ספר ויקרא כל הפרשיות מהזוהר
פרשת צו תשע''ג

השבת הגדולה,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

פרשת צו'

זוהר הקדוש             כרך י"א סעיף:ל"ט.תשע"ג

 

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

סוד הקורבנות.  עולה  חטאת  ואשם

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

מאמר של משה רבנו

 

אני דוד אתן  הקדמה ורמז קל על סוד המאמר,

שכל כולו רפואת הגוף,  והנפש,

מזל טלה חודש ניסן,  

הטלה שולט על הראש, המוח,

מוח

חכמה

יוד הי ויו הי = ע"ב

לב

בינה

יוד הי ואו הי = ס"ג

ע"ב +ס"ג = מצה

 

,כוכב מאדים השולט

על הכבד והמרות, שהם שורש כל המחלות והחלאות

שבסופו של דבר מבאים מוות חליליה על הגוף,

תלמדו על מערכת הכלי של עולמנו ומחזריות החיים,
הבנוי על פי לוח השנה העברי, וסוד האסטרולוגיה הקבלית,
24 שעורים על סוד 12 המזלות,
שכל מזל 
שולט על מערכת בגוף האדם,
\\\\\\\\\\\\\\\\\\
,,,,,,,,,,, 

פרשת צו מהזוהר

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, 

סעיף:ל"ט)  אמר להם רועה הנאמן.(משה רבנו) תנאים ואמוראים,   הרי ודאי  עולה חטאת ואשם,

הם ג' מצוות שהם ג' אבות.

 

חסד

אברהם.

גבורה

יצחק.

תפארת

יעקב.

שלמים.

היא המלכות. דוד.

 

דהיינו ספירת המלכות שהיא אבר של ז"א. 

דהינו ספירה עשירית  שלו,

שהיא תשלומין של כל אבר של ז"א.

 

כי המלכות נלקחה מז"א ונבנית לפרצוף שלם.

נמצא שז"א חסר ספירת המלכות. וכמו שחסר בכללו מן המלכות כן הוא חסר ממנו בכל פרט שלו.

שכל ספירה פרטית כלולה רק מ- ט' ספירות.

ולא מעשר.

 

ועל כן כשהמלכות עולה ומתחברת עם ז"א היא משלמת לכל פרט שלו לעשר ספירות.

דהיינו תשלומים לכל אבר שלו.

 

כעין יום הראשון של חג. שמקריבים עולה ראיה.

שעל ידי זה המלכות עולה ומשלמת

לכל אבר ואבר של ז"א לעשר ספירות.

 

סעיף:מ')  מי שלא חג יום טוב הראשון של חג.

שלא הביא עולות ראיה ושלמי חגיגה,

 לחבר המלכות עם ז"א.

אחר שעבר הרגל ולא הביא.  נאמר עליו. 

 

מעוות לא יוכל לתקן

וחסרון לא יוכל להימנות. (מסכת חגיגה.ט')

 

וזה היא חטאת. דהיינו חטא. 

המעכב לעולה כי ע"י שלא הביא עולה ראיה,

עיכב עלית מלכות לז"א. שהם סוד עולה.

 היא זכר, וחטאת. היא נקבא.

שלשניהם  משמעות אחת.

ולפעמים מתבשמת החטאת. דהיינו החטא. ונפרדת מעולה שאינה מעכבת עוד את המלכות מעליה,

על ידי שעיר ההוא.

שנאמר.   ושעיר עזים אחד לחטאת.

דהיינו אם מביא קרבן חטאת.

 

פירוש: שעולה הם הסוד קו ימין חסד אברהם.מים) שעל ידיהם המלכות עולה לז"א ולבינה.

וחטאת. דהיינו החטאים. מגברים את

 קו שמאל גבורות. ודינים אש)k יצחק.

על הימין ומכבים זה את זה. 

והמלכות לא תוכל לעלות לז"א.

ועל ידי קרבן חטאת מתתקן קו שמאל. להכלל בימין.

 

 

סעיף:מא')  העוון  שמביאים עליו אשם.

תלוי נאחז בשניהם.

כמי שאוחז לזה וזה. והוא תלוי ביניהם. באמצע. כלומר שפגם בקו האמצעי הכולל ימן ושמאל. כמו. הכל תלוי עד שיבוא אליהו, ויפריד אותה. את המלכות משם .מן הקליפות.שזה יהיה בגמר התיקון.

כך אשם תלוי הוא נאחז בשיניהם שפוגם בימין ושמאל. עד שנותנים לו. לסטרה אחרה. המזון שלו והשוחד שלו. על ידי קורבן אשם. ע"י קרבן אשם תלוי שהוא מקריב,

 

ואז ייפרד הסטרה אחרה משם. ואברים של הכלה.

דהיינו ב' קוין ימין ושמאל של המלכות. מתקרבים זה לזה.

כי כך הם  האשמות והחטאים כמו סרכות האוחזים בריאה. דהיינו קרומות המדביקים כנפי ריאה זו לזו. ואינם מניחים את המלכות לעוף ולעלות למעלה. לז"א לנשב ברוח הקודש.

 

 

סעיף:מב')  שה הוא לעולה, שכתוב. "ואיה השה לעולה" ונאמר בו שה תמים זכר,  כמו שאתה אומר  איש תמים,

שפירשו  שלם אף שה תמים

פירושו שלם להיותו עולה שהוא לימין.

 

שעיר הוא לשמאל. דהיינו שעיר עזים אחד לחטאת.

אשר עזים יורה על דינים עזים שהם בשמאל,

ויש שעיר ויש שעיר,

דהיינו שעיר אחד לה'. ושעיר אחד לעזאזל.

 שכתוב:  ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה'.

וגורל אחד לעזאזל.  ובשעיר הזה.  נאמר בעשו,

איש שעיר וזה הוא בחינת הכבד.

שלוקח ושואב כל השמרים שבדם.

שהוא שחין. אבעבועות פורחות. סחפת.

 וכל מיני צרעת.  שכתוב:

ונשא  השעיר עליו את כל עונותם  אל ארץ גזרה. 

 

עונותם הוא אותיות עונות תם.

שהוא הלב שנקרא תם. 

ואז נפרד מלהתערב בלב. שהם סוד המלכות.

ואז נתבשם. והוא העזאזל. כבד,

באלו העונות שנושא עליו,  ואינו קל שיוכל לעלות ליעקב איש תם. שהם הסוד ז"א

 

והרעיה מהימנה עוד לא אמר שאליהו מה היא.

 כי רצה שהם יאמרו השאלה,

שמחו בעלי המשנה וראשי הישיבות

שירדו עם התנאים והאמוראים.

 

 

סעיף:מג')  קם אחד מהם. אמר:

רועה נאמן תן לי רשות לשאול,

אחר שזכיתי לשמוע דברים יקרים האלו מפיך. 

 

כי תורה זו היוצאת מפיך יקרה היא מפנינים

 וכל חפציך לא ישוו בה. ועם כל זה.

הלכה היא וללמוד אני צריך.

 

הנה שעיר לעזאזל יפה אמרת שהוא בשמאל,

אשם תלוי באיזה מקום הוא.

 

 

סעיף:מד')  אמר לו ברוך אתה בני. יפה שאלת.

אלא מה עמוד האמצעי(תפארת הריאות) אחוזים בו

 ימין ושמאל. שהם חסד וגבורה.

כמו גוף הנאחז בין שתי זורעות האדם.

או כנשר. שאחוזים בו ב' כנפיים לעוף בהם.

 

כי פני נשר הוא קו אמצעי שבד' חיות הקודש הכולל ימין ושמאל. וכמו יונה, שהם הסוד המלכות המכונה יונה בשיר השרים.

שנאחזים בה ב' כנפיים. שנמשלת לתורה,

והכנפיים שלה למצות עשה.

שהם סוד ימין וחסדים.

שבהם היא העולה ומעופפת למעלה, לז"א,

 

כך. מצות לא תעשה שהם סוד  שמאל ודינים. הם המלכודות שלה, כמו ציפורים הנאחזות בפח.

וכל המלכודות שלה. המעכבות אותה לעוף. למעלה, לז"א ולבינה  ונקראות סרכות. 

כלומר קרומות הדבקים בכנפי ריאה,

כאלו הקרומות המעקבים את כנפי הריה לנשב.

 

 

סעיף:מה')  כך הוא אשם. כי ישראל האחוזים בכנפי השכינה. שהם החיות הנושאות את הכסא.

החטאת מעכבת שלא תעלה בהם המלכות ע"י זכיות ישראל אל הקב"ה. שהוא ז"א.

שהחטאות שלהם מעכבים אותה ומכבידים הכנפיים.

 

והאשם הוא האם של הערב רב,  הוא סרכא הנאחזות הכסא. ששם המלכות, ולא רק בכנפיים כמו החטאת. ואינו עוזבת אותה לעלות מן הגלות.

 

והזכיות שעושים ישראל. נאחזים בה

להעלותה מן הגלות,  וע"כ היא נשארת באויר. 

זהו עמוד האמצעי.

 

כלומר שתלויה כמו סרכא בקו האמצעי.

שהוא ז"א מחמת האשם, ואינה יכולה להתייחד עמו זולת ע"י קרבן אשם.  ועל כן נקרא אשם תלוי.

ע"ש תלייתו באויר.

 

וכך אשם תלוי בצדיק.  שהוא יסוד של ז"א. 

ששם הוא פוגם. ושם מתקן הקרבן אשם.

שהוא אחוז בין שמים שהוא ז"א.

 ובין הארץ שהיא המלכות.

ועל כן נקראת אשם תלוי.

 

סעיף:מו')  והנה נתבאר. שהחטאת מקומו בשמאל,

ופוגם בכנפי השכינה,

שהם סוד החיות הנושאות את הכסא.

שהוא המלכות. ולא בכסא עצמו.

 

אבל האשם . מקומו הוא בקו אמצעי, בתפארת

או ביסוד. והוא פוגם בכסא עצמו.

 

 

סעיף:מז')  חטאת היא יותרת הכבד, שמכבדיה,

על המלכות,  בחטאות ובטינופי עונות ישראל.

 כמו הכבד המכביד עם השמרים שהם דמים.

 על עורקי הלב.  כך אלו חטאות מכבידות על כנפי  השכינה. שהם מצות עשה. כמו שאמרנו.

פירושו, שעונות ישראל הם מרובים מזכיות.

 

אז נאמר. בתורה, שהוא הגוף,

דהיינו ז"א המכונה הגוף. ותשלך אמת  ארצה.

והמלכות צועקת.

 נתנני ה' בידי לא אוכל קום.

נפלה לא תוסיף קום.

 

 

סעיף:מח')  משום זה התקינו התנאים והאמוראים

תפלות במקום קורבנות, 

להעביר חטאות ואשמות מן המלכות.

 

ומשום זה התקינו תפלת שחרית, כקרבן שחר.

ותפלת מנחה, כקרבן בין הערביים.

ותפלת ערבית. כאמורים ופדרים שהיו מתאכלים

 על המזבח כל הלילה,

ושלשת האבות שהתקינו ג' תפלות,

כנגד המרכבה שהם קשורים בה.

שהם. חסד גבורה ותפארת. כמו שהעמדנו.

האבות הן הן המרכבה. שהם.

 

פני אריה

שהם חסד.

ופני אריה

שהוא גבורה.

ופני אריה

שהוא תפארת.

שכנגדם הן שלוש תפלות,

 

אש תמיד:   פרשת צו  סעיף נ'

 

רעיא מהימנא

 

סעיף:נ')  אש תמיד תוקד על המזבח

זו היא התורה  שנקראת אש, אשר נאמר בה.

הלא כה דברי כאש נאום ה'. 

שצריכה להאיר תמיד על המזבח שהוא המלכות. 

לא תכבה.

ודאי שאש התורה לא תכבה.

 

כי עבירה אינה מכבה את התורה.

אבל עבירה מכבה מצווה. 

שהיא נקראת נר.

כך הוא מכבה את הנר שלו מגופו.

 

כלומר. הנשמה שנקראת נר.  שנאמר בה.

נר ה' נשמת אדם.

שזה הוא כבוי. כי הגוף נשאר בחושך.

וכן מי שגורם במעשיו שתסתלק השכינה ממקומה.

הוא גורם כבוי וחושך לאותו מקום.

 

ועבירה היא חושך, ושפחה כי תירש גברתה.

 

כי העבירה. היא שפחה וחושך. 

תירש מקום הגבירה.

שהיא השכינה שנסתלקה ממקומה.

 

 

סעיף:נא')   והעלייה של מצווה מצד עם הארץ.

שאין לו תורה. לו העבירה מכבה מצווה.

לקיים בו  ורשעים בחושך ידמו.

 

אבל אצל בעלי התורה

אין לה, להמצוה, כביה עולמית בהם,

 כי מאירים אל המצווה בכמה סודות התורה.

כי אור נקרא ר"ז.= 207 = אור.

 שרומז שרזי התורה הם אורות.

ומצוות התורה שרבנן מקיימים אותם

נחשבת אצלם כמו תורה.

אשר לילה ויומם לא תכבה עליהם.

משום שמקיימים בה.

והגית בו יומם ולילה.

 

סעיף:נב')  והעשן העולה מפיהם של בעלי התורה.

בדברי תורה. הוא כמו עשן המערכה.

שהם סוד המלכות. ונקראת מערכה.

 

משום שמסדרים אותה ועורכים אותה  אל בעלה. 

שהוא ז"א כמו.

 

בהעלותך את הנרות

שנאמר על העלאת המלכות. שהם סוד נרות אל ז"א.

שנאמר בהם.  להעלות נר תמיד.

כלומר המלכות  שנקראת נר.

וזה הוא בעשן המערכה של המזבח החיצון.

 שעשן נבחן למלכות.

 

ובעשן המערכה וענן הקטורת.

שהיא במזבח הפנמי.

שהתורה שהיא ז"א מן הלב.  שהיא בינה.

ויעלה אל החכמה. שהוא המוח.

כי מוח ולב הם חכמה ובינה.

מוח חכמה.  לב בינה.

 

ועשן המערכה של מזבח הפנימי שהוא ז"א יעלה אליהם. למ"ן  ויחבר חכמה ובינה זו בזו.

כעין הענן,  שהתעוררות הענן הוא מן הלב.

וזה סוד. ואד יעלה מן הארץ.(בראשית ב')

 

כלומר ז"א שנקרא אד.  שהוא עשן יעלה מן הבינה. שזה סוד הארץ העליונה. ואחר כך.

והשקה את כל פרי האדמה.

כי אחר שז"א עולה למ"ן  וקבל שפע מחכמה ובינה. הוא משקה את כל פני האדמה. שהוא המלכות.

 

סעיף:נג')  ומפרש דבריו.

כך יתעורר עשן מבינה. שהוא בלב.

שהעמידו  בו הלב מבין. ועולה אל החכמה. 

שהוא כמו מוח. ומהו עשן. הוא קו אמצעי. שהוא ז"א העולה ומיחד חכמה ובינה ונעשה אליהם דעת.

שהם הסוד. לב מבין דעת.

 

שמהלב שהוא בינה עולה הדעת שהוא הקו האמצעי המיחד את החכמה והבינה.

 

סעיף:נד')  אחר שיורד העשן שהוא ז"א ודעת.

מחכמה ובינה.  שהם זה לשמאל. וזה לימין.

שבינה היא משמאל ל"א.

והחכמה היא מימינו.

הוא יורד מלא משפע אבא ואמא. שהם חכמה ובינה. מלא משפע י"ה לשרוף העצים.

שהם תלמידי חכמים.

שהם מצד עץ החיים שהוא ז"א

 

ועל כן מכונים עצים. שהם אברים של הגוף.  ששם ה' של העצים.כלומר אברי מלכות הנקראת גוף ונקראת ה' שנשמות תלמידי חכמים

הם תולדות מז"א ומלכות.

ודאי שהכוונה היא לשרוף אותם

 בשלהבת התורה של נר מצווה באהבה.

דהיינו ברשפי אש האהבה של מצווה.

 

סעיף:נה')  מצווה להקריב בכל יום תמידים ואחר כך להדליק אש. זה שנאמר:

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.

ואח"כ, תרומת הדשן.

ואח"כ, קורבן נדר. או נדבה.

 

תנאים ואמוראים.  כל אלו התמידים הם מדותיו של הקב"ה. כלומר הספירות.

שצריך שיהיה להם מנוחה.  ואע"פ, שכל הספירות כולם אחד. מכל מקום כל ספירה וספירה ממונה על שבתות וזמנים וימים טובים.

כלומר שבכל שבת ובכל יום טוב שולטת ספירה אחרת. ומדה ההיא השולטת באותו זמן.

כל הספירות נכללות בה. כי בכל ספירה כלולות כל עשר ספירות. ונקראות כולם על שם אותו הספירה השולטת.

 

בחסד – חסדים.  ובגבורה – גבורות.

אם ספירה השולטת היא חסד. נקראות כל עשר הספירות הנכללות בה. חסדים.

 

ואם הספירה השולטת היא גבורה. נקראות כל עשר הספירות שבה גבורות. וכך בכל מדה השולטת.

 

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

 

השבתת מלכה

 

סעיף:נו')  ויש השבתת מלאכה בשבת ויום טוב.

לכל אחד לפי בחינתו.

כמו שור שנוהג בו עול.  וחמור שנוהג בו משא.

בין אותם שיש להם עול מלכות שמים.

 

כמו תפילין. שבשבת ויום טוב הם פטורים.

ובין עול מלכות עכו"ם, כולם לפי מעשיהם. 

יש להם באלו ימים,

 

השבתת מלכה ומנוחה.

כי מי שאינו עוסק בתורה ומצוות

יש לו עול מלכות עכו"ם.

 

ומי שעוסק בתורה ומצוות

יש לו עול  מלכות שמים.

שהיא ה' אחרונה של השם הוי"ה  הנקראת

 מלכות שמים.

 

 

סעיף:נז')  היא ודאי עול מצות, משום שבה

נבראו כל הבריות שבשמים וארץ.

כי כל המציאות שבג' עולמות בי"ע. 

בריאה יצירה עשיה. יצאו מהמלכות.

 

זה שנאמר. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. שהם אותיות  בה' בראם.

 

וכשבאים שבת ויום טוב יורדת בינה.

שהיא יה"ו, שהם ספירות חב"ד.

חכמה בינה דעת. שבבינה.

על ה' שהיא מלכות שמים.

ואז היא נשמה יתרה.  והיא הבינה.   

 

חרות על הלוחות. 

הלוחות הם המלכות,

 והשראת הבינה עליה,

עושה אותה חרות מן כל הקליפות.  

 והיא סוד: אנכי  שביציאת מצרים.כמו שנאמר: 

אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

 

שהבינה פרשה כנפיה על הבת, שהיא מלכות,

ועל המחנות שלה. ויש לה מנוחה.   ואז נאמר:

במחנות סמאל והנחש. 

 וראו כל עמי הארץ

 כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.

 

שם ה' היינו אות תפילין, אבל אות תפילין. ואות שבת. ואות של יום טוב. ואות הברית. כולם שווים.

ועל כולם נאמר:

וראו כל עמי הארץ

 כי שם ה' נקרא עליך.

 

סעיף:נח')  ויש אות של השם שד"י.

שהוא המלאך מטטרון. (מטטרון=314=שד"י)

מטטרון נקרא עבד.

וכמה עבדים נמשכים ממנו. שהם ממונים על אותם

 שעושים מצות על מנת לקבל שכר.

אשר מטטרון והמחנות שלו ממונים עליהם.

ועליהם נאמר:

למען ינוח שורך וחמורך ועבדך ואמתך.

 

אבל אותם שעושים מצות שלא על מנת

לקבל שכר. הם בניהם של המלך והמלכה.

שהם ז"א ומלכות.

ובימות החול, הם כתרים ועטרות על ראשיהם של העבדים הנ"ל. ובשבילם אמרו.

והמשתמש בתנא חלף,

שהמשמש עם הבנים הנ"ל שהם עטרה לעבדים.

 חולף ועובד מן העולם והזר הקרב אליהם,

אל הבנים, יומת.

כי הם בימות החול נקראים שבתות כלפי העבדים.

 

סעיף:נט')   ומשום זה. אומרים במוסף ראש השנה.

אם כבנים אם כעבדים.

אם כבנים, היינו שנאמר בהם:

בנים אתם לה' אלוקיכם.

אם כעבדים,שכתוב: כי לי בני ישראל עבדים.

ולא שאר האומות.

 

אבל אלו הרשעים שאינם עוסקים בתורה ומצות.

ואין עליהם עול תורה ועול תפילין ושאר המצות.

 הם עבדים לאומות העולם המשעבדים בהם.

כמו.  עבדים היינו לפרעה  במצרים.

 

ואם שומרים שבתות וימים טובים,

נאמר בהם:  ויוציאנו ה' אלקינו. ויתקיים בהם:

למען ינוח שורך וחמורך,

שהם חמור בתורה ומצות.

 וינפש בן אמתך ובהמתך,

עם הארץ. נקרא בהמה.

 

ואחר שיכניס את עצמו תחת בחינת אדם,בתורה,

 יתקיים בו:  אדם ובהמה תושיע ה'.

והיינו אם הוא כסוס, שאדונו רוכב עליו.

והסוס סובל אותו. ואינו בועט באדונו.

כך הוא צריך להיות כסוס תחת תלמיד חכם.

 

סעיף:סא')  ומהו הסבל. שהעם הארץ צריך לסבול

את התלמיד חכם,

כי התלמיד חכם הוא כיום השבת. 

שהוא צריך להיות כמי שאין לו משלו,

כי ימות החול מכינים לשבת.

 ובשבת אין כלום

ואם עם הארץ סובל אותו בכספו

 ונוהג עמו לעשות רצונו. לשמש אותו.

ולהתנהג במצות כפי רצונו. יתקיים בו,

אדם ובהמה תושיע ה'.

 

יושיע לו משוד וגזלה.

יושיע לו ממלאך המוות שלא ישלוט עליו 

וישחט אותו בסכין פגום שלו.

 

 וכל מה שנשחט בסכין פגום הוא נבלה,

שנאמר בו לכלב תשליכון אותו,

שהוא סמאל שנקרא כלב. 
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

\\\\\\\\\



 

השבת הגדולה,

 

המצוה הראשונה שקבלנו עוד בהיותנו עבדים במצרים,
קידוש החודש וקידוש הלבנה,

 אנו יודעים שעבד, הוא פתור ממצוות,

כי עבד משעובד לרצונות  של אדונו, 

ואין לו בחירה חופשית ,

לכן כל צו או צווי היא עבודה זרה,

על פי הזוהר הקדוש, שנאמר:

אין צו אלא עבודה זרה,

 

אנו יודעים שהשבת היא מסגרת של עץ החיים,

ואין דבר יותר חשוב מעץ החיים,

שהוא מקור האור והחיים הנצחיים שאין שם

חלילה מוות כמו בעולמנו עץ הדעת טוב ורע,

 

אנו מקרים רק מודעות אחד שהיא שבת נצחית,

אבל למה התכוונו ח"זל שאמרו

שהשבת  לפני פסח היא השבת הגדולה,

 

מה החידוש בשבת הזאת שנקראת

השבת הגדולה,

 

הרי שלמה המלך אמר אין חדש תחת השמש,

וכאן יש לנו משהוא חדש, שבת גדולה,

 


חודש ניסן מזל טלה השולט על הראש והמוח האדם,

דמיון הגיון מציאות ואשליה בעולמנו,

 

 

מאת רבי דוד קורן,

 

זמן ותנועה, ,

שעור מתלמוד עשר הספירות  

 חלק א'  פרק ט'

השעורים של : רבי דוד קורן,

 

חודש ניסן מזל טלה

לצאת מעבדות לחרות,

מזל טלה שולט על המוח, הכתר,

שאין בו זמן תנועה ומקום, הוא מחובר לחוש  ולא ידיעה,

 

היום יום ז' בניסן יום המגביל לחודש השביעי

מזל מאזניים חודש תשרי ראש השנה,

ובשעות אלו אני רואה ערוץ הכנסת,

יום חג של ממשלה חדשה שאמורה

להוביל אותנו לחיים טובים יותר של ביטחון,

שלום ורוחה כלכלית,

 

אנו חיים  היום במציאות של שינויים דרסתים וכולנו

חיים באי ודאות לגבי העתיד שכולנו כל כך ציפינו לו

שישפר לנו את איכות החיים,

אבל רובנו מפחדים   מהעתיד,

 

ככול שהחיים עוברים מעלינו, אנו חשים

במעמקי לבנו את פעמוני האזהרה,

 שכל אחד היום עוצר,

ורוצה לעשות חשבון נפש עם עצמו,

 

על מהות החיים, המטרה לחיים והסיבה לחיים,

מדוע אנחנו  עד היום עבדים ומשועבדים לאשליה?

מדוע עד היום אנחנו עבדים למוגבלות שלנו?

 

אבל אם נעצור לרגע, וכל אחד ישאל את עצמו,

האם העידן המודרני של היום,

האדם מרגיש שהוא  משתנה עם הזמן?

שחל בו שינוי מסוים?

 

או למרות כל קידמת החומר  והטכנולוגיה האלקטרונית הגשמית , עדין אנחנו הולכים אחרי העדר האופנתי,

 

אנו את עושרנו  רוצים להראות לאחרים,

אבל את כאבנו אנו שומרים במעמקי ליבנו,

 

נאמר הזמן הוא התרופה הטובה ביותר לכל

כאב, לכל משבר, לכל מחלה, 

וכל אהבה באה עם הזמן,

 אבל כולנו שואלים, כמה זמן?

 

האם הזמן פועל לטובתנו?

או הזמן הוא בסך הכול אשליה במוח המדמה שלנו,

שכולנו עבדים היום לזמן,

 

לכן אנו נצטרך לעזר בתורת  חכמי הקבלה והרב

אשלג שנותן לנו שעור מרתק לגבי מהות החומר,

והמהות הרוחנית שבאדם, ותפיסת המציאות,

 

 

והרב אשלג אומר: תנועה רוחנית,

פירושה התחדשות   של שינוי צורה,

 

ל"ג)  עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה,

שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מלה בחכמה הזאת,

 

אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית

ממקום למקום,  אלא הכוונה היא על התחדשות הצורה,

שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה,

 

כי אותו החידוש,  דהיינו שינוי הצורה שנתחדש ברוחני,במשונה מצורה הכללית הקודמת שבאותו הרוחני,

 

הרי היא נבחנת, שנתחלקה ונתרחקה מרוחני ההוא,

ויצאה בשם ובשליטה לפי עצמה,

 

שבזה היא דומה לגמרי למהות גשמית אשר נפרד

ממנה איזה חלק, ומתנענע והולך לו ממקום למקום,

לפיכך מכונה החידוש צורה בשם תנועה,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

וכאן הסוד של השינוי והתנועה בעולם הרוחני,

 

אחד הדברים החשובים ביותר בכל לימוד תורת

הקבלה, זה להבין ולהבחין באותו עולם הדמיון

הרוחני לגבי הספירות ועולמות, שהם הכלים

הרוחניים בתוך עולם המחשבה שלנו,

 

מכיוון שאנו רגילים לחשוב בצורה גשמית וחומרית,

וחשיבה מדעית שניראה לנו הגיונית,

ולא מבינים שהתורה מדברת רק בצורה רוחנית

שעדין אנחנו לא בנינו כלים רוחניים על מנת

להתחבר לאותה מחשבה אלוקית, שהאדם

בעצם נברא בצלם אלוקים,

 

לדוגמא:  שאנו מדברים על תורת גלגולי נשמות,

על פי מחקרים של המדענים, יש כיום בערך שבע

מילירד אנשים ביקום שלנו,

אבל המדענים אומרים, משחר ההיסטוריה של האדם,

מתו יותר ממאה מילירד אנשים,

 

ואז נשאלת השאלה, איך זה שבכל דור ודור

יש מספר מסוים של נשמות, אבל הפרדוקס הוא

שכל דור מספר הנשמות הולכות וגדלות יותר?

 

אני דוד יכול להעיד, כשנולדתי היו בעולם שלוש

מילירד אנשים, היום כעבור שישים שנה, יש יותר

משבע מילירד אנשים בעולם,

 

וכן בעצם כל המעבר בין התפיסה שלנו לגבי המציאות

דרך המודעות הגשמית שלנו, לתפיסה המציאות

לגבי העולם הרוחני, שהם שני דברים שונים,

 

כי המחשבה  החומרית תמיד מחברת אותנו לכמות

גודל מוחשיים,   אבל המחשבה  הרוחנית שלנו אמורה לחשוב בצורה   אנרגטית ולא במונחים  פיזיים,

 

 מדוע? כי אם ניקח לדומא, מיכל מים שיש בו מאה

ליטר ונחלק אותו לשניים,  אז יש לנו שני חצאים

של חמישים ליטר אנרגיה בכל אחד,

 

אבל בעולם הרוחני אין שינוי באנרגיה, יש מאה ליטר

כל הזמן,  כך בעולם הנשמות,  יש נשמות בגלל קצר

מסוים נחלקות לשניים.  אומנם בעולם הפיזי.

הם נראים שני חצאים כגון גבר ואישה,

אבל בעולם הרוחני הם נשמה אחד,

 

אבל בעולמנו הגשמי למרות שהיא נחלקת לשניים,

שהם בעצם שני מהויות שלמות, כלומר לשני חלקים

שלמים,  וגם ההתפתחות של הנשמה,

מגלגול לגלגול, כל זה קשור, לשינוי והתנועה,

שקורא בעולם הרוחני,

 

מבחינתנו כל השינוי ניראה לנו כביכול שהגוף מת

או עייף, ואחרי זה הוא מתעורר,  הגוף כל הזמן

גדל מתבגר הגוף זז, ונמצא כל הזמן בתנועה פיזית,

 

 

אבל גם בעולם הרוחני יש גם כן תנועה,

של אבולוציה של התפתחות, אבל ההתפתחות

הרוחנית היא לא תלויה בזמן הגשמי שהגוף עובר,

 

ובגלל זה מי שמתחבר לנשמה, הוא יכול לזכור

גלגולים קודמים, למה? 
כי הוא פורץ מעבר למחסו  של הזמן,  

 

ואז למרות שזה נראה מהות חדשה ונראה אדם חדש,

שנפרדה ונחלקה מהמהות הקודמת,

בעולם הפיזי, אין שום קשר,

אבל בעולם הרוחני יש קשר,

והחידוש הצורה, זה בעצם האבולוציה המתפתחת,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

והרב אשלג ממשיך לגלות לנו,

 

זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושים

שינוי צורות, המסובבים זה מזה  קודם ואחר כך,

פירושו סבה ומסובב,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

וכך בעצם אנחנו יכולים להתחבר למימד של

הזמן שהוא סיבה ומסובב,

ואז אפשר להבין את כול מה שקרא בעבר,

הוא סיבה, למה שקורא היום,

ואי אפשר לנתק בין העבר להווה,

או בין ההווה לבין העתיד, וזה המוח הרוחני,

 

אבל המוח הגשמי, היום שאדם לומד על העבר

שזה שעורים בהיסטוריה בבית הספר?

הבעיה שהיום לומדים על העבר, לא לומדים

על העבר כסיבה ומסובב, שזה המניע שגורם למעשה,

 

היום כל הלימוד של ההיסטוריה של העבר נלמד

בצורה של הפרדה, מבלי לבין בין סיבה למסובב,


והאדם שמנותק מהסיבה והתוצאה, הוא חי בעולם

המקרה, שחושב שהכול קרא במקרה,
ואין מקרה אחד קשור למקרה השני,
וכל אירוע קרא כך במקרה בפני עצמו,
נדירים המקרים שהאדם מוצא קשר

בין שני אירועים,

 

כי עד היום עוד לא למדנו את העיקרון שנוכל גם

ללמד איך גלגל הזמן  הרוחני שגורם לשינויים,

 

אומנם יש אקסיומות רבות היום, 
של כל הפילוסופיה  המודרנית, שנכנסת לכל העניין
של הגורם העיקרי  של ההיסטוריה,

והשאלה היא האים ההיסטוריה

גורמת לאנשים שיופיו פה עלי אדמות,

או האדם  והאנשים שקובע איך יראה ההיסטוריה

 והאנשים הם  שמשפיעים על ההיסטוריה,

 

אבל כל הבעיה של אותם הפילוסופים שהם

אנשים מאוד הגיוניים, וגם הם רוצים להוכיח,

שההיסטוריה זה מדע מדויק, וגם אותם ההיסטוריונים

רוצים להשתייך לעולם האקדמי, המדעי המדויק,


ואז אותם הפילוסופים, הם ממלכדים את עצמם,

בזה שהם לא נותנים עוד פתח לאפשרות אחרת

של פילוסופיה ומחקר המשכי,
של היבטים עמוקים במימד של ההיסטוריה,

 

ובזה שהיום רוצים אותם הפרופסורים להגדיר

את ההיסטוריה כמדע מדויק, בזה הם חרצו את

גורל האדם, כי האדם בכלל לא קשור להיסטוריה,


ובאמת הגיע זמן שנחשוב גם אנחנו האנשים

הקטנים אחרת,
ונשאיר פתח קטן במוחנו אם נרצה להתחבר לזמן אמתי
של מציאות, ...  חומר למחשבה,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

 

ל"ד')  ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין כי עיקר מושג הזמן אצלנו,  אינו אלא הרגש של תנועה,

כי מוח  המדמה שבאדם,

מצייר ומרקם מספר מסוים של תנועות,

שהרגיש בהן בזה אחר זה,

 

ומעתיקם בדמיון "זמן מסוים" באופן, שאם היה האדם

עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת,

לא היה יודע אז ממושג הזמן, ולא כלום,

 

והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי

הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות כנ"ל,

המסובכות זו מזו בדרך סיבה ומסובב,

 

מכנים אותן בשם "זמן ברוחניות" ועניין קודם ואחר כך,

פירושו תמיד כמו סיבה ומסובב,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

                              

וכאן הרב אשלג נותן לנו את ההסבר איך המוח

שלנו מדמה את העניין של הזמן,

 

כי אנחנו בקבלה אומרים שהזמן זה אשליה,

אבל זה לא אומר שלמרות שהזמן הוא אשליה

זה מצרך לא נחוץ בעולמנו,

כי כל דבר שקשור לעולם הרוחני, הוא השליתי,
למה, כי הכול זמני

בעולמנו, אנו יודעים את זה היום, לגבי התהליכים

שאנו עוברים בעולמנו, והדבר הקבוע ביקום

הוא השינוי הרוחני המתמיד, ומה שבטוח היום

הכול משתנה, וישתנה,

 

כי ברגע שאדם מחובר לעולם הרוחני שהוא אין סוף.

הוא מתחבר לאין זמן תנועה ומקום,

וכל הבעיה שלנו שאנו מחוברים לזמן,
אבל לא לתנועה,ולא למקום,
שאמור לחבר אותנו למציאות הנצחית

שהיא אין סוף, ולצאת ממגבלה של זמן גשמי,

 

כי אנחנו לומדים, מהצמצום, נוצר המימד של הזמן

שמוגדר בלשון הקבלה עולם הקו והעגולים,

שזה בעצם העולם הזמני, והאשלייתי,

 

ונשאלת השאלה  אז איך הזמן האשלייתי

מופיע במוחנו המדמה?  כמו שמציין הרב אשלג,

בקליטה של אירועים מסוימים, שהמוח שלנו

מסוגל לקלוט,

 

כי אם המוח שלנו היה מסוגל לקלוט את כל

מה שקורא בזמן אחד, הינו מבטלים את הזמן,

 

אבל בגלל שהמוח שלנו, קולט בצורה מוגבלת,

אז הוא קולט לא את התמונה השלמה,
אלה כל פעם  פריט מתוך התמונה,
והוא קולט רק פרטים, ובין פריט לפריט השני,
 הוא נכנס לחלל של זמן אשלייתי,

 

האם מבחינת היקום השתנה משהוא?
לא ולא כלום,

אבל הבעיה שהמוח שלנו הסובייקטיבי,
שהוא קולט משהוא, לאחר מיכן קולט עוד משהוא,
אז הוא מרגיש את הזמן, 
ואם המוח שלנו היה מסוגל לקלוט הכל בו זמנית,
אז האדם היה מבטל את הזמן האשלייתי,

ומתחבר לאין זמן תנועה ומקום,
וכל רצון היה מופיע

בלי שום תורך של זמן תנועה ושינוי ממקום למקום,

 

וזה הכוח המדמה  של המוח שלנו שהוא כל בזמן מדמה,

ויוצר את האשליה,  שמציין הרב אשלג,

ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין כי עיקר מושג הזמן אצלנו,  אינו אלא הרגש של תנועה,

כי מוח  המדמה שבאדם,

מצייר ומרקם מספר מסוים של תנועות,

שהרגיש בהן בזה אחר זה,

 

וזה המוח של כולנו, שהוא רואה תמונה לאחר תמונה,

אבל הוא לא מחובר ומתחבר לסיבה ומסובב,

וכל זה בגלל תפיסה מוגבלת שאדם בחר לחיות בה,

 

לכן הוא גם לא יכול להבין בין ההשלכות של העבר

להווה ולמציאות שהוא חי בה יום יום,
והוא חיים בצורה רובוטית ,
והוא עבד למציאות שהוא חי בה, מבלי

להבין את הסיבה לכל מה שמתרחש בחייו,

 

כך האדם חי בעולמנו היום, הוא רואה כל פעם

אותה תמונה ואת אותה המציאות בצורה אחרת,

האדם מיום שהוא נולד מתמודד אם אותם הבעיות

אבל כל פעם אם אנשים אחרים , כל זה בגלל

שלא יכול להבחין בין סיבה למסובב,

לכן אין שום שינוי פנימי מבחינת האדם,

 

האדם חי ומתנהג במצב רובוטי, של המוח

המדמה, ונהפך להיות עבד למציאות האשלייתית

שבחר לחיות בה, והוא עבד לאשליה,

הוא עבד להיגיון, והוא בעצם עבד למוגבלות שלו,

 

רק ברגע שאנו מצלחים לפרוץ את המימד של

הזמן האשלייתי, ונכנסים לזמן אמת,

ומהוא זמן אמת?
כמובן הזמן האמת הוא תמיד

שאדם מבחין בין סיבה למסובב,
ויש התפתחות,  ויש שינוי צורה,

 

והשינוי צורה הזה, הוא מה שגורם להתפתחות,

הוא מה שגורם לעולם התיקון, להשתלשל לפעמים,

מבלי שהמוח מגביל, או יוצר הדמיה, אשלייתית

בין הדמיון למציאות האמתית,

 

וזה אומר לגבנו, כל עוד אנחנו  שמחוברים

אם המוח שלנו לעולם האובייקטיבי כביכול,

ואנחנו קולטים כל הזמן רק תמונה לאחר תמונה,
 
וכל מיני תמונות מגובלות מהמציאות,
ולא את התמונה הכוללת,

אנחנו עבדים לזמן,

 

ברגע שהאדם יתחיל להתעורר ויבין שהזמן

הוא אשליה, אותו האדם בר מזל יתחיל להבין,

איך לצאת מהעבדות של הזמן,

 

אבל זה לא אומר שהזמן נעלם,

אבל לפחות האדם מבין שהזמן הוא אשלייתי,


וזה אומר שהזמן הוא לא קבוע, הוא לא אובייקטיבי,

הזמן הוא בעצם סובייקטיבי,

וסובייקטיבי קשור כמובן, לסיבה ומסובב,

שזה  זמן אמת, שהאדם מבין את הזמן האשלייתי,

 

וזה נותן לאדם את האפשרות, להיכנס לעולם האמתי,

שזה עולם האבולוציה של ההתפתחות של הכלי

שהיא הנשמה,  של שינוי צורה,
בין המודעות  הגוף החומרי, למודעות הנשמה,
וחשיבה אנרגטית, טהורה רוחנית אלוקית, 
וזה דבר מאוד חשוב,

להרגיש את השינוי הצורה,

 

וזה אומר שהאדם שרוצה לגלות את האור,

צריך קודם כול להרגיש את החושך,

אדם שנכנס לחדר חשוך וחושב שהחדר מואר,

לא מטריח את עצמו ללכת להדליק את המנורה,

 

לעומת זאת האדם שנכנס לחדר חשוך, ומרגיש

שיש חושך, והחושך מפריע לו,

הוא ילך  ויחפש את האור,

 

כל עוד אנחנו נחיה בפיצול ואשליה בין הפנמיות

שלנו לחיצוניות, ונחיה בשקר אבל בהסכמה, 

נחייה רק אם האגו הפרטי שלנו שהוא הטלה,
אנו את עושרנו  והצלחתנו  רוצים להראות לאחרים,
אבל את כאבנו אנו שומרים במעמקי ליבנו,


והמעניין שאנו חיים אם כל הבעיות שלנו בשלווה,
וחושבים שזה  נורמלי,  לצערנו לעולם לא נצא מעבדות לחרות,  והאדם, ויהיה  עבד של הזמן, 
ויחיה  תחת לחץ הזמן,
וכל האשליה היא שגם הזמן  לאמפריע לו,
הוא לעולם לא ירצה לצאת מתחת  לחץ הזמן,

 

זה בעצם סוד מזל טלה חודש ניסן,

שהטלה שולט על הראש והמוח שהוא לא רגיש,

והטלה כל הזמן לחוץ בזמן, ואהבת חייו הוא עצמו,

שהטלה מאוהב בעצמו וחושב שהוא החכם הגדול,

ולא מרגיש את החושך וחושב שהחושך זה המציאות,

לכן הוא לא מחפש את האור,


זה בעצם סוד הפסח לצאת מעבדות לחרות.

חרות ממלאך המוות, חרות ממודעות הנחש,

חרות ממגבלות, חרות מעבדות להגיון,

לצאת ממצרים שזה מודעות הגוף שמשועבד לפרעה,

חג חרות שמח. בשם הזוהר וממני רבי דוד קורן,

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.