כל פרשיות ספר שמות מהזוהר
פרשת יתרו תשע''ג.

ידע נדיר ובלעדי על פי פרשת יתרו
מהזוהר  דע עם מי אתה עושה עסקים

קורס חכמת תווי הפנים
 
20שעורים בדיסקים די וי די
לרשותכם  במצע מיוחד.
במקום 1820 ש"ח רק
890ש"ח
ניתן לשלם גם בשלוש תשלומים,
כולל דמי משלוח בארץ, צורו קשר
0545309491.......0773412277

 

 

פרשת יתרו,

זה ספר תולדות האדם,

סודות חכמת תווי הפנים,   סעיף ס"ח בזוהר.:

זה ספר תולדות האדם, הוא לצורות,

בסוד הצורה של בני האדם,

להכיר באלו תולדות אדם,

את הצורה שבסודות האדם,

בשער

במצח

בעניים

בפנים

בשפתיים

 

וברשמי היד

 ובאוזניים

 

 

בשבע אלו ניכרים בני אדם,

 

  ס"ט)   ניכר בשער,  כי כל מי ששערותיו קמוטות,

דהיינו שמסולסלות, ועולות  על ראשו כלפי מעלה,

כלומר, שאינן  תלויות למטה מראשו,

 

הוא בעל כעס, לבו קמוט כמו סחבה,

דהיינו: שלבו מלא פחד,  מעשיו אינם טובים,

בשותפות צרכים להתרחק ממנו,

 

טופסה פירושו סחבות, כי על בלוי הסחבות

מתרגם בלי טפסן, (ירמיהו ל"ח-י"א)

 

סעיף ע')  אם שערותיו חלקות ביותר ותלויות למטה,

טוב להשתתף עמו, ריוח נמצא בו, כלומר

שישתכר וירוויח עמו,

 

הוא כשלעצמו,  דהיינו בלי שותף, אינו כן,

שאין בו הצלחה,

הוא בעל סוד באלו סודות עליונים,

בסודות קטנים, אינו עומד בהם,

מעשיו, לפעמים טובים ולפעמים אינם טובים,

 

 

סעיף ע"א')  ואם שערותיו תלויות למטה,

ואינן חלקות, אין פחד בליבו,

בעל זדונות הוא, חושק למעשים טובים,

והם יפים לפניו, ואינו עושה אותם,

 

וכשיגיע לזקנה, חוזר להיות ירה ה' ומעשיו יפים,

והדברים אמורים בדברי העולם,

שאז הוא בעל זדונות, ואינו עושה מעשים טובים,

 

אבל בדברי שמים, יצלח כל מי שיקרב אליו,

לא יתגלה לו סודות עליונים,

אבל סודות קטנים, טוב הוא לשמרם,

 

מדבר קטן עושה דבר גדול, ודבריו נשמעים,

וסוד זה הוא ז' באלו אותיות השיעור של אדני

 

ידע נדיר ובלעדי  בעולם   על פי פרשת יתרו  מהזוהר 
דע עם מי אתה עושה עסקים

קורס חכמת תווי הפנים
 
20שעורים בדיסקים די וי די   לרשותכם  במצע מיוחד.
במקום 1820 ש"ח רק
890ש"ח
ניתן לשלם גם בשלוש תשלומים,
כולל דמי משלוח  בארץ, צורו קשר
0545309491.......0773412277

 


\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

פרשת יתרו:  מתן תורה

 

מאת רבי דוד קורן,

 

 

,אנו השבוע  בפרשת יתרו מתן תורה, כוח של

עשרת הדברות, אבל אנו רוצים לחזור לפרשה הקודמת

פרשת בשלח, קריאת ים סוף, שזה הסיבה לגילוי

של מתן תורה, ומה הוא הסיבה?

כוח והסוד של ע"ב השמות,

 

לכן שבת בשלח. מה שקראנו שבת שירת הים,

כי היא שבת מאוד חשובה, 

ואנו יודעים שכל שבת חשובה, וכל שבת יש לה

את הפרשת השבוע. לאותו פרק הזמן של השבוע,

 

אבל במסגרת של השנה, יש כמה שבתות יוצאי דופן,

שיש מסר מאוד חזק, מבחינת השינוי, בגורל,

 

כגון פרשת יתרו שעל פי היהדות וכל דתות העולם,

פרשת מתן תורה, ועשרת הדברות,  שרוב דתות העולם

הפכו אותם לחוקי התורה. ויסוד האמונה האלוקי עד היום,

 

אומנם  עשרת הדברות גם מופיע בספר דברים עוד פעם,

אבל הגילוי הראשוני, זה בפרשת יתרו,

 

אבל מהבחינה של הקבלה, וזה בעצם החידוש שאנו

לומדים את הפרשיות דרך הקבלה,  שלא בהכרח,

מה שניראה לעין, ומה שמובן מאליו, הוא באמת כך,

 

כי פרשת בשלח שקודמת לפרשת יתרו, היא מגלה

לנו את הסוד של ע"ב השמות,  שעל ידי הכוח

של ע"ב השמות, קרא הנס של קריאת ים סוף,

אומנם התורה לא מדברת על ע"ב השמות,

ואפשר  להגיד שכל מי שלא לומד זוהר וקבלה,

בכלל גם לא מודע,  או שם לב לזה בכלל,

 

אבל מה שלא ידוע, זה שהזוהר מגלה את סוד

שלושת הפסוקים, ויסע, ויבא  ויט, שהם גרמו

לקריאת ים סוף, שלושה פסוקים, שכל פסוק

מכיל ע"ב אותיות. והזוהר מגלה לנו, שדרך צירוף

האותיות של ע"ב השמות, משה הצליח לעשות

את הנס של קריאת ים סוף,

 

אפשר להגיד שסוד קריאת ים סוף, יש לה משמעות

אישית לגבנו גם היום,  זה לא רק עניין של ים, או סוף,

אלה כל דבר שקשור למגבלה של סוף,

 

כגון חלילה מחלה סופנית, וכל בעיה שאדם חושב

שאין לה פיתרון, כל מחסום שאדם לא מסוגל לפרוץ

או לעבור דרכה, ולא פעם אדם מוצא את עצמו בכל

מיני מצבים בחיים, שחושב שאין מוצא, או פיתרון,

 

הבעיה העיקרית היא לא העניין של המציאות הנגלית

 לעין, אלא הבעיה שהבן אדם, מקבל ומסכים דרך

המודעות שלו, את המציאות, ואת העובדות בשטח,

והבעיה היותר חמורה, זה אותה תפיסת המחשבה,

שאדם חושב, לאין פיתרון, וזה דרך ללא מוצא,

 

כך גם היה שבני ישראל שיצאו ממצרים,

שהגיעו  לים, ראו מחסום, הביטו לאחור,

ראו את המצרים,  רודפים אחריהם,  מחסום הים

מלפנים, ומחסום מאחור על ידי חיל פרעה,

והם ראו את עצמם, במצב סכנה ללא מוצא,

 

ההיסטוריה,

מלחמות  סלח אלעדין,

 

כשסלח אלעדין הוא עבר את מחסומי גיברלטר  בספרד,

והוא נתקל על הצבע של האויב.  מה שהוא עשה,

הוא שרף את כל האוניות והספינות של הצבע שלו, שהחיילים  שלו לא יכלו לחזור ולסגת.

 

והוא אמר להם, או שאתם נלחמים עם האויב.

כי אין לכם ברירה. אין חזרה הביתה, כי אין אוניות,

או אתם נכנסים לים ומתים, או אתם נלחמים,

 

ואז במצב של ייאוש מוחלת וחוסר ברירה. הצבע שלו

היה חייב להילחם, על החיים והמוות. בחוסר ברירה,

 

אותו המצב דומה פחות או יותר היה גם במקרא של

בני ישראל על הים.  ראו את הים מולם,

ואמרו הים מי שנכנס, זה מוות בטוח,

וחיל פרעה רודפים אותם מאחור,

 

נשאלת השאלה, למה משה רבנו, לא אמר להם,

אתם כמה מיליונים,  תילחמו עם חיל פרעה,

כי אין לכם ברירה, או מוות בים, או מוות מצבע פרעה,

ומי שינצל ינצל, ומי שלא ינצל, ימות, אין ברירה,

 

אבל המטרה של משה לא היה ללחם באשליה,

כמו שעד היום אנשים חושבים, שמה רבנו היה.

איזה קצין מבצעים  של אלוקים, ובא לשחרר עם של

העבדים, מידי איזה רודן,

 

מה זה מודעות של עבד?  עבדות ושעבוד בלי בחירה חופשי,
וגם פטור מאחריות, ומצוות, למה? נבין בהמשך,

 

וכל סוד של עניין ים סוף,

זה באמת למחוק, את התודעה שלהם,

ולהבין מה זה באמת מודעות של עבד, של עבדות

של מצרים, 

 

ומה זה עבדות של מצרים? זה להאמין  בשקר,

זה לא עבדות פיזית, זה להאמין לשקר,

לשקר שהאדם בעצמו מיצר, או לשקר של השני,

בשם איזה שהוא אידיאל אשלייתי דמיוני ובדיוני,

שאף פעם הוא לא עבד. והוא גם לא יעבוד לעולם,

ועל זה דברנו. בפרשת בלק, על כוח הכישוף, והמכושף,

 

והשקר, זה יכול להיות אמונה תפלה. אמונה עיורת,

וכל סוג של אמונה עיורת, זה סוג של עבדות, ועבודה זרה,

 

ולכן משה רבנו, הוא ידע מה זה מודעות של עבד,

והוא עשה את הצד הראשון,  להוציא את בני ישראל,

מהמודעות של העבדות שהיא השקר, ולהאמין בשקר,

 

ומי יוצר את השקר?  ההיגיון שלנו ששולט על הרצון,

כמו שציינו בפרשה הקודמת על האינטליגנציה האנושית

 שהיא מהות הרצון של האדם, ולא המוח ושכל וההיגיון,

 

כי עד היום מלמדים אותנו להבין את המציאות דרך

ההיגיון והשכל המוגבל בחמשת החושים,

שחמשת החושים בעצם יוצרים כיסוי ומסך על המציאות

האמתית,  והיום חלילה שאדם הולך לבדיקות אצל הרופא,

והרופא אומר לו חלילה יש לך מחלה סופנית,

כל הבעיה, שהאדם מקבל את האמונה התפלה הזאות,

ומקבל את השקר הצורה של אמונה עיוורת ומאמין,

שאכן אין מוצא, 

 

או כל מצב אחר בזוגיות, או בעבודה, או מצב

מדיני או פוליטי כמו שאנו היום חיים כביכול תחת

איום איראני אטומי, שאין מוצא ואין ברירה צריך

ללחם מלחמת חורמה על החיים והמוות,

וזה האשליה שמוכרים לנו, שאין ברירה, חייבים

לצאת למלחמה,  למרות שיש 200 אלף טילים ורקטות

שמכוונים על כל שטח המדינה,

 

זה בעצם ההבדל בין משה רבנו, לבין המנהיגים

שלנו היום, שרוצים להיות ולהתנהג כמו סלח הדין,

לקבל החלטות מתוך ייאוש, שאין מוצא, ואין ברירה,

 

עניין של משה רבנו, לא היה ליצור מצב סופי, או סופני,


אבל מה שרצה זה לחסוף את המסך. ואת

האשליה של הסופיות,  ולתת לנו לדורי דורות,

את המפתח,  שברגע שכל אדם נתקל במצב סופי,

שחס ושלום שחושב שאין מימנו מוצא, מה יש לו?

את הסוד של ע"ב שמות,

 

כל הצירופים של האותיות, שעוזרים לנו, לצאת

ממצב סופי, שאדם מאמין שאין לו כסף, לא ולא,

המדיטציה על האותיות ס א ל מע"ב שמות הוא צופן

לפתוח את השערים של הפרנסה,

 

מצב סופני חלילה שאדם מאמין אין בריאות, לא,

המדיטציה על סוד האותיות מ ה ש,

תתחבר לשערי   בריאות,

 

מצב סופי שאדם מרגיש עצבות ואין לו שמחה, לא,

הצירות והמדיטציה על אותיות י ז ל ה ה ע

מחבר אותנו על שערי שמחה,

 

אפילו המוות חלילה. בסוד הפסוק,

נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ,

שזה יותר את האותיות נ י ת   זז מות,

 

ופה אנחנו עובדים על שכנוע עצמי, איך אנחנו

משכנעים את עצמנו, מעבר להיגיון הלוגי, שזה האמת,

ולא להאמין בשקר, וזה דבר מאוד קשה,

לאותם האנשים ההגיוניים,  ששופטים ומבנים את החיים

רק דרך חמשת החושים המוגבלים שבונים לנו את ההיגיון,

 

כל האדם כל בוקר קם ומשכנע את עצמו,

שיש לו בעיות, ויש לו צרות, ויש לו מוגבלות בגלל מחלות,

הוא משכנע את עצמו שהוא לא יכול ולא מסוגל,

הוא משכנע את עצמו שיש לו אויבים והוא בסכנה,

 

כי המוח שלנו כל הזמן עסוק בלשכנע אותנו דרך

ההיגיון והשכל, ומנתק אותנו מאותו הרצון שהוא

נברא בצלם אלוקים,

 

השבוע התפר בין פרשת בשלח, לפרשת יתרו,

יש לנו גם את הכוח של החג, ראש השנה לאילנות,
 ט"ו בשבט, שכל חודש שבט, בכוח שלו קיים,
דרך האותיות של צ' מזל דלי וחודש שבט,
האות,ב'- כוח של הברכה, וכוכב שבתאי,

מה זה באמת ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות,

ורק הקבלה יכולה לגלות לנו את הסוד הנפלה

של חודש שבט שהוא ראש השנה לאילן,

כוח של עץ החיים,  וכבר דברנו על זה על מזל

החודש. מה ההבדל בין ראש השנה בחודש תשרי,

הרגיל המוכר לנו, לראש השנה לאילנות,

 

לכן כמו שאנו לומדים, רק לבן האדם יש את היצר הרע,

מה שאין לשום בריאה  העולם החי. והצומח,

 

לכן העץ אין לו יצר הרע,

ואז מה שנאמר בראש השנה, שצדיקים נידונים

לאלתר לחיים, למה לאלתר, בגלל היצר הרע,

שהצדיקים הפכו אותו ליצר הטוב,

 

לכן בט"ו בשבת שזה גם ראש השנה, אם אנחנו

נדע איך לעשות את זה נכון, אז אנחנו יכולים להתחבר

לכוח של העץ,  כי העץ  הוא הפוך מטבעו של האדם,

האדם הוא הרצון לקבל. כמו כוח הגרביטציה של כדור

 הארץ מושך הכול כלפי מטה.

 

העץ הפוך, הוא פורץ הרים וסלעים. ואין שום מחסום

שיכול להגביל אותו, והוא פורץ מהאדמה ועולה כלפי

 מעלה, ורק הכוונות  של האדם תקבע. עם הוא באמת

רוצה להיות לאלתר לחיים דרך העץ, כי לעץ אין יצר הרע,

 

ואז אנחנו גם יכולים לההנות מהמודעות של העצים,

ולהיות נידונים לאלתר לחיים,  וזה אומר שבאותו היום

אין לאדם את היצר הרע, והוא אוטומטי מתחבר למודעות

של העץ, ולהיות נידון לאלתר לחיים,

וזה המודעות של הצדיקים המקובלים בט"ו בשבט,

להתחבר למודעות של העץ,

 

וגם המשל שנאמר, האדם נמשל לעץ השדה,

והאות ץ של מזל דלי, היא כמו עץ, ואות צ'

במילוי, אותיות צדיק, והאות צ' זה האות של

הצדיק שנאמר צדיק יסוד עולם, שנידון לאלתר,

 

ומה שחשוב בכל הלימוד הזה להבין, שהשבוע

זה שבוע מאוד חיובי, שאין בו מאמץ פיזי כלל

כמו שאר החגים, אלא צריך לקחת פרי של עץ

מומלץ פרי עץ חדש כדי לומר גם את הברכה

שהחינו, להתפעל מימנו. מיופיו. מצבעו. מריחו,

ממתיקותו, ולהתפעל מכל היצירה של מחשבת הבריאה,

 

וללמוד מהעץ, כמה שנים לוקח לו לגדול, לצמוח

עד שהוא נותן את הפרי מקושת בצבעים מרהבים

ובריחות נעימים, וכל הפנמיות שלו מתוקה ונותנת

תענוג לאדם, אז אנחנו לאחר שפרצנו כל מחסום

אשלייתי פסיכולוגי שנמצא עמוק בתודעה שלנו.

רק אז אנחנו יכולים להתחבר לקבלת התורה. שהיא

האורה. ולא למתן תורה.

 

כי מתן תורה הייתה, אבל קבלת התורה מצידנו

עדין לא הייתה, ועדין אנחנו מקיימים מצוות חיצוניות

בצורה של אמונה עיוורת. ולא מבנים ורואים דרך

 הפנמיות של הנשמה שלנו. מה זה הכוח של

עשרת הדברות,

 

מה באמת אנחנו חושבים שהבורא כזה נאיבי.

שבא בכבודו ואומר לנו, לא לגנוב, לא לנאוף,

שמור את השבת. מה הוא לא יודע, שזה לא יעזור

האדם ימשיך לגנוב, לרצוח, ולשקר?

 

מה זה יעזור, שכל פעם באים כל מיני רבנים

של דתות, ואמרים לאדם על תגנוב, כי זה מצווה

מהתורה, או שמור את השבת,
הרי הבורא אמר
את זה ולא עזר,
אז קל וחומר, אדם פשוט בשר ודם
יכול להיות יותר משכנע מהבורא?

 

אלא כל סוד עשרת הדברות. הם סוד אות י'

חכמה עולם אצילות. כוח של הזרע  שקיים בו כל

המציאות עבר הווה ועתיד באחדות,

 

שעד היום את אותם עשר הכוחות אנחנו קבלנו אותם

דרך החיצוניות שלנו בפירוד, 
ולא מבנים עד היום

למה לי לא כידיי. לשקר, או לגנוב. או לרצוח,

או לשמור שבת,
ולא בגלל חוק שאנו מצווים לקיים

חוקים אם לא נענש.

 

נשאלת השאלה אם לא היה כתוב בתורה.

לא תגנוב. או שמור את יום השבת לקדשו,


האם האדם, היה גונב בפרסיה, או רוצח לעיני

כולם,  וכל עוד אנחנו מחוברים לחוקים חיצוניים

ומקיימים אותם בגלל שמי שהוא כפה את זה

עלינו, זה חטא העגל, והעבודה הזרה,

 

והרי דברי הזוהר פרשת יתרו סעיף שעה:

מאמר: הלוחות מעשה אלוקים המה,

 

ומפרש, איך זה היה, 

מי שהיה מצד זה היה קורא אנכי ה' אלוקיך,

ומאלו האותיות היה רואה וקורא לא תרצח, 

והיה קורא לא יהיה לך,

והיה רואה וקורא לא תנאף,

והיה קורא לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא,

והיה רואה וקורא לא תגנוב,

 

והכול מצד זה שבימין,

וכך לכולם כן מצד האחר,

וכולם כלולים זה בזה כאופן הזה,

ז"ש מכתב אלוקים הוא,

מכתב אלוקים הוא ודאי,

 

וזה הסוד, שהכול כולל בכול, וזה אומר

סיבה ותוצאה,  ואם הינו יכולים להבין מכוח

עצמנו וליראות מה הסיבה שאני לא רוצה לגנוב

יותר, הינו מבנים, מה ההשלכות של התוצאה,

של הגנבה שגנבנו בסתר, אבל התוצאה של זה

שהוא הפרי של הגנבה מגיע מאוחר יותר,

כי אנו עדין חיים בעולם הפירוד, ומסתרים את

הפנמיות שלנו, ורק מקשטים את עצמנו בחיצוניות,

 

זה המשל שאמרו חז"ל שהאדם משול לעץ השדה,

ולא לעץ ולפרות של העץ, שהוא עץ החיים,

שהעץ נותן פרי יפה מבחוץ ומתוק מבפנים,

 

אבל אנו מקשטים את עצמנו מבחוץ, אבל הפנמיות

שלנו מורעלת. מכל מיני אמונות תפלות, ופחדים,

וקנאה, ושנאה, ומחלות, ואמונה שקרית. וחיים באמונה

עיוורת, ועד היום אנחנו לא מבנים דבר מתוך דבר,

ומדוע לי כידי לשמור את השבת, לטובתי,

ולא בגלל שכפו את זה עלינו או זה מצווה מהתורה

לא לגנוב, או לרצוח,

 

כל עוד אנו נחייה תחת שקר של אמונה עיוות,

ונאמין  לכל מיני פרעונים בדמות מנהגים,

 זה באמת למחוק, את התודעה שלהם,

ולהבין מה זה באמת מודעות של עבד,

של עבדות  של מצרים  כמו שציינו בראשית השיעור,

זה להאמין  בשקר,

זה לא עבדות פיזית, זה להאמין לשקר,

לשקר שהאדם בעצמו מיצר, או לשקר של השני,

 

זה הכוח של פרשת יתרו מתן תורה.

וראו את הקולות, ליראות את האשליה. שהמוח

המוגבל שלנו יצר עבורנו, וליראות את המציאות

האמתית פעם אחד להתחבר לאור, ודרך האור

ליראות את החיים,

 

לכן הכוח של הפרשה של השבוע, נותן לנו את

המערכת החיסונית,  לחבר את הכול עולם המחשבה

שלנו שחי ורואה את המציאות בפירוד והפרדה,

ליחידה אחד. לכוח הזרע, לרצון של הנשמה.

ולא שהשכל המוגבל, שבנוי ופועל אך ורק על פי היצרים

של האדם  יוצר כיסוי על המציאות ונותן לאדם

לחיות תחת שקר ואמונה עיוורת.

שיהיה לנו שבת שלום של אור ושמחה

ומודעות אלוקית לכל בית ישראל,

מימני רבי דוד קורן, קרן אור ללמודי הקבלה,

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

אני ממליץ לכם לקרא את השיעור על היצר,

מתוך תלמוד עשר הספירות,  היצר,  יצירה,

ובחירה חופשית  בין לצור טוב,  או לצור רע,



השעורים של    רבי דוד קורן,

 

נפש האדם בעולמנו הנקרא מלכות.

המוגדר בתורה עץ הדעת טוב ורע.

וגם נאמר שהאדם נברא בשני יצרים

יצר הטוב ויצר הרע,

נשאלת השאלה מה הוא היצר

שנאמר יצר האדם רע מנעוריו.

 

חטא האדם וחוה היה איסור לאכול מעץ הדעת.

מדוע נקרא עץ הדעת טוב והרע?

 

אבל אנחנו בקבלה יודעים שלכל אות ומילה יש משמעות

עץ.  הוא משול לעולם הרוחני. כמו שמוגדר עץ החיים,

והאדם משול לעץ השדה.

 

האור צופן לספירת דעת קו אמצעי.הנקרא קדוש.

עץ הדעת מקבל את האור והחיים שלו מקו אמצעי

ספירת תפארת שמגלה את הדעת והאור בעולם,

 

לכן יש שני מערכות. טוב ורע. שרק הדעת מבחין

בין השניים. וזה הסוד עץ הדעת טוב ורע.,

 

מה ההגדרה של רע על פי הקבלה?

רצון עצמי.

כי זה המהות של הכלי  זה הרצון לקבל על מנת

להשפיע נחת רוח ליוצר.  לשם זה הוא נברא,

וכל רצון לקבל, מבלי להשפיע. התוצאה היא קצר.

שגורם לניתוק ממערכת החיים, שיוצר כל הזמן

מעגלים אין סופיים של זרימת אור ודעת וחיים בעולמנו.

 

אנו יודעים.  שרק הטיפש יכול לקבל חכמה ודעת.

כי יש ארך הפכי בין אורות לכלים.

האור הגדול מתגלה בחיסרון הגדול והחושך הגדול.

 

לכן הטיפש שלא מודע לזרם החשמל.

רק שמכניס את האצבע שלו לשקע. חובה את ההרגשה

של הזרם. ואז קיבל חכמה. והוא מבין מה זה זרם חשמלי.

 

כך היה גם בגן עדן אם אדם וחוה. בפעם הראשונה

שחווה אכלה מעץ הדעת. זה לא היה החטא.

כי בפעם הראשונה היא קבלה את החכמה.

והרי הציתות מספר בראשית פרק ב'.

ג,ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ:  מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל.

ג,ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ:  פֶּן-תְּמֻתוּן.

ג,ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה:  לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. 

ג,ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע.

ג,ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל

וְכִי תַאֲוָוה-הוּא לָעֵינַיִם,

וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל;

 וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל.

וזה הסיפור האנושי והחטא מאז ועד היום

שאותו החטא גרם מוות על הגן האנושי עד היום,

שהאכילה הראשונה היתה לקבל את הדעת.

והאכילה השנייה, היא הייתה

וְכִי תַאֲוָוה-הוּא לָעֵינַיִם,

 

 

וכן צרכים להבין את המשפט הגורלי הזה.

כי בפעם הראשונה, האדם אמור לקבל את הדעת.

ולאחר שקיבל את הדעת,

 

נשאלת השאלה אם בפעם השנייה.

הוא הולך לחטו. או לא. לטוב או רע.

וזה למעשה הבחירה החופשית שיש רק לאדם,

 

ולכן אם האדם ח"ו נפל לחטא, העניין של

עץ הדעת,  ואחרי זה עשה רע.  זה נקרא

עבודה זרה. כי זה זר מחוקי הבריאה.  ז"ר.

 היפוך אותיות מר"ז. שר"ז = 207=אור.

כי האדם כאן הוא נהנה מהאיסור. משהוא ז"ר

שיכול לפגוע במערכת הגנטית והחיסונית של האדם,

 

לכן יש חוק שימור האנרגיה בעולמנו.

אנו כבר מגעים כל פעם בגלגול לעולמנו.

רק עם החוויות והרישומים מכל הקצרים והאיסורים

שעברנו בגלגולים הקודמים,  במגמה עוד פעם לעבור

את אותה החוויה בעץ הדעת.

 על מנת להתחבר לטוב. ולא חלילה עוד פעם בגלל

התאוות שלנו ליהנות  מהאיסור.

 

כי הזיכרון של ההנאה רשום בתוכנו,

והאדם משתוקק לאותם ההנאות.

ולכן נשאלת השאלה. האם האדם יכול לעשות

על כל השתוקקות שמתעוררת בתוכו.  כוח התנגדות.

בסוד המחשבה. או אם כוונה. או בלי כוונה.

 

ולכן  יסודות הקבלה שאנו לומדים.

זה על כל השתלשלות של הכלי. שהוא הרצון

ואיך הרצון מתעורר דרך ד' הבחינות. עד הבחינה

האחרונה בחינה ד' המלכות שלנו. שהיא הנפש.

ואיך הנפש שהיא הרצון. פועלת ומפעילה את חיינו,

 

וזה למעשה כל תורת האבולוציה שעד היום

כל המדע המודרני עוסק בה.  שלמעשה מתחברת

להשתלשלות  ולמציאות של הכלי,

 

מה הבעיה האנושית היום?

נשאלת השאלה מה הבעיה שלנו היום? 

שאנחנו  לומדים משהוא, אם זה מדע, או חשבון,

או תורה  או קבלה, או היסטוריה, או רפואה,

אנו תופסים את זה בהתחלה בשכל שלנו.

לא שזה דבר רע חלילה,

אבל השאלה היא, האם זה קשור לרצון האדם,?

כי אינטליגנציה למעשה קשור לרצון,

האינטליגנציה כלל לא קשור לשכל,

 

והאדם צריך לשאול את עצמו.  כל מחשבה

שכלתנית שאנו משקעים על מנת ללמוד ולדעת,

האם זה באמת מקושר לרצון לקבל האמתי שלי.

 

כי האינטליגנציה היחידה שקיימת בעולמנו.

היא הרצון, והרצון זה שמניע ומפעיל את המוח והשכל,

ולא שהמוח והשכל מפעלים את הרצון,

 

לכן הרצון  לא מקושר לשכל. הרצון שהוא הנפש.

מונע על ידי מחשבת הבריאה, ולא המוח, והשכל,

 

 

תורת האבולוציה של המדע היום,

תורת האבולוציה של המדע, עוסק בהתפתחות השכלית

וכל מה שהמדענים מבנים היום,  כביכול מה שמבדיל

בין האדם היום לקופים, מה שהתפתח זה המוח.

כלומר איך המוח עבר שינויים במשך מילונים של שנים

והתפתח מהאבות הקדמוניים הקופים ,

עד עצם היום הזה שזה אנחנו, בני אדם,

 

וההתפתחות המוח מבחינה מדעית היא קשורה לשכל,

אבל הבעיה היא מה שחסר  בהונה של בתורה

של האבולוציה   זה הרצון,

 

וכן אני נעזר בזוהר פרשת וישב סעיף ב'.

על מה מבדיל בין האדם לשאר הבהמות,

 

בוא וראה, שכן הוא, כי הבהמות, מיום שנולדו, כולן שומרות את עצמן ובורחות מאש, ובכל מקומות הרעים,

האדם,  שנולד,  מיד בא להשליך עצמו לתוך האש,

והוא משום שהיצר הרע שורה בתוכו,

ומיד מסיתו לדרך רע,

 

נשאלת השאלה. למה מכל היצורים החיים עלי אדמות

רק האדם עוסק באש,   כמו שמציין הזוהר,

האדם,  שנולד,  מיד בא להשליך עצמו לתוך האש.

אנחנו לא רואים עד היום שהקופים או הגורילות.

מבשלים  על האש, או מתחממים בקור על מדורה?

את זה המדענים צרכים לשאול את עצמם,

 

וכאן הזוהר מגלה לנו סוד מה מבדיל את האדם

משאר הבהמות, ואומר רק לבן האדם יש את

היצר הרע,   ולבהמות אין את היצר הרע,

לבהמות  ולחיות יש רק יצר,

 

איך אנחנו יודעים שלבנאדם יש את היצר הרע, כי הבהמות, מיום שנולדו, כולן שומרות את עצמן ובורחות מאש, ובכל מקומות הרעים.  אבל האדם. שנולד, היצר הרע שרואה אש,  מיד בא להשליך עצמו לתוך האש

                                       

לכן אנחנו מבנים היום מדוע עד היום הקופים לא מבשלים

על האש, בגלל שאין להם כמו האדם, את היצר הרע,

ולא רק לקופים אלא לכל החיות, אין להם יצר הרע,

בגלל זה אף חייה או בהמה לא מתעסק באש. וכולם

ברוחות מהאש, שזה היצר הרע,

 

מה זה יצר הרע? שני משפטים.

יש יצר   מלשון ליצור ויצירה. או טוב,  או רע,

לכן העולם שלנו נקרא עץ הדעת, טוב ורע,

לכן גם החיות והבהמות יש להם יצר,

אבל אין להם יצירה הרע,

ומה זה רע בקבלה? רצון עצמי.

 

אפשר להגיד הרי כל הבהמות והחיות הם חיות

רק על ידי האימפולסים של יצר קיומי, ועל הרצון

לקבל לעצמם, שזה כוח קיומם,

 

אבל הקבלה מלמדת אותנו. דרך ספירות ועולמות

שמאז הצמצום, הכול הוא ארך יחסי בעולמנו,

וזה כבר לא ארך מוחלת אבסולוטי,

כי העולם האבסולוטי הבלתי משתנה הוא העולם

של אין סוף, ומאז שהכלי יצא מאין סוף, הכל יחסי.

 

יצר הרע, הוא לא יצר אבסולוטי,

למה לבן האדם יש רק את היצר הרע?

כי רק לבן האדם יש לו גם את היצר הטוב,

 

להבדיל מהחיה, שאין להם יצר הרע, ואין להם יצר הטוב,

בגלל שהאדם הוא נברא בצלם האלוקים,

אז יש לנו את היצר הרע, שהוא יצר אנטי אלוקי,

מדוע?  שיהיה לאדם את הבחירה החופשית,

מה שאין לשום בהמה או חיה, את הבחירה החופשית,

 

ובגלל שהחיות לא נבראו בצלם אלוקים,

אין להם את היצר הרע, ולא היצר הטוב, ולא בחירה חופשית,  לחיות יש רק יצר, והיצרים של החיות,

הם יצרים, הם לא יצרים רעים,

 

ולבן אדם יש יצר הרע, ויצר הטוב,

ובגלל שיש לנו את היצר הרע, אנחנו מתעסקים באש,

 

ומה שחסר בכול העניין הזה של שכלתנות אצלנו,

זה הרצון, זה היצר של התשוקה, ההשתוקקות,

וההשתוקקות הזאת יוצרת את הרצון האמתי,

 

כי אם האדם לא רוצה, ולא משתוקק. ואין לו השתוקקות

הוא לא מתפתח לעולם, וההשתוקקות הזאת אין לחיות ולבהמות,  רק לאדם שנברא בצלם אלוקים,

 

 

אבל יש בחירה חופשית, כי האדם יכול ללמוד

דרך השכל 10 או 50 שנה, נשאלת השאלה,

האם האדם יתפתח?  התשובה היא לא, מדוע?

כי הרצון נעצר, עוד שאנחנו ילדים, מגיל גן או בית ספר,

 

ואז כמו שאנחנו היום רואים, שכל הלימוד הנלמד

היום בצורה שכלתנית ולא משנה מה למד וכמה למד,

ובשביל מה למד,

 

ואם נשאל את השאלה הפשוטה היום את אותו

הנער המתבגר שגמר תיכון, או אחרי הצבע,

מה הרצון האמתי שלך?

ב90 אחוז מהמקרים הוא יגיד אני לא יודע מה הרצון שלי,

אני רוצה קודם לטייל בעולם, רוצה מכונית. בית.

כסף בבנק, אבל הוא לא מבין שכל אלו הם רק אמצעים ולא המטרה. ולא הרצון האמתי שלו,

 

והיום, כל הדגש על מוח האדם, גם בלימוד בתורני,

איך לפתח את השכל, כמה שיותר ללמוד ולקבל ולשלוט

על אינפורמציה, טכנולוגיה, מדע, מחשבים ואינטרנט,

מתמטיקה,  כל זה ללמוד דרך השכל,  כשאדם בכלל

לא מפתח את הרצון, להיות יצירתי ייחודי. וכל הזמן

משתנה ומתפתח, 

 

נדרים היום האנשים  שמתחברים לרצון שלהם

בגיל צעיר, וממשכים לגדול וללכת עם הרצון,

אבל כמה אנשים כאלו אנחנו מקרים?

 

וזה הבעיה העיקרית, של ההתפתחות,

או החוסר ההיתפחות שלנו, כי אנחנו לא מפתחים

את הרצון שלנו, או את היצרים, על מנת ליצור,

 

כי היצרים מקושרים לרצון. ולהשתוקקות,

והשכל האקדמי שלנו בעצם, מדכה את היצרים,

את הרצון וההשתוקקות,

 

ואז מלמדים אותנו ומחנכים אותנו שיצר זה לא טוב,

וצריך לדכות ולשלוט ולהפנים ולהסתיר את היצרים,

ואז מגיע גיל מסוים, שאותם היצרים פשוט פורצים

החוצה, בלי שום שליטה,

 

והיצר החזק ביותר אצל האדם הוא יצר המין,

וזה הסיבה שאנו רואים היום אנשים מאוד שכלתנים,

מורים דוקטורים רבנים חברי כנסת אפילו מנהגים

בשלטון,  שאין להם שליטה על היצרים,

והם פורצים בשלב מסוים של החיים, וכל היצרים

 המופנמים השוט מתפוצצים,

 

נפש רוח נשמה,

שלוש דרגות של הבחנה הללו שמהם בנוי הרצון,

אנו היום חוגגים לילדנו בר או בת מצווה,

נשאלת השאלה למה אנחנו חוגגים את הבר מצווה?

וזה הסוד על פי הקבלה,

 

הבר מצווה, זה המעבר מהיצר הרע, ליצר הטוב,

בסוד, טוב ילד קטן ומסכן, ממלך כסיל וזקן,

אבל נשאלת השאלה מאפה בא היצר הטוב,?

הרי היצר הטוב הוא לא נולד לחוד מהשמים,

 

יצר הטוב, זה ההתפתחות של היצר הרע,

היצר הטוב נובע מהיצר הרע,

אבל האדם בגלל הבחירה החופשית שלו, הופך אותו,

מיצר הרע ליצר הטוב,

 

וזה העבודה של צדיק,  שהאדם הולך לעשות מצווה,

הוא מתקן את כל האסור, את העבודה הזרה. את השקר,

את המרמה והגנבה,

 

ונאמר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,

למה? כי זה כל העניין להפוך את היצר הרע ליצר הטוב,

ואת זה מה שאנחנו מחפשים בחיים, הרצון,

ומאיפה הרצון הזה מגיע, לפני שהוא נטמא בכל הרע?

 

 

אותיות  ע  ל  ם  מע"ב שמות,

הדיכאון, מחלה נפשית, דיכוי הרצון,

העידן שלנו עידן הדלי. שהם אותיות ילד.

הילדים של היום הם דור מיוחד שחוש הסקרנות

בראש מעינם, והם ילדים מאוד היפרקטיוים,

 

אחד הסודות של לימוד האסטרולוגיה הקבלית,

דרך סוד האותיות, זה ללמוד על תכונות הרצון האמתי

של האדם, איך הוא בנוי, מה הם הכוחות שבו,

באיזה תכום הוא חזק, או חלש, מה היעוד והרצון שלו

 באמת, ומה היא המטרה שלו בחיים,

 

אנו ההורים בגלל בורות מסוימת וחוסר ידע בכל תורת

האבולוציה של האדם שהוא הרצון, מגיל צעיר,

מדכים את הרצונות של ילדנו, ואנו רוצים שיתנהגו

לפי טיב יצרנו ורצונו תנו, בזה שאנחנו שאנו פשוט

מרעלים את כל מערכת ההורמונאלית של הרצון,

בזה שאנחנו חושבים מה טוב לילדנו ומה הוא צריך

לדעת וללמוד, גם בצורה כפייתית ,

 

התרופה ריאטלין הנפוצה היום בבתי הספר,

דיכוי היצר ורצון הילד, על מנת לשלוט על המוח,

וכל הלימוד היא בצורה שכלתנית,  גם נגד רצון הילד,

 

הזוהר הקדוש,מתחיל את ספר בראשית במילים,

בריש הורמוני תא דמלכא,

בתחילת גילוי רצונו של המלך

כשעלה ברצונו של המלך להאציל ולברא העולמות,

  הורמו ניטה   פירושו רשות ורצון,

וכאן הזוהר מגלה לנו שכל מערכת ההורמונאלית

היא בעצם ההתפתחות של הרצון,

 

ואנו היום יודעים שכל המזון בנוי מהורמונים,

וכל המזון היום מורעל בחסות המדע, בכל מיני

כימיקלים מורעלים לתוך המזון, ואנו אוכלים אותו,

וכל ההתפתחות של גוף האדם מילדות, זה בעצם

רק המערכת ההורמונאלית. כך כל גוף האדם והרצון

שהוא ההורמון כל רובו מזוהם, שמביא את כל המחלות

בגיל יותר מבוגר, כי כל מחלה, היא בעיה במערכת

ההורמונאלית של האדם,

 

ואותיות עלם,  ששורשם  עולם, העלם,

שאותיות ו' רוח, ה' הנפש,

שזה שורש הרצון, נעלם מתוכנו,

והמדיטציה על אותיות הללו, מנקות את כל

הרעלים מכל מערכת ההורמונאלית שהיא הרצון,

ובונה לנו רצון אמתי וקיומי,

 

לכן אין דבר כזה מזון בראי ומזון לא בראי,

כל המזון מורעל, ומרעיל את המערכת ההורמונאלית שלנו,

ורק המודעות והרצון האמתי יכול להתחבר

לכוח של ברכה ולהזין את הגוף באור שלו יהיה חולה,

או הגוף יזדקן, וירקב, שזה הסוד השחית כל בשר,

 

וזה לא משנה אם האדם הוא צמחוני. או אוכל בשר,

או חלב, הדיכאון, היא דיכוי הרצון,

 

שאין רצון פעיל,  של התלהבות והשתוקקות,

אז הדיכאון מופיע.  בגיל הנעורים, אחרי הצבע,

גיל שלושים פלוס,  גיל הארבעים גיל החמישים,

שזה גיל המעבר,

ואז האדם רוב  החיים שלו עובר אותם הדיכאונות

ומשברים, וחי ומתפקד על ידי תרופות לדיכוי הדיכאון,

ולא לבניית הרצון, כי התרופה היא מדכה את הדיכאון,

אבל לא בונה רצון,

 

לכן המדיטציה הקבלית על האותיות עלם,

זה טרפיה גנטית. זה לחדור למרכז המערכת של

ההורמונים שלנו, ולעשות טרפיה, על מנת

לתקן את הרצון, שהורעל ודוכא מגיל צעיר,

 

זה הכוח של האותיות העבריות שהם אותיות קדושות,

ומה זה קדוש על פי הקבלה? קו אמצע, איזון,

בין טוב לרע, בין הרצון לקבל לרצון לתת ולהשפיע,

ואז הרצון הרוחני שולט במודעות,

ולא חלילה הרצון של הקליפה שולט על ידי דחף

יצרי בלתי ניתן לשליטה, כי השכל השתלת על הרצון,

 

וברגע שהאדם מחדש בתוכו את הרצון,

זה למעשה הכוח של הבריאה, כי בראיה זה הרצון,

בריש הורמוני תא דמלכא,

בתחילת גילוי רצונו של המלך

כשעלה ברצונו של המלך להאציל ולברא העולמות,

  הורמו ניטה   פירושו רשות ורצון,

 

ורק שהאדם בנה את הרצון לקבל האמתי,

הוא מתחיל להתעסק בבריאה ויצירה, ומתחיל

דרך היצר ליצור טוב לעצמו ולסובבים אותו,

 

רק ברגע שאנחנו לומדים את כל התורה של

האבולוציה של הרצון שנוצר והתפתח. זה בעצם

ההצלה של כל האנושות בימות המשיח עידן הדלי,

שנקרא גם תחיית המתים, שאותו הרצון שהוא מת באדם

יתעורר ויברא עולם טוב יותר שאין בו מחלות,

ולא מלחמות של שפכות דמים,

 

אני דוד ממליץ לכולנו, בראש וראשונה קודם נלמד על עצמנו, על ילדנו,  דרך האסטרולוגיה הקבלית

על תכונות המזל שנולדו לתוכו,

שנוכל להוביל אותם לרצונם האמתי.

לכל עזרה אני עומד לרשותכם, כבברכה והצלחה

רבי דוד קורן,  קרן אור ללימודי הקבלה,

 

 

ניתן לקבל את כל הלימוד של האסטרולוגיה הקבלית

בדיסקים די וי די כל מזל התכונות סוד האותיות

ויעודו בעולם, צורו קשר ידע נדיר ובלעדי בעולם,
\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\



 

פרשת יתרו    מהאר"י

סימן י"ח:

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך:

כבר הודעתיך כי יתרו הוא קין,

ומשה הוא הבל אחיו,

ולכן רמז לו כי הוא אחיו, בר"ת 'אני 'חותנך 'יתרו,

הוא אחי, ולכן אל יזלזל בכבודו, אעפ"י שהוא מלך

וזה גר מחדש, וע"כ יקבלהו ויצא לקראת יתרו,

וכמו שדרשו חז"ל ואם אין אתה יוצא בגיני,

צא בגין אשתך:

ויספר משה לחותנו את כל:

(מזולתו) הנה ר"ת 'משה 'לחותנו 'את 'כל, הוא מלאך,

והוא מרע"ה הנקרא מלאך,

כי עליו נאמר בפרשה חקת,

וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים:

ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם:

הנה ר"ת 'לשפוט 'את 'העם הוא לאה.

לרמוז כי היא ב"ד הגדול של מעלה,

ושם הוא מקום המשפט:

ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם:

הנה ר"ת 'משה 'לחתנו 'כי, הוא מלך.

ר"ת 'יבא 'אלי 'העם, הוא יא"ה.

נמצא יחד, מלך יאה. לרמוז,

כי נאה למלך, כשיושב ושופט את העם,

כי מלך במשפט יעמיד ארץ.

גם ר"ת 'העם 'לדרוש 'אלהים, הוא לאה,

מלכה העליונה, הרי הזכיר המלך והמלכה:

כי יהיה להם דבר בא אלי וגו':

הנה אלהי"ם מתחלף באותיות שלפניו באלפ"א בית"א דאבג"ד, הוא במוכ"ן, והוא כמנין חק"י, קי"ח,

כמספר במוכ"ן, והוא הנקרא חקי האלהים:

אב לכ הו יכ םן

ב כ ו כ ן

עתה שמע בקולי איעצך:

ר"ת 'היה 'אתה 'לעם הוא לאה,

לרמוז כי מרע"ה נדבק בלאה, עלמא דאתכסיא:

סימן י"ט:

בחודש השלישי לצאת וגו':

הנה ר"ת 'בחודש 'השלישי 'לצאת, הוא הבל.

וס"ת, הם שית.

לרמוז, כי הבל נתגלגל בשת, ואח"כ במשה,

ולא נתקן עד שקבל עשרת הדברות, ומן ש"ת נעשה שי"ת, כנזכר בספר התיקונים, תיקון ס"ט דפרח י' מן שית, ואשתאר שת (ע"כ מזולתו):

ויהי ביום השלישי וגו':

(מזולתו) ר"ת 'בהיות בוקר 'ויהי, הוא בה"ו,

לרמוז מה שאמרו רז"ל, תנאי התנה הב"ה עם מע"ב, שאם לא יקבלו ישראל התורה,

יחזיר העולם לתוהו ובהו:

ויוצא משה את העם לקראת וגו':

ר"ת 'את 'העם 'לקראת, הוא לאה, לרמוז, כי מרע"ה נדבק בלאה, עלמא דאתכסיא:

ויאמר משה אל ה' לא יוכל וגו':

הנה ר"ת 'העדות 'בנו 'לאמר, הוא הבל,

לרמוז כי משה הוא הבל,

אשר הציץ ומת ונענש,

ולכן אמר משה שהוא הבל,

כי כבר העדותה בי מקדמת דנא, שנענשתי על כיוצא בזה, ואיני צריך אזהרה עתה.

גם ר"ת למפרע 'לאמר 'הגבל 'את הוא אהל,

לרמוז, על הבל שהוא משה,

השוכן בין תרין אהלים, לאה, ורחל כנודע:

הגהה א"ש, גם נרמז בהם אותיות לאה, שהוא על האמור:

גם ר"ת 'לעלות 'אל 'ההר, הוא לאה,

לרמוז, כי מרע"ה נדבק בלאה, עלמא דאתכסיא.

גם ס"ת י 'אתה 'העדותה 'בנו הוא יהה"ו,

והוא אחד מצרופי שם הוי"ה:

א"ש, בסוד הויו"ת באמצע, בסוד פסוק

תהלל 'המתהלל 'השכל 'וידוע

בסוד ותלכנה שתיהם וגו', שהוא ר"ת יהה"ו:

סימן כ':

אנכי יהו"ה אלהיך וגו':

(מזולתו) הנה ההפרש שבין אני לאנכי הוא,

כמ"ש בזוהר בכתיבת יד, כי אנכי רומז במלכות, אספקלריא דלא נהרא.

ואמנם יש בה תוכיות הנקודה, הנקרא נפש שלה.

וזה שארז"ל כי ר"ת אנכי, נוטריקון, אנא, נפשי,

כתבית, יהבית, והבן זה.

ולכן בעשרת הדברות נאמר אנכי,

כי היה בה בחי' הנפש של המלכות.

אבל כשאומר אני, אין בתוכה תוכיות הנקודה,

שהיא הנפש שלה (ע"כ מזולתו):

לא תשתחוה להם ולא תעבדם:

הנה הנשמות כלם נתערבו טוב ורע

בחטאו של אדה"ר, כנזכר שם.

אבל כל אחד כפי מדרגתו.

ויש מי שרובו רע ומעוטו טוב, ויש להפך.

ובזה יש מדרגות רבות,

אבל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,

כי כלם מורכבים מטוב ורע כנזכר.

ומי שרובו רע, נקרא רשע, ולהפך נקרא צדיק.

והנה הרשע בכל גלגול שמתגלגל להתברר,

מוסיפין רשע חדש על הגלגול שעבר,

ולכן נגמר ברורם תכף בארבע גלגולים לבד.

והטוב שבהם נברר, ונתן לראוי לו,

שיהיה משורש נשמתו, כמ"ש ז"ל

זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע,

והרע הגמור נשאר בו, וכלו פסולת גמור,

והולך לאבדון, ואין לו עוד תקוה כלל,

כי אין בו נצוץ טוב כלל.

אבל מי שרובו טוב, והם הצדיקים, אדרבא,

בכל פעם שמתגלגלים, נתקנים יותר מבראשונה.

אבל בהכרח הוא,

שבכל גלגול חוטאים איזה חטא,

משונה מן הגלגול שעבר,

ולכן הם מתגלגלים,

עד שישלימו כל התרי"ג מצות כלם,

ועד שיתקנו כל מה שחטאו בכל גלגול וגלגול,

ועי"כ מתארכים עד אלפים גלגולים:

וזש"ה, (שמות ל"ד ז') פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, ר"ל,

שמביאם עד ארבעה גלגולים,

ובגלגול השני נקראים בנים בערך הראשון,

ועוד אין להם תקון כלל,

אבל אין זה אלא לשונאיו, שהם הרשעים הגמורים.

אבל עכ"ז הקב"ה עושה חסד אחד,

שהוא שיתגלגלו עד לאלפים דור,

וזה הוא לאוהבי ולשומרי מצותי.

ואמנם ענין שני אלפים האלו,

עניינם מה שביארנו בשער רוח הקדש ביחוד אחד, מיוסד על פסוק נוצר הסד לאלפים,

ושם נתבאר כי המצולות ים שהם הקליפות,

נאחזים בשני שמות, מתחילים באות אל"ף,

והם, אדנ"י, אלהי"ם, כחות שרשי הדין.

ובחינתם בקדושה, נקראת אלפים,

בסוד נוצר חסד לאלפים,

ומשם נדונים הצדיקים. ובחינתם בקליפה,

נקראים מצולות ים פלאים, אותיות אלפים.

והרשעים הגמורים, ירידתם שם בקליפות, הנקרא

(איכה א' ט') ותרד פלאים, הפך אלפים:

עוד להרב זלה"ה דרך אחרת, וז"ל,

פקד עון אבות על בנים,

דע, כי פק"ד חסר ו',

והוא שם ע"ב במלואו מרובע, כזה,

יו"ד, = כ'

יו"ד ה"י, = לה'

יו"ד ה"י וי"ו, = נ"ז

יו"ד ה"י וי"ו ה"י. = ע"ב

ושם זה עולה בגימטריא פק"ד.

גם נרמז בפסוק, קול דודי דופק.

ואם תצרף שם הנזכר, עם שם ס"ג במלואו מרובע, כזה, יו"ד, = כ'

יו"ד ה"י, = לה'

יו"ד ה"י וא"ו, = מ"ח

יו"ד ה"י וא"ו ה"י, = ס"ג

העולה בגימטריא קס"ו,

יהיו ב' השמות קפ"ד וקס"ו, כמספר שמ"י,

וז"ס פסוק (תהלים צ') אשגבהו כי ידע שמי.

והנה אם תצרף יחד שם ע"ב במלואו הנזכר,

העולה קפ"ד, ושם אהי"ה דיודין במלואו כזה,

אל"ף ה"י יו"ד ה"י, העולה קס"א,

יהיו קפ"ד וקס"א, כמספר משה,

ועם הכולל הם כמספר שמ"ו:

א"ש, זה נרמו במש"ה, (משלי ל' ד')

מה שמו ומה שם בנו וגו'. ירצה,

מ"ה שהוא משה, בסוד 'מה 'שהיה 'הוא שיהיה, ר"ת משה. הנה שמ"ו הוא קפ"ד וקס"א, כמנין שמ"ו. וגם שמו בגימטריא רצו"ן.

ולפיכך נדבק משה בהיכל הרצון,

ורצון בסוד נוצר חסד לאלפים. ונודע כי שם ע"ב,

עולה בגימטריא חסד, ואח"כ החסד הנזכר נעשה קפ"ד, כאמור. ושם אהיה במלוי יודי"ן,

עולה בגימטריא אלפי"ם,

שהוא קס"א. וחזר ופרט אותם בסוף הי"ג מדות,

במלת ונקה, והוא קס"א. ולכן כתיב אח"כ,

וימהר משה ויקוד ארצה,

כמספר רצון, ונוצ"ר, כאמור.

ואחורים דשם ב"ן, כזה,

יו"ד,

יו"ד ה"ה,

יו"ד ה"ה ו"ו,

יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה,

עולים בגימטריא קד"ם.

וזהו (דברים ל"ג כ"ז) מעונה אלהי קדם:

א"ש, הדרוש הזה על הפסוק הנזכר, אני תקנתי אותו כך, ולא נמצא מיושב בלשון זה מכתיבת הרב זלה"ה, כי טעות סופר נמצא במקום הזה, וה' האיר עיני, כנלע"ד:

עוד להרב ז"ל, ועשה חסד לאלפים. ועשה כתיב, חסר ו', לרמוז, על שע"ה, חסדים דכלילן בחסד דעתיק יומין, כנזכר באדרא רבא וכנגדם בחוטם העליון, ארכו שע"ה עלמין, לכפות הדינים, כי שם שרשם, ונגלים למטה. ובמקומם נכפים, דיתיב על כרסייא דשביבין דנור:

זכור את יום השבת:

(מזולתו) הנה ר"ת 'את 'יום 'השבת אי"ה. והענין הוא, כי ביום שבת בתפלת מוסף, אז יוסף שהוא היסוד הנקרא זכור, עולה ומתעלה למעלה למעלה, עד ששואלים עליו משרתיו אי"ה מקום כבודו להעריצו. ולכן אנו אומרים במוסף אי"ה מקום כבודו. והנה אם תחליף י' של יוסף, באלפ"א בית"א דא"ת ב"ש, באות מ', יהיו מוסף, ובכן יוסף ומוסף יהיו שוים.

גם מוסף בגימטריא מקום, והיינו דסמיך ליה אי"ה מקו"ם, וכן ממקומו הוא יפן.

גם לרמוז למ"ש בזוהר בפרשת שלח,

כשאדם מחדש דברי תורה בעה"ז ביום השבת,

מעטרים לאביו כמה עטרות בעה"ב.

וזהו זכור את יום השבת לקדשו,

לחדש בו דברי תורה,

ועי"כ תגרום להעטיר עטרות לאביך, ולכבדו בעה"ב,

ולכן סמוך ליה כבד את אביך:

לא תענה ברעך עד שקר:

הנה אמרו בזוהר, דהוי כאלו משקר בקב"ה, דאתמר עליה רעך ורע אביך.

וזהו ג"כ לא תחמוד אשת רעך, היא השכינה, כלומר, שלא תקצץ בנטיעות, ותקחנה לבדה, ותפרידנה מבעלה.:



פרשת יתרו    מתן תורן

 

יח,א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה,

אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.

יח,ב וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ.

יח,ג וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ:  אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

יח,ד וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.

יח,ה וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה:  אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים.

יח,ו וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ,

בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ.

יח,ז וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם; וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה.

יח,ח וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל:  אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה.

יח,ט וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ--עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל:  אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם.

יח,י וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם.

יח,יא עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים:

כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

יח,יב וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, עֹלָה וּזְבָחִים--לֵאלֹהִים; וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱכָל-לֶחֶם עִם-חֹתֵן מֹשֶׁה--לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

יח,יג וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב.

יח,יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב.

יח,טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ:  כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.

יח,טז כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת-תּוֹרֹתָיו.

יח,יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו:  לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה.

יח,יח נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.

יח,יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים.

יח,כ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.

יח,כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.

יח,כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ.

יח,כג אִם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה, עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.

יח,כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.

יח,כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי-חַיִל מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל-הָעָם--שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.

יח,כו וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת:  אֶת-הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל-מֹשֶׁה, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם.

יח,כז וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה, אֶת-חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ, אֶל-אַרְצוֹ.  {פ}

יט,א בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי.

יט,ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר.

יט,ג וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

יט,ד אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.

יט,ה וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.

יט,ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

יט,ז וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם; וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּהוּ, יְהוָה.

יט,ח וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה; וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-יְהוָה.

יט,ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-יְהוָה.

יט,י וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.

יט,יא וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.

יט,יב וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת.

יט,יג לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה--אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר.

יט,יד וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, אֶל-הָעָם;

וַיְקַדֵּשׁ, אֶת-הָעָם, וַיְכַבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.

יט,טו וַיֹּאמֶר, אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים:  אַל-תִּגְּשׁוּ, אֶל-אִשָּׁה.

יט,טז וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה.

יט,יז וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים, מִן-הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר.

יט,יח וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה, בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד.

יט,יט וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.

יט,כ וַיֵּרֶד יְהוָה עַל-הַר סִינַי, אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא יְהוָה לְמֹשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה.

יט,כא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם:  פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב.

יט,כב וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָה, יִתְקַדָּשׁוּ:  פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם, יְהוָה.

יט,כג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה, לֹא-יוּכַל הָעָם, לַעֲלֹת אֶל-הַר סִינָי:  כִּי-אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ, לֵאמֹר, הַגְבֵּל אֶת-הָהָר, וְקִדַּשְׁתּוֹ.

יט,כד וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה לֶךְ-רֵד, וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ; וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם, אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל-יְהוָה--פֶּן-יִפְרָץ-בָּם.

יט,כה וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, אֶל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, אֲלֵהֶם.  {ס}

כ,א וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.  {ס}

כ,ב אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:  לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.

כ,ג לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.

כ,ד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם:  כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי.

כ,ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי.  {ס}

כ,ו לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְאכִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה, אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.  {פ}

כ,ז זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ.

כ,ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.

כ,ט וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָלֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

כ,י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת--וַיְקַדְּשֵׁהוּ.  {ס}

כ,יא כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.  {ס}

כ,יב לֹא תִרְצָח,  {ס} לֹא תִנְאָף;  {ס} לֹא תִגְנֹב,  {ס}

לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.  {ס}

כ,יג לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ;  {ס}

לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ,

וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {פ}

 

כ,יד וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.

 

כ,טו וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת.

כ,טז וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ,

כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם--לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.

כ,יז וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים.  {ס}

כ,יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן-הַשָּׁמַיִם, דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.

כ,יט לֹא תַעֲשׂוּן, אִתִּי:  אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.

כ,כ מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ; בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

כ,כא וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית:  כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ.

כ,כב וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל-מִזְבְּחִי:  אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו.  {פ}

 
 
קורסים  וסדנאות חוגי בית  בכל הארץ סדנה מיוחדת למעגל החיים. זוגיות ילדים ומשפכה  ועסקים.  אסטרולוגיה קבלית וסוד האותיות. גלגולי נשמוד וסוד יעוד האדם בעולם.  חכמת תווי הפנים ועסקים. סודות לימוד הזוהר ופרשיות השבוע. קורס מבוא לקבלה הטוב בעולם והאמין ומסודר בשיטה הקלה להונה לכל נפש. יעוצים אשיים על זוגיות  עסקים רפואה ילדים. בית ומשפכה. מזוזות קשרות וטהור הבית.