואמר דבר אחר. 

וע"כ  נאמר ושבתי.  יפה  הוא,  אבל היה  לו לומר, 

שבתי ואראה.  למה אומר ושבתי אני.

 

שם למדנו.  (עיין סעיף ק"ג)

בכל יום  היה  שלמה  משכים בבוקר,

והיה  שם פניו  לצד המזרח תפארת

(שהוא קו אמצעי)   וראה מה שראה.

 

ואחר כך,  חזר לצד דרום,  שהוא החסד.

(שהוא קו ימין) וראה מה שראה.

 

חזר לצד הצפון, שהוא גבורה.

(שהוא קו שמאל) ועמד שם.

השפיל עיניו.(ו"ק- דחכמה)  וזקף את ראשו.

(חיבר ג' הקוין שבתפארת. וביטל את ג"ר)

 

בשעה ההוא,  עמוד האש (גבורה) ועמוד  הענן  (חסד)

היו באים.   ועל עמוד הענן.ההוא בא נשר(תפארת)  אחד.

ונשר  ההוא היה  גדול וחזק.

(בינה  נקראת נשר גדול).   (תפארת. נשר סתם.) 

כנף  הימין החסד  היה  על עמוד האש. גבורה.

והגוף  תפארת השמאל  על עמוד הענן.

ונשר ההוא היה מביא שני עלים  בפיו.

בא עמוד  הענן  ועמוד האש  ונשר  ההוא  עליהם

ומשתחווים לפני שלמה המלך.

 

בא הנשר  והרכין  לפניו  ונתן לו עלים  האלו.

לקחם  שלמה  המלך  והיה מריח  בהם,

והיה יודע  בהם סימן,

ואמר  זה  הוא  של נופל

וזה הוא  של גלוי עיניים,

בשעה שהיו שני עלים,  היה יודע,  ששניהם,

נופל  וגלוי  עיניים,  רוצים להודיע לו דברים.

 

מה עשה,  חותם  את הכסא  שלו  בחותם  שהיה

חקוק בו  השם הקודש.

והוא  לקח  טבעת  שהיה חקוק עליה

השם הקודש ועלה  לעליה,

ורכב על אותו הנשר והלך לו.

 

ונשר ההוא היה מתעלה  לרום עננים,

ובכל מקום  שעבר  היה נחשך  האור.

והחכמים שהיו  באותו  מקום  שנחשך האור,

היו יודעים,  והיו אומרים,

שלמה המלך הולך ועובר כאן,

ולא יודעים  לאיזה מקום  הולך.

הכסילים  שהיו  שם  היו אומרים

עננים  הם  שהולכים  ומחשיכים  העולם.

 

 

הנשר  הגביה  עוף עמו.

ופרך ד' מאות  פרסאות,

עד שהגיע  להרי החושך.

ושם  הוא תרמוד  במדבר  בהרים.

והוא ירד שם, נשא את ראשו, וראה הרי החושך.

והיה  יודע  שם  כל  מה  שצריך,

והיה  יודע  ששם צריך  להיכנס.

היה  רוכב  על הנשר  כמקודם,  ופורח  ונכנס

לתוך ההרים.  עד אותו  מקום  ששם הזית.

קרא  בכוח  ואמר

ה' רמה ידך  בל יחזיון.

 

נכנס  שם  עד  שקרב  לאותו  מקום  של הזית

שם לפניהם את הטבעת, וקרב,

ושם היה יודע כל מה שרצה מאלו החכמות

הזרות שרצה לדעת.

 

כיון שאמרו לו כל מה שרצה, אז היה רכב

על אותו הנשר  ושב  למקומו.

כיון  שישב  על כסאו,  נתישב בדעתו.

והיה מדבר  בדעתו דברי חכמה  היקרים.

ובשעה  ההוא  אמר,

ושבתי  אני וארה.

שבתי  ודאי  מאותו הדרך  שבתי מאותו החכמה

ונתישבה  בלבי  ודעתי.

ואז ואראה את כל העשוקים.

 

פנמיות המאמר 

הסבא  מבאר לרבי שמעון   כאן את כל סדר גילוי

קבלת המוחין (אורות) החכמה.  ששלמה המלך.

 

נאמר עליו ויחכם  מכל האדם.

והמשיכם בכל יום ויום.

ומתוך שגילוי  החכמה  הוא  רק  במלכות.

שנקראת חכמה תחתונה.

וזמן שליטתה הוא בלילה.

 

ע"כ  אומר,  אקדים שלמה  בצפרא.,

דהיינו  בעוד  שהיה  חושך.

ויחד  תחילה ג' הקוין.

המכונים  דרום צפון ומזרח, זה בזה.

ותחילה יחד את ג'  הקוין  שבקו האמצעי.

וז"ש,  לצד המזרח. שהוא קו אמצעי.

שהמשיך  שם  החכמה  המכונה ראיה.

                       

ונודע  שמסבת  הכרעת   הקו אמצעי  את

ב' הקוין ימין. ושמואל., נעלמו הג"ר  דחכמה.

ונשארו ו"ק  דחכמה,  וז"ש,

שהשפיל  העניים. שהם סוד החכמה.

דהיינו שלא לקבל מג"ר של חכמה.

זקף ראשו. והמשיך בחינת ראש.

דהיינו  רק ראש  מו"ק  של חכמה.

ועל כן  ביאר  הסבא  בדרך כלל.

ועתה מבאר  הפרטים  הנהוגים  בקבלת 

החכמה  מצד השמאל.

 

ונודע  שמקום  יציאה  אור  החכמה  הוא  בבינה.

דהיינו.  אחר  שחזרה להיות חכמה.

(הג"ר של בינה.ימין-   וז"ת שמאל)

חולם ימין     שורוק שמואל

חיריק  אמצע

בסוד  נקודת  השורוק. שהוא קו שמואל  שלה.

 

(אור הלבן. חסדים.  אור השחור חכמה בלי חסדים.)

אבל מקום  הגילוי  של החכמה.  אינו אלא  במלכות.

(הלילה אור השחור)

וגילוי הוא  בב' קוין ימין, ושמואל,  שבמלכות.

הנקראים עמוד הענן  ועמוד האש.

והבינה נקרת נשר גדול.

כי נשר  סתם  הוא  ז"א תפארת.

 

וזה  אמרו  שמשך  ו' קצוות  של חכמה 

היה  הסדר  כך.

שהם ב' הקוין שבמלכות ליחד ימין ושמואל.

שבהם  הוא  מקום  גילוי  של חכמה.

וזה המלכות עולה לבינה. הנקראת הנשר הגדול.

כי מבינה  ממשכים  החכמה  אל המלכות  שבבינה.

שצרכים לנשר.  שהיא בינה.

וצרכים לעמוד ענן  ועמוד  האש.  שבמלכות.

הוא  מקום  היציאה,  ובמלכות סתם הוא הגילוי.

 

ועל  גבי  עמוד האש.  היתה  נסמכת שהוא

קו שמואל. של הנוקבא.

ששם גם  בחינת הדינים  של הנוקבא  במכונים אש.

הנמשכים ממסך החריק(של קו אמצעי)

שדינים אלו  גרמו  לכניעת  קו שמואל.

ויחודו עם הימין.

 

נמצא  שהימין  שבבינה קבל כוח שליטה ע"י 

עמוד האש. הזה. וע"כ  אומר  הסבא.

שהימין  נסמך  על עמוד האש,

וכנף השמאלי  שהוא  קו שמואל.של בינה.

ששם מקום יציאת החכמה,

נסמך  על עמוד  הענן  שהוא קו ימין שבמלכות.

שהוא חסדים,  כי חכמה אינה יכולה

להאיר  בלי חסדים.

 

אתה מבאר  הסבא  איך עלה  שלמה  ונתלבש  בעצם

קו שמאל של בינה  במקום החושך.

שפירושו  הארת החכמה בלי חסדים.  שהוא החושך,

ולא  אור. אבל שם יציאת החכמה,

 

שאומר הכתוב.  שבא לקו האמצעי

 מלביש  אותה חכמה.  בחסדים,

ואז חוזרת חכמה להיות אור.  כנודע,

 

מטרם  שהלך שלמה  למקום החושך.שבקו שמאל

 היה  מתירה  שלא  יכשל שם  בהמשכת  חכמה.

  ממעלה למטה.  שהיא בחינת חטאת עץ הדעת,

כל כן שהשם הקודש והטבעת  היה שומר  הכסא.

שהם הסוד המלכות. 

שלא תקבל החכמה  בבחינת  מלמעלה למטה.

 

כי המלכות נקרת בית.

והבינה נקרת עליה,

ורוכב על הנשר ועולה למעלה,

דהיינו שהתלבש  בבינה  הנקראת נשר.

והוא הנשר היה עולה  לרום העננים.

היינו. שהמשיך  החכמה  בקו שמואל,

שהמשכה זו גורמת לחושך.  מחמת הארת החכמה.

 

החכמה  הנמשכת  באיסור ממעלה  למטה.  נקראת  חכמה זרה.

ומהרי החושך. קבל גם חוכמה  זו.

(עיין בפרשת בלק. על עוזה ועזאל בהרי החושך  הנפילים.)

 

לכן אומר הסבא. ששלמה יצא  מבחינת קו שמואל

ושב למקומו  לקו אמצעי.  כי קו אמצעי מגלה את אור הדעת.

שהחכמה שקבל  מקודם  כשהיה  בקו שמואל.

היתה מאירה עתה  בדעת שלו.

ובשעה הזו אמר.

שבתי  ודאי. כלומר הדרך שעשה מקו שמואל.

שבתי  מההוא החכמה.  שקבל  ובה לתוך  הארת הדעת.

 

והתיישבה  בליבי.  ובדעתי.

שהחכמה שקבל  שם.  נכללה בו,

ונתיישבה בלבו ודעתו.

וכדין,  ואראה  את כל העשוקים.

כי כל העשוקים  המה מחמת  התדבקותם  בקו שמואל.

ואינם  רוצים  ללכת  בדרך קו אמצעי.

 

סעיף  שמ"ו.      היעלה  על  דעתך,

שכל  העשוקים  שהיה בעולם ראה שלמה  המלך.

שהכתוב אומר, ואראה את כל העשוקים.

 

ומשיב.  הסבא לרבי שמעון.. אלא מה הם אלו עשוקים.

שאומר,  הם  הילדים  שמתים  על ברכי אמותם.

שהם  עשוקים  מכמה  צדדים.

 

עשוקים  במקום העליון  של מעלה, מצד הרוח שלהם,

ועשוקים  מלמטה  מצד הגוף.

והרי העירו בזה החברים.

וכך הוא,  אבל הרבה הם אלו העשוקים,

 

מלבד  זה. אומר לעצמו.  הסבא, התעורר  בכוחך,

זקן אמור  דבריך,  כי  ודאי בלא  פחד  תאמר.

 

סעיף  שמ"ז.   אין  עשוק  כאלו העשוקים  שהיה 

הוא  עושק  בתחילה.  דהיינו  שחטא.

או שמחמת  עונו  נענש  מדור  שלישי  לאחר,  לרביעי,

 שהוא  נעשק  קשה  להיות  מחמת  עון,

 

כי הילדים  הנ"ל  מתים  בלי חטא.

וע"כ  אינם  נעשקים  קשה.   מה  שאינו  כן  אלו  שחטאו, 

או אביהם זקנם  חטאו,  כמ"ש.  פוקד  עון  אבות 

על בנים  על שלישים  ועל רבעים.

 

סעיף  שמ"ח.  שואל רבי שמעון.  איך  היה עושק.

דהיינו מה היה  עונו.  ומשיב הסבא.

שלמה המלך  צעק ואמר.  (משלי כ"ח)

אדם  עושק  בדם נפש,

עד בור ינוס אל יתמכו  בו,

כיון  שהוא  עשוק  מחמת  עון דם הנפש ששפך.

הוא  או בנו או בן בנו יהיו  נעשקים  במאזניים.

על ידי הס"א, שכתוב,

עד בור ינוס אל יתמכו  בו,

עד ההוא    בור של הס"א. רק ינוס  ממקום הקדושה,

ואל יתמכו  בו  בעולם  הזה,

כיון  שהוא  עשוק  בעון  דם  הנפש.

הוא או זרעו יהיו עשוקים  מההוא  סטרה אחרא.

 

 

יש  עשוק  משאר  עשוקים.

שהוא  עשוק  מחמת עון  של לא תעשוק.

שעבר  אביו  או זקנו.

כמ"ש: לא תעשוק את רעך.

והוא עבר ועשק.  ומשלמים לו מדה כנגד מדה.

שהוא  עשוק  בבניו. על ידי הסטרה אחרא. ההוא.

 

משום זה אמר.  שלמה המלך.

את כל העשוקים, אני עומד  ויודע  בכל  אלו העשוקים.

בכל צד  שעשק,  ולא שראה כל העשוקים שבעולם.

 

 נשמה   בינה  עולם בריאה. נשמת האדם

רוח     ז"א  עולם יצירה. רוח האדם.

  נפש     עשיה  עולם  עשיה.  הגוף

 

 

שואל רבי שמעון.  ולמה  הם  עשוקים  אשר  נעשו  תחת השמש.(ז"א)  אשר  נעשו,

אשר גרו  היה  צריך  לומר.

מהו  אשר  נעשו.  ואם עשיה (המלכות) הוא לשבח.

הרי אין עשיה  שלהם  אלא למעלה.  מן השמש. ז"א.

(העשוקים דבוקים בקו שמאל ספירת גבורה דין  בסוד ארור כנען.)

ששם  מקום  השבח  והתיקונים. 

ולמה אומר הכתוב. תחת השמש.

 

ומשיב הסבא.  אבל ודאי  שנעשו.  ואיך נעשו.

אלא  כיון שעשוקים  שם מרוחקים,

למה באים לעולם  הזה.  בגלגול.  כי עשיה.

נופל  על הגוף,  שהוא  בעולם העשיה.

 

אלא  הרוחות  ודאי  נעשו.

ימין. חסד         שמואל גבורה  (עשוקים.)

אמצע תפארת ז"א  רוח.

שנעשו  ברוח  וגוף  בעולם הזה.

וכיון  שנשתכלל  הגוף  שלהם.

ורוח  ההוא  נעשה  ונתלבש  בגוף זך ונקי.

בלא  לכלוך  של עונות, בעולם הזה.

אז נעשק הגוף, כמו שנעשק הרוח.

וזה  הוא  הגוף של  הס"א  נהנית  בו  יותר מכל.

 

ויש  שם  רוחות  עשוקים  אחרים  בכמה

מינים  שלא  נעשו  בגופים.  שלא נתגלגלו  לעולם.  הזה.

אבל אלו  הם  העשוקים  שנעשו  בגופים.

על כן אומר הכתוב.  אשר  נעשו.

 

 

סעיף  שנ"ב.  יש אחרים  אשר  נעשו.

שבני אדם  הטריחו את רבונם.  מי הם. הוא?.

 

מי שעשק  אשת חברו  בסתר  או בגלוי.

ואותו הילד  שנולד  מהם.  עשוק הוא.

בלא  רצון אדונם.  ובלא ידיעת  בעל  האשה.

 

אלו  המעשים  הם  עשוקים,

והטריחו  את הקב"ה  לעשות להם גוף.

ולציר להם צורה.

אלו  הם  עשוקים  אשר  נעשו,

אשר ודאי  נעשו  הגופים  שלהם  באונס,

 

משום זה אמר שלמה המלך.

ואראה  את כל העשוקים,

בכל  מיני עשוקים  אני עומד ויודע.

אלו  אשר נעשו  בעשיה .

 

כמו אלו,  הם העשוקים  שכבר  נעשו  בערלה,

שלקח  והרבה  והגדיל  הגוף.

ועשה אותו  ואח"כ, כשנעשה  בן  י"ג שנה.

עושקים  אותו ממנו.  ולוקחים  אותו.

 

הרי עשוקים  אשר  נעשו.

ועל הכל  עמד שלמה המלך.

ואמר  אני עומד,  ויודע,

על כל העשוקים  אשר  נעשו.

 

הכל  שופכים  דמעות  עם  טענה  לפני הקב"ה.

אלו  שופכים  דמעות  כי  הערלה,  שהיא  הס"א.

הרבה  וגידל  אותם  עד י"ג  שנים.

ואח"כ  עושקים  אותם  מן הערלה,

והקב"ה  לוקח  אותם.

הרי לך עשוקים  אשר נעשו  כבר.

 

שבע שנים נבנה הנפש.

שש שנים  הרוח. יחד י"ג שנה.

שהם הכלי של הנשמה. 

ואז שבע שנים נבנית הנשמה בגוף.

על זה נאמר.  טוב ילד קטן ומסכן  ( הנשמה)

ממלך כסיל וזקן.( הגוף ורוח האדם)

 

בן י"ג שנה.  ויום אחד.

שעבר  עבירה  שעונשה מיתה.  הורגים אותו.

להם יש טענה.  ועתידים לומר,

ריבון העולם,

תינוק  בן יומו  שחטא הכי  דנים אותו בדין.

אני בן יומו הייתי.

כי מיום  ההוא אחר  י"ג  שנים.

קורא אותו  הקב"ה  בן.  שכתוב בתהילים ב'.

ה'  אמר  אלי  בני

אתה אני היום ילדתיך.

ריבון העולם, ילד בן יומו.  עושים לו  דין.

הרי דמעות  אלו  העשוקים ואין להם מנחם.

 

 

ויש  עשוק  אחר,

עשוק ההוא  שנקרא ממזר.

פירוש רבי דוד קורן. (סוד לב האבן.)

מ' יסוד מים. חסד.  ר"ז  = 207 =  אור.

היפוך אותיות. מר"ז  ז"ר. מ' מים זרים.

ממזר.  זרע זר.

 

כשנפטר  מעולם  מבדלים  אותו

מיד  מקהלת  העם הקדוש.

ממזר  ההוא  העני  והמסכן,

שופך  דמעות  לפני הקב"ה  וטוען  לפניו.

 

ריבון העולם.  אם אבותיי  חטאו.

אני איזה חוב  עשיתי,

הרי  מעשי  היו  כשרים  לפניך.

 

והנה  דמעות  העשוקים  ואין  להם מנחם.

וכן לכל אלו עשוקים  יש להם טענה לפני הקב"ה.

ומטענה  ההיא  אין להם  מנחם.

ואין מי שישוב  מלה על לבם.

 

ומה שאומר,  והנה  דמעות  העשוקים.  הם,

אלו  שמתו בחיק אמם.

אלו  עושים  לשפוך  דמעות  לכל בני  העולם.

 

משום  שאין דמעות  יוצאות  מן הלב  כאלו דמעות.

כי כל בני העולם. תמהים  ואומרים.

הרי דינים של הקב"ה אמת הם.

ועל דרך אמת  הולכים.

אלו  ילדים  המסכנים  שלא חטאו למה מתו.

איפה  דין  אמת שעושה ריבון העולם.

ואם בעונות  אבותם  נסתלקו  מן העולם.

למה,  ודאי  אין להם  מנחם.

 

דמעת  העשוקים.

דמעה  ההיא  שלהם, בעולם  ההוא.

הם מגנים על החיים.

(כל השערים בעולמנו סתומים. חוץ משער הדמעה.)

שלמדנו,  מקום  יש המתוקן  להם. בעולם ההוא.

שאפילו  צדיקים  גמורים  אינם

יכולים  לעמוד שם.

(הנשמות של לב האבן ממזרים. של גמר התיקון.)

והקב"ה  אוהב אותם ומתדבק  בהם.

ומתקן  בהם  ישיבה  העליונה  שלו.

ועליהם כתוב: בתהילים. ח'

מפני  עוללים  ויונקים  יסדת  עז.

ומהו  התועלת  שעושים  שם  ולמה עולם שם.

הוא כמו  שכתוב:  למען  צורריך.

להשבית אויב  ומתנקם.

וכן יש מקום אחר  לבעלי תשובה.

 




מתוך הזוהר הקדוש -  פרשת נשא , סעיף צ'
:-

 

"צ) והמשכילים יבינו מסטרא וכו' :

ואז, והמשכילים יבינו . כי הם מצד הבינה,

שהוא עץ החיים, בשבילם נאמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, בחבור הזה שלך, של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא ספר הזהר, מזוהר של אמא עלאה, שנקראת תשובה, אלו לא צריכים נסיון, ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים, ויתקיים בהם, ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר ."

 

צא) ואילנא דטוב ורע וכו' : 

ועץ הדעת טוב ורע, שהוא איסור והיתר טומאה וטהרה, לא ישלוט יותר על ישראל, כי הפרנסה שלנו לא תהיה אלא מצד עץ החיים, שאין שם , לא קשיא, שהוא מצד הרע, ולא מחלוקת מרוח הטומאה, כי כתוב, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ . "

 

צב) דלא יתפרנסון ת"ח וכו' :

שלא יתפרנסו תלמידי חכמים מעמי הארץ, אלא מצד הטוב,  שאוכלים טהרה כשר היתר, ולא מער רב, שאוכלים טומאה פסול איסור, שהם טמאים המטמאים עצמם בנדה שפחה גויה זונה .

משום שהם בניה של לילית, שהיא נדה שפחה גויה זונה, וחוזרים לשרשם . ועליהם נאמר, כי משרש נחש יצא צפע . "

 

צג)ובזמנא דאילנא טוב ורע וכו':

ובזמן שאילן טוב ורע שולט, שהוא חולין דטהרה וחולין דטומאה,

אלו החכמים הדומים לשבתות ויום טוב, אין להם אלא מה שנותנים להם אלו אנשי חולין כמו יום השבת שאין לו אלא מה שמתקנים לו בימי חול . "

צד) ובזמנא דשלטא אילנא וכו' :

ובזמן ששולט עץ החיים נכנע האילן של טוב ורע, ולא יהיה לעמי הארץ אלא מה שיתנו להם תלמידי חכמים, ונכנעים תחתיהם עמי הארץ, כמו שלא היו בעולם ." 

 

צה) והכי איסור והיתר וכו' :

וכך, איסור והיתר וטומאה וטהרה לא יעברו מעמי הארץ, כי מצדם אין בין הגלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד .

כי הם אינם טועמים מעץ החיים שיתגלה לימות המשיח, והם צריכים משנה, באיסור והיתר וטומאה וטהרה . אלא שיהיו מבוזים לפני תלמיד חכם כמו חושך לפני אור . כי הערב רב, הם עמי הארץ שהם חשך, ולא נקראו ישראל אלא עבדים מכורים לישראל, משום שהם כבהמות . וכבר העמידוהו ."

 

צו) וישראל אתקריאו אדם וכו' :

וישראל נקראים אדם . ומאין לנו שיש בישראל בהמה ואדם, ז"ש

(זהו שאומר) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם . ואתן צאן מרעיתי, אלו הם עמי הארץ, שהם טובים מצד הטוב . אדם אתם, היינו תלמידי חכמים . "

 

צז) ובקרא דא נמי וכו' :

וגם במקרא הזה רומז לזה, שכתוב, לו עמי שומע לי ישראל וגו' .

אחר שאמר עמי, למה אמר ישראל. אלא עמי, הם עמי הארץ .

ישראל, הם תלמידי חכמים . ובשבילם נאמר, ובני ישראל יוצאים ביד רמה . "

ועל זה נאמר בפרשת נוח "כי מלאה הארץ חמס"

שהם קליפת עמלק – שהם נעשים כלי חמס לישראל,

. סעיף: קד) מאמר ערב רב וכו' :

ואלו הערב רב, הם העשירים, בשלוה, בשמחה, בלי צער, ובלי יגון כלל, גזלנים בעלי שוחד,
שהם דיינים ראשי העם כי מלאה 

הארץ חמס מפניהם, עליהם נאמר,   היו צריה לראש .

זוהר פרשת נשא

אדרה רבה קדישה.

מאמר .כלל  ופרט……פרט וכלל.

מאת רבי דוד קורן.           כ"ח באייר התשע"א

סוד כלל האמונה  שבאדם.

סעיף שלב.  למדנו  בספר  דצניעותא.(תרומה)

באדם   נכללו  ספירות  העליונות שמחזה (תפארת) ולמעלה.

בכלל  ובפרט.

 

ובאדם נכללו  ספירות  התחתונות . כלומר מחה ומטה.

בפרט וכלל

והזוהר מפרש.  ספירות עליונות בכלל. הוא כמו שלמדנו.

בצורה של כל הצורות שהיא צורת אדם.

 

דהיינו. באצבעות  הידיים.  שהם חמש  כנגד חמש ספירות תחתונות.    ובאצבעות הרגלים. הם .פרט וכלל

.

כי הגוף שהוא תפארת. אינו נראה עימהם.

כי הם לחוץ מגוף. משום זה אינם גוף.

כי הגוף הוסר מהם.

 

פירוש.  ב'  קוים ימין חסד. שמאל גבורה. הם פרט

שבם ב' קצוות רחוקים זה מזה,

וקו האמצעי הוא כלל

שהוא כולל  בתוכו ב' הקצוות יחד  וכולל קודם  לפרט.

 

פירוש:  שתחילתו  נאצל  הכלל. הקו אמצעי.

ואחר כך נתחלקו מהקו אמצעי ב'  הפרטים.

וזהו בספירות עליונות. מחזה  ולמעלה. מז"א.

שתחילה יצאה התפארת.

נתפצלו  ב' זרועות. שהם הפרט.

שהוא מטעם, כי מכח שהתפארת  עלה  והכריע בין ב'

הקווים של בינה.

הרוויח  הוא עצמו ג' קווים

חסד קו.ימן. גבורה קו. שמאל תפארת קו. אמצע.

ועל כן נבחן שב' הקוים חסד וגבורה נתפצלו ממנו.

 

וזה הסוד שנאמר באדם   פרט וכלל

הכולל ג' קוים חג"ת  שתחילה יצא התפארת.  הנקרא גוף.

אחר כך הידיים עם ה' אצבעות. שהם חסד וגבורה.

ימין ושמאל.

 

והקו האמצעי תפארת נקרא אדם.

הכולל כל הצורות,  והקו אמצעי  נקרא כלל. בפרט.

והאצבעות כנגד חמש בימין כנגד חמש בשמואל.

 

כיון  שנתבשמו למעלה  הכלל של האדם.

גוף קדוש.  שהוא זכר ונקבה.

דהיינו ז"א זכר. והמלכות נקבה.

נתחברו  פעם  שלישית, ויצאה  התבשמות  הכל.

שהיא שת. הבן השלישי.

הבל ימין  קין שמואל שת אמצע.

 

ונתבשמו  העולמות  העליונים  והתחתונים.

מכאן נשתכלל  העולם  שלמעלה  ושלמטה,

שהם זכר ונקבה בחיבור אחד.

מצד הגוף הקדוש.

שהוא הקו אמצעי.

ומתחברים העולמות ומתאחזים  זה בזה.

ונעשו גוף אחד. שהוא שת.

 

ונמשך  רוח  ונכנס  בגוף  ההוא, ובכולם אינה

נראה אלא  אחד.

קדוש.ימין  קדוש.שמואל  קדוש. אמצע

ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו.

שהכל גוף אחד

כי ג' פעמים קדוש. הם ג' הקוים.  שנעשו אחד.

 

כללא של האדם.

זכר ז"א רחמים.  נקבה מלכות דין.

למדנו  כיון שנתבשמו  ז"א ומלכות.  זה בזה.

נקשר הדין ברחמים.

והנקבה  נתבשמה  בזכר. שהוא ז"א.

משום זה אינם עולים זה בלא זה  כאותו תמר.

צדיק כתמר יפרח.

 

עץ התמר  שאינו עושה  פירות זה בלא זה.

נקבה בלי זכר.

ועל זה למדנו מי שמוציא  עצמו  בעולם  הזה  מכלל אדם,

שהוא הקו אמצעי.

אחר  כשיוצא מעולם הזה,

אינו נכנס בכלל אדם  הנקרא גוף קדוש.

שהוא ז"א שמחבר שלוש עולמות

בריאה נשמה.

יצירה רוח.

עשיה נפש.

של הקדושה.

אלא שנכנס באלו שאינם נקראים אדם,

כלומר בעולמות של הטומאה. כנגד הקדושה.

בריאה יצירה ועשיה של הטמאה.

שיצא מכלל הגוף  שהוא קו אמצעי.

 

למדנו. תורי זהב  נעשה לך עם נקודות הכסף.

כלומר. שנתבשם  הדין  הנקרא  זהב,אדום דין שמואל.

שהם הסוד  הארת החכמה. שבשמואל. 

ברחמים   הנקרא נקודת הכסף. הלבן ימן חסד.

כלומר שאור החכמה נתלבש באור החסדים.

 

ואין דין  שלא יהיה  בו רחמים.

כי נכלל זה בזה.

ועל זה כתוב: בשיר השרים.

נאוו  לחייך בתורים  צוארך  בחרוזים.

פירושו: כמו שכתוב. תורי זהב. שהם בשמואל.  בחרוזים,

פירוש: כמו שאומר נקודת הכסף. הלבן.ימן חסד.

הוא בכלל  הנקבה זו היא  המטרוניתא

שהיא המלכות, כי נמצא בו בצואך.

 

המקדש  שלמעלה שהוא יסוד של המלכות.

ציון. וירושלים  של מטה  והמקדש  שבו.  הנקרא צואר.

וכל זה אחר  שהנקבה נתבשמה בזכר.

ונעשה כלל האדם.

וזה הוא כלל האמונה.

מהו אמונה.

היינו משום  שבתוכו, בכלל אדם,

נמצאות  כל  שלימות  אמונה.

 

 

 

כבוד אדם המת.  וביזיון אדם המת.

 

      סעיף שמ"ב     ולמדנו.  מי שנקרא אדם

והנשמה  יוצאת  ממנו, ומת,

אסור להלין אותו  בבית  לעשות לו לינה על הארץ.

משום כבוד הגוף הזה שלא יהיה נראה בו הביזיון.

שהוא גוף בלא נשמה,

שכתוב. תהילים.מ"ט.  אדם  ביקר בל ילין,

פירוש: אדם שהוא יקר מכל יקר  בל ילין,

אחר מיתתו, מה הטעם,

הוא משום  שאם יעשו  כך.

נמשל כבהמות נדמו,

שאחר מיתתו נמשל לבהמה,מה בהמות לא היו בכלל אדם.

שע"כ לא נראה בהם רוח קדוש.  אף כאן,

באדם המת.  הוא כבהמה,  גוף בלא רוח,

 

ועל כן, הגוף הזה שהוא יקר מכל,

לא יהיה נראה בו בזיון,

 

למדנו בספר דצניעותה. כל מי שעושה

לינה לגוף הקדוש הזה  כשהוא בלא רוח.

עושה פגם בגוף  שבעולמות.  כלומר באדם העליון.

 

כי משום זה  אסור לעשות לינה  במקום קדוש.

בארץ אשר צדיק ילין בה.

שהוא ארץ ישראל.

שכתוב. בה, לא  תלין נבלתו וגו'

ולא תטמא את אדמתך,

משום שגוף יקר זה נקרא צורת המלך,

ואם עושה בו לינה.

הוא נראה כאחד מן הבהמות, כלומר בלו רוח כבהמה.

 

 

וכאן הזוהר נכנס לסודות הערב רב.

. ראה בסוף המאמר   גם על ה' מיני ערב רב

 

נגע רע   ענג רע.

ה' מיני ערב רב.

נפלים.  גיבורים. עמלקים. רפאים. ענקים.

למדנו:  ויראו בני האלקים את בנות האדם.בראשית. ו'

הם אלו שנסתרו,  דהיינו  שנתרחקו מהקדושה.

ונפלו בנקב התהום  הגדול.(הרי החושך  הנפילים.)

את בנות האדם.

האדם  היודע  שהוא ז"א.  שהן  מבחינת הבל.

וכתוב: וילדו להם המה הגיבורים. אשר מעולם, וגו'.

 

דהיינו. שהם מההוא  שנקרא עולם.

כמו שלמדנו. ימי העולם שהוא ז"א.

אלא  שהם הסטרא אחרא.  שפעם הם

מדבקים בז"א.  ופעם לא. ומדבקים בגף ולא ברוח.

אנשי השם.  כלומר ממלכות הנקראת שם.

ואינם מז"א.  שנקרא  עולם,  והם רוחות השמואל.

שלו התבשמו באדם. כי השמואל הוא דין.

מהם יוצאים רוחות ושדים  לעולם להידבק ברשעים.

(עיין בפרשת בלק. הקוסם המכשף.)

 

הנפילים. היו בארץ.

בא להוציא  האחרים  שלא היו בארץ.

שאינם מבחנת המלכות  הנקראת ארץ.

הנפילים, שהם עזה ועזאל. היו  בארץ, שהם

מבחינת הרוחות של השמואל.

שאינם מתדבקים כלל בגוף. שהוא ז"א.

אלה במלכות הנקראת ארץ.  שהיא שמואל.

 

בני האלהים. לא היו בארץ.

שהוא המלכות.

אלא שהם מתדבקים. ולא מתדבקים 

בגופה  קדישה שהוא ז"א.

 

 

כתוב, וינחם  ה'  כי עשה את האדם  בארץ.

בא להוציא אדם  שלמעלה שלא היה בארץ.

כלומר שאינו מבחינת מלכות שנקראת ארץ.

 

כי כל דין המבול לא היה אלא

בבחינת המלכות שהם סוד הארץ.

ולא למעלה ממנו.  וינחם ה'.

זה נאמר  בז"א.

ויתעצב אל לבו,  ויעצב לא נאמר.

אלא ויתעצב.  הוא נתעצב,

כי בו תלוי הדבר,

כלומר שמעשה התחתונים מגיעים לז"א,

להוציא ממי שאינו מתעצב.  ממעשה התחתונים,

 

כי  התחתונים אינם פוגמים  בהם,

דהיינו למעלה  מז"א  אל לבו,

בלבו לא כתוב,  אלא אל לבו.

כמי שמתעצב  לאדונו  כי הראה זה להלב. של כל

הלבבות שהוא ארך אנפין. המלובש  בפנמיות ז"א.

 

 

ויאמר  ה'  אמחה  את האדם  אשר

בראתי מעל פני האדמה.

מעל פני האדמה. בא להוציא אדם  שלמעלה

מן המלכות שנקראת אדמה.

 

ואם תאמר, אדם  שלמטה  בלבד,

ואדם שלמעלה לא נפגם  כלום מחמת זה,

אין להוציא ולחלק בין זה לזה כלל.

משום שאינו עומד זה בלא זה.

וכשנמחה אדם שלמטה.

נפגם גם האדם שלמעלה.

ואם החכמה הייתה סתומה.מאירה באור החסדים.

אל המלכות, היה הכל מתוקן  כבתחילה.

ולא היה מבול.

 

זה מה שנאמר במשלי. ח'

אני חכמה שכנתי ערמה אל תקרי שכנתי.

אלא שיכנתי.

פירוש. חכמה סתימאה אומרת  על המלכות

שנקראת ערמה. שהיא חכמה תחתונה.

אני חכמה  שיכנתי  ויסדתי  הערמה

שהיא המלכות,

וכיון שהיה מבול  על הארץ,

שהם סוד  המלכות.

בהכרח שהחכמה סתימאה לא האירה בה.

 

ולולא תיקון האדם  לא היה  העולם מתקיים.

ז"ש: ה'  בחכמה יסד ארץ.

וכתוב, ונח מצא חן בעיני ה'

 

פירוש: בתיקון האדם נמשכת  החכמה.

ובחכמה יסד הארץ. ע"כ לולא תיקון

האדם לא הייתה  הארץ מתקיימת,

ונח, שהיה בו תיקן האדם,

ונתקים על ידו הארץ.

וכתוב, ונח מצא חן בעיני ה' שהצילו,

ועל ידו נתקיים כל העולם.

 

 

ולמדנו כל המוחין  תלויים  במוח  ההוא.

דהיינו בחכמה  הסתומה, כלל הכל הוא.

וחכמה סתומה זו, בה נתתקף וניתקתן תיקון האדם.

שיתיישב  הכל על תיקונו.

כל אחד במקומו,

 

ז"ש,  החכמה  תעז  לחכם  מעשרה שליטם.

דהיינו,עשר ספירות שהם התיקון השלם של האדם.

ואדם הוא תיקון שבפנמיות  כי המוחין

שהם פנמיים מכונים אדם. שממנו מתקיים הרוח.

 

ובתיקון  הזה של אדם  נראית  שלמות

אומנות כל אותו  העומד על הכסא,

שכתוב. יחזקאל. א'. 

ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה.

 

אמר רבי שמעון.

אשרי חלקו של מי היודע  ומסתכל  בהם.

ואינו טועה בהם.

כי דברים אלו לא נתנו אלא ליושבים על כסא מדין.

וקוצרי השדה שנכנסו ויצאו.

שכתוב. כי ישרים דרכי הצדיקים ילכו בם.

ופושעים יכשלו בם.

 

 

 

 

ואלו הם חמש בחינות של הערב רב לא לפי סדרם,

אבל את המאמר נכתוב לפי סדרם .

 

  א,  נפילים

    ב,  גיבורים

ג,  ענקים

ד,  רפאים

 ה,  עמלקים

 

שהם ראשי תיבות : נגע רע .יש גם כן נגדם בקליפה נגע רע או ענג רע.   כי על ידי הרע מתהפך נגע להיות ענג או להפך הענג הופך לנגע.

כי זה לעומת זה עשה אלוקים.

 אבל זה הסדר הנכון של אותם הערב רב.

 

          נגד בחינת כתר שבקליפה       עמלקים   

  נגד בחינת חכמה שבקליפה  נפילים

   נגד בחינת בינה שבקליפה    גיבורים

       נגד בחינת ז"א שבקליפה       רפאים    

   נגד בחינת מלכות שבקליפה  ענקים  

ואלו הם חמישה מיני ערב רב המעורבים עם בני ישראל .

ומחטאים את בני ישראל.

 

משום זה בגלל חטא העגל שנגרם ע"י הערב רב הם גרמו לניתוק הקשר עם הנשמה (משה) , שהיא האור שמגיע מבינה, ה' העליונה, שהיא חסדים גמורים.והקצר גרם לניתוק ונפילה של אותו הכוח שהיה אותו ה' קטנה, שמופיעה בבראשית פרק ב

במילה בה'בראם , שהיא בעצם ממתקת את הדין ברחמים.

 

בלק ובלעם הם מבחינת עמלק,

כי אם ניקח את האותיות   עם מהשם בלעם  לק מהשם בלק  נקבל את הצירוף - עמלק  בבל   כלומר- שני סוגים של קליפות הם

עם מבלעם -   לק מ' בלק =  בבל,

 שני סוגים של קליפות וטומאה  וכוח כישוף שקשור בדור בבל,   

א – עמלק         ב – בבל

ושני הסוגים של הקליפות  של  כישוף האלו מרומזים בשמות של בלעם ובלק,

אשר – עמלק - הוא הראש ובבל הוא הכתר שנמצא בראש – שהם כל הזמן חייבים להיות באחדות, אחרת אין להם קיום, שהם נמצאים בתוך המוח של כל אחד מאיתנו.

משום זה שני הקליפות האלה שהם יחד התלבשו על בלק ובלעם.

 

ואלו הדור הראשון עד נוח שהם נשארו מאלו שנאמר עליהם במבול של נוח. וימח את כל היקום.

 

ואלו שנשארו מהקליפות עמלק בגלות ה ד',

כלומר גלות אדום – הם ראשים ומנהיגים בעולם,

בכוח רב הוא משום שהקליפה הזאת היא

 בחינת ראש – וכתר של שורש הקליפות,

 

ועל זה נאמר בפרשת נוח "כי מלאה הארץ חמס"

שהם קליפת עמלק – שהם נעשים כלי חמס לישראל,

פרשת נשא:  סעיף: קד) מאמר ערב רב וכו' :

ואלו הערב רב, הם העשירים, בשלוה, בשמחה, בלי צער, ובלי יגון כלל, גזלנים בעלי שוחד, שהם דיינים ראשי העם כי מלאה 

הארץ חמס מפניהם, עליהם נאמר,  

היו צריה לראש .

ואלו הם העמלקים – מחמשת סוגי הערב רב,

כי העמלקים הם השורש

הראש והכתר של הקליפה.

 נפלים.

 

הנפלים הם נגד ספירת חכמה בקליפה,הנפלים – הערב רב

נאמר עליהם- בראשית,

ויראו בני האלוקים את בנות האדם כי טובות

הנה ואלו הם המין השני מהערב רב,

כלומר בחינת חכמה שבקליפה אלו הנפילים- הם מכוח המלאכים, שנפלו למטה לארץ,עוזא ועזאל  - שהם מלאכים,

שהקב"ה הפילם למטה מהשמים .
(ראה מאמר בני האלוקים)

ועל ידי כך הם נקראים נפלים,ואלו נפילים מהערב רב נמשכים מהם

כשרצה הקב"ה לעשות אדם,

שאמר למלאכים : נעשה אדם בצלמנו, רצה הקב"ה לעשות את האדם לראש כל המלאכים שבשמים ,

שהאדם יהיה ממונה על המלאכים והם יהיו פקידים תחת שליטתו כמו שנאמר על יוסף הצדיק: "ויפקד פקדים על הארץ"

לכן כל המלאכים קטרגו על האדם לקב"ה ואמרו לקב"ה:

מה אנוש תזכרנו, הלא הוא עתיד לחטוא לפניך, ולמה אתה הקב"ה משפיל אותנו תחת בין אדם שאמור לחטוא.

 

אמר להם הקב"ה: אם אתם הייתם למטה בארץ כמו האדם, הייתם חוטאים יותר ממנו ,ואז מיד נאמר:

ויראו בני האלוקים (המלאכים) – הם חשקו בבנות האדם.

 וזה מה שאומר הכתוב: ויראו בני האלוקים את בנות האדם

כי טובות הנה וחשקו בהם,

 

והקב"ה הפיל אותם למטה לארץ בשלשלאות והפילם מהקדושה לטומאה,     לכן המלאכים הם קשורים לעולם הרוחני שאין בו כיסויים וגופות, כי הגוף הוא היצר.

 

ובמלאכים אין גוף ולכן אין יצרים ואלו שני המלאכים עזא ועזאל, כי רצו לזנות עם בני האדם.

 

לכן אותה האנרגיה של הקדושה ששני המלאכים הם ירצו אותם לעולם שלנו, אותה האנרגיה היא אנרגיה נידחת, שהנשמות של הערב רב שקשורים לנפלים נמשכים מהם.

 

שהם הפילו את עצמם מקדושתם לזנות אחרי בנות אדם,

 

משום זה גם הקב"ה הוא הפיל אותם והיה להם חלק בעולם הקדושה ונתן להם את שכרם בעולם הזה, כמו שנאמר :

ומשלם לשונאיו על פניו.

 

 

 

הגיבורים

 הסוג השלישי- הם הגיבורים – שהם נגד בחינת בינה שבקליפה.

 הגיבורים הם הסוג השלישי של הערב רב שנתערב בישראל, עליהם נאמר – המה הגיבורים אשר אנשי השם והם נמשכים מצד אלו שנאמר עליהם :הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, כלומר: מצד דור ההפלגה, והמין הזה של הערב רב

שהם בונים לעצם שם על מנת להתהדר בשמם,

 

הם בונים בתי כנסיות ומדרשות ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו כמו שכתוב בפרשת נוח – על מגדל בבל: עיר ומגדל וראשו בשמים , אנשים בונים בתי כנסת ומדרשות, שהוא כנגד העיר, ונותנים שם ספר תורה, הוא נגד מגל ועטרה על ראשו כנגד ראשו בשמים,

ואינם מתכונים לשם ה' אל לעשות לעצמם שם וכבוד,

 כמו שנאמר: ונעשה לנו שם,

ובזה הערב רב, שהם מצד הקליפה, מהצד האחר של הקדושה, שכל מקדשם טומאה, כי המטרה שלהם זה השם שלהם להדר את שמם.   הם מתגברים על בני ישראל שנתברכו להיות כעפר הארץ, וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת וכל בתי הכנסת והמדרשות יתפקדו וישברו, וזה סוד הפסוק שעליהם נאמר בפרשת נוח, והמים גברו מאד מאוד (מאוד- צופן למלאך המוות) על הארץ.    כלומר- הקליפה והטומאה חרבו את הארץ בהתגברותם, והמין הזה של הערב רב, שנקראו גיבורים- הם יונקים את הכוח שלהם מבינה שבקליפה.

 רפאים

 סוג הרביעי של הערב רב רפאים-שהם מבחינת ז"א תפארת שבקליפה

 

הרפאים הם מין הרביעי של הערב רב שנתערבב בישראל, זה סוג של אנשים, שאם יראו שעת צרה לישראל, מניחים אותם ומתפרשים מהם, ודוגמאות לא חסר בכל הזמנים, כל היורדים מהארץ בגלל מצב כלכלי ובטחוני, בורחים מהארץ בזמן מלחמה, אנשים שמתעלמים ובורחים מאנשים במצוקה, וכל אחד לפי מה שמרגיש ויודע,

 הרפאים הם אותם אנשים אנוכיים בלי שום רגש ושייכות, ואפילו שיש להם כוח לעזור ולהצילם אינם רוצים להצילם, רפאים מלשון רפיון ונרפים, ועוזבים,בורחים מאחריות, ואחדות, וחסרי רגשות, כי רגש אותיות גשר יוצר חיבור. הם לא מרגשים את האחר, הם מחפשים לעצמם רגושים,

 לכן זה סוג של אנשים שרק מה שהם קבעו לעצמם  שמעניין,

 ורק הרצון לקבל הפרטי שלהם,

 ולכן הם נרפים מכל קשר של תרבות ואמונה, והם הולכים אחרי ראות עיניים ותאוותם,

 ולכן הסוג הזה של ערב רב המעורב עם בני ישראל, שנקראים רפאים, הם נרפים מהתורה, ומתרחקים ממנה ומכל אלו העוסקים בתורה, הם לא יעזרו לאנשים שעוסקים בתורה, אלה להפך, הם יעזרו לאנשים שעובדים עבודה זרה עליהם נאמר רפאים, כלומר שלא יקומו לתחיית המתים בזמן הגאונים האחרונה בעת שהאור של הבורא יתערב בעוצמה על מנת להושיע את ישראל מצרתם,

 ועליהם נאמר:  ותאבד כל זכר למו,

 כי להיותם תולדות החושך ואם גילו האור הם נאבדים כי איפה שיש אור החושך מתבטל, והרפאים הם המין הרביעי של בערב רב המעורב בבני ישראל,שהם נגד ז"א תפארת שבקליפה. 

 

 הענקים

 הענקים הם המין החמישי של הערב רב נגד בחינת מלכות שבקליפה

 הענקים הם סוג של נשמות בני אדם שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם: כופר בעיקר הם דומים בשורשים לרפאים.

 

לכן גם הענקים וגם הרפאים שקולים זה בזה והם מזלזלים בתורה ומזלזלים במקיימי התורה בישראל, ואלו הם אנשים שמחזרים את העולם לתוהו ובוהו , כמו בזמן חורבן בית המקדש ששורש החורבן היה שנאת חינם.

אבל עם גילוי האור בגאולת ישראל הם יאבדו מן העולם , כי גאולת ישראל אינו תלוי במחייתם, אלא רק במחיית עמלק ,

עד שימחה אותו שבו היא השבועה.

עד כאן תקציר מהזוהר על חמש מיני ערב רב

 

 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.