כל פרשיות ספר שמות מהזוהר
פרשת משפטים תשע''ג.



פרשת משפטים,

שבת ראש חודש אדר


התבוננות  ומחלוקת,

גוף  ונשמה, והחוש השישי

מאת: רבי דוד קורן,      יט' בשבט: תשע"ב


הקדמה משעור על  סוד גלגולי נשמות
.

 

 

תורתנו הקדושה היא מלאה במחלוקות וסתירות

שחכמנו ז"ל עסקו בה, בתלמוד ובגמרה,

ועד היום העולם התורני, עיקר לימודו מבוסס

על אותם המחלוקות, כביכול של טוב ורע,

האם יש טוב או רע בעולם האמת? בודאי שלו,

 

העולם הפנמי שלנו שהוא עולם הדמיון והמחשבה.

 הוא מאוד  דומיננטי בחיי ביום יום שלנו,

 

אנו במרבית היום מפנטזים דרך הדמיון שלנו,

על סוג של רצון מסוים, ודרך הדמיון אנו רוצים ליראות

את הכול הצדדים של אותו הרצון, בודקים דרך הדמיון

רוצים ליראות את כול הצדדים היפים, ומנשים להתפעל

מימנו, ולהאריך יותר את היופי ואת העומק,

 

אבל  על מנת להתבונן ולהבין על דבר מה

אנו צרכים  להקדיש לו את מלו הצומת הלב,

 

אבל בגלל שאנו חיים תמיד תחת לחץ של זמן,

וחוסר זמן וסבלנות, אנו מקצרים וחותכים ומפצלים

את כל התהליך של ההתבוננות,  ובמרבית המקרים,

אנו מתבוננים רק על הצד הרצוי לנו, ומתעלמים משאר

התמונה הכוללת,  וכך נוצר בתוכנו מחלוקת,

 

מהוא מחלוקת?  מלשון חילוק ולחלק,

וכל העניין הזה של מחלקות. בין דמות, בין זוגות

ובתוך כל חברה,  הם בגלל, שכל אחד יש לו את

הזוית הראיה שלו על גבי אותו המהות,  ואז כמובן,

כל אחד מצדיק את הראיה שלו ושולל את הראיה

של חברו, והוא בטוח שהוא צודק,

 

נשאלת השאלה, למה מחלוקת ולחלק זה אותו שורש?

אותנו הרגילו לחשוב, שהמילה מחלוקת, פירושו,

שאני חולק עליך, ולא מסכים איתך, ונגדך,

הרי השורש של מחלוקת, זה לחלק,

 

לכן אם אדם חולק על דבריו של השני,

זה לא בהכרח שהוא יוצא נגדו, וצריך לשלול

את הצד השני, 

הוא פשוט מחלק איתו זווית ראיה שונה,

 

אבל לצערנו, אנו דרך המחשבה שלנו מפצלים

את המתונה השלמה, בגלל הרצון לקבל שלנו,

והמחלוקת שנוצרת בתוכנו, אנו מתרגמים אותה

אצלנו במוח, שאנחנו נגדו, ומתנגדים לו,

 

לכן כל העניין של המחלוקות, בתורה בתלמוד,

בגמרה, אין להם שום עניין של נגד חלילה,

וזה דבר שאנחנו חייבים למחוק מהתודעה שלנו,

 

כי אנחנו חיים בפיצול, ותמיד רואים צד אחד של המטבע, ושוללים את הצד השני של המטבע. שאמור לראות לנו את השלם, והשלמות,.

אנו ראינו החודש את מסע הבחירות ושלל הראיונות  שמצעים לנו כביכול לטובת האזרח הקטן,

 

גם היום לאחר הבחירות,  שראש הממשלה אומר אני ראש הממשלה של כל אזרחי המדינה,

ורוצה להקים ממשלת אחדות לאומית, רחבה,

 

אז מה הבעיה?

הבעיה שאותם המנהגים הם בעצמם חיים בפיצול,

ומתנגדים לראיון של  מנהיג הציבור השני,

 

 

אבל באה הקבלה ואומרת, כן אין שום התנגדות,

אין אחד נגד השני, וכל המחלוקות לשם שמים,

כך הבינו חכמי התלמוד והתורה אז,

 

לא כמו חכמי הדור שלנו, שיש תורה אחד,

ואחד שולל את השני, גם לגבי ההבנה של התורה,

ואומר בראש גלי, פלוני עובד עבודה זרה בתורתו,

 

אז איך יכול להיות, שאדם אומר משהוא,

והשני אומר הפוך ממנו, ושנהם צודקים,

כי שנהם מחלקים לשני חלקים את אותו המהות,

וכל אחד רואה רק צד אחד,

 

לכן כל העניין הזה של התבוננות,

זה כלי מאוד  חשוב עבורנו,

על מנת ליראות איך גם הצד השני  ראוה ומרגיש,

 ולא רק מה אני חושב, אלא גם

ליראות ולהרגיש מה הצד השני חושב ומרגיש,

 

לכן התורה שהיא השורש של אורה, הוראה או

מורה או הורה  מלשון העברה,

כמו השורש של העם העברי. מלשון מעבר ועובר,

זה לחלק לצד  השני ידע ואינפורמציה וכו',

 

 

אני דוד יכול לפחוד להעיד על עצמי בתור מורה שרוצה להעביר שעור לתלמידי,

בדרך כלל, מורה, או הורה, תמיד ימצא את עצמו

חושב על השני,

 

ומדמיין איך הצד השני בנוי ויכול  לקבל,

וזה אומר במילים פשוטות,  איך אנחנו יכולים

 לחשוב דרך המוח והראש של  הצד השני,

ואיך השני רואה את אותו המוצר,

 

וזה לא חשוב מה אני ראוה ומאימן,

כל עוד  הצד השני  רואה את זה אחרת מימני,

 

כי בסך הכול  כולנו ראש  אחד, ושורש אחד,

 ולכולנו יש את אותו הרצון המשותף

לקבל תענוג מאותו דבר מה,

 

וזה לא משנה, אם זה הראש של התלמיד,

או הילד, או הראש של מנהיג רב, או מורה,

או ההורה, זה אותו ראש,

 

אבל מה היתרון, מי שמפתח את הכוח של הדמיון

וההתבוננות, מהראש על ההסתכלות של השני,

יכול להעשיר את ההבנה שלו,

וגם בסופו של דבר שיגיע לקשר אם אותו התלמיד,

או הורה אם בנו, או אדם אם חברו, ואז יש שווי צורה, כי הוא מדבר

בראש של השני, והם נהפכים לראש אחד,

 

כי אהבה. זה שווי צורה ששנים חושבים בראש אחד

ואין בניהם מחלוקת של פילוג והפרדה, שנהם

רואים וקולטים אותו הדבר, שנהם בראש אחד,

לכן אהבה, גימטרייה 13 = אחד,

ואהבה נוצרת בין שני הצדדים, אך ורק בהתאם

ותפיסת ההבנה של הצד השני,

איך השני רואה  את הדבר,

 

העולם שלנו בנוי, מספירות ועולמות,

מהתחתון ביותר עד העליון ביותר, כמו סולם,

 

לא משנה באיזה מימד  בסולם האדם נמצא,

יש מצבים על מנת להבין את השני, אדם צריך לרדת כמה שלבים בסולם, כמו שאמא מדברת עם הילד שלה דרך ההבנה שלו,

 

ואדם שרוצה להתפתח שהוא נמצא באמצע הסולם,

צריך להבין את חברו שהוא נמצא כמה שלבים מעליו,

על מנת להבין את מחשבות חברו,

 

כך מורה טוב שמחלק את הידע שלו לתלמיד,

הוא לא חולק על התלמיד,

אלה מחלק לו דרך  הכלי וההבנה של התלמיד שלו

את הידע,   ומורה טוב,

הוא תמיד רואה את ההסתכלות  של הצד השני,

 

 ומחלק איתו דרך המבט של השני,

וצריך כל הזמן לזכור, שבסך הכול כולנו אותו הראש,

 

כך היום העולם המודרני והאקדמי שחוקר רק את

המימד הפיזי הנראה לעין,  שהיא בעצם המעטפה

והכיסוי והגוף, שנוצר על דבר בעולמנו,

 

עדין לא מבין את העולם הרוחני הפנמי שהוא בעצם המהות  שיוצר את המציאות והגוף,

 

הקבלה מגלה לנו סוד מאוד גדול,

שיש שני סוגים של בראיה,

 

א'  הבורא ברא את הנשמה על מנת לההנות לנבראים,

ב' הנשמה יצרה עולם חדש הגוף הפיזי, שישמש

כלי לנשמה, שתוכל להיות גם המשפיע כמו האור

ולהיות בשווי צורה לאור, בסוד הוא שמו אחד,

 

לכן העולם המודרני האקדמי העוסק בחומר ובגוף

לא מקיר במונח או במוסג נשמה, ובגלגולי נשמות,

ורואה רק חצי תמונה, ומתעלם מהעבר, והעתיד,

מהסיבה, והתוצאה, אלא הוא עסוק כל הזמן

במצב תגובתי, והוא מגיב רק לאירועים הנקלטים

דרך חמשת החושים המוגבלים, לצורכי הגוף,

מבלי להבין את צורכי הנשמה שאמורים להזין את הגוף,

 

החוש השישי, תקשורת לנשמה,

הרב אשלג, בספר מתן תורה מלמד אותנו,

על החוש השישי, והוא מגדיר את זה בצורה,

של חוש הקראת הרע בקרבנו, מהוא רע?

רצון עצמי שיוצר פירוד והפרדה בחמשת החושים,

 

לכן יש מסך מפריד בין חמשת החושים לחוש השישי,

ומה שיכול ליצור כל תקשורת והבנה בשלמות בעולמנו

הוא המסך,  בין העולם הגשמי שלנו הגוף,

לבין העולם הרוחני בתוכנו הנשמה, והמסך בניהם הוא

החוליה המחברת שיוצרת את התקשורת,

 

וכל העניין של העבודה שלנו בעולמנו העשייה,

גם התורה והמצוות, כל זה קשור למסך,

 

 

 ומה זה המך,? קו אמצעי,

שמחבר את שני צדי המטבע,

בין  מודעות הגוף,  לבין מודעות הנשמה,

 

וככול שאנו נלמד על המסך,

ונדע איך הוא עובד ופועל   על חיינו,

 

וככול שנתבונן בכל הפעילות של המסך,

ונלמד ונבין, איך אנחנו לפעמים עובדים אם המסך,

 

ולפעמים אנחנו  לא עובדים אם המסך, 

רק אז החיים שלנו יהיו יותר

 מעניינים ומלאים   ובעלי משמעות,

 

כי מה זה רשע? רצון של עצמו, הוא לא עובד

אם המסך, מה הפרדוקס כאן?

הפרדוקס שהוא עובד רק אם הרצון לקבל לעצמו,

הוא אוטומטי מפעיל עליו את הצמצום, שיש בעולמנו,

ובגלל זה הוא לא מקבל כלום, לא בריאות, ולא הנאה

משום דבר שמשיג בעולמנו,

 

וכל מה שהוא משיג וגוזל, הולך לריק ולחינם,

וכדאי שהאדם יחיה חיים מלאים ומרוצים,

הוא חייב לעבוד אם המסך, שאמור לחבר אותו

לחוש השישי, למימד של הזמן הרוחני האמתי,

 

אנו יודעים שבעולם הרוחני אין מימד של זמן,

אבל אנו חיים בעולם שאנו מבנים אותו דרך החושים

במוסגים של זמנים שונים,

 

למה אנחנו קוראים חוש הקראת הרע שלנו?

או החוש המציאות שלנו?

אנו מחלקים את זה לזמנים שונים, כגון, אתמול

הייתי במצב מנטאלי מסוים, היום אני מרגיש אחרת,

ומחר אני רוצה להרגיש שונה מהיום,

 

וזה המימד של הזמן עבורנו בעולמנו, שנותן לנו את

 התחושה של הקיום שלנו, וכל זה נובע בזכות המסך,

 

והאינטליגנציה של המסך, היא מאוד חשובה לגבי

ההבנה שלנו, בשביל להבין, איך אנחנו חושבים,

שכל עניין ההתפתחות שלנו וההשתלשלות שלנו

מזרע לעובר ולידה,

 

שהקבלה מדברת על עץ החיים,

ספירות ועולמות של השתלשלות עד המציאות

העכשווית  קשורה רק בתפיסת הזמן שלנו,

 

החוש השישי היא לא מקושרת כמו שהיום יש

כל מיני מתקשרים למינם שחוזים את העתיד, לא, ולא,

 

החוש השישי שמקושר למסך, והוא החוש הרוחני,

 זה החוש להכיר בין טוב לרע,

בין מערכת הטמאה שהיא מודעות הגוף,

לבין מערכת הקדושה שזה מחשבת הבריאה הנשמה,

 

ולהכיר בין טוב ורע, לעולם אי אפרש דרך חמשת

החושים המוגבלים שחיים בהפרדה זו מזו,

 

כי חמשת החושים שלנו ,

ראיה שמיעה טעם ריח ומישוש,

אין להם את   היכולת להבחין בין טוב לרע,

לכל אדם יש טעם אישי, ועל טעם וריח אין מה להתמקח,

יש אדם נגעל מטעם וריח מסוים , ויש אדם שהוא נהנה,

 

אבל כל עניין של מוסריות מורל ואתיקה,

אין בכלל,  שאדם רואה דרך חוש הראיה המוגבל

משהוא מסוים...,

האם בראיה הזאת  מחובר לחוש השישי והוא ראוה

ומבחין בין ההכרה בן טוב לרע???,

 

לדוגמה האדם טועם  מאכל מתוק או חריף,

האם יש בזה מוסר או אתיקה? לא,

או אדם שומע משהוא, בשמיעה עצמה אין את היכולת

להבין בין דבר מוסרי לבלתי מוסרי,

 

כך אנחנו שרואים בית או אדם או מאכל מסוים,

הראיה עצמה אין לה את היכולת לעשות הקרא מוסרית

בין טוב לרע, עד שהאדם מקבל את החוש השישי,

 

והחוש השישי זה לא חוש נפרד בפני עצמו,

אלא רק שכל חמשת החושים מתאחדים יחד

כיחידה אחד, ואז מופיע החוש השישי,

ורק החוש השישי יכול לאחד את כל חמשת החושים ביחד,

ולפתח עוד מימד, שזה חוש הקראת הרע בקרבנו,

או למעננו, ומהוא מוסרי ומהוא טוב בשבילי,

מה יכול לגרום רע לי, או מה יכול לגרום לטוב עבורי,

 

אבל זה לא רק מוסרי פיזי אלא מוסרי רוחני,

וזה בעצם החוש, שמבחין בין מערכת הטהורה,

למערכת הטומאה, למה?

 

כי כל עוד האדם, נתון תחת ההשפעה של חמשת

החושים שלו, הוא לא יכול להבחין בין טמא לטהור,

וכל עניין של הכשרות של ההלכות,

בין חיה טהורה  לחיה טמאה,  וחז"ל שואלים,

למה החיה הזאת טמאה, והחיה הזאת טהורה,

 

כי מבחינת הטעם של הבשר, אין הבחן,

כי על טעם  וריח נאמר כבר אין מה להתמקח,

 

יש גם אומרים,

שבשר חזיר יותר טעים מבשר בקר פרה,

אבל החוש של הטעם והריח אין לנו את האפשרות

להבחין בניהם מה טוב ומה רע, מה טמא, ומה טהור,

רק חוש השיש יכול להגיד לנו, מה יעשה לנו טוב,

ומה יעשה לנו רע,

 

והקבלה מלמדת אותנו על החוש השישי, זה ליראות

אומנם לא דרך הראיה הפיזית, אלה ראיה פנימית

והיא הסתכלות והתבוננות של שלבים של תהליכים

דרך ד' הבחינות וההבחנות, שנותן לנו את הידיעה,

בהקראת האנרגיה הפנמית,

ולא רק החיצונית שהיא  הקישוט והמעטפת,

 

כי האנרגיה של החזיר, והאנרגיה של הפרה,

זה שונה, כמו שכל רצון הוא שונה ולא דומה לחברו,

ואין עדין שני גנים או מחשבות אותו דבר בעולמנו,

 

שמשה רבנו נתן את התורה, הוא היה מחובר

לחוש השישי, שהיא, חוש הקראת הרע,

 

אנחנו לצעירנו עדין לא מחוברים בהכרח לחוש הזה

לכן כל כך קשה לנו להבין אפילו היום, את כל

המשמעות של החוקים, והמשפטים, של התורה,

ומה המשמעות של עבד, שעדין חי בשקר תחת השפעת

חמשת החושים, שאין לו יכולת להבין מה זה אנרגיה,

של טוב ורע, שמשפיע על חיינו ובריאותנו,

 

פרשת משפטים,  מיד לאחר מתן תורה,

והיא מדברת על כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּםהרי זה על פי ההיגיון לא הגיוני,  כי המטרה של יציאת מצרים,

היא לצאת מעבדות לחרות. ולהיות בני חורין, אז למה עוד

פעם. התורה מציינת, חוקים של עבדות,?

והמעניין ביותר, בפרשת יתרו בזמן מתן תורה שמשה

עלה להר סיני להביא את התורה,  באותו הזמן העם

בחסות הערב רב עשו את חטא העגל,

למה התורה לא מציינת את חטא העגל מיד יחד עם מתן

תורה? אלא הוא מדברת על חטא העגל רק בפרשת

כי תישא,   כי על פי הסוד פרשת משפטים מדברת

על סוד עולם הנשמות, וגלגולי נשמות,

שהחט גרם לקצר כל כך גדול שהיה חשש שהנשמות

יותר לא יכלו להתחדש בעולם,  ויהיה שואה לכל הדורות,

שהמודעות  והדעת של הערב רב שהיו מקושרים

לספירת דעת של משה רבנו, נפגמה,  ונוצר מגפה

ומוות שרר במחנה, על פי דברי התורה,

 

לכן מיד פרשת משפטים נותנת לנו חבל דק מאוד

על מנת לא להינתק מעולם הנשמות והמודעות

של הדעת האמתית, 

כי משה עדין לא ירד ממהר,

משה רבנו נותן לנו את התרופה  והחיסון מפני המגפה,

שעתידה להתגלות בפרשת כי תישא,


האם נצליח לבנות מערכת חיסונית נגד כל מגפה,

או חלילה נמשיך לחיות תחת המוגבלות של

חמשת החושים,  מבלי להבין באמת מה טוב או רע עבורנו,

וניתן לכל מיני פרעונים ומכשפים לקבוע על פי צו

האופנה מה טוב לנו, כמו שאנחנו חיים היום,

זה הבחירה החופשית היחידה שיש לנו,

שבת שלום ומודעות של אור הנשמה בחיינו

ובחיי כל בית ישראל, רבי דוד קורן,

 לשעור בוידיו על פרשת משפטים לחץ


פרשת משפטים מהזוהר,

מאמר הסבא

סבא משפטים. סעיף: נ"א – נ"ב – נ"ג- ק"ג. המשך

 

עוד. יש הזהרות לבני אדם במקראות אלו,

וכמה עצות טובות עליונות הם בכל דברי התורה,

וכולם אמת בדרך אמת.

ונודעות לחכמים היודעים והולכים בדרך אמת.

 

בזמן, שרצה הקב"ה לברוא העולם,

עלה ברצון לפניו. וצייר כל הנשמות העתידות

להינתן בבני אדם אחר כך,

וכולן נצטיירו לפניו בצורה ההוא ממש שעתידות להיות

אחר כך בבני אדם, וראה כל אחד ואחת.

 

ויש מהן שעתידות להרע דרכיהם בעולם,

ובשעה שהגיע זמנם לרדת לעולם

קורא הקב"ה לנשמה ההיא

אמר לה, לכי בואי במקום פלוני בגוף פלוני,

השיבה הנשמה לפניו, רבון העולם,

די לי עולם הזה שאני יושבת בו ולא אלך לעולם אחר,

שיעבדו בי ואהיה מלוכלכת בינהם.

 

אמר לה הקב"ה, מיום שנבראת על זה נבראת

להיות בעולם ההוא. בגוף.

כיון שהנשמה רואה כך,

יורדת בעל כרחה ונכנסת שם בגוף.

 

התורה שנותנת עצה לכל העולם שרואית כן,

היא מזהירה לבני העולם ואומרת,

ראו כמה מרחם הקב"ה עליכם. מרגלית טובה שהיה לו,

דהיינו הנשמה מכר אותה בחנם שתעבדו בה בעולם הזה.

 

הגלגולים שמתגלגלים במקרא הזה,

כמה גדולים ועליונים הם,

שהרי כל הנשמות באים. בגלגול,

ובני אדם אינם יודעים דרכיו של הקב"ה,

ואיך עומדים המאזניים,

ואיך בני אדם נדונים בכל יום ובכל זמן,

ואיך הנשמות באות בדין מטרם שבאים לעולם הזה,

ואיך באות בדין לאחר שיוצאות מעולם הזה,

 

כמה גלגולים וכמה מעשים סתומים עושה הקב"ה

עם כמה נשמות ערומות, שאין להם לבוש מתורה ומצוות

וכמה רוחות ערומים הולכים בעולם ההוא,

שאינם נכנסים למחיצתו של המלך,

וכמה עולמות מתהפך להם

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\
 

טומא  נידה מקוה  הריון ולידה

מאת רבי דוד קורן                      סבא משפטים.  סעיף שיז.

 

קול הזה של אישה, שקול הנחש יכול להתאחז בה.

ככלב בכלבה.  מי הוא.  ומשיב,

אלא בוא וראה שאין  בכל הקולות של הנשים שבעולם.

שקול הנחש יכול להתדבק בה. ולהתאחז בה.

ולהשתתף בה,  אלא ב' נשים הן,

 

שקול הנחש יכול להתאחז בהן. 

אחת,   מי שאינה שומרת טומאת נידתה

 וימי ליבונה  כראוי.

או  שמקדמת יום אחד  לטבול.

ואחת.  אישה הזו  המאחרת העונה  שלה 

כדי לעשות  צער לבעלה.  חוץ אם הבעל

אינו  מקפיד ואינו משגיח על זה.

לכל סודות הפרשה והפירושים,
לשעור בוידיו על פרשת משפטים לחץ

 

 

אוי  שכך  נאבדים  בני העולם בלא דעת

טומא  נידה מקוה

הריון ולידה.  מוות תינוקות בעריסה.

מאת רבי דוד קורן                      סבא משפטים.  סעיף שיז.

 

נפש  דיבור.  קול רוח.  נשמה הבל.

הקול הוא רוח האדם המזין את הנפש.

 

קול הזה של אישה, שקול הנחש יכול להתאחז בה.

ככלב בכלבה.  מי הוא.  ומשיב,

קול הזה של אישה, שקול הנחש יכול להתאחז בה.

ככלב בכלבה.  מי הוא.  ומשיב,

אלא בוא וראה שאין  בכל הקולות של הנשים שבעולם.

שקול הנחש יכול להתדבק בה. ולהתאחז בה.

ולהשתתף בה,  אלא ב' נשים הן,

 

שקול הנחש יכול להתאחז בהן. 

אחת,   מי שאינה שומרת טומאת נידתה

 וימי ליבונה  כראוי.

או  שמקדמת יום אחד  לטבול.

ואחת.  אישה הזו  המאחרת העונה  שלה 

כדי לעשות  צער לבעלה.  חוץ אם הבעל

אינו  מקפיד ואינו משגיח על זה.

 

 

אלו  הן  שתי נשים.

כי כמו שמקדימות  לטבול במקווה.  לפני הזמן.

כן  הן  מתאחרות  אצל הקול של הנחש.

עד  שמתדבק  קול בקול.

 

וכמו שמאחרות  עונתה  לעשות  צער  לבעלה

בעכוב  של מצווה. כך מקדים הקול של הנחש.

להתדבק בקול ההיא של האישה.

ואלו שתי הנשים שהקול של הנחש

נאחז  בקולן  ככלב בכלבה.

טומאה  הולכת  אחר טומאה מין אחר מינו.

 

ואם תאמר,  מה נוגה לנו

אם נאחז קול בקול או לא.

ומשיב.  אוי  שכך  נאבדים  בני העולם בלא דעת.

 

קול הזה  של האישה.  כשמתערב ומשתתף עם

הקול של הנחש.  בשעה שלילית.  החייבת והמרשעת

יוצאת מתוך האיפה שלה.  ומשוטטת  בעולם.

אם פוגשת באלו שני  קולות.

קול  הנחש וקול של האישה,

והאישה לילית מתחברת בהם. והאישה לילית

שמתחממת,בהם והם בה.  וכיון שמתחממת.

 

נעשה רוח והולכות עמה עד שהרוח

משוטט  ונכנס  במעיה  של אישה ההיא.

 

וילד הזה שהיא מולידה,

כשבאה המרשעת ההיא.  לילית,

היא פוקדת את הרוח.  שבה מחובר הרע של קול הנחש.

הדופק בה. והיא,  הרוח, מצחק עם הילד.

(וכאן כל הסוד של תינוקות מוות העריסה.)

 

עד שבאה המרשעת  ההיא לילית.  כאישה  הפוקדת

בן  של אשה אחרת.  ומפטפטת  עמו  ומצחקת  עמו.

עד שבאה אמו,  כך עושה  רוח זה.

ופעמים הרבה, שהוא הרוח, הוא שליח של המרשעת

ההיא לילית, והורג אותו.

 

 

וזה שנאמר.  ומיד עושקיהם  כוח.

ולא כמו שאתם מבארים הכתוב,

אלא פירושו,  כוח ההוא של רוח ההוא  עושק אותו

 

וע"כ  שתי פעמים כתוב  במקרא הזה.

ואין להם מנחם, אחד מלילית המרשעת

ואחד  מרוח ההיא.

 

                                                

 

 

ביאור המאמר   כי יש קול  ודבור.  ביחד.  והם סוד ג"ר.

ויש קול בחוסר דיבור.  הוא ו"ק  בלי ראש.

 

והדינים  הגורמים  לו להיות  ו"ק, הם או ממסך  דצמצום ..

ב' או ממסך צמצום א'.

וזה ההפרש מקול האישה  לקול הנחש.

 

כי קול  האישה  הוא  דוגמת  הקול  של מלכות.  שלמעלה.,

שהיא מקבלת מ ז"א.  בעלה.  והוא צמצום ב'.

וקול הנחש הוא מצמצום א'.

 

כי קול האישה מושמעת על ידי ז"א.  והוא מצמצום ב'.

ואין לו שליטה עליה.

חוץ מ ב' נשים. המרוחקות  בעליהן.  או על ידי הקדמת

טבילה לפני הזמן.

 

שמביא טומאה  על בעלה.

או שמאחרת עונתה  ומצערת בעלה.

מתוך שנעשה פירוד  בין  אישה לבעלה.

מפסדים  השמירה של ז"א  מלמעלה.

 

וקול הנחש.  יכול  להתדבק בהן.

זה שנאמר  שיכול להתחבר בקול האישה.  אלא באמצעות  הקליפה  לילית  שהיא  נקבה  ממין  הס"א  והנחש.

 

שרוח הזה זה זוהמת הנחש.

כיוון שנולד ויוצא מ ב'   הקולות  של האישה.

ושל הנחש.  יש בו תערובת  מב'  הדינים.

מצמצום א' וצמצום ב'  על כן יש לו השתוות צורה.

עם בן האישה   מצד שהוא  מצמצום  ב'  כמוהו.

ישי לו כח של דין להרוג  מכיוון שהוא מצמצום א'.

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

 

למי מתגלים סודות התורה

סבא משפטים. סעיף צח'

מאת רבי דוד קורן.

 

כוחו של הרצון לדעת את סודות התורה.

איך מתגלה. סוד פרד"ס פשט רמז דרש וסוד.

 

כמה הם בני העולם בבלבול הדעת.

ואינם רואים בתורה בדרך האמת.

התורה קוראה אותם בכל יום באהבה אליהם.

ואינם רוצים להחזיר ראשם להקשיב.

 

צ"ח) ואע"פ שאמרתי, כי בתורה. יוצא דבר מנרתיקו,

ונראה מעט מעט, ומיד מסתתר. כך הוא ודאי,

ובזמן שנתגלה מתוך הנרתיק ומסתתר מיד,

אין התורה עושה זה

אלא לאלו שיודעים בה ונודעים בה,

 

משל למה הדבר דומה, לאהובה, שהיא יפת מראה ויפת תואר,

והיא מסתתרת בסתר בתוך ההיכל שלה.

ויש לה אוהב אחד, שבני אדם אינם יודעים בו,

 אלא הוא מסתתר.

אוהב ההוא מתוך האהבה שאוהב אותה,

עובר תמיד בשער ביתה,  נושא עיניו לכל צד.

היא, יודעת שאוהבה מסבב תמיד שער ביתה, מה עושה,

היא פותחת פתח קטן בהיכל ההוא הנסתר,

שהיא שם, ומגלה פניה אל אהובה, ומיד חוזרת ומתכסית.

כל אלו שהיו עם האהוב, לא ראו ולא הסתכלו,

רק האהוב לבדו, שמעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה,

ויודע שמשום האהבה שהיא אוהבת אותו,

נתגלית אליו רגע אחד, לעורר האהבה אליו.

 

כך הוא דבר תורה אינה מתגלית אלא לאוהבה

יודעת התורה שחכם לב ההוא, מסבב שער ביתה בכל יום,

מה עשאה, גילתה פניה אליו מתוך ההיכל,

ורמזה לו רמז, ומיד חזרה למקומה ונסתרה,

כל אלו משם לא ידעו ולא הסתכלו אלא הוא בלבדו

ומעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה.

 

על כן התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה אל אוהבה,

לעורר עמו אהבה.

 

בוא וראה, דרך התורה כך היא

בתחילה, כשמתחילה להתגלות לאדם,

רומזת אליו ברמז. אם יודע, טוב, ואם אינו יודע,

שולחת אצלו וקוראת לו פתי,

והתורה אמרה לאותו ששלחה אליו,

אמרו לפתי ההוא שיקרב כאן ואדבר עמו,

וזה שנאמר: מי פתי יסור הנה וחסר לב. וגו'

האדם קרב אצלה מתחילה לדבר עמו מאחורי הפרכת,

שפורשת אליו דברים לפי דרכיו

עד שיסתכל מעט מעט, וזהו דרוש.

 

אחר כך היא מדברת עמו מאחורי סדין דק דברי חידה.

וזהו הגדה.

 

ואחר שנעשה רגיל אצלה, היא מתגלית אליו פנים בפנים,

ומדברת עמו כל סודות הסתומים,

וכל דרכים הסתומים, שהיו חבוים בלבה מימים ראשונים.

 

אז הוא אדם מושל, בעל תורה,

ודאי שהוא אדון הבית,

שהרי גילתה לו כל הסודות שלה,

ולא הרחיקה ולא כיסתה ממנו כלום.

 

אמרה לו התורה, ראית דבר רמז שרמזתי לך בתחילה,

כך וכך סודות היו בו,כך וכך היא.

אז רואה שעל אלו מלים שבתורה אין להוסיף ואין לגרוע מהם.

ואז פשט המקרא הוא כמות שהוא,

שלא להוסיף ולא לגרוע אפילו אות אחת.

יעל כך בני אדם צרכים להיזהר ולרדוף אחר התורה,

להיות מן האוהבים שלה, כמו שלמדנו.

 

שאור הזוהר יאיר לכל בית ישראל את סודות החיים   ואת דרך החיים. באהבה רבי דוד קורן.
\\\\\\\\\\\\\\\\\\


 

מאמר סבא   משפטים. סעיף: שכ"ב.

 

חטאת רובץ.  ההוא.  שהוא  הנחש  שנאמר עליו.

לפתח  חטאת רובץ.

שהוא הפתח  של המלכות עומד על הפתח ככלב.

 

בזמן  שקול האחרון  יוצא.

שאישה  הכורעת ללדת  נותנת.

כלומר  לפני  הלידה,  הוא  מדלג  מן  הפתח

ונעבר  משם  והולך  אחר האישה.  מהוא הטעם.

 

משום שהקב"ה שולח  מפתח אחד  לפתוח את רחמה.

והקול  פורח  והמפתח  בא.

והנחש  הולך  אחר  הקול  היוצא  לעולם.

ועוד  ההר  שבבטן הולך,  שהוא  היסוד.

(כי נצח והוד נקרים הרים.  תחתונים)

ונושך שם.  ופותח את רחמה.   ודופק שם.

 

עד  הזמן  שהיא  תנקה  מזוהמא  ההיא  של

נשיכות הנחש הרע.

והקב"ה  מסבב  סבות  ועושה  מעשים  כראוי.;
\\\\\\\\\\\\

נשמות    עשוקות.

גלגולי נשמות.

מאת רבי דוד קורן           פרשת משפטים מאמר סבא.שלט.

 

שלמה המלך  אמר (קהלת ד')

ושבתי  אני ואראה  את כל העשוקים.וגו'

מקרא  זה  רמזנו בו,  וכבר למדנו.(סעיף ש"כ)

אבל הכתוב  אומר,  ושבתי אני. 

וכי מאיזה מקום חזר שלמה?  ואם תאומר,

שהפירוש  הוא. אחר  שאמר  דבר  זה

חזר  כמקודם ואמר דבר אחר. 

וע"כ  נאמר ושבתי.  יפה  הוא,  אבל היה  לו לומר, 

שבתי ואראה.  למה אומר ושבתי אני.

 

שם למדנו.  (עיין סעיף ק"ג)

בכל יום  היה  שלמה  משכים בבוקר,

והיה  שם פניו  לצד המזרח תפארת

(שהוא קו אמצעי)   וראה מה שראה.

 

ואחר כך,  חזר לצד דרום,  שהוא החסד.

(שהוא קו ימין) וראה מה שראה.

 

חזר לצד הצפון, שהוא גבורה.

(שהוא קו שמאל) ועמד שם.

השפיל עיניו.(ו"ק- דחכמה)  וזקף את ראשו.

(חיבר ג' הקוין שבתפארת. וביטל את ג"ר)

 

בשעה ההוא,  עמוד האש (גבורה) ועמוד  הענן  (חסד)

היו באים.   ועל עמוד הענן.ההוא בא נשר(תפארת)  אחד.

ונשר  ההוא היה  גדול וחזק.

(בינה  נקראת נשר גדול).   (תפארת. נשר סתם.) 

כנף  הימין החסד  היה  על עמוד האש. גבורה.

והגוף  תפארת השמאל  על עמוד הענן.

ונשר ההוא היה מביא שני עלים  בפיו.

בא עמוד  הענן  ועמוד האש  ונשר  ההוא  עליהם

ומשתחווים לפני שלמה המלך.

 

בא הנשר  והרכין  לפניו  ונתן לו עלים  האלו.

לקחם  שלמה  המלך  והיה מריח  בהם,

והיה יודע  בהם סימן,

ואמר  זה  הוא  של נופל

וזה הוא  של גלוי עיניים,

בשעה שהיו שני עלים,  היה יודע,  ששניהם,

נופל  וגלוי  עיניים,  רוצים להודיע לו דברים.

 

מה עשה,  חותם  את הכסא  שלו  בחותם  שהיה

חקוק בו  השם הקודש.

והוא  לקח  טבעת  שהיה חקוק עליה

השם הקודש ועלה  לעליה,

ורכב על אותו הנשר והלך לו.

 

ונשר ההוא היה מתעלה  לרום עננים,

ובכל מקום  שעבר  היה נחשך  האור.

והחכמים שהיו  באותו  מקום  שנחשך האור,

היו יודעים,  והיו אומרים,

שלמה המלך הולך ועובר כאן,

ולא יודעים  לאיזה מקום  הולך.

הכסילים  שהיו  שם  היו אומרים

עננים  הם  שהולכים  ומחשיכים  העולם.

 

 

הנשר  הגביה  עוף עמו.

ופרך ד' מאות  פרסאות,

עד שהגיע  להרי החושך.

ושם  הוא תרמוד  במדבר  בהרים.

והוא ירד שם, נשא את ראשו, וראה הרי החושך.

והיה  יודע  שם  כל  מה  שצריך,

והיה  יודע  ששם צריך  להיכנס.

היה  רוכב  על הנשר  כמקודם,  ופורח  ונכנס

לתוך ההרים.  עד אותו  מקום  ששם הזית.

קרא  בכוח  ואמר

ה' רמה ידך  בל יחזיון.

 

נכנס  שם  עד  שקרב  לאותו  מקום  של הזית

שם לפניהם את הטבעת, וקרב,

ושם היה יודע כל מה שרצה מאלו החכמות

הזרות שרצה לדעת.

 

כיון שאמרו לו כל מה שרצה, אז היה רכב

על אותו הנשר  ושב  למקומו.

כיון  שישב  על כסאו,  נתישב בדעתו.

והיה מדבר  בדעתו דברי חכמה  היקרים.

ובשעה  ההוא  אמר,

ושבתי  אני וארה.

שבתי  ודאי  מאותו הדרך  שבתי מאותו החכמה

ונתישבה  בלבי  ודעתי.

ואז ואראה את כל העשוקים.

 

פנמיות המאמר 

הסבא  מבאר לרבי שמעון   כאן את כל סדר גילוי

קבלת המוחין (אורות) החכמה.  ששלמה המלך.

 

נאמר עליו ויחכם  מכל האדם.

והמשיכם בכל יום ויום.

ומתוך שגילוי  החכמה  הוא  רק  במלכות.

שנקראת חכמה תחתונה.

וזמן שליטתה הוא בלילה.

 

ע"כ  אומר,  אקדים שלמה  בצפרא.,

דהיינו  בעוד  שהיה  חושך.

ויחד  תחילה ג' הקוין.

המכונים  דרום צפון ומזרח, זה בזה.

ותחילה יחד את ג'  הקוין  שבקו האמצעי.

וז"ש,  לצד המזרח. שהוא קו אמצעי.

שהמשיך  שם  החכמה  המכונה ראיה.

                       

ונודע  שמסבת  הכרעת   הקו אמצעי  את

ב' הקוין ימין. ושמואל., נעלמו הג"ר  דחכמה.

ונשארו ו"ק  דחכמה,  וז"ש,

שהשפיל  העניים. שהם סוד החכמה.

דהיינו שלא לקבל מג"ר של חכמה.

זקף ראשו. והמשיך בחינת ראש.

דהיינו  רק ראש  מו"ק  של חכמה.

ועל כן  ביאר  הסבא  בדרך כלל.

ועתה מבאר  הפרטים  הנהוגים  בקבלת 

החכמה  מצד השמאל.

 

ונודע  שמקום  יציאה  אור  החכמה  הוא  בבינה.

דהיינו.  אחר  שחזרה להיות חכמה.

(הג"ר של בינה.ימין-   וז"ת שמאל)

חולם ימין     שורוק שמואל

חיריק  אמצע

בסוד  נקודת  השורוק. שהוא קו שמואל  שלה.

 

(אור הלבן. חסדים.  אור השחור חכמה בלי חסדים.)

אבל מקום  הגילוי  של החכמה.  אינו אלא  במלכות.

(הלילה אור השחור)

וגילוי הוא  בב' קוין ימין, ושמואל,  שבמלכות.

הנקראים עמוד הענן  ועמוד האש.

והבינה נקרת נשר גדול.

כי נשר  סתם  הוא  ז"א תפארת.

 

וזה  אמרו  שמשך  ו' קצוות  של חכמה 

היה  הסדר  כך.

שהם ב' הקוין שבמלכות ליחד ימין ושמואל.

שבהם  הוא  מקום  גילוי  של חכמה.

וזה המלכות עולה לבינה. הנקראת הנשר הגדול.

כי מבינה  ממשכים  החכמה  אל המלכות  שבבינה.

שצרכים לנשר.  שהיא בינה.

וצרכים לעמוד ענן  ועמוד  האש.  שבמלכות.

הוא  מקום  היציאה,  ובמלכות סתם הוא הגילוי.

 

ועל  גבי  עמוד האש.  היתה  נסמכת שהוא

קו שמואל. של הנוקבא.

ששם גם  בחינת הדינים  של הנוקבא  במכונים אש.

הנמשכים ממסך החריק(של קו אמצעי)

שדינים אלו  גרמו  לכניעת  קו שמואל.

ויחודו עם הימין.

 

נמצא  שהימין  שבבינה קבל כוח שליטה ע"י 

עמוד האש. הזה. וע"כ  אומר  הסבא.

שהימין  נסמך  על עמוד האש,

וכנף השמאלי  שהוא  קו שמואל.של בינה.

ששם מקום יציאת החכמה,

נסמך  על עמוד  הענן  שהוא קו ימין שבמלכות.

שהוא חסדים,  כי חכמה אינה יכולה

להאיר  בלי חסדים.

 

אתה מבאר  הסבא  איך עלה  שלמה  ונתלבש  בעצם

קו שמאל של בינה  במקום החושך.

שפירושו  הארת החכמה בלי חסדים.  שהוא החושך,

ולא  אור. אבל שם יציאת החכמה,

 

שאומר הכתוב.  שבא לקו האמצעי

 מלביש  אותה חכמה.  בחסדים,

ואז חוזרת חכמה להיות אור.  כנודע,

 

מטרם  שהלך שלמה  למקום החושך.שבקו שמאל

 היה  מתירה  שלא  יכשל שם  בהמשכת  חכמה.

  ממעלה למטה.  שהיא בחינת חטאת עץ הדעת,

כל כן שהשם הקודש והטבעת  היה שומר  הכסא.

שהם הסוד המלכות. 

שלא תקבל החכמה  בבחינת  מלמעלה למטה.

 

כי המלכות נקרת בית.

והבינה נקרת עליה,

ורוכב על הנשר ועולה למעלה,

דהיינו שהתלבש  בבינה  הנקראת נשר.

והוא הנשר היה עולה  לרום העננים.

היינו. שהמשיך  החכמה  בקו שמואל,

שהמשכה זו גורמת לחושך.  מחמת הארת החכמה.

 

החכמה  הנמשכת  באיסור ממעלה  למטה.  נקראת  חכמה זרה.

ומהרי החושך. קבל גם חוכמה  זו.

(עיין בפרשת בלק. על עוזה ועזאל בהרי החושך  הנפילים.)

 

לכן אומר הסבא. ששלמה יצא  מבחינת קו שמואל

ושב למקומו  לקו אמצעי.  כי קו אמצעי מגלה את אור הדעת.

שהחכמה שקבל  מקודם  כשהיה  בקו שמואל.

היתה מאירה עתה  בדעת שלו.

ובשעה הזו אמר.

שבתי  ודאי. כלומר הדרך שעשה מקו שמואל.

שבתי  מההוא החכמה.  שקבל  ובה לתוך  הארת הדעת.

 

והתיישבה  בליבי.  ובדעתי.

שהחכמה שקבל  שם.  נכללה בו,

ונתיישבה בלבו ודעתו.

וכדין,  ואראה  את כל העשוקים.

כי כל העשוקים  המה מחמת  התדבקותם  בקו שמואל.

ואינם  רוצים  ללכת  בדרך קו אמצעי.

 

סעיף  שמ"ו.      היעלה  על  דעתך,

שכל  העשוקים  שהיה בעולם ראה שלמה  המלך.

שהכתוב אומר, ואראה את כל העשוקים.

 

ומשיב.  הסבא לרבי שמעון.. אלא מה הם אלו עשוקים.

שאומר,  הם  הילדים  שמתים  על ברכי אמותם.

שהם  עשוקים  מכמה  צדדים.

 

עשוקים  במקום העליון  של מעלה, מצד הרוח שלהם,

ועשוקים  מלמטה  מצד הגוף.

והרי העירו בזה החברים.

וכך הוא,  אבל הרבה הם אלו העשוקים,

 

מלבד  זה. אומר לעצמו.  הסבא, התעורר  בכוחך,

זקן אמור  דבריך,  כי  ודאי בלא  פחד  תאמר.

 

סעיף  שמ"ז.   אין  עשוק  כאלו העשוקים  שהיה 

הוא  עושק  בתחילה.  דהיינו  שחטא.

או שמחמת  עונו  נענש  מדור  שלישי  לאחר,  לרביעי,

 שהוא  נעשק  קשה  להיות  מחמת  עון,

 

כי הילדים  הנ"ל  מתים  בלי חטא.

וע"כ  אינם  נעשקים  קשה.   מה  שאינו  כן  אלו  שחטאו, 

או אביהם זקנם  חטאו,  כמ"ש.  פוקד  עון  אבות 

על בנים  על שלישים  ועל רבעים.

 

סעיף  שמ"ח.  שואל רבי שמעון.  איך  היה עושק.

דהיינו מה היה  עונו.  ומשיב הסבא.

שלמה המלך  צעק ואמר.  (משלי כ"ח)

אדם  עושק  בדם נפש,

עד בור ינוס אל יתמכו  בו,

כיון  שהוא  עשוק  מחמת  עון דם הנפש ששפך.

הוא  או בנו או בן בנו יהיו  נעשקים  במאזניים.

על ידי הס"א, שכתוב,

עד בור ינוס אל יתמכו  בו,

עד ההוא    בור של הס"א. רק ינוס  ממקום הקדושה,

ואל יתמכו  בו  בעולם  הזה,

כיון  שהוא  עשוק  בעון  דם  הנפש.

הוא או זרעו יהיו עשוקים  מההוא  סטרה אחרא.

 

 

יש  עשוק  משאר  עשוקים.

שהוא  עשוק  מחמת עון  של לא תעשוק.

שעבר  אביו  או זקנו.

כמ"ש: לא תעשוק את רעך.

והוא עבר ועשק.  ומשלמים לו מדה כנגד מדה.

שהוא  עשוק  בבניו. על ידי הסטרה אחרא. ההוא.

 

משום זה אמר.  שלמה המלך.

את כל העשוקים, אני עומד  ויודע  בכל  אלו העשוקים.

בכל צד  שעשק,  ולא שראה כל העשוקים שבעולם.

 

 נשמה   בינה  עולם בריאה. נשמת האדם

רוח     ז"א  עולם יצירה. רוח האדם.

  נפש     עשיה  עולם  עשיה.  הגוף

 

 

שואל רבי שמעון.  ולמה  הם  עשוקים  אשר  נעשו  תחת השמש.(ז"א)  אשר  נעשו,

אשר גרו  היה  צריך  לומר.

מהו  אשר  נעשו.  ואם עשיה (המלכות) הוא לשבח.

הרי אין עשיה  שלהם  אלא למעלה.  מן השמש. ז"א.

(העשוקים דבוקים בקו שמאל ספירת גבורה דין  בסוד ארור כנען.)

ששם  מקום  השבח  והתיקונים. 

ולמה אומר הכתוב. תחת השמש.

 

ומשיב הסבא.  אבל ודאי  שנעשו.  ואיך נעשו.

אלא  כיון שעשוקים  שם מרוחקים,

למה באים לעולם  הזה.  בגלגול.  כי עשיה.

נופל  על הגוף,  שהוא  בעולם העשיה.

 

אלא  הרוחות  ודאי  נעשו.

ימין. חסד         שמואל גבורה  (עשוקים.)

אמצע תפארת ז"א  רוח.

שנעשו  ברוח  וגוף  בעולם הזה.

וכיון  שנשתכלל  הגוף  שלהם.

ורוח  ההוא  נעשה  ונתלבש  בגוף זך ונקי.

בלא  לכלוך  של עונות, בעולם הזה.

אז נעשק הגוף, כמו שנעשק הרוח.

וזה  הוא  הגוף של  הס"א  נהנית  בו  יותר מכל.

 

ויש  שם  רוחות  עשוקים  אחרים  בכמה

מינים  שלא  נעשו  בגופים.  שלא נתגלגלו  לעולם.  הזה.

אבל אלו  הם  העשוקים  שנעשו  בגופים.

על כן אומר הכתוב.  אשר  נעשו.

 

 

סעיף  שנ"ב.  יש אחרים  אשר  נעשו.

שבני אדם  הטריחו את רבונם.  מי הם. הוא?.

 

מי שעשק  אשת חברו  בסתר  או בגלוי.

ואותו הילד  שנולד  מהם.  עשוק הוא.

בלא  רצון אדונם.  ובלא ידיעת  בעל  האשה.

 

אלו  המעשים  הם  עשוקים,

והטריחו  את הקב"ה  לעשות להם גוף.

ולציר להם צורה.

אלו  הם  עשוקים  אשר  נעשו,

אשר ודאי  נעשו  הגופים  שלהם  באונס,

 

משום זה אמר שלמה המלך.

ואראה  את כל העשוקים,

בכל  מיני עשוקים  אני עומד ויודע.

אלו  אשר נעשו  בעשיה .

 

כמו אלו,  הם העשוקים  שכבר  נעשו  בערלה,

שלקח  והרבה  והגדיל  הגוף.

ועשה אותו  ואח"כ, כשנעשה  בן  י"ג שנה.

עושקים  אותו ממנו.  ולוקחים  אותו.

 

הרי עשוקים  אשר  נעשו.

ועל הכל  עמד שלמה המלך.

ואמר  אני עומד,  ויודע,

על כל העשוקים  אשר  נעשו.

 

הכל  שופכים  דמעות  עם  טענה  לפני הקב"ה.

אלו  שופכים  דמעות  כי  הערלה,  שהיא  הס"א.

הרבה  וגידל  אותם  עד י"ג  שנים.

ואח"כ  עושקים  אותם  מן הערלה,

והקב"ה  לוקח  אותם.

הרי לך עשוקים  אשר נעשו  כבר.

 

שבע שנים נבנה הנפש.

שש שנים  הרוח. יחד י"ג שנה.

שהם הכלי של הנשמה. 

ואז שבע שנים נבנית הנשמה בגוף.

על זה נאמר.  טוב ילד קטן ומסכן  ( הנשמה)

ממלך כסיל וזקן.( הגוף ורוח האדם)

 

בן י"ג שנה.  ויום אחד.

שעבר  עבירה  שעונשה מיתה.  הורגים אותו.

להם יש טענה.  ועתידים לומר,

ריבון העולם,

תינוק  בן יומו  שחטא הכי  דנים אותו בדין.

אני בן יומו הייתי.

כי מיום  ההוא אחר  י"ג  שנים.

קורא אותו  הקב"ה  בן.  שכתוב בתהילים ב'.

ה'  אמר  אלי  בני

אתה אני היום ילדתיך.

ריבון העולם, ילד בן יומו.  עושים לו  דין.

הרי דמעות  אלו  העשוקים ואין להם מנחם.

 

 

ויש  עשוק  אחר,

עשוק ההוא  שנקרא ממזר.

פירוש רבי דוד קורן. (סוד לב האבן.)

מ' יסוד מים. חסד.  ר"ז  = 207 =  אור.

היפוך אותיות. מר"ז  ז"ר. מ' מים זרים.

ממזר.  זרע זר.

 

כשנפטר  מעולם  מבדלים  אותו

מיד  מקהלת  העם הקדוש.

ממזר  ההוא  העני  והמסכן,

שופך  דמעות  לפני הקב"ה  וטוען  לפניו.

 

ריבון העולם.  אם אבותיי  חטאו.

אני איזה חוב  עשיתי,

הרי  מעשי  היו  כשרים  לפניך.

 

והנה  דמעות  העשוקים  ואין  להם מנחם.

וכן לכל אלו עשוקים  יש להם טענה לפני הקב"ה.

ומטענה  ההיא  אין להם  מנחם.

ואין מי שישוב  מלה על לבם.

 

ומה שאומר,  והנה  דמעות  העשוקים.  הם,

אלו  שמתו בחיק אמם.

אלו  עושים  לשפוך  דמעות  לכל בני  העולם.

 

משום  שאין דמעות  יוצאות  מן הלב  כאלו דמעות.

כי כל בני העולם. תמהים  ואומרים.

הרי דינים של הקב"ה אמת הם.

ועל דרך אמת  הולכים.

אלו  ילדים  המסכנים  שלא חטאו למה מתו.

איפה  דין  אמת שעושה ריבון העולם.

ואם בעונות  אבותם  נסתלקו  מן העולם.

למה,  ודאי  אין להם  מנחם.

 

דמעת  העשוקים.

דמעה  ההיא  שלהם, בעולם  ההוא.

הם מגנים על החיים.

(כל השערים בעולמנו סתומים. חוץ משער הדמעה.)

שלמדנו,  מקום  יש המתוקן  להם. בעולם ההוא.

שאפילו  צדיקים  גמורים  אינם

יכולים  לעמוד שם.

(הנשמות של לב האבן ממזרים. של גמר התיקון.)

והקב"ה  אוהב אותם ומתדבק  בהם.

ומתקן  בהם  ישיבה  העליונה  שלו.

ועליהם כתוב: בתהילים. ח'

מפני  עוללים  ויונקים  יסדת  עז.

ומהו  התועלת  שעושים  שם  ולמה עולם שם.

הוא כמו  שכתוב:  למען  צורריך.

להשבית אויב  ומתנקם.

וכן יש מקום אחר  לבעלי תשובה.




פרשת משפטים סימן כ"א:

     שער הפסוקים  האר"י הקדוש 
            
             אם בגפו יבוא בגפו יצא
:

הנה ר"ת 'אם 'בגפו 'יבוא 'בגפו, הוא אביב,

לרמוז, כי בחדש האביב יצאו ישראל מבית עבדים.

וזהו בגפו יצא:

אם אחרת יקח לו:

הנה ר"ת 'שארה 'כסותה 'ועונתה א, הוא שכול,

ירצה, כי האדם השכול מבנים, צריך לקחת אשה אחרת.

 גם בזה אני מסופק אם הוא ממורי זלה"ה:

מכה איש ומת מות יומת:

ירמוז, על קין שהרג את הבל, הנקרא איש,

שהוא מרע"ה. כמש"ה, כי זה משה האיש.

ולכן מות יומת ב"פ, ע"י משה פעם אחת,

כשנתגלגל במצרי. ופעם שנית כשנתגלגל בקרח.

ואשר לא צדה והאלהים אינה לידו ושמתי לך וגו':

הנה ר"ת 'אנה 'לידו 'ושמתי 'לך הוא אלול,

 לרמוז כי הב"ה בחסדו אנה וזמן חדש אלול,

לכל מי שחטא בתוך השנה, שישוב אז בתשובה,

 ויקבלוהו. ובחדש הזה נאמר קרוב ה' לכל קוראיו:

עוד ירצה יותר בפרטות, עם האמור למעלה בפסוק

 הקודם, וירצה בזה, בהיותינו מדקדקים באמרו לנוכח,

 ושמתי לך מקום, והיל"ל קרא ושמתי לו מקום.

אבל ירמוז בזה, למ"ש בזוהר בר"ם פרשת משפטים

כי הקב"ה ציוה למשה שיפריש ג' ערי מקלט בעבר הירדן, להיות לו לעצמו למקלט, מן סמא"ל,

גואל הדם של המצרי, שהרגו משה.

ועם זה ההקדמה, יתבארו אלו הפסוקים, באמרם

מכה איש ומת, שהוא משה שהרג את המצרי, הנקרא איש מצרי, אם היה במזיד דינו מות יומת.

 

 האמנם כיון שתכלית כונת משה היתה, להועיל ולתקן נשמתו ע"י שיהרגהו בשם המפורש,

א"כ בשוגג הרג. וזהו ואשר לא צדה, זה משה,

אז ושמתי לך מקום לך לעצמך, וזה משה,

מקום אשר ינוס שמה הם ערי מקלט שהכנתה:

הגהה אמר שמואל, ולא תקשי שהיל"ל אשר תנוס שמה, כמ"ש ושמתי לך. בעבור כי חוזר אל תחלת הפסוק, מ"ש שלא לנוכח, ואשר לא צדה,

 להיות כי דין זה נוהג למשה ולאחרים.

ובאולי כי גם במקום הזה, נרמז מרע"ה, בר"ת

'אשר נוס 'שמה הוא איש,

הנקרא כי זה משה האיש וכו',

כי הוא עצמו ינוס שמה בערי מקלט כנזכר.

 גם תיבת שמ"ה, הוא אותיות משה.

גם המצרי בגימטריא משה, לרמוז,

כי עתיד היה משה להרוג את המצרי.

עוד נלע"ד שמואל, כי המצרי בגימטריא משה,

הוא אחיו, קין אחיו של משה, ומספרו כמספרו:

 

עוד ירצה, עמ"ש בפירוש הא',

כי ר"ת 'אנה 'לידו 'ושמתי 'לך הוא אלול, לרמוז,

כי חדש אלול מוכן לתשובה, והכל צריכים לשוב

בתשובה בחדש הזה, אף מי שחטא שלא במתכוין.

ואם נרצה לקשר הפירוש הזה, גם על משה כאמור,

יהיה ביאור הענין כך,

כי הנה נודע שמשה נולד לז' חדשים,

 ונודע כי בשבעה באדר נולד משה, נמצא,

כי הורתו ועיבורו היה באלול,

וזש"ה אנה לידו ושמתי לך, שהוא ר"ת אלול,

כלומר הקב"ה אנה לך כל זה. עוד ירצה, אנ"ה, ר"ת

 'את 'נפש 'הגר, והוא יתרו שנתגייר ע"י משה,

והאלהים אנה לידו, שהוא קין אחיו ודאי שגיירהו:

א"ש, עם האמור ר"ת אנה 'את 'נפש 'הגר,

 והוא יתרו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה

שהוא משה, שנס מפני פרעה,

בשעה שהרג את המצרי, כמש"ה ויברח מפני פרעה. (ע"כ מזולתו):

סימן כ"ד:

וישכון כבוד ה' על הר סיני:

(מזולתו) הנה שם ההוי"ה, בגימטריא עולה כ"ו,

 ועם ד' אותיותיו הרי ל'.

ואם תחלק שם ההוי"ה לשני חלקים, כזה, י"ה, ו"ה, יהיה הכל ל"ב כנגד ל"ב נתיבות חכמה,

והם בגימטריא כבוד,

הרי איך שם ההוי"ה נעשה כבוד,

 וזהו וישכון כבוד ה':

א"ש, לכן נקרא 'מלך 'הכבוד, ור"ת מ"ה, רומז לז"א, המקבל הכבוד הזה מל"ב נתיבות חכמה העליונה.

(ע"כ מזולתו):

ועשו ארון עצי שטים:

הנה בכל האצילות, אמתים הוא נו"ה. וחצי,

 הוא חצי הת"ת, כי יסוד הוא מובלע בין נו"ה דא"א,

 ואינו נזכר, ונעשה נשמה לז"א. ודזעיר, לנוקביה,

ע"ד הנזכר. וכעד"ז כלם הם בבחי' אמתים וחצי,

שהוא חצי הת"ת ונו"ה של פרצוף הקודם

נעשים נשמה אל כל פרצוף שלאחריו, וכן כלם.

ודע, כי הגבורה של עתיק יומין,

נעשת נשמה לחכמה דאריך:

 

סימן כ"ו:

ויהיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים וגו':

דע, כי תרין נוקבין הם, לאה באחורי זעיר,

למעלה מן החזה.

ורחל, למטה מן החזה.

וכל אחת משתיהם נקראת ת"ם.

והענין הוא, כי נודע שתרין עטרין הם, ה"ח, וה"ג.

והם מלובשים תוך היסוד דאימא,

 הכלול מעשרה בחי' ג"כ.

והם עשר שמות אהי"ה, בבחי' אחוריים הפשוטים, שכל אחד מהם בגימטריא ד"ם,

אשר מהם סוד עשרה דמים שבאשה,

ה' דמי טוהר,   וה' דם נדות.

כמבואר אצלינו בדרוש ליל פסח ויציאת מצרים.

והנה עשרה דמים אלו, הם בגימטריא ת"ם.

ונודע, כי הגבורות הם נתנות אל הנקבה,

וגם לוקחות תרומה הארה מן ה' חסדים,

וכל זה למעלה הוא בלאה. ועד"ז ג"כ למטה ברחל,

הרי הם ב' תמים. וז"ס יחדיו יהיו תמים,

 כי בהתחברות רחל ולאה יחד, נקרא תמים:

עוד דרך ב', הנה לאה עומדת למעלה מן החזה דזעיר

באחוריו, ויש לה ב' בחי' אחוריים, שהם,

אחוריים דזעיר עצמו, שהם ע"ב ק"ל,

אחוריים פשוטים ומלאים דהוי"ה דאלפי"ן שבו.

ואחוריים דיסוד דאימא,

שיש בתוך זעיר מן החזה ולמעלה,

והיא הוי"ה דס"ג,

אשר האחוריים הפשוטים ומליאים שלה,

הם ע"ב קס"ו. וכשתחבר ע"ב ק"ל,

עם ע"ב קס"ו, יהיו בגי' ת"ם.

והוא ענין לקיחתה ד' אלפי"ן מליאות,

כל אל"ף בגימטריא קי"א, מד' שמות אהי"ה דאימא,

שהם לבושי ארבעה המוחין,

כנודע אצלינו בכונת שמע ישראל,

בתיבת אחד דשמע ישראל, והם בגימטריא מדת, וכשתסיר ד' אותיות הפשוטות, ישארו ת"ם.

 וכנגדה נאמר, ויחדיו יהיו תמים על ראשו,

 כי בהתחבר לאה הנקרא תם,

עם זעיר לצד ראשו למעלה, יהיו יחדיו שניהם תמים. ועד"ז ברחל הנקראת תם, לסיבה הנז',

בהתחברה יחדיו עם זעיר למטה מן החזה,

 יהיו תואמים שם למטה. וזש"ה

ויהיו תואמים מלמטה, ויחדיו יהיו תמים על

ראשו. כי לאה ורחל הם שתי תאומות ז"א,

 זו למעלה, וזו למטה.

 ואמנם רחל בעצמה נקראת כך,

 ע"ש האחוריים דיסוד דאימא, המאירים בה כנז"ל,

והם ע"ב קס"ו, ששניהם בגימטריא רחל,

כי משם עיקר הארתם:

והבריח התיכון בתוך הקרשים

מבריח מן הקצה וגו':

(מזולתו) הנה הבריח הזה, הוא ז"א, בחי' יעקב,

המבריח מן הקצה אל הקצה, והם תרין ההי"ן,

ה' עילאה, ה' תתאה. שנאמר עליהם, (תהלים מ"א)

ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם,

 תרין עלמין. והם סוד ה' שמות אדנ"י,

שהם בגימטריא קצ"ה למעלה.

וה' שמות אדני, שהם קצ"ה למטה,

וכמו שנתבאר זה למעלה באורך, בפסוק

(בראשית כ"ז כ"ח)

ויתן לך האלהים מטל השמים, וע"ש:

א"ש, מוכרח הוא לומר, שהלשון הזה הוא מוטעה בכל

 פרטיו, באמרו והם סוד ה' שמות אדנ"י שהם

בגימטריא קצ"ה. והנה ה' שמות אדנ"י,

הם בגימטריא שכ"ה ולא קצ"ה.

אלא אי אתמר הכי אתמר, ששה פעמים אדנ"י הם בגימטריא שמים. וב' פעמים קצ"ה,

הם כמספר שמים. או יאמר,

 כי ה"פ יה"ו דאלפי"ן העולה ט"ל, הם כמנין קצ"ה. וזש"ה, מט"ל השמים. והמ"ם של מטל,

 מתחלפת בא"ת ב"ש ביו"ד, ויהיה שעור הפסוק כך, הוא י' ט"ל, עולה בגימטריא שמים. או יאמר,

כי שם אדנ"י הוא בגימטריא ס"ה, עם האחורים המליאים של הוי"ה דמ"ה, העולים ק"ל,

והנה ס"ה וק"ל, הרי קצה השמים לתתא, כנלע"ד:

 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.