כל פרשיות ספר שמות מהזוהר
קבלה וזוהר : פרשת תצוה תשע''ג.

פרשת תצוה, שבת זכור,
ראו שעור מיוחד על מזל החודש דגים חודש אדר, וסודות פורים עגל מסכה,

 

שבת זכור:

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,   פורים תשע"ג

שמואל א פרק טו

א)  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח יְהוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ, עַל-עַמּוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי יְהוָה.  {ס}

 

ב)  כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, פָּקַדְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל--אֲשֶׁר-שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ, בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם

 

ג)  עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק,

וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו;

וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק,

מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר.   

 

ד)  וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל, אֶת-הָעָם, וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים,

מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, אֶת-אִישׁ יְהוּדָה. 

 

ה)  וַיָּבֹא שָׁאוּל, עַד-עִיר עֲמָלֵק; וַיָּרֶב, בַּנָּחַל

 

ו)  וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-הַקֵּינִי

לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי,  פֶּן-אֹסִפְךָ עִמּוֹ,

 וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם; וַיָּסַר קֵינִי, מִתּוֹךְ עֲמָלֵק. 

 

ז)  וַיַּךְ שָׁאוּל, אֶת-עֲמָלֵק, מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר,

אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרָיִם. 

 

ח)  וַיִּתְפֹּשׂ אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ-עֲמָלֵק, חָי;

וְאֶת-כָּל-הָעָם, הֶחֱרִים לְפִי-חָרֶב. 

 

ט)   וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג,

וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם; וְכָל-הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס, אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ

 

 

י) וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, לֵאמֹר

 

יא) נִחַמְתִּי, כִּי-הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל לְמֶלֶךְ

כִּי-שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת-דְּבָרַי לֹא הֵקִים;

 וַיִּחַר, לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל-יְהוָה, כָּל-הַלָּיְלָה

 

 יב) וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל, בַּבֹּקֶר; וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר, בָּא-שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד, וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר, וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל. 

 

יג) וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל;

 וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל, בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה

הֲקִימֹתִי, אֶת-דְּבַר יְהוָה. 

 

יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי,

 וְקוֹל הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ

 

טו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם,

אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר,

 לְמַעַן זְבֹחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ;

וְאֶת-הַיּוֹתֵר, הֶחֱרַמְנוּ. 

 

טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ,

אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה;

 ויאמרו (וַיֹּאמֶר) לוֹ, דַּבֵּר. 

 

יז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--הֲלוֹא אִם-קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ,

רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה;

וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל. 

 

יח)  יִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה, בְּדָרֶךְ; וַיֹּאמֶר,

 לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת-הַחַטָּאִים אֶת-עֲמָלֵק,

וְנִלְחַמְתָּ בוֹ, עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם

 

יט) לָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה;

וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה

 

כ) ַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה,

 וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי יְהוָה;

 וָאָבִיא, אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק,

 וְאֶת-עֲמָלֵק, הֶחֱרַמְתִּי

 

כא) ַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּגִּלְגָּל

 

כב) ַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים,

 כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל יְהוָה:  הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב,

לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. 

 

כג) ִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר: 

יַעַן, מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ, מִמֶּלֶךְ. 

 

כד) ַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל חָטָאתִי,

כִּי-עָבַרְתִּי אֶת-פִּי-יְהוָה וְאֶת-דְּבָרֶיךָ

כִּי יָרֵאתִי אֶת-הָעָם, וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם

 

כה) וְעַתָּה, שָׂא נָא אֶת-חַטָּאתִי;

וְשׁוּב עִמִּי, וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה. 

 

כו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל, לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ

כִּי מָאַסְתָּה, אֶת-דְּבַר יְהוָה,

 וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה, מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל

 

כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל, לָלֶכֶת; וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף-מְעִילוֹ, וַיִּקָּרַע. 

 

כח) ַיֹּאמֶר אֵלָיו, שְׁמוּאֵל, קָרַע יְהוָה אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ

 

כט) וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם: 

 כִּי לֹא אָדָם הוּא, לְהִנָּחֵם. 

ל) ַיֹּאמֶר חָטָאתִי--עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי-עַמִּי, וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל;

וְשׁוּב עִמִּי, וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. 

 

לא) ַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל, אַחֲרֵי שָׁאוּל; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל, לַיהוָה

 

לב) ַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק,

וַיֵּלֶךְ אֵלָיו, אֲגַג מַעֲדַנֹּת; וַיֹּאמֶר אֲגָג, אָכֵן סָר מַר-הַמָּוֶת

 

לג) ַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ,

כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ;

וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת-אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה, בַּגִּלְגָּל

 

לד) ַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה; וְשָׁאוּל עָלָה אֶל-בֵּיתוֹ, גִּבְעַת שָׁאוּל. 

לה וְלֹא-יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת-שָׁאוּל, עַד-יוֹם מוֹתוֹ,

 כִּי-הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל; וַיהוָה נִחָם,

 כִּי-הִמְלִיךְ אֶת-שָׁאוּל עַל-יִשְׂרָאֵל

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

,,,,,,,,,,,,,,,



פרשת תצוה

ואתה תצוה את בני ישראל:

(מזולתו) הנה אותיות המלוי של שם אהי"ה דיודי"ן,

או דאלפי"ן, הם כ"ז אותיות, כמנין ז"ך.

 

 

אהיה, אלפ הי יוד הי

 

אלפ

ה"י

יוד

הי

למה

י ו

ואל

י ו

פד

 ד

דות

 ד

 

אהיה, אלפ הא יוד הא

 

אלפ

ה"א

יוד

הא

למה

אל

ואל

אל

פד

 פ

דות

 פ

 

וזהו שמן זית זך כתית למאור,

שהם ב' חסדים ושני שלישים המגולים,

 מהחזה דזעיר ולמטה, ואלו נתנים לנוקבא על ידי היסוד, שבו נכתתים, להעלות נר, הוא הנוקבא.

וכבר ידעת, כי כל חסד הוא הוי"ה אחת,

והנה ההוי"ה במלואה, יש בה י' אותיות,

והנה ג' הויו"ת פחות שליש, הם כ"ז, בגימטריא ז"ך.

 

ובהעלות אהרן:

'את 'הנרות 'בין 'הערבים, ר"ת אהב"ה,

לרמוז, כי הכהן שרשו בחסד, שהוא אהבה. (ע"כ מזולתו):

 

הערב רב

העגל  ושבירת הלוחות.

השיעורים  של רבי דוד קורן.

חלק משעור בפרשת השבוע.

 

נשאלת השאלה:-מדוע משה רבנו,

היה צריך את כל הבעיות והצרות שמכורח הנסיבות

מלוות את יציאת הערב רב, המכשפים, ממצריים יחד עם בני ישראל ?

 

 

חכמה      בינה

דעת

 

משה רבנו, שורש נשמתו הייתה -  מספירת דעת .

דעת -  הספירה הגדולה ביותר .

 

ערב רב גימטרייה = 474 = גימטרייה דעת

 

הערב רב היו קשורים בשורש נשמתו של משה רבנו .

משה רבנו לא יכול היה לצאת ממצריים, ולצאת לגאולה בלי אותן הניצוצות, מכיוון שהם היו משורש נשמתו .

משה רבנו, כולל את כל נשמות בני ישראל, יחד עם הערב רב .

 

כל נשמות בני ישראל ביחד  -  זה הנשמה של משה רבנו .

וכולנו חלקים וניצוצות של משה רבנו .

לכן, גם הערב רב יצאו, יחד עם בני ישראל, ממצריים .

 

כאן למעשה, אנחנו רואים מאבק, מכיוון שיש בחירה חופשית .

בהזדמנות שהייתה, הערב רב השפיעו על בני ישראל וגרמו להם לעשות את חטא העגל .

 

גם אנחנו, בני ישראל, יכולנו להשפיע על הערב רב, ולגרום למצב הפוך, כלומר, במקום לעשות את החטא העגל, היינו כולנו, מחכים למשה רבנו .  יכולנו לעצור ולהגיד: רגע ! ולמנוע את החטא .

 

 

 

משה רבנו, לא עלה להר לחינם .

משה רבנו עלה להר - למסגרת של ז"א , הוא לא נעלם סתם, מן העין

אלא, הוא עלה למסגרת מודעות של ז"א,

על מנת לבנות את המגן מפני המוות .

 

אנחנו, בני ישראל, היינו עם של עבדים,

עם אינטליגנציה כל כך נמוכה, עד שלא הבנו ולא חשבנו: רגע !

אנחנו פוגמים בכלי שלנו .

לא העלנו על דעתנו את העובדה,

שמשה רבנו כל כך השתדל והתאמץ

על מנת להשלים עבורנו את הכלי  הרוחני .

 

הכלי זה הוא הסוד, של הלבנה (ירח) שמקבילה לספירת מלכות .

אותה אות - ה' של השם המפורש = הכלי  .

אנחנו רוצים לחבר את האות- ה' עם הצדק . כדי לחבר את המודעות שלנו, שמחוברת לעץ הדעת -  טוב ורע

 

צדק  צדקה'

דין              רחמים

 

כאשר נחבר את האות- ה' עם הצדק, נוכל לחבר את המודעות שלנו,  שמחוברת לעץ הדעת - טוב ורע, למודעות של עץ החיים - ז"א  .

ז"א= המגן הקוסמי !

 

ישנו מנגנון קוסמי (שומר קוסמי) שנקרא בצופן:- "חרב פיפיות" .

חרב הפיפיות, עומדת ושומרת על שערי גן עדן, כאן, בארץ ישראל

ארץ הקודש .

 

אותה חרב פיפיות, מונעת ממי שבא עם הרע (רצון עצמי),

 ועם מודעות של עץ הדעת-  טוב ורע, מלהתחבר לעץ החיים .

 

זה בדיוק מה שהערב רב רצו לעשות, הם רצו לבוא עם הרע,

עם הרצון לקבל לעצמו בלבד, עם השלילי, עם המינוס, עם העבודה הזרה ולהנציח אותה על ידי התחברות למסגרת מודעות של עץ החיים.

במסגרת של עץ החיים, ישנה מסגרת של חיי נצח .

 

לכן, לא הייתה ברירה למשה רבנו,

אלא לשבור את הלוחות !

לשבור את הכלי הגשמי שנבנה על ידי חטא העגל !

 

 

אם משה רבנו לא היה שובר את הלוחות,  שזה המודעות  החומרית הגשמית. שאדם מחובר לחומר ולא לרוח.

 אנחנו היינו עד היום, משתחווים לפסלים, אבנים,   לוחות   וסמלים .

כמו רוב אומות העולם. לצערנו עד היום גם בארץ. כל המכשפים שמשתמשים עם קמעות

 

כך למעשה,   היינו שוכחים שהתורה האמיתית (הרוחנית)  מוסתרת מאחרי העולם הגשמי, ואין שום משמעות ללוחות של אבן, בלי כח אנרגיה פנימי  רוחני טהורה .

 

לכן, נאמר שהלוחות היו כבדים,  מדוע.  

כי נעלמה  הרוח שבא.  ונשאר רק החומר  הגשמי. הכבד.

כמו גופה מתה.   ואז משה רבנו שבר אותם .

על מנת להפריד את הרוח מהחומר.  והאותיות פרחו.

 

משה רבנו שבר את הלוחות, כדי לא להוסיף עוד עבודה זרה גשמית .

 

בני ישראל נתפסו ונצמדו אל המסגרת הגשמית,

לכן הם לא קיבלו את האנרגיה של התורה,

 את האנרגיה החיובית והטהורה של התורה

שהועברה ליהושע .

 

הזוהר הקדוש מציין לפנינו שאותה האנרגיה הרוחנית, הפנימית של התורה הועברה מדור לדור, לא לעם, לא לבני ישראל,

אלא לכלים מתאימים, דרך הכוח של הקבלה, שהיא הסוד וצופן , מכיוון שהתורה היא רוחנית בלבד !!

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

ואלו הם חמש בחינות של הערב רב לא לפי סדרם, אבל את המאמר נכתוב לפי סדרם .

 

  א,  נפילים

    ב,  גיבורים

ג,  ענקים

ד,  רפאים

 ה,  עמלקים

 

שהם ראשי תיבות : נגע רע .יש גם כן נגדם בקליפה נגע רע או ענג רע.   כי על ידי הרע מתהפך נגע להיות ענג או להפך הענג הופך לנגע.

כי זה לעומת זה עשה אלוקים.

 אבל זה הסדר הנכון של אותם הערב רב.

 

          נגד בחינת כתר שבקליפה       עמלקים   

  נגד בחינת חכמה שבקליפה  נפילים

   נגד בחינת בינה שבקליפה    גיבורים

       נגד בחינת ז"א שבקליפה       רפאים    

   נגד בחינת מלכות שבקליפה  ענקים  

ואלו הם חמישה מיני ערב רב המעורבים עם בני ישראל .

ומחטאים את בני ישראל.

 

משום זה בגלל חטא העגל שנגרם ע"י הערב רב הם גרמו לניתוק הקשר עם הנשמה (משה) , שהיא האור שמגיע מבינה, ה' העליונה, שהיא חסדים גמורים.והקצר גרם לניתוק ונפילה של אותו הכוח שהיה אותו ה' קטנה, שמופיעה בבראשית פרק ב

במילה בה'בראם , שהיא בעצם ממתקת את הדין ברחמים.

 

בלק ובלעם הם מבחינת עמלק,

כי אם ניקח את האותיות   עם מהשם בלעם  לק מהשם בלק  נקבל את הצירוף - עמלק  בבל   כלומר- שני סוגים של קליפות הם

עם מבלעם -   לק מ' בלק =  בבל,

 שני סוגים של קליפות וטומאה  וכוח כישוף שקשור בדור בבל,   

א – עמלק         ב – בבל

ושני הסוגים של הקליפות  של  כישוף האלו מרומזים בשמות של בלעם ובלק,

אשר – עמלק - הוא הראש ובבל הוא הכתר שנמצא בראש – שהם כל הזמן חייבים להיות באחדות, אחרת אין להם קיום, שהם נמצאים בתוך המוח של כל אחד מאיתנו.

משום זה שני הקליפות האלה שהם יחד התלבשו על בלק ובלעם.

 

ואלו הדור הראשון עד נוח שהם נשארו מאלו שנאמר עליהם במבול של נוח. וימח את כל היקום.

 

ואלו שנשארו מהקליפות עמלק בגלות ה ד', כלומר גלות אדום – הם ראשים ומנהיגים בעולם, בכוח רב הוא משום שהקליפה הזאת היא בחינת ראש – וכתר של שורש הקליפות,

 

ועל זה נאמר בפרשת נוח "כי מלאה הארץ חמס"

שהם קליפת עמלק – שהם נעשים כלי חמס לישראל,

.פרשת נשא:  סעיף: קד) מאמר ערב רב וכו' :

ואלו הערב רב, הם העשירים, בשלוה, בשמחה, בלי צער, ובלי יגון כלל, גזלנים בעלי שוחד, שהם דיינים ראשי העם כי מלאה 

הארץ חמס מפניהם, עליהם נאמר,  

היו צריה לראש .

ואלו הם העמלקים – מחמשת סוגי הערב רב,

כי העמלקים הם השורש – הראש והכתר של הקליפה.

 נפלים.

 

הנפלים הם נגד ספירת חכמה בקליפה,הנפלים – הערב רב

נאמר עליהם- בראשית,

ויראו בני האלוקים את בנות האדם כי טובות

הנה ואלו הם המין השני מהערב רב,

כלומר בחינת חכמה שבקליפה אלו הנפילים- הם מכוח המלאכים, שנפלו למטה לארץ,עוזא ועזאל  - שהם מלאכים,

שהקב"ה הפילם למטה מהשמים .
(ראה מאמר בני האלוקים)

ועל ידי כך הם נקראים נפלים,ואלו נפילים מהערב רב נמשכים מהם

כשרצה הקב"ה לעשות אדם,

שאמר למלאכים : נעשה אדם בצלמנו, רצה הקב"ה לעשות את האדם לראש כל המלאכים שבשמים ,

שהאדם יהיה ממונה על המלאכים והם יהיו פקידים תחת שליטתו כמו שנאמר על יוסף הצדיק: "ויפקד פקדים על הארץ"

לכן כל המלאכים קטרגו על האדם לקב"ה ואמרו לקב"ה:

מה אנוש תזכרנו, הלא הוא עתיד לחטוא לפניך, ולמה אתה הקב"ה משפיל אותנו תחת בין אדם שאמור לחטוא.

 

אמר להם הקב"ה: אם אתם הייתם למטה בארץ כמו האדם, הייתם חוטאים יותר ממנו ,ואז מיד נאמר:

ויראו בני האלוקים (המלאכים) – הם חשקו בבנות האדם.

 וזה מה שאומר הכתוב: ויראו בני האלוקים את בנות האדם כי טובות הנה וחשקו בהם,

 

והקב"ה הפיל אותם למטה לארץ בשלשלאות והפילם מהקדושה לטומאה,     לכן המלאכים הם קשורים לעולם הרוחני שאין בו כיסויים וגופות, כי הגוף הוא היצר.

 

ובמלאכים אין גוף ולכן אין יצרים ואלו שני המלאכים עזא ועזאל, כי רצו לזנות עם בני האדם.

 

לכן אותה האנרגיה של הקדושה ששני המלאכים הם ירצו אותם לעולם שלנו, אותה האנרגיה היא אנרגיה נידחת, שהנשמות של הערב רב שקשורים לנפלים נמשכים מהם.

 

שהם הפילו את עצמם מקדושתם לזנות אחרי בנות אדם,

 

משום זה גם הקב"ה הוא הפיל אותם והיה להם חלק בעולם הקדושה ונתן להם את שכרם בעולם הזה, כמו שנאמר :

ומשלם לשונאיו על פניו.

 

 

 

הגיבורים

 הסוג השלישי- הם הגיבורים – שהם נגד בחינת בינה שבקליפה.

 הגיבורים הם הסוג השלישי של הערב רב שנתערב בישראל, עליהם נאמר – המה הגיבורים אשר אנשי השם והם נמשכים מצד אלו שנאמר עליהם :הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, כלומר: מצד דור ההפלגה, והמין הזה של הערב רב

שהם בונים לעצם שם על מנת להתהדר בשמם,

 

הם בונים בתי כנסיות ומדרשות ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו כמו שכתוב בפרשת נוח – על מגדל בבל: עיר ומגדל וראשו בשמים , אנשים בונים בתי כנסת ומדרשות, שהוא כנגד העיר, ונותנים שם ספר תורה, הוא נגד מגל ועטרה על ראשו כנגד ראשו בשמים,

ואינם מתכונים לשם ה' אל לעשות לעצמם שם וכבוד,

 כמו שנאמר: ונעשה לנו שם,

ובזה הערב רב, שהם מצד הקליפה, מהצד האחר של הקדושה, שכל מקדשם טומאה, כי המטרה שלהם זה השם שלהם להדר את שמם.   הם מתגברים על בני ישראל שנתברכו להיות כעפר הארץ, וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת וכל בתי הכנסת והמדרשות יתפקדו וישברו, וזה סוד הפסוק שעליהם נאמר בפרשת נוח, והמים גברו מאד מאוד (מאוד- צופן למלאך המוות) על הארץ.    כלומר- הקליפה והטומאה חרבו את הארץ בהתגברותם, והמין הזה של הערב רב, שנקראו גיבורים- הם יונקים את הכוח שלהם מבינה שבקליפה.

 רפאים

 סוג הרביעי של הערב רב רפאים-שהם מבחינת ז"א תפארת שבקליפה

 

הרפאים הם מין הרביעי של הערב רב שנתערבב בישראל, זה סוג של אנשים, שאם יראו שעת צרה לישראל, מניחים אותם ומתפרשים מהם, ודוגמאות לא חסר בכל הזמנים, כל היורדים מהארץ בגלל מצב כלכלי ובטחוני, בורחים מהארץ בזמן מלחמה, אנשים שמתעלמים ובורחים מאנשים במצוקה, וכל אחד לפי מה שמרגיש ויודע,

 הרפאים הם אותם אנשים אנוכיים בלי שום רגש ושייכות, ואפילו שיש להם כוח לעזור ולהצילם אינם רוצים להצילם, רפאים מלשון רפיון ונרפים, ועוזבים,בורחים מאחריות, ואחדות, וחסרי רגשות, כי רגש אותיות גשר יוצר חיבור. הם לא מרגשים את האחר, הם מחפשים לעצמם רגושים,

 לכן זה סוג של אנשים שרק מה שהם קבעו לעצמם  שמעניין,

 ורק הרצון לקבל הפרטי שלהם,

 ולכן הם נרפים מכל קשר של תרבות ואמונה, והם הולכים אחרי ראות עיניים ותאוותם,

 ולכן הסוג הזה של ערב רב המעורב עם בני ישראל, שנקראים רפאים, הם נרפים מהתורה, ומתרחקים ממנה ומכל אלו העוסקים בתורה, הם לא יעזרו לאנשים שעוסקים בתורה, אלה להפך, הם יעזרו לאנשים שעובדים עבודה זרה עליהם נאמר רפאים, כלומר שלא יקומו לתחיית המתים בזמן הגאונים האחרונה בעת שהאור של הבורא יתערב בעוצמה על מנת להושיע את ישראל מצרתם,

 ועליהם נאמר:  ותאבד כל זכר למו,

 כי להיותם תולדות החושך ואם גילו האור הם נאבדים כי איפה שיש אור החושך מתבטל, והרפאים הם המין הרביעי של בערב רב המעורב בבני ישראל,שהם נגד ז"א תפארת שבקליפה. 

 

 הענקים

 הענקים הם המין החמישי של הערב רב נגד בחינת מלכות שבקליפה

 הענקים הם סוג של נשמות בני אדם שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם: כופר בעיקר הם דומים בשורשים לרפאים.

 

לכן גם הענקים וגם הרפאים שקולים זה בזה והם מזלזלים בתורה ומזלזלים במקיימי התורה בישראל, ואלו הם אנשים שמחזרים את העולם לתוהו ובוהו , כמו בזמן חורבן בית המקדש ששורש החורבן היה שנאת חינם.

אבל עם גילוי האור בגאולת ישראל הם יאבדו מן העולם , כי גאולת ישראל אינו תלוי במחייתם, אלא רק במחיית עמלק ,

עד שימחה אותו שבו היא השבועה.

עד כאן תקציר מהזוהר על חמש מיני ערב רב,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\


 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.